הרב אוצה"ח הנכבד, אל נא באפך. אני מבין היטב את הרטוריקה של הקצנת דברי הצד שכנגד עד כדי גיחוך והצגתם בצורה חריפה ממה שנטען כדי שיזדעזעו השומעים, כי אף אני בחטאיי נהגתי כן ימים רבים, ומכל מקום אנסה להסביר בקצרה את דבריי ולא אגרר לקרב מהלומות.
אוצר החכמה כתב:הנחה הרבה יותר פשוטה וראשונית היא שבקהילות של פעם השתמשו בספרי תורה כשרים ולא פסולים. לעומת זאת האפשרות של המצאות ספרים פסולים שלא משתמשים בהם גם היא אופציה סבירה. ואתה חוזר פעם אחר פעם על דברים שהשומעם תצילה אזניו, שצריך ביסוס לטעון שההלכה הנוהגת בימינו נהגה אז ויותר פשוט לטעון שכל הראשונים שכתבו הלכות ס"ת פשוט המציאו מליבם דברים ואף אחד מבני דורם לא התייחס אליהם. אתה לא בא וטוען בעצם הס"ת הזה כשר לפי דעות ראשונים מסויימות, ורק היום פשט המנהג לפסוק כדעות אחרות. וממילא ייתכן שאותה קהילה היתה אתריה של ראשון פלוני. אלא טענתך היא טענה כללית, ההלכה הנוהגת בימינו היא המצאה של הפוסקים בימינו אבל פעם ההלכה היתה אחרת. כפי שכתבתי כל השומע תצילה שתי אזניו.
הלוא בידוע כי ההלכה בתקופה הראשונים שאנו עוסקים בה לא היתה הומוגנית בכל קהילות ישראל, ודבר זה אינו צריך לפנים (ספר המנהיג נכתב ביסודו, כמבואר שם, כדי לתעד את המנהגים השונים). הספרים מתעדים אינספור מחלוקות ומנהגים משונים בתחומים רבים ומגוונים (כפי שהזכרתי לעיל, בתשו' הרי"ד מביא שנהגו ברומא לטבול במרחצאות!!). אין ספק שמנהגים רבים לא שרד זכרם בימינו, וסביר להניח כי דעות פוסקים שונים לא הגיעו לידינו, והנחה פשוטה היא שאין בידינו כיום אלא טיפה מן הים ממה שהיה לפנינו. הנחה זו היא כללית, והיא תקפה במיוחד בארץ כמו איטליה שמנהגיה כמעט לא תועדו וכמעט לא נכתבו פסקיה. גם מה שנחשב כמוסכם על כל הפוסקים, אי אפשר עדיין לשלול ולומר שלא נהג כך באיטליה (או במקום אחר). כמובן שלא עלה על הדעת לעשות מעשה על פי ספר שנמצא, אבל חבל להציל מיד על שתי האוזניים.
הלוא בהלכות פרשיות סתומות ופתוחות רבו כמו רבו המחלוקות בישראל וכל פוסק סבר אחרת, כפי שמתואר היטב בספרי הלכה. וכך גם לגבי הלכות אחרות הקשורות לכתיבת ספר תורה, ויעויין בקרית ספר למאירי.
הרוקח כותב במקום אחד שהוא שינה תיבה אחת בתורה בכל ספרי התורה של אשכנז על פי ספר אחד שהגיע מבוהמיה.
אוצר החכמה כתב:כדאי להדגיש שיש כאן שני נושאים, בתחילה דנו על צורת האותיות, בצורת האותיות כיוון שזה דבר העובר מאדם לאדם וההבנה של ההגדרות ההלכתיות היא תלויה בתפיסה צורנית מסוימת, בהחלט ייתכן שעל מה שאנחנו חושבים שברור שהוא פסול בדורות אחרים חשבו אחרת, וזה לא משום שלא הקפידו על ההלכה אלא משום שמדובר בצורה, וזה תלוי באמת בסוג הפסול.
שונה מאד המצב כשמוצאים פסולים מסוג שגיאות בספר.
אי אפשר לטעון שדין המוסכם על כל הפוסקים לא נהג אז. אפשר לטעון טענה אחרת, שפשוט לא היו שם מגיהים ראויים ולא תפסו שגיאות מסויימות (כגון ענוים, ענבים) גם בימינו מגיהים לא תופסים שגיאות (ומתגלה רק באמצעות בדיקת מחשב) ע"ז צריך לבחון אם זה סביר.
כיהודא ועוד לקרא אני מצטרף לדבריך כאן, ועי' דברי ישראל תא-שמע בכנסת מחקרים א', על הספרות המקצועית באשכנז. בלתי סביר לומר שהה"א המסוים הזה, למשל, הוא תוצאה של סופר רשלן ושלאחר שראו את התוצאה המחרידה החליטו שלא לקרוא בספר.
לעומת זאת בענין השגיאות אני מסכים שלא צריך להרחיק ולומר שמדובר במסורות שונות, אלא בשגיאות כפשוטן. ושמעתי שהספרים המגיעים מרחבי אירופה, ספרים שקראו בהם לפני מאה שנה, רובם רובם נפסלים בבדיקת מחשב, רח"ל.
ולבסוף, כמדומה שהחילוק בין ספר כשר לספר שקוראים בו למעשה, הוא חילוק מאוחר מאוד ביחס לתקופה הנדונה.