ספר הערוך

[גביר]

ר"ש אשכנזי מגדיר את הבעל הערוך 'הבלשן הקדמון' [אגרות שמואל, תקלד, ח"ג, ירושלים תשפ"א, עמ' 1534].

יתכן שאכן ראה את עיקר מפעלו של בעל הערוך כבלשני, אמנם אפשר שהגדירו כך בהקשר של אותה איגרת דווקא.

[מיללער]

בערוך יש ג' ערכים על השורש מרק

בערך הראשון מבאר הערוך השורש שהוא לשון גמר והשלמה, ומביא לשון המשנה ביומא קרצו ומרק אחר השחיטה על ידו, ולשון הירושלמי בר"ה המתחיל במצוה אומרים לו מרוק, ועוד (וכן הוא בתוס' חולין כט. ד"ה ומירק)

ובערך מרק ב' מביא לשון הגמ' שבת לג, כל הממרק עצמו לעבירה וםי' שהוא מלשון מהבהב ומסייע לה מדברי הפסוקים מרקו הרמחים (ירמיה מו) ומורק ושוטף (ויקרא ו')

ובערך א' גם הוסיף לשון הגמרא (ברכות ה) יסורין הממרקין גופו של אדם, וםי' מריקין דמו ומכלין כחו - דהיינו שהוא גם מלשון גמר.


ובתויו"ט ביומא על המשנה (ג, ד) ומרק אחר השחיטה, פי' שהוא לשון גמר והוא מושאל ממילת ומורק ושוטף ומרקו הרמחים, שהם לשון צחצוח וגמר כלי.

א. האם יש כאן ב' פירושים על שורש מרק והתוי"ט מצרפן לאחד, או שאף הערוך מכוין לביאורו של התוי"ט אלא דכיון דלמעשה יש כאן ב' כוונות שונות מחלקן לשני ערכים.

ב. ושאלה השניה, למה לא צירף הענין של יסורין ממרקין הערוך ערך ב' שהוא מלשון חידוד והבהוב דהיינו שמצרפין את הגוף, והביא ממרחק לחמו לפרשה מלשון כילוי הדם והכוחות

ג. האם יסורין ממרקין כל גופו של אדם, ויסורין ממרקין עוונתיו של אדם (גם זה שם בברכות ה.) הם משורש ופירוש אחד אליבא דהערוך? ואולי לכן פירוש מלשון כילוי גם אצל הגוף

[באמונתו]

בערוך יש ג' ערכים על השורש מרק

א. לענ"ד ודאי שאם בעל הערוך כתבם בערכים נפרדים, ואף פירשם בשני אופנים שונים, ברור שדברי התוי"ט לא עולים בקנה אחד עם דעתו.

ב. מפני שלא בכל מיני הייסורים שייך לשון הבהוב וחידוד. תלוי הוא באופי הייסורים, אף בייסורי הגוף.

ג. "יסורין ממרקין עוונותיו של אדם", מופיע בספרים שלנו, ואיננו בכ"י רבים. בערוך לא מזכיר אותו, וייתכן נוסחתו בגמרא ע"ד כ"י של"ג ליה.

[גביר]

אהרון ממן בספרו ‏ - מילונאות עברית : ‏ מילונים ומילים, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ"ד עמ' 137 מציין שהערוך 'שטוף דרשות כרימון' וקובל שעד כדי כך שטוף מילון זה בפירושים בדרך הדרש שאפשר לומר עליו שאין הוא מילונו של ר' נתן אלא מלאכת המילונאות של חז"ל בעריכתו.
לקראת סוף הדיון, עמ' 138, תוהה ממן -
'אפשר לומר שבעיני רד"ק ור' נתן המדרש הוא חלק מהפשט הלגיטימי של המילונאי? או פשוט לא היו מסוגלים להפריד את סוגת הפירוש מסוגת המילונאות?'

בסופו של דבר, דבריו תומכים בטענה המרכזית של הרשימה שאותה העלתי לעיל, לפיה הערוך אינו מילון גרידא [ובזה צדק ממן שתהה אם ניתן לכלול את הערוך] אלא חיבור הכולל בתוכו שני ממדים - מילוני ופרשני, וככזה יש להתייחס אליו [וממילא, כאשר ניסה ממן להתייחס אליו ממן כאל מילון ורק מילון, עלתה אצלו שאלת 'מילוניותו' של הערוך במלא חריפותה, אולם לאור הקביעה האמורה, לפיה הערוך הוא אמנם גם מילון, אך לא רק מילון אלא גם חיבור פרשני המסודר בסדר הא"ב, ומימלא מלכתחילה אין הוא אמור לעמוד דווקא בסטנדרטים הנתפסים, לפחות בעיניו של ממן, כמגדרים 'מילון', ליתא לקושיא מעיקרא].