קבצי תוספות ומחבריהם - אשכול בירור וזיהוי

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' ספטמבר 03, 2015 1:20 am

בעניין התוספות שלנו למסכת מגילה

רגילים לייחס תוספות שלנו למגילה לרבינו יהודה שירליאון מפריז, והיינו בעקבות אורבך בספרו המפורסם 'בעלי התוספות', כרך ב'. אך קשה שהרי רבינו יהודה עצמו נזכר בתוספות מסכת מגילה דף ו עמוד ב, ואף בלי הקדמת תואר 'מורי', כרגיל בכתיבת תלמיד, רק: ורבינו יהודה תירץ וכו'. גם ראיותיו של אורבך רק מלמדים אשר תוספות שלנו מיוסדות על תוס' רבינו יהודה, ולא שהוא עורכם.

גם רוב תוספות שלנו בדפוסי הש"ס, ורוב קובצי התוספות שבידינו, הם מידי ר"א מטוך, גדולי איוורא, רבינו פרץ, או הרא"ש, על בסיס ויסוד תלמידי ר"י הזקן, אך רובם אינם מידי תלמידי ר"י הזקן ממש. [גם תוספות שלנו למסכת זבחים אינם אלא מיוסדות בתוספות רבינו ברוך, לדברי ר' אהרן גבאי שליט"א].

לענ"ד יש לומר שאם אמנם תוספות מגילה הנם מיוסדים בתוספות רבי יהודה, ועל דרך תוספות ברכות שלנו, ועוד, הנה המסתבר שלא רבינו יהודה היה העורך.

כמין סמך לדבר יש גם בים של שלמה מסכת יבמות פרק ד: והנה מה שאמרינן דממעטין כו', כתבו התו' דריבוי משא ומתן קאמר, שימעטו יותר מבשאר ימים, ואף שבפ"ק דמגילה כתבו התו' דממעטין כו' משמע, שאינם עושין כלל, דאם לא כן, ה"ל לפרש מאי הוא קורא ממעט, אכן התו' דהכא עיקר, נגד התו' של אותן מסכתות קטנות, וכן יש קבלה, שהתוספות מן המסכתות גדולות הן תו' של ר"א מטו"ך, וכו'. ע"כ. ואם תוספות רבי יהודה עצמו הם, לא גרע לכאורה הנם מתוספות טוך, ועיין.

והנה נמצא בתוספות איוורא - סוטה [הוצאת מה"ק ירושלים תשס"ח] עמוד מ"ט: ותימה דבפ"ק דמגלה קאמר גבי אסתר וכאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך, דעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון, ואמאי לא גירשה מרדכי ממנו [והיה יכול להחזירה] כדאיתא הכא. וי"ל משום (דגט) דמעשה הגט צריך עדים והיה ירא מרדכי פן יודע הדבר לאחשורוש ומשו"ה לא גירשה. וכן פי' [=פירשתי] בפ"ק דמגילה.

וכ"ה בתוספות שלנו בפ"ק דמגילה דף ט"ו א': כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך - וא"ת אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה י"ל לפי שכל מעשה הגט הוא ע"פ עדים והיה ירא פן יתפרסם הדבר למלכות.

ובשו"ת מהר"י מברונא סימן רא: ויש פוסקים כר' יודא שהקטן קורא את המגלה להוציא אחרים ידי חובת' ופליג את"ק דהכל כשרים חוץ מחש"ו ומיירי בקטן שהגיע לחינוך דאל"כ לא היה מכשיר רבי יודא, ומק' התוס' (שם יט ב) מ"ט דת"ק דקטן חייב מדרבנן יוציא אחרים דחיוב מגלה ג"כ מדרבנן. ותי' דלא אתו [תרי] דרבנן ומוציא חדא דרבנן, אבל רבי יודא דמכשיר בקטן אית ליה שפיר דתרי דרבנן מפיק חדא דרבנן, א"כ ה"ה בק"ש דפורס עיין שם דמדרבנן ומוצי' אחרי' כדפי'. אבל ק"ל מנלי' הא, תאמר רבי יודא סבר שאני מגילה שחייבים קטנים משום דאף הם היו באותו ספק דלהרוג ולאבד כמו בנר חנוכה וד' כוסות כמו בתוס' אלפסי סוף פ"ג דמגלה. נאם ישראל מברונא:

תוספות אלפסי שייכות אל גדולי איוורא וכמבואר בשו"ת מהרי"ק סימן נ"ב, ועיין המבוא בתוספות איוורא סוטה עמוד 24, והנה הדברים נמצאים בתוספות שלנו למגילה, וכמעט באותם לשונות וביטויים:

בסוף פ"ג מסכת מגילה דף כד עמוד א בד"ה אבל אינו פורס על שמע - ואפילו לרבי יהודה דמכשיר ליה במגילה לעיל הכא מודה שלא יוציא אחרים ידי חובתן בדבר שבקדושה משום דבקטן איכא ב' דרבנן כדפרישית לעיל לרבנן דרבי יהודה אבל במגילה יש להקל לפי שטף ונשים היו בספק דלהרוג ולהשמיד לפיכך עשאו רבי יהודה כגדול. וגם בדף ד עמוד א בד"ה שאף הן היו באותו הנס - פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן וכו'.

ובתוספות מסכת חגיגה דף כה עמוד ב: מנפח אדם בית הפרס - פירשתי בברכות כל אורך הדברים מפרישת רבי יהודה נ"ע. אורבך ייחס דברים אלו וכל תוספות שלנו בחגיגה לחכמי איוורא. א"כ, נמצינו למדים אשר באיוורא יסדו מתוספותיהם על תוספות רבי יהודה, ומעתה לא רחוקה היא אשר גם תוספות שלנו למגילה הם מבית מדרש של איוורא, לפי המתברר מהפנייתם בסוטה הנ"ל, ומלשון מהר"י ברונא הנ"ל.

אם כנים אנחנו, בכך יצטרפו התוספות שלנו מגילה לקובצי תוספות אחרים מאיוורא, אשר יסודותיהם בתוספות רבינו יהודה, וכדוגמת תוספות שלנו חגיגה, ע"פ דברי המבוא לתוספות רא"ש לחגיגה הוצאת אופק ע"ש, תוספות איוורא לברכות כעדותם בחגיגה הנ"ל, התוספות ישנים נדרים, ראה המבוא שם פ"ב, ותוספות איוורא סוטה, וכבמבוא שם עמוד 12.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' ספטמבר 03, 2015 2:39 am

לזיהוי אחד מבעלי התוספות - רבינו שמעון מינבי"ל

בשו"ת מהרש"ל סימן כט: ואלו שמשו לפני ר"י: רבי משה כהן האשכנזי, ור' עזרא הנשיא, ור' שמשון מנביילא, ורבינו שמשון משנ"ץ איש עיון, ורבינו יצחק אחיו, ור' ברוך בר יצחק אשר יסד ספר התרומה, ור' יהודא בר יצחק מפריש, ור' שמשון מקוצי, והרב ר' שלמה מדרוויש וכו'.

ובספר 'בעלי התוספות' כותב אורבך: ר' שמעון מיוֹנביל (Joinville) היה כנראה בנו של ר' שמואל בן אהרן מיונבילא, בן דורו של רבנו תם. הלה מסתמך על מעשהו של ר' שמואל בעניין הלוואה על משכון של יהודי, שהיה בידי גוי: 'ועדיין היה ערוך של ר' דוד מבריינא - ביד ר' שמואל מיונבילא, שעכבו מפני שמיד גוי בא לידו [ואיני] יודע אם החזיר לו עתה כשנפטר. והערוך ניתן על ידי גוי לר' שמואל כאשר פירשתי בשביל אחי אשת ר' דוד, והפקידו ר' שמואל לר' דוד. ואחי אשתו אבד הכל, והחזיר לו ר' דוד הערוך שהחזיר לו, ועכבו'. ר' שמואל נזכר רק פעם אחת בתוספות שלנו. בנו ר' שמעון היה תלמידו של הר"י ונמצא בחברתו: 'ומעשה היה ברבי שמעון מיונבילא שאכל מהרינגייש (harengs), שצלתה גוֹיה בשבת לצורכה ואסר לו רבינו יצחק, דכיון דמכִּירה, ואפילו בפעם ראשונה, שמא ירגילנה לשבת הבאה'. נשאר בידינו גם קטע מתשובת הר"י לר' שמעון. ר' יהודה שירליאון מזכיר את ר' שמעון. ר' שמעון מיונבילא נזכר במפורש בתוספות שלנו לעירובין, יומא ובכורות, אבל נראה, שגם סתם ר' שמעון בתוספות שלנו לכמה מסכתות אינו אלא ר' שמעון מיונבילא, אף במקומות שאין לנו ראיות מתוך מקורות מקבילים. אמנם לפעמים השם ר' שמעון משובש הוא, ויש לקרוא במקומו ר' שמעיה או ר' שמשון. אבל יש גם להיפך: במקום ר' שמשון צ"ל: ר' שמעון. בספרי הפוסקים מובאים גם פירושי ר' שמעון לכתובות, בבא בתרא וסנהדרין, אלא שייתכן שבחלקם נלקחו מתשובותיו, שאחדות מהן שרדו במקורות שונים. עכ"ל.

כעת, לגבי השם המוזכר בתוספות מסכת ברכות דף ח עמוד ב: כאילו מתענה תשיעי ועשירי - והקשה רבינו שמואל ב"ר אהרן מינבי"ל מאי קשיא ליה והא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו הכא נמי נימא מאי ערב ערב של עשירי ויש לומר דשאני התם דכתיב תאכלו לבסוף דמשמע הכי בראשון בי"ד בלילה תאכלו מצות. אבל הכא כתיב ועניתם קודם בערב דמשמע ועניתם מיד ביום התשיעי.

אורבך כותב מסברא בעלמא שמדובר באבי רבינו שמעון מינבי"ל. אורבך גם מעיר שלא מצאנו זכר רבי שמואל בשום מקום בתוספות שלנו מלבד בדיבור זה. אך יש מקום להראות שאף פעם יחידה הזאת לא קיימת, שכן התוספות הרא"ש על אתר מעתיק דיבור זה, וייקרא שמו בישראל: הקשה הר' שמעון מאנביילה וכו'. כזכור, ר' שמעון הוא 'הבן'. הרי מעתה, אם נוסחת תוספות הרא"ש נכונה, נמצא שר' שמואל המדובר לא מוזכר אפילו לא פעם אחת אצלנו בתוספות, ובטעות נשתרבב ר' שמואל ב"ר אהרן תחת ר' שמעון.

לכאורה, נוסחת תוספות רא"ש, [בשני מקורותיו המצויים בידינו], מוסמך יותר מתוספות שלנו, המיוחסות אל תלמיד ר"פ, [וקובץ שני כמוהו], וכידוע דברי שו"ת הרא"ש כלל כ סימן כז: דע לך, כי הפרישות בארץ הזאת הם פרישות תלמידים שלא שמשו כל צרכן, ורצו ליחנק ונתלו באילן גדול. ותלמידים פירשום לפני הרב רבי פרץ, ושאר גדולים ז"ל, ואין לסמוך עליהם. כי יש בידי פרישת רבינו שמשון ז"ל ולא כתב כן. אלא כל החבורין שיש בארצנו כתוב בהן וכו'. ולשון התוספות רא"ש: הקשה הר' שמעון מאנביילה וכו', וא"כ, ר' שמואל לא נזכר אפילו פעם אחת בתוספות שלנו, ואין לנו ממנו דבר כלל, לא בהלכה ולא בהגדה, וכיצד נחזיק אותו מחכמי התוספות, ולא עוד אלא שלענ"ד יש מקום לפקפק בעיקר מציאותו, ואפשר שלא היה ולא נברא, אפילו לא משל הוא, 'ר' שמואל מינבי"ל' המדובר.

אם מקבלים נוסחת תוספות הרא"ש, נמצא שכל מציאות ר' שמואל מתבססת אפוא על מקור אחד, הוא ב'דיני ריבית - לשון ר"ת', שהעתיקו באור זרוע, ואף בשו"ת מהר"ם ד' פראג תשצ"ו. מסתמא תשובת מהר"ם מועתק בלשונו מהאור זרוע. וז"ל ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא מציעא סימן רב: ועדיין ערוך של ר' דודו מבריינא ביד ר' שמואל מיונבילא שעכבו מפני שמיד הגוי בא לו אם החזיר לו עתה כשנפטר והערוך ניתן על יד גוי לר' שמואל כאשר פירשתי בשביל אחי אשת ר' דוד והפקירו ר' שמואל לר' דוד וכו'. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תשצו: ועדיין היה ערוך של ר' דוד מברינא ביד ר' שמואל מאנבילא שעכבו מפני שמיד גוי בא לידו [ואיני] יודע אם החזיר לו עתה כשנפטר והערוך ניתן ע"י גוי לר' שמואל כאשר פי' בשביל אשת אחי ר' דוד והפקידו ר' שמואל לר' דוד וכו'.

מעתה, אילו טעות שכיחה נפלה בהעתקת אור זרוע, להחליף שמעון לשמואל, כמצוי אצל אישיות זאת ממש במקומות אחרים, אפשר שלא היה ולא נברא ר' שמואל כזה.

והנה נמצא במרדכי מסכת קידושין פרק האומר רמז תקל: מעשה באחד שאסר אשתו עליו ואמר שזינתה מאחר ונשאל למורי ה"ר (*שמעון) [*שמואל. ומ"י שמעון מאונפילא] אם נאמן אם לאו והשיב כמדומה לי ששמעתי מרבותי מפרשים - עכ"ל ה"ר ר' שמעון ועוד האריך. וכו'. - בספר החכמה בסי' קפ"ז. ובמרדכי דפ"ר קושטא רס"ט עם אלפס: ונשאל למו' ה"ר שמעון וכו'.

אף בהגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כד: הורה רבי יוסף האומר אשתו שזינתה דאינה אסורה עליו לפי משנה אחרונה דאינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר ה"נ שמא עיניו נתן באחרת אחר תקנת ר"ג שאינו יכול לגרשה ע"כ ועוד נראה דיש לנדות האוסר אשתו כמגרשה על כרחה דסוף סוף מבטל תקנת הגאונים מנימוקי הר"י קורבי"ל וכן השיב הרב שמעיה מיינבי"ל בתשובה ועיין בסימן ל"ד ע"כ: בהגהות מיימוניות דפ"ר קושטא רס"ט: מדברי הר' קורביל וכן ה"ר שמעון מיינביל וכו'.

המוצא של לשון המרדכי הוא לכאורה הנמצא בס' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תקפז: מעשה באחד שאסר אשתו עליו ואמר שזינתה מאחר ונשאל למורי' הרב ר' שמעון מיונ"בילא אם נאמן אם לאו. והשיב כמדומה ששמעתי מרבותי' מפ' - ועוד האריך.

ברם, לא מובן לשון 'מורי' או אפילו 'מורינו' המקובל בראשונים רק כלפי רבותיהם, ולא מצינו במהר"ם להיותו לומד תורה אצל רבינו שמעון. גם מהר"ם מזכירו במקומות אחרים בסתם ומפי השמועה, והוא פלא!

לענ"ד יש לומר שהפתרון נמצא בהפנייה ל'ספר החכמה' האבוד, ואולי שם מקור 'תשובה' הזאת, וא"כ רבינו ברוך ממגנצא בעל ספר החכמה, הוא למד תורה אצל רבינו שמעון. עיין סיני פ"ד, צ"ח. אחד מרבותיו וקרוביו היה הרב אליעזר ממיץ שלמד מפי ר"ת. א"כ, רבינו שמעון הוא בן גילו ודורו של הרא"ם, אשר שניהם היו ממורי רבינו ברוך. גם במקורות מוכח אשר רבינו שמעון נחשב כבעל שיטות כבר אצל ר"י, ולא תלמיד רגיל. א"כ, נוכל לומר שרבינו שמעון התחיל ללמוד אצל ר"ת ואח"כ למד אצל ר"י, דוגמת האחים ריצב"א ורבינו שמשון משנץ. הרי מעתה, אף אם מצאנו זיקת 'ר"ש' מינבי"ל לר"ת, אין הדבר שולל שימושו לפני ר"י אח"כ.

עיניו כיונים

באמונתו כתב:לכאורה הזיהוי של אורבך ליוֹנביל (Joinville) בלתי אפשרית כלל, שכל ברזיל התגלה הרבה שנים אח"כ בשנות קולומבוס. לפי האנציקלופדיה: ז'וינווילי (בפורטוגזית: Joinville) היא המאוכלסת בערי מדינת סנטה קטרינה, ברזיל, ומרכזה הכלכלי והתעשייתי. בז'וינווילי מתגוררים כחצי מיליון תושבים, רובם ממוצא אירופי, בעיקר גרמני. העיר ממוקמת בגובה פני הים על גדות מפרץ בביטונגה ולרגלי רכס ההרים סרה דו מאר. אקלימה של ז'וינוויל סובטרופי חם ולח, וגשום רוב ימות השנה. - מקור השם הוא שמו של פרנסואה ד'אורלאן, נסיך ז'ואנוויל הצרפתי שנשא לאישה את בת קיסר ברזיל דונה פרנסיסקה בשנת 1843. בפורטוגזית ברזילאית הגיית השם הצרפתי השתבשה מעט. ע"כ.

תימה לחשוד את אורבך בשיבוש כזה! יש Joinville גם בצרפת: https://en.wikipedia.org/wiki/Joinville,_Haute-Marne
[ראיתי שכותבים את שם המקום הנ"ל גם בצורה Geneville וזו מתאימה לאחת הצורות שבדברי הראשונים]

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' ספטמבר 03, 2015 11:16 am

רבינו יקותיאל מפריש - 'המלאך הגואל'

בכמה חיבורים מזמנינו נמצא שם רבינו יקותיאל מקינון בין חכמי התוספות, כמו בספר 'שמות חכמים' [ערך צ"ח הערה 41 ועוד], ובאוצר הגדולים [חלקים ו' תתתשל"ו, ט' תש"נ], אטלס 'עץ חיים' [ה' 1848], 'שנות דור ודור' [עמוד פ"ד], וכ"כ בלוי במבוא ל'חידושי רבינו פרץ' נזיר [בעמוד י"ג].

במקרה הזה נדמה אשר רבינו יקותיאל ודאי היה קיים, אך לא מקינון היה, וכינוי של טעות הוא בלי יסוד ממשי, אלא מפריש היה, וכינויו הנכון הוא רבינו יקותיאל מפריש, שכן נמצא מפורש בתוספות הרא"ש נזיר דף ד' ב'.

מוצא הטעות הוא מזה אשר רבינו שמשון מקינון בעל ספר הכריתות, נין היה לרבנו יקותיאל, ומזכיר את שושלת ייחוסו ואת רבינו יקותיאל אבי אבי אביו, בלי להזכיר שם מקומו, וממילא תלו את מקום רבינו יקותיאל במקום נינו, בלא בסיס נכון, גם נגד המפורש בתוספות הרא"ש שזכרנו. [מן העניין לציין הדבר שרבינו יצחק בן רבינו יצחק, אבי רבינו שמשון מקינון, נכד רבינו יקותיאל מפריש, למד לכאורה אצל רבינו יחיאל בפריש, עיין ספר הכריתות עם עיטור סופרים 'פרקי תולדות' עמוד 20].

מסתבר שרבינו יקותיאל מפריש מגדולי דורו היה, לפי התארים אשר מצאנו לגביו בספרי הראשונים:

ספר הכריתות הקדמה: אני הוא כבד לשון, הנקרא שמשון. בן עטרת החכמים, הרב רבינו יצחק, מגדל חכמתו בארץ וראשו מגיע עד שחק, וזקני, אביו, עוקר הרים וטוחן, אבן בוחן. הרב ר' יצחק ע"ה. וזקן אבא מארי [בכ"י מנ: וזקן אביו מרי], החסיד הרב ר' יקותיאל ע"ה, המלאך הגואל. בן הרב ר' יצחק ע"ה. ואם אמרתי אספרם, מחול ירביון, להם חשמני תעודה יאתיון. אולם רמזתי שלשת אבותי אלה, ברוח מלא. לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. יזכני צורי לעלות בסולם החכמה, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכו': ועיין עיטור סופרים

שו"ת בעלי התוספות סימן קכו: ידידיה העלוב בן הר"ר ישראל זצ"ל. - ואמר ה"ר יוסף מפי ה"ר יקותיאל רבנא דאין להקשות מפ' יש בערכין הגוים לאו בני אחוזה נינהו, דהתם היינו טעמא דשדה אחוזה מצוה התלויה בארץ, וגוי לאו בר אחוזה בארץ ישראל. - כדברי מורי' ה"ר ידידיה נראה לי - ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן עט: אחר מי רודף מלך ישראל, מוהר"ר יקותיאל, אין הכרעת תלמיד מכרעת, כי מי איפוא אשר יבא אחרי המלך את אשר עשו רבותי' קמאי דקמו וקבעו בו מסמרות יתד אשר לא תמוט. - ואין דעתי מכרעת נגד דעת תורת אמת מורינו ודעתי מבוטלת לך. מאיר בר' ברוך ז"ל ה"ה.

ובשו"ת הרשב"א חלק ג סימן ג: לדוד סאשר /בדפוס לבוב תקע"ב: לדודס אשר/ בצרפת, לרב רבי שמעון בן הרב רבי יצחק בן הרב ר' יקותיאל, זכר כולם לברכה.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' ספטמבר 03, 2015 11:24 am

לעיניו כיונים, יישר כוח על תיקונך הנכון!

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' ספטמבר 03, 2015 11:54 am

על ר' יקותיאל שמהר"ם כתב אליו, כתב פרופ' ר' שמחה עמנואל (תשובות מהר"ם וחבריו, עמ' 58):

: יקותיאל.jpg (99.98 KiB) נצפה 12998 פעמים

עדיאל ברויאר

חכם באשי כתב:על ר' יקותיאל שמהר"ם כתב אליו, כתב פרופ' ר' שמחה עמנואל (תשובות מהר"ם וחבריו, עמ' 58):
יקותיאל.jpg

ר' יקותיאל זה הוא ר' יקותיאל משפירא (מחבר הפירוש לאדיר דר מתוחים שנדפס בסוף פירוש מהר"ם חלאווה לפסחים הוצ' מכון חת"ס). ואין לערב בינו ובין חכמים אחרים בעלי אותו שם מצרפת או כל מקום אחר (כמובן, הערתי על דברי "באמונתו", כהמשך לדברי החכם באשי)

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ה' ספטמבר 03, 2015 11:42 pm

באמונתו כתב:לגבי השם המוזכר בתוספות מסכת ברכות דף ח עמוד ב: כאילו מתענה תשיעי ועשירי - והקשה רבינו שמואל ב"ר אהרן מינבי"ל... התוספות הרא"ש על אתר מעתיק דיבור זה, וייקרא שמו בישראל: הקשה הר' שמעון מאנביילה וכו'.

ידוע ומפורסם שרוב דברי הרא"ש לברכות (פסקיו ותוספותיו) מיוסדים על תוספות רבינו יהודה. וכבר זמן רב שהנני מבקש ומחפש האם יש ונמשך גם אחר תוספות שלנו, ולפי שעה לא מצאתי, מלבד הדיבור הנ"ל, שברבינו יהודה לא מופיע, אך כאמור בתוספות הרא"ש כבתוס' שלנו (כמעט מלה במלה). האם ידוע לאי מי מן החכמים עוד כיוצא בזה, מקום בו נראה שאכן נמשך אחר תוס' שלנו? (מדברי רבינו יחיאל מפריז שבתוס' דף מג וברא"ש פרק הרואה, ואינם ברבינו יהודה, אין להביא ראיה כלל!)

יוצא פוניבז'

רגילים לייחס תוספות שלנו למגילה לרבינו יהודה שירליאון מפריז, והיינו בעקבות אורבך בספרו המפורסם 'בעלי התוספות', כרך ב'. אך קשה שהרי רבינו יהודה עצמו נזכר בתוספות מסכת מגילה דף ו עמוד ב, ואף בלי הקדמת תואר 'מורי', כרגיל בכתיבת תלמיד, רק: ורבינו יהודה תירץ וכו'. גם ראיותיו של אורבך רק מלמדים אשר תוספות שלנו מיוסדות על תוס' רבינו יהודה, ולא שהוא עורכם.

דברי אורבך בענין זה הם בבחינת עורבא פרח (אחת מהראיות היא בכלל כלפי ר"י החסיד), ואין ליחס אליהם כל משמעות, ואף לא לענין שהתוספות שלנו "מיוסדים על פיו".
ויצויין כי תלמידיו האור זרוע והסמ"ג לא מזכירים מתוספותיו למסכת מגילה.

עדיאל ברויאר

בגליון ספר המרדכי וטיקן 141 שנסרק לאחרונה מופיע גליון בשם "התו' מתוך", העוסק בפסק ההלכה בדין הבהוב הנר, הנה הגליון: http://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.141/0555

מהשוואת הדברים לתוספות שלפנינו לשבת ניכר שהדברים אינם מאותו קובץ תוספות:
תוספות מסכת שבת דף כט עמוד א
רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזר - משמע דרבא לענין טומאה אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן רבא ונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול להדליק אף על פי שאינה מהובהבת.

אך נראה ליישב שהדברים אינם לקוחים מתוס' טוך לשבת, שהרי הוא מציין "דאין הלכ' כר' אליעזר דאמ' בפ' במה מדליקי'", דהיינו שהוא מפנה לשם ואינו נמצא שם. יתכן שהאזכור של יו"ט (שלא צריך להבהב את הפתילה לא בערב שבת ולא בערב יו"ט) מלמד שאולי הפיסקה לקוחה דווקא מתוס' טוך לביצה. אפשרות נוספת, שההפנייה לפרק במה מדליקין נוספה ע"י המעתיק, שהתאים את הנוסח לגליון בצד ספר המרדכי, אך במקור היה כתוב סתם "דאין הלכ' כר' אליעזר" והלומד בתוספות יודע לאיזה ר' אליעזר הכוונה שהרי הוא על אתר. וצ"ב.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' ספטמבר 18, 2015 12:19 pm

הקובץ בהודעה הפותחת עודכן.

עדיאל ברויאר

קיבלתי מחכם אחד על מנת לפרסם כאן:

1. תוספות יבמות - נכתב בקובץ הנ"ל בתחילת האשכול, שהוא בעריכת ר"א מטוך. יש לציין שבכת"י של פסקי המרדכי, וירצ'לי משנת רי"ב (סי' 30923), בסוף הלכות ציצית, מצוטט דברים בשם "לשון תוספות טוך", ופיסקה זו זהה בלשונה לגמרי לנוסח התוס' שלפנינו ביבמות דף צ' ריש ע"ב. והוא הוא כנ"ל.

2. תוספות מנחות - הובאו דברי אורבך שהוא תוספות שאנץ, והעיר לנכון ר"א גבאי, שאין זה כך, אלא "רק פרק שלישי מדף כ"ה ע"ב עד סוף הפרק, הוא קובץ נפרד של שאנץ". ויש להוסיף, שבמרדכי הלכות קטנות מצוטטות פסקאות רבות מתוספות שאנץ הארוכים לפרק שלישי ופרק רביעי, וניכר מכך שתוספות אלו הנ"ל מדף כ"ה ע"ב הם מהדורה קצרה של תוספות שאנץ, ואילו במרדכי זו מהמהדורה הארוכה.

כנסת ישראל

ראוי להוסיף לנושא זה גם את הנידון איזה מקבצי התוספות היו בפני הראשונים, כידוע בספרד עד הרא"ש היה בעיקר תוס' מתלמידי רבינו פרץ, ואכן בריטב"א למשל ברור מאוד שהתוס' סתם אצלו זה תור"פ, בעירובין זה מוכרח וכמדומה שבעוד מסכתות. וצריך לברר אצל עוד ראשונים.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' דצמבר 13, 2015 8:45 pm

הוספות ותיקונים.

ברכות: לענין תוס' הרא"ש, יש לציין (אפשר במשבצת 'עוד') כי כמה דיבורים החסרים בספרים שלפנינו, נדפסו מתוך כת"י, במבוא לתוס' הרא"ש פסחים מהדו' מכון אופק עמודים 13-15, או 15-17 (תלוי במהדורות).

עירובין: לענין האמור בטבלה (גבי תוס' שאנץ) "שמחה עמנואל מתעתד להוציאן לאור", יש לתקן: נדפסו ע"י שמחה עמנואל בספרו 'מגנזי אירופה' - ירושלים תשע"ה.

פסחים: יש להוסיף 'תוספות ר"י שירליאון' על דפים פ"ט ע"א-צ"ב ע"א (ככל הנראה מקבילות לתוס' שלנו). נדפסו ע"י רמ"י בלוי בשנת תשל"ט בתוך 'ספר הבתים על הרמב"ם - בית מנוחה ובית הקדש'. באוצרנו הנכבד הפרידו ספר זה לפי הכותרים השונים, כל חיבור בפני עצמו, וכך מופיע קובץ תוס' הנ"ל: 'תוספות רבינו יהודה שירליאון - פסחים'.

וכאן המקום לשאול ולבקש, כל היודע דבר מה אודות אמיתות קובץ תוס' זה כתוספות ר"י שירליאון, ע"פ מה זוהה כך? האם מהימן? מוסכם? אנא יואיל ברוב טובו להודיענו כאן, מאחר ובמבוא הספר עצמו אין שום איזכור אודות חיבור זה כלל, ולו ברמז. (כמו"כ לא מצאתי לו כל התייחסות במבוא לתוס' הרא"ש פסחים מהדו' אופק). אודה מאד למי שיש בידו להבהיר הדברים.

כמו כן יש להתפלא על המהדורה בפני עצמה כמות שהא באוצרנו היקר, שמצד אחד הושמט מן המבוא כל החלק הנוגע לספר הבתים, אך מצד שני הובא כל החלק הנוגע לליקוטי רבי בצלאל אשכנזי (כפי שהופיע בספר המקורי, לפני ההפרדה לכותרים). וכאן הבן שואל, לשם מה הצורך בכל המבוא הארוך הזה, שאינו נוגע כלל לתוכן החיבור. אולי אי מי ממנהלינו הנכבדים יוכל להדרש לנושא, ומהשי"ת ישא ברכה.

עוד בענין פסחים: תוס' חכמי אנגליה צויינו כקובץ תוס' שאינו מקביל לתוס' שלנו, אך יעויין בדברי המהדיר שם שישנן הרבה מקבילות לתוס' שבגמרא שלנו, וכן ניתן להווכח מציוניו על הסדר שם: וכ"ה בתוס' פלוני וכו'.

(בהערה 2: "ופרסם אותם במהדורתו של ספר הבתים מאת [ר'] דוד כוכבי". כצ"ל!)

עדיאל ברויאר

יעקובי כתב:ברכות: לענין תוס' הרא"ש, יש לציין (אפשר במשבצת 'עוד') כי כמה דיבורים החסרים בספרים שלפנינו, נדפסו מתוך כת"י, במבוא לתוס' הרא"ש פסחים מהדו' מכון אופק עמודים 13-15, או 15-17 (תלוי במהדורות).

גם במהדורת מוסד הרב קוק השתמשו בכת"י גינצבורג, ויש להניח שנוספו שם הדיבורים שנדפסו במבוא לתוס' הרא"ש פסחים של מכון אופק

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' דצמבר 13, 2015 9:07 pm

ר' עדיאל!
לאור הערתך עשיתי השוואה חפוזה בין שני הספרים, ונוכחתי כי חלק מן הדיבורים החסרים מופיעים במהדו' מוה"ק, וחלק לא. יתירה מזאת, בחלק מן הדיבורים שאכן מופיעים, ציינם המהדיר בסוגר מרובע, ובהערה הודיע כי אינם בכ"י! כרגע איני יודע פשר דבר. טעון בדיקה!

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' דצמבר 20, 2015 10:31 pm

נבדק בס"ד.

והמתברר, שכל עשרת הדיבורים החדשים מכ"י גינצבורג (אותם הדפיס ר"א שושנה ברשימה הנ"ל בשנת תשנ"ז), כולם קדמו ונדפסו כבר כשנה קודם לכן בתוס' הרא"ש לברכות מהדורה שניה שע"י זכרון יעקב (תשנ"ו), הנדפסת ע"ש ר' שרגא הכהן וילמן, אשר הוגהה וסודרה מחדש מתוך כ"י גינצבורג.

והנה במהדו' מוה"ק הנ"ל נמשכו אחר עבודת מהדו' ז"י הנ"ל, (כפי שניתן להוכיח בלא מעט ראיות, ואחת מהנה כאן ועכשיו). אלא שאת הדיבור הראשון מתוך העשרה הנוספים, אשר למעשה שייך לסוגיא דדף י"ג ע"א (וכמו שציין לנכון ר"א שושנה), הדפיסוהו במהדו' ז"י הנ"ל בטעות בסוף י"ב ע"ב, וכאמור אחר טעות זו נמשכו גם במהדו' מוה"ק, ועל כן לעיל כשבדקתי במהדו' מוה"ק בדף י"ג ע"א ולא מצאתי, כתבתי שחלקם לא נדפסו. אולם כאמור אכן נודע הדבר שכולם אמנם נדפסו שם, אך יש שלא במקומם.

ומה שרשמתי לעיל כי על חלק מן הדיבורים הנוספים רשם המהדיר בהערה כי אינם בכ"י, אכן הוא כך ס"ב ע"ב ד"ה מצאו נעול, ושם ד"ה לידי ירקון, (ראה הערה 135), וזהו ציון מוטעה. ויש עוד כמה ציונים מוטעים ומבולבלים במהדורה זו, ואכמ"ל.

סיכומו של דבר, כבר בשנת תשנ"ו נדפסו לראשונה הדיבורים החדשים מכ"י גינצבורג במהדו' ז"י, ולאחמ"כ בשנת תשנ"ז ברשימת ר"א שושנה הנ"ל, ולאחמ"כ בשנת תשס"ז במהדו' מוה"ק. (מהדורות נוספות לא בדקתי).

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' ינואר 28, 2016 9:31 pm

לענ"ד אפשר להציע לגבי התוס' הנד' במס' חולין, כי פרק גיד הנשה ופ' כל הבשר לא נכתבו ע"י מחבר אחד. היות ולגבי סוג' חענ"ן המופיעה בשני הפרקים, יש חילוקים ברורים בדברי התוספות בין שני המקומות.

1. האם חענ"ן בשאר איסורים הוא מדאו'?
לתוס' בפג"ה הוי דאו' (לא בפירוש ממש, אלא כך הוכיחו האחרו'), ובתוס' בפכה"ב כ' דהוי מדרבנן.
2. האם בכלל יש חענ"ן בשאר איסורים?
התוס' בפג"ה הביאו את שי' רבינו אפרים דאין חענ"ן בשאר איסורים, ודנו בזה, ואילו בפכה"ב אין לתוס' ספק בכך.
3. האם האיסור של אפשר לסוחטו הוא גם בנסחט לגמרי?
התוס' בפג"ה לגבי כחל נקטו שאסור, ובפג"ה נקטו להתיר.
4. האם החענ"ן יש לו את החומר של מינו או דאין הנאסר אוסר יותר מהאיסור עצמו?
התוס' בפג"ה הביאו את רשב"ם שאסר, ורק בפכה"ב הביאו את שי' ר"י דפליג בזה.

אין כאן ראיות מוחצות, אבל יש כאן סבירות גבוהה.

אגב, התוס' בפג"ה מצטט בשני מקומות את שי' היראים דל"א חענ"ן בחצי חתיכה. הדברים נמצאים לפנינו ביראים סי' מח, ומבו' שם הטעם בארוכה, היות וחענ"ן זה גזירה דרבנן אטו נבילה, וחצי חתיכה האסורה לא מיחלפא בנבילה.
ואילו התוס' בדצ"ז כשהביא את דבריו כתב ע"ז "אין זה טעם", ובד"ק דן בזה למרות ששיטתו שם דחענ"ן מדאו' (וכנ"ל).
ראוי א"כ להסיק כי התוס' (לכה"פ כאן, ואולי גם בשאר מקומות), מצטט את שי' היראים מפיו או מפי השמועה וכד', אבל לא מתוך ספר יראים.

עדיאל ברויאר

עושה חדשות כתב:לענ"ד אפשר להציע לגבי התוס' הנד' במס' חולין, כי פרק גיד הנשה ופ' כל הבשר לא נכתבו ע"י מחבר אחד

מעניין לבדוק:
א. לאחרונה נסרקו כמה כת"י של תוספות דידן על חולין. האם בכולם יש את אותם תוספות בשני הפרקים?
ב. תוספות רא"ש לחולין והתוספות דידן על חולין השתמשו באותו קובץ (כך התרשמתי מכמה דיבורים, לא ביצעתי בדיקה נרחבת). אם כן, מה קרה בפרקים הללו בשניהם?

צריך לזכור שבעלי התוספות המאוחרים ערכו את הדברים שקדמו להם. אם כן, יתכן שזה אותו בעל תוספות, אלא שבפרקים השונים הוא השתמש בקבצים קדומים שונים מסיבותיו הוא. או שמא אפילו בחלק מהדיבורים הוא השתמש בקבצים שונים, ויתכן שמסיבה מסוימת הוא אף לא דאג לאחד את שיטתו במסכת אחת (על אף שהיינו מצפים שכך יעשה).

עושה חדשות

עדיאל ברויאר כתב:תוספות רא"ש לחולין והתוספות דידן על חולין השתמשו באותו קובץ (כך התרשמתי מכמה דיבורים, לא ביצעתי בדיקה נרחבת). אם כן, מה קרה בפרקים הללו בשניהם?

בתוס' הרא"ש אין הרחבה בסוג' חענ"ן בפ' כל הבשר דק"ח, וממילא אין סתירות...
מלבד הסתירה השלישית המובאת לעיל, שיש להקשות כן לכאו' גם בתורא"ש.

עדיאל ברויאר

עושה חדשות כתב:
עדיאל ברויאר כתב:תוספות רא"ש לחולין והתוספות דידן על חולין השתמשו באותו קובץ (כך התרשמתי מכמה דיבורים, לא ביצעתי בדיקה נרחבת). אם כן, מה קרה בפרקים הללו בשניהם?

בתוס' הרא"ש אין הרחבה בסוג' חענ"ן בפ' כל הבשר דק"ח, וממילא אין סתירות...
מלבד הסתירה השלישית המובאת לעיל, שיש להקשות כן לכאו' גם בתורא"ש.

כוונתי הייתה לא רק לסתירות. אם באים לטעון שאלו קבצים שונים, היינו מצפים לראות הבדל משמעותי בכל הפרק בין תוספות דידן ובין תוספות רא"ש, שהרי בסתמא לא מסתבר ששניהם החליפו את הקובץ באותו מקום לקובץ אחר זהה.
אמנם תיתכן אפשרות שבעל תוספות אחד לא חיבר על כל המסכת (כמו ר' אלחנן על ע"ז) ובעל תוספות אחר השלים את הקובץ שלו, וכולם אח"כ השתמשו בקובץ המאוחד.

מבני עליה · הודעהעל ידי **מבני עליה** » ו' פברואר 05, 2016 8:53 am

רבותי! האם ידוע לכם מיהו "הרמ"ר" שבתוס' בתמורה כמעט בכל דף ??

עושה חדשות

אינני מתמצא מספיק בנושא המדובר באשכול, אבל אולי במסמך המצו"ב יש תוספת מועילה.
(ראיתי שכתבו שם שהתוס' בסוטה הם של בעל יחוסי תנאים ואמוראים. מה המקור לזה?)

בברכה המשולשת

עושה חדשות כתב: (ראיתי שכתבו שם שהתוס' בסוטה הם של בעל יחוסי תנאים ואמוראים. מה המקור לזה?)

אא"א

הוגה ומעיין

עושה חדשות כתב:אינני מתמצא מספיק בנושא המדובר באשכול, אבל אולי במסמך המצו"ב יש תוספת מועילה.
(ראיתי שכתבו שם שהתוס' בסוטה הם של בעל יחוסי תנאים ואמוראים. מה המקור לזה?)

אין שום תועלת. אין שם אלא סיכום מקוצר של דברי אורבך.

עדיאל ברויאר

מבני עליה כתב:רבותי! האם ידוע לכם מיהו "הרמ"ר" שבתוס' בתמורה כמעט בכל דף ??

אורבך (בעלי התוספות ח"ב עמ' 636) הסתפק לגבי זהותו של חכם זה המוזכר בתוס' לנזיר, ומשער שאולי הוא ר' מרדכי תלמיד ר' פרץ (כנראה הכוונה לר' מרדכי ב"ר הלל בעל המרדכי), או אולי ר' מרדכי בן הר"ר שלמה מקדיי.
אמנם לאור דבריו בעמ' 671 יתכן שיש לפקפק בדבר, משום ששם הוא כותב שבתמורה נדפס לפנינו תוספות איברא, ור' שמואל מאיברא והרמ"ר הם רבותיו של העורך. אם נצרף את זה לטענתו שהתוספות לנזיר הם תוספות לתלמיד ר' פרץ שהירבה להשתמש בתוספות איברא, אז יש להניח שמדובר בחכם הקשור לבית המדרש של חכמי איברא, או שאחד התלמידים שלהם קיבל גם מאותו חכם.
עכ"פ ניתן ללמוד משהו על זמנו של חכם זה גם מהעובדה שתלמידו היה תלמיד של ר' שמואל מאיברא.
כל זה בהנחה שאכן הרמ"ר דתוס' תמורה והרמ"ר דתוס' נזיר חד נינהו.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' פברואר 25, 2016 9:58 am

כעת הופיע מאמרו של הרב יוסף שלמה סטפנסקי, 'לזהות בעל החיבור 'תוספות מערבי פסחים' בספר המרדכי', מוריה, שנה לד, גליון ז-ט, עמ' כג-כו, ולדעתו, תוספות אלו אינם לרבינו פרץ, כמו שחשבו אחרים אלא "הוא חיבורו של המרדכי המתבסס על דברי תוספות קדמונים שילב בתוכן כדרכו דעות נוספות ופסקי הלכה" (עמ' כד).

עדיאל ברויאר

חכם באשי כתב:כעת הופיע מאמרו של הרב יוסף שלמה סטפנסקי, 'לזהות בעל החיבור 'תוספות מערבי פסחים' בספר המרדכי', מוריה, שנה לד, גליון ז-ט, עמ' כג-כו, ולדעתו, תוספות אלו אינם לרבינו פרץ, כמו שחשבו אחרים אלא "הוא חיבורו של המרדכי המתבסס על דברי תוספות קדמונים שילב בתוכן כדרכו דעות נוספות ופסקי הלכה" (עמ' כד).

קראתיו בזריזות.
ככל הזכור לי (ותיקוותי שאינני מכזב), התוספות הללו נמצאות רק במיעוט קטן של כת"י של ספר המרדכי. אם אכן כך, יש מקום רב לפקפק בכך שהמרדכי ערך אותן (כדבריו) או הכניס אותן בעצמו לחיבוריו (כדברי הורביץ).

עדיאל ברויאר

בספר "גנזי אירופה א" של פרופ' שמחה עמנואל, במבוא לקטעי תוס' שאנץ לעירובין, הוא מוסיף ראייה לזהות התוספות הנדפסות לעירובין כתוס' טוך - בגליון מרדכי כת"י ורצ'ילי נמצאת פיסקה מתוס' טוך לעירובין והיא זהה מילה במילה לתוספות הנדפסו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' פברואר 27, 2016 9:56 pm

עדיאל ברויאר כתב:
מבני עליה כתב:רבותי! האם ידוע לכם מיהו "הרמ"ר" שבתוס' בתמורה כמעט בכל דף ??

אורבך (בעלי התוספות ח"ב עמ' 636) הסתפק לגבי זהותו של חכם זה המוזכר בתוס' לנזיר, ומשער שאולי הוא ר' מרדכי תלמיד ר' פרץ (כנראה הכוונה לר' מרדכי ב"ר הלל בעל המרדכי), או אולי ר' מרדכי בן הר"ר שלמה מקדיי.
אמנם לאור דבריו בעמ' 671 יתכן שיש לפקפק בדבר, משום ששם הוא כותב שבתמורה נדפס לפנינו תוספות איברא, ור' שמואל מאיברא והרמ"ר הם רבותיו של העורך. אם נצרף את זה לטענתו שהתוספות לנזיר הם תוספות לתלמיד ר' פרץ שהירבה להשתמש בתוספות איברא, אז יש להניח שמדובר בחכם הקשור לבית המדרש של חכמי איברא, או שאחד התלמידים שלהם קיבל גם מאותו חכם.
עכ"פ ניתן ללמוד משהו על זמנו של חכם זה גם מהעובדה שתלמידו היה תלמיד של ר' שמואל מאיברא.
כל זה בהנחה שאכן הרמ"ר דתוס' תמורה והרמ"ר דתוס' נזיר חד נינהו.

עיין במבוא לתוס' הרא"ש נזיר הערה 15, שבכל מקום שנזכר בתוס' נזיר הרמ"ר בתוס' הרא"ש נקרא הר"ר משה מאיברא. וא"כ נפשטה השאלה.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' אפריל 15, 2016 9:47 am

פני יהושע מגילה טז. -

ולדעתי בלי ספק שדברי התוס' כאן יצאו מפי קדוש של בעל הרוקח בעצמו שהיה בימי חכמי התוס' כנודע

הוגה ומעיין

הקובץ בהודעה הפותחת עודכן לגי' 5.

עדיאל ברויאר

עושה חדשות כתב:פני יהושע מגילה טז. -
ולדעתי בלי ספק שדברי התוס' כאן יצאו מפי קדוש של בעל הרוקח בעצמו שהיה בימי חכמי התוס' כנודע

התבקשתי למסור:

בקובץ חצי גבורים החדש, במאמר אודות ייחוס תוספות מגילה, נידון נושא זה בהרחבה.

אגב, באשכול זה פקפקו למעלה בקצרה בקביעתו של אורבך כי תוס' מגילה נתחברו ע"י ר"י שירליאון. ניתן לומר שבמאמר הנ"ל הוכח הדבר לחלוטין, כי אכן לא יצאו התוס' הללו מתחת ידיו של ר"י שירליאון, וכנראה גם לא מבית מדרשו.

עדיאל ברויאר

לשמחתי קראתי את המאמר החשוב הנ"ל בחצי גבורים ט, ניסן תשע"ו, בנידון התוספות הנדפסות על מגילה. כמובן שלא פתחתי את המקורות שהוא מביא, וכל התרשמותי היא רק לאור מה שכתב וציטט שם. אסכם את עיקרי הדברים האמורים שם (בתקווה שלא השמטתי):
1. המדפיסים בשונצינו, וכן חכם אנונימי שחי, כנראה, בסמיכות לזמן הב"י ייחסו את התוספות למגילה לתוספות טוך.
2. לעומתם, מדברי התרה"ד והמהרש"ל נראה ששללו את הייחוס לתוספות טוך, ולפחות במקום אחד נמצאת סתירה הלכתית ברורה בין תוספות למגילה ובין תוספות לפסחים, שאלו האחרונות הן ודאי תוספות טוך. לכן מסיק הכותב שיש לשלול את הייחוס לתוספות טוך.
3. אורבך ייחס את התוספות על מגילה לר"י שירליאון, וביסס דבריו בעיקר על שתי מובאות בשם רי"ש שנמצאות בתוספות למגילה, וכן על התאמות בין שיטת תוספות למגילה ובין שיטת רי"ש בתוספותיו לברכות (אך הוא עצמו ציין שיש גם אי התאמה).
4. יש לדחות את דברי אורבך לחלוטין: א. מובאה אחת נזכרת במקורות על שם ר' יהודה החסיד, והיא אף נמצאת בספריו. ב. מובאה שנייה לקוחה מתוס' רי"ש לברכות (בחלק שהיה חסר בעת שאורבך כתב את המהדורה הראשונה של ספרו), ודווקא המקבילה בתוספות למגילה מכילה גם כמה שינויים חשובים שמחזקים את שלילת הייחוס לרי"ש. ג. מחבר המאמר מביא מספר אי התאמות ברורות בשיטה ובסגנון של רי"ש בברכות ביחס לתוספות למגילה.
5. מאידך, ברור שרי"ש חיבר תוספות למגילה, אך הן אינן לפנינו.

אולם, אי בדידי תליא מילתא, לא הייתי מוחק בהחלטיות את הייחוס לתוס' טוך. כאמור, שני מקורות מלפני כ500 שנה ייחסו את החיבור לתוס' טוך. כותב המאמר מציין שיתכן שאותו חכם אנונימי הנ"ל שאב את הייחוס מתוך השער של דפוס שונצינו. אני מסכים שזה אפשרי. אבל עיקר טענתי היא שהראיות לשלילה אינן מספיקות כדי למחוק את האפשרות, ומידי ספק לא יצאנו. ואסביר את טענותיי (אני כותב בעל פה, כיוון שהקובץ אינו לפניי כרגע, ואולי איני מדייק באיזה פרט):
1. המהרש"ל מתקשה בסתירה בין תוס' ליבמות ובין תוס' למגילה, וכותב שהוא קיבל קבלה עקרונית, שהתוספות למסכתות הגדולות הן לר"א מטוך ולא למסכתות הקטנות (אגב, יש לשים לב שאורבך מייחס את התוספות לשבועות לר"א מטוך, ולכאורה זו לא מסכת גדולה). זאת אומרת שלמהרש"ל אין מידע ספציפי לגבי תוס' למגילה, אלא מידע עקרוני לגבי המסכתות הקטנות. ושמא מסכת מגילה יוצאת מן הכלל הזה והמהרש"ל לא שמע על כך? הרי שמועות וקבלות שכאלו, יחד עם זה שהרבה מהן נכונות, יש בהן גם הרבה טעויות, גדולות או קטנות.
2. התרה"ד עוסק במחלוקת בין תוס' לפסחים ובין תוס' למגילה, וכותב שאינו יודע מי הכותב של תוס' מגילה, אם הוא חכם ידוע או לא, ולכן עלינו לסמוך על תוס' פסחים, שמימי ר"ש משאנץ שקצרם ר"א מטוך אנו שותים. גם כאן אין בידי התרה"ד מסורת ברורה לשלילת הייחוס לר"א מטוך, אלא הוא רק לא יודע.
3. איני בקיא מספיק בענייני סתירות גם בתוך תוספות של עורך אחד. אך כמדומני שאכן ניתן למצוא סתירות שכאלו, ונגלה שהן אינן תלויות בעורך, אלא בקובץ הקדום שאותו הוא ערך. ושמא אף כאן, בסתירות הנ"ל, הדברים תלויים בכך. אשוב ואדגיש, שאני כותב זאת כאפשרות, מבלי שבדקתי אותה.

אם אכן כל דבריי נכונים, נמצא שיש לנו רק קבלה כללית של המהרש"ל, מול ייחוס ודאי שכתבו המדפיסים ואולי עוד חכם אחד שחי בסביבות דורו של הב"י. יש שיעדיפו קבלה ומסורת שמביא המהרש"ל, ויש שיעדיפו מידע ספציפי לגבי בעל התוספות של מגילה שהיה בידי המדפיסים ואולי עוד חכם. אך כמדומני שגם אלה וגם אלה צריכים להודות שמידי ספק לא יצאנו.
(ועכ"פ, יש לציין גם את המאמר המוזכר בקובץ הנחמד שבראש האשכול)

כעת שמתי לב לאזכור שמי בהערה 3 בגירסה הנוכחית. נא למחוק את דבריי, כיוון שכתבתי אותם בפורום לפום ריהטא לחלוטין (ואף ציינתי זאת) ואינם בכלל הראוי לבוא עלי קובץ (ומלבד זה, הלא תדע שאיני רב?!)
לגבי תוספות מהר"ם לפסחים שנזכרים בקובץ בעמודה השמאלית, הם נדפסו באיזה קובץ זכרון. שמחה עמנואל הזכיר זאת במבוא לספרו, ואני כמעט בטוח שהדבר נזכר גם באשכול שהיה כאן על מקורות שנעשה בהם שימוש בקטעים מגניזת אירופה.
לגבי ההוספה בסוגריים על הייחוס של תוס' חולין לר"א מטוך - שע"ד=שערי דורא. בגני'=בגניזה.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' אפריל 27, 2016 4:56 pm

בקובץ המצורף בראש האשכול לא נרשם מאומה על תוספות למסכת תענית, פרט לכך שעורכו הוא "אחד מאחרוני הראשונים".
אפשר אם כן, שהדברים הבאים לפזר במעט את הערפל מעל זהות העורך. על העניין דלהלן העירני הרב אשר זינגר, ותודתי נתונה לו:

רי"י סטל, במאמרו 'שלושה שירי הלכה' וכו', חצי גבורים, ט, עמ' קעו-קעז, הדפיס את הקטע הבא מתוך כת"י (קודם לכן הוא נדפס חלקית ע"י גרוסמן):

: שלמה11.jpg (30.66 KiB) נצפה 12092 פעמים

: שלמה22.jpg (40.51 KiB) נצפה 12092 פעמים

והנה קטע זה מופיע בתוספות למסכת תענית, ג ע"ב, אמצע ד"ה 'בימות החמה':

ירושלמי בשם רבי חנינא היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשמים מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל ומפרש רבינו נתנאל טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל מכשהוא מזכיר גשם לפי שהגשמים סימן קללה בימות החמה היה שייך בטל לא הזכיר לא טל ולא גשם אין מחזירין אותו והדין להפך במוריד הגשם דאמר בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים מחזירין בההוא דלא הזכיר כלל לא טל ולא מטר ומשם הר"ם שאין לומר בימות החמה משיב הרוח דהא אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מכלל דלכתחילה אין לאומרו

ראשית, מהשוואת הקטעים נודע זיהויים של ר' נתנאל והר"ם הנזכרים בתוספות.
שנית, וזה העיקר, מכך שבתוספות הושמטו הלשונות האישיים המופיעים בתשובת ר' שלמה ממונייטו, משמע, שהתשובה היא המקור, וממנה שאב עורך התוספות.
על ר' שלמה ממונייטו עצמו ומשפחתו, עי' במאמרו הנזכר של סטל, עמ' קעה ואילך.

הוגה ומעיין

מן הסתם כוונת הרב זינגר לכך שעורך התוספות שאב מתשובת רבי שלמה ממונייטו, ואם כן הוא מאוחר לו ואולי גם מחוגו. אך לא שהוא הוא. הלא כן?

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' אפריל 27, 2016 10:19 pm

כן. גם אני הבנתי שכך יש להסיק מתגלית זו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מאי 29, 2016 9:21 pm

בברכה המשולשת כתב:
עושה חדשות כתב: (ראיתי שכתבו שם שהתוס' בסוטה הם של בעל יחוסי תנאים ואמוראים. מה המקור לזה?)

אא"א

אבל כנראה הקביעה הזו אינה נכונה לגמרי.
כי מצינו ביחוסי תו"א ערך חנן בן פנחס שכתב -

והקשיתי בתוספותי בסוטה א"כ כל אדם שמקנא לאשתו ונסתרה באיזה שיעור נשער אם נכנסה לסתר אם כדברי המחמיר בשיעור שמא זה מאותו שמאחר בעצמו ומנחתה כחולין לעזרה שמי שאומר כדי לגמוע שלש ביצים אם מיעט בסתירה כדי לגמוע ביצה אחת אינה שותה ותו לבן עזאי דמסקינן דסוד השם ליראיו ועל ידי כך ידע למה אין שוה בשיעורן

ולא מצאתי קו' אלו בקבצי התוס' לפנינו בסוטה ד"ד.

מבקש חכמה

בספר תורתן של ראשונים על שבת בהוצאת הרב אהרן אינהורן, גליוני התוספות על פי כתב יד.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ו' אוגוסט 12, 2016 6:46 pm

בתוס' יבמות סו: ד"ה עבדי צאן ברזל: ותירץ ה"ר שמואל בר' חיים מוורדי"ש וכו' וכן בדף סה. בד"ה שבינו: וה"ר שמואל ב"ר חיים פירש וכו'

מה ידוע על רבי שמואל ב"ר חיים מוורדי"ש מבעלי. התוס' ואיפה זה 'וורדיש'?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר