חדש - פשוטו של מקרא

[קו ירוק]

אינני יודע אם יש מקור לידיעה זו או לא.
מניין לך שלא?
ובכלל אם יש לכבודו משהו לתרום לדיון בפורום, לחיי (גם אם זה מסומן מראש), אבל סתם הערות ביניים חלולות?
יורשה לי להניח שגם כבודו לא צורך את הספר נשוא האשכול כלחם חוק..

[קרית מלך]

לידיעה: כל הנדון התחיל כשאברכים בני תורה שמעו בבית איך הבנות מפרשות את פסוקי התורה והתפלאו מנין הגישה החדשה שאיננה מוכרת, והנה התברר שהמורות בבית יעקב מנחילות את פירוש המקרא לפי פש"מ. כך התחיל הענין להתגלגל ולהתברר. הוי אומר שאכן הפירוש החדשני מכה שורש בחינוך הדור הצעיר

אוי סאי'ז גוט..
ידיעה ברורה בלי ספק..

אכן, כותב זאת מידיעה ברורה ללא כל ספק!

למרבה הפלא, קיימת בקוסמוס מציאות שאיננה מסתדר בדיוק עם דעותיך.

[ביקורת תהיה]

כזנב לשועלים אצרף אף אני את בקורתי על החיבור 'פשוטו של מקרא'.
בפרשת ראה מבואר הכתוב 'לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' כך:

לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם – אַל תַּקְרִיבוּ בְּבָמַת יָחִיד אֶת כָּל סוּגֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שֶׁמַּקְרִיבִים בַּמִּשְׁכָּן כָּל סוּגֵי קָרְבּנוֹתֵינוּ.
אֶלָּא אֵילוּ קָרְבָּנוֹת תּוּכְלוּ לְהַקְרִיב בַּבָּמוֹת שֶׁל הַיְחִידִים?
אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו – רַק נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁהֵם מִסּוּג הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָאִישׁ מְבִיאָם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם 'יְשָׁרִים בְּעֵינָיו', וְלֹא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַמּוּטָלוֹת עָלָיו חוֹבָה.

כלום אין זו נשיאת שם 'פשוטו של מקרא' לשווא?!

[חברא]

אתה בא בביקורת הפוכה לחלוטין מהביקורת שבאשכול - ביקורת למה פירשו כדרשת חז"ל המובאת ברש"י, ולא פירשו כמפרשי הפשט.
וכמו שכתב הרמב"ן (דברים יב, ח):

אבל פירוש הכתוב, כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן (ויקרא יז ג - ו), אבל באיזה מקום שיהיה המשכן יעשה אותם, ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל. וגם כן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ומעשר שני. והנה לא יביא בחיוב למשכן כלל, ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא שם. וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה, כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה. והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה, רק איש כל הישר בעיניו יעשה, על כן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן, אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלום שם במחיצה לפני השם. ומה שאמרו רבותינו (ספרי טז) בדבר הנידר והנדב [שקרב בבמה ושאין נידר ונדב] שאינו קרב בבמה, מדרש מיתור המקרא, כמו שהוא מפורש בפרק בתרא דזבחים (קיז ב):

[הרואה]

כזנב לשועלים אצרף אף אני את בקורתי על החיבור 'פשוטו של מקרא'.
בפרשת ראה מבואר הכתוב 'לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' כך:

לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם – אַל תַּקְרִיבוּ בְּבָמַת יָחִיד אֶת כָּל סוּגֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שֶׁמַּקְרִיבִים בַּמִּשְׁכָּן כָּל סוּגֵי קָרְבּנוֹתֵינוּ.
אֶלָּא אֵילוּ קָרְבָּנוֹת תּוּכְלוּ לְהַקְרִיב בַּבָּמוֹת שֶׁל הַיְחִידִים?
אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו – רַק נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁהֵם מִסּוּג הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָאִישׁ מְבִיאָם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם 'יְשָׁרִים בְּעֵינָיו', וְלֹא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַמּוּטָלוֹת עָלָיו חוֹבָה.

כלום אין זו נשיאת שם 'פשוטו של מקרא' לשווא?!

זה מעניין שדווקא שם הם יצאו ממפרשי הפשט, וכנראה כי כך מדוייק בטעמים.

[ביקורת תהיה]

האומנם בהטלת רפש ובוץ על תלמידיו של מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל תצאו ידי חובת 'הכרת טובה'?

ההולכים בדרכי הרב ומידבקים במדותיו – תלמידי־אמת הם, ואשר אינם הולכים בדרכי הרב ואינם מידבקים במדותיו – תלמידים גרורים הם.

[סעדיה]

אינני יודע אם יש מקור לידיעה זו או לא.
מניין לך שלא?

יורשה לי להניח שגם כבודו לא צורך את הספר נשוא האשכול כלחם חוק..

לא ראיתי את הספר מעודי.
אבל באבע מעשה'ס על אברכים בני תורה כואבים ששמעו את בנותיהם ויפג ליבם וכו' וכו', לא מוסיפות אמינות ל''מערכה'' החדשה (שאולי יש בה מן הצדק, אין לי מושג).

למרבה הפלא, קיימת בקוסמוס מציאות שאיננה מסתדרת בדיוק עם דעותיך.

אינני מכיר את הרב קרית מלך ואינני מביע בזה דעה על הספר, אבל אני מכיר סיפורים כאלו שהורי תלמידות נבהלו מהפירושים שהביאו בנותיהן מהספר הנ"ל.
יש מקום לדון אם בהלת ההורים הנ"ל [וריצתם לרבנים להתלונן] היא מוצדקת, או מוגזמת וטיפשית, אבל זו כבר לא אשמת הרב קרי"מ.

[דרומי]

ייש"כ על העמדת הדברים על דיוקם.

[זאב ערבות]

לידיעה בעלמא, אך קשור לנושא ואולי ניתן ללמוד מכך. לפני מספר שנים יצא לאור בברוקלין חומש תורה ברורה באידיש טייטש (ע"י ר' משה יודא ליבוש באב"ד), שמטרתו כשמו לבאר את הפשט בפסוק, אך בהרבה מקרים סטה מהדרך בה מלמדים את הטייטש בחדרים והחרימו את ספרו, ותוך זמן קצר הוציא מהדורה חדשה שבה הוא ישר את ההדורים. כלומר לחץ ציבורי עוזר במקרים אלו (דרך אגב כעת יצא החומש בעברית וזה ספר מצויין, רש"י עם ביאור למעלה, ולאחריו ביאורים לחומש עפ"י המפרשים, מצורף דף לדוגמא וניתן להשוות עם חומש פשוטו של מקרא)

[כדכד]

אני חושב שהדברים שלי אינם קשורים ישירות לביקורת על עצם הספר, שאיני מכירו.

רק רציתי לכתוב מעשה בקשר לנקודה אחת שקש=ורה להסברת הפשט לתלמידים ע"פ פשט ולא ע"פ רש"י.
שמעתי מרב ת"ח גדדול שבקיא בתנ"ך ובמפרשיו שנשאל ממלמד תשב"ר איך ללמד את הסיפור של מכירת יוסף ע"י אחיו והוא המליץ ללמד ע"פ רשב"ם ולא כרש"י שהמדינים הם אלו שמכרו בפועל ולא האחים כדי שיהיה יותר קל לילדים לעכל וגם שזה קרוב יותר לפשט לדעתו.
המלמד אמר שהוא מפחד (כנראה מההורים) להסביר אחרת מרש"י והרב ענה לו: אז תשלח את ההורים אלי.
בפועל הרב אמר שהנסיון היה טוב והמלמד באמת הסביר כך

[לא ידעתי]

לידיעה בעלמא, אך קשור לנושא ואולי ניתן ללמוד מכך. לפני מספר שנים יצא לאור בברוקלין חומש תורה ברורה באידיש טייטש (ע"י ר' משה יודא ליבוש באב"ד), שמטרתו כשמו לבאר את הפשט בפסוק, אך בהרבה מקרים סטה מהדרך בה מלמדים את הטייטש בחדרים והחרימו את ספרו, ותוך זמן קצר הוציא מהדורה חדשה שבה הוא ישר את ההדורים. כלומר לחץ ציבורי עוזר במקרים אלו (דרך אגב כעת יצא החומש בעברית וזה ספר מצויין, רש"י עם ביאור למעלה, ולאחריו ביאורים לחומש עפ"י המפרשים, מצורף דף לדוגמא וניתן להשוות עם חומש פשוטו של מקרא)

אין הנידון שם דומה לנידוננו, חומש תורה ברורה מיוסד כל כולו על פירוש רש"י ודרשות חז"ל, הטענות שם הי' על שמפרש שבת "שטערן" ולא "רוען", גר "א פרעמדער" ולא "א גר" ועוד טענות מגוכחות

[דוב גרין]

כזנב לשועלים אצרף אף אני את בקורתי על החיבור 'פשוטו של מקרא'.
בפרשת ראה מבואר הכתוב 'לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' כך:

לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם – אַל תַּקְרִיבוּ בְּבָמַת יָחִיד אֶת כָּל סוּגֵי הַקָּרְבָּנוֹת, כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שֶׁמַּקְרִיבִים בַּמִּשְׁכָּן כָּל סוּגֵי קָרְבּנוֹתֵינוּ.
אֶלָּא אֵילוּ קָרְבָּנוֹת תּוּכְלוּ לְהַקְרִיב בַּבָּמוֹת שֶׁל הַיְחִידִים?
אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו – רַק נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁהֵם מִסּוּג הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָאִישׁ מְבִיאָם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, מִתּוֹךְ שֶׁהֵם 'יְשָׁרִים בְּעֵינָיו', וְלֹא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַמּוּטָלוֹת עָלָיו חוֹבָה.

כלום אין זו נשיאת שם 'פשוטו של מקרא' לשווא?!

דוקא כאן מבהירים בשורות שלאח"ז: "בארנו כאן ע"פ דרשת רבותינו...אמנם מתוך דברי המפרשים מבאר שלפי פשוטו של מקרא, הכתוב אינו מתיחס לזמן היתר במות.."

משתף בחוויה אישית אם מותר: שנה שעברה שמעתי על דרשה שנאמרה היכן שנאמרה, מפי ת"ח מופלג, ותו"ד שיצחק 'אהב את החיים', וזהו 'סוד' חיבורו לעשיו. הוא תמך את הרעיון מכ"מ, בין היתר, מן הכתוב, ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', יצחק אהב פריחה וטבע. עכ"ל. כאשר א' מן הקהל, צעק לעברו הרי רבותינו שהובאו ברש"י הזכירו גם ריח של גן עדן. לעג הדרשן ואמר, וכי מנין לו ליצחק ריח של גן עדן?! כיון שאני עדיין תחת רושמה של אותה דרשה, הרי שבשבת זו כאשר ראיתי את החומש בבית המדרש, הצצתי חיש מהר בסקרנות למצוא האם ד' חז"ל על ריח ג"ע נזכרים ב'פשוטו של מקרא'.

איך זה שאת התשובה אתם ודאי יודעים לבד?

זה באמת לא מריח טוב... אבל רש"י שם לא מביא את הדרשה על "כריח שדה", אלא על "וירח", כלומר הריח היה כמו של שדה תפוחים.
תחת ידי כעת חומש מקרא מפורש, עוז והדר, הצצתי גם שם, וראה זה פלא - גם הם נהגו כמנהג חומש 'פשוטו של מקרא'... בדרך זו כנראה ששבוע הבא יהיה גם כנגד 'מקרא מפורש' של עוז והדר, מה שברור שלא יהיה, וכעת גם ברור למה.

בחומש מקרא מפורש הביאו הפירוש על ריח גן עדן כפירוש הראשון והעיקרי במדור ביאור המקרא.

[הרואה]

שמעתי מידידי שאחיו מלמד בת"ת זכרו ובאופן כללי משתדל ללמד ע"פ רש"י, ששאל את הגר"ש אויערבך אם במקרים שקשה יותר ללמד על פי רש"י אם יכול לבאר ע"פ הרמב"ן, ואמר לו ללמד רק ע"פ רש"י. ושאל אח"כ להגראי"ל ושאל אותו על איזה מקומות הוא מדבר ולאחר שהסביר בדיוק מה הקושי ברש"י ולמה הרמב"ן יותר פשוט 'התיר' לו להסביר ע"פ רמב"ן.
כמדומה שכל הנידון שם היה על פשט מילולי ולא על שאלות של פשט ודרש שבמילא הוא משתדל להסביר ע"פ פשט.

[זאב ערבות]

אין הנידון שם דומה לנידוננו, חומש תורה ברורה מיוסד כל כולו על פירוש רש"י ודרשות חז"ל, הטענות שם הי' על שמפרש שבת "שטערן" ולא "רוען", גר "א פרעמדער" ולא "א גר" ועוד טענות מגוכחות

אכן, אך הנידון כן דומה, שכן בשני המקרים נטלו לעצמן לשנות מהמקובל, בין יש לזה הצדקה או לא, ובין אם הטענות מגוחכות או לא זו לא הנקודה, כל המשנה ידו על התחתונה ויספוג ביקורת. כלומר מי שמוציא ספרים עם שמות כגון פשוטו של מקרא ותורה ברורה, צריך להיות מודע לרגישותו של הציבור ולא לחשוב לעצמו שלא יעלו על הבעיותיות שבספר. זה אולי יקח קצת זמן אך בסופו של דבר יעלו על זה.
רק אעיר עוד הערה צדדית קטנה, בכל חנות ספרים יש ערמות של הספר, משמע שהוא נדפס בכמויות עצומות ומן הסתם יש מישהו מאחריו שמממן אותו בצורה מסיבית.

[זאב ערבות]

רק רציתי לכתוב מעשה בקשר לנקודה אחת שקש=ורה להסברת הפשט לתלמידים ע"פ פשט ולא ע"פ רש"י.
שמעתי מרב ת"ח גדדול שבקיא בתנ"ך ובמפרשיו שנשאל ממלמד תשב"ר איך ללמד את הסיפור של מכירת יוסף ע"י אחיו והוא המליץ ללמד ע"פ רשב"ם ולא כרש"י שהמדינים הם אלו שמכרו בפועל ולא האחים כדי שיהיה יותר קל לילדים לעכל וגם שזה קרוב יותר לפשט לדעתו.
המלמד אמר שהוא מפחד (כנראה מההורים) להסביר אחרת מרש"י והרב ענה לו: אז תשלח את ההורים אלי.

יש הבדל גדול בין מלמד בחדר שרואה לנכון מסיבה כלשהי להסביר לתלמידים עפ"י מפרש אחר שכך יבינו יותר טוב (ובפרט אם אומר להם מי המפרש ומדוע מפרש על פיו ולא עפ"י המקובל מרש"י), אך כאשר מדפיסים זאת בספר זה כבר קובע עובדה, בפרט אצל ההמון שלא יודע להבחין.

[איש_ספר]

אני חושב שהדברים שלי אינם קשורים ישירות לביקורת על עצם הספר, שאיני מכירו.

רק רציתי לכתוב מעשה בקשר לנקודה אחת שקשורה להסברת הפשט לתלמידים ע"פ פשט ולא ע"פ רש"י.
שמעתי מרב ת"ח גדדול שבקיא בתנ"ך ובמפרשיו שנשאל ממלמד תשב"ר איך ללמד את הסיפור של מכירת יוסף ע"י אחיו והוא המליץ ללמד ע"פ רשב"ם ולא כרש"י שהמדינים הם אלו שמכרו בפועל ולא האחים כדי שיהיה יותר קל לילדים לעכל וגם שזה קרוב יותר לפשט לדעתו.
המלמד אמר שהוא מפחד (כנראה מההורים) להסביר אחרת מרש"י והרב ענה לו: אז תשלח את ההורים אלי.
בפועל הרב אמר שהנסיון היה טוב והמלמד באמת הסביר כך

לענ"ד, אם לא כגדר, אין שום הקפדה ללמד דוקא כרש"י בשאלה כזו למשל, האם האחים מכרו את יוסף (כפשטיה דקרא: אני יוסף וכו' אשר מכרתם אותי) או כהרבה מן הראשונים שהמדינים הם שמכרוהו, (כפשטיה דקרא: ויעברו אנשים מדנים וכו' וימכרו את יוסף וכו'). כשאמר מי שאמר לתת משפט הבכורה לרש"י ובעיקר לתלמידים, היה זה כדי ללכת בעקבות חז"ל במדרשם, שרש"י צועד בעקבותיהם, מול מפרשים אחרים המפרשים מדעתם. וכן משום כל יסודות דתנו ואמונתנו, לצד מוסרים והנהגות טובות, שרש"י (ג"כ בעקבות חז"ל) מלמדינו להועיל בתוך הרצאת פירושו. ואילו מפרשים אחרים, הנצמדים לפירוש המילות, לא ראו לנכון להרחיב בחלק זה. [אחר כתיבת הדברים כתב לי א' מחכמי המקום: אף שאני להוט על פירושי רס"ג רד"ק ר' אברהם וכו', ברור לי מאז שצריך ללמוד עם צעירים דוקא פירש"י, גם מטעמים שלא נכתבו באשכול, אכן מה שכתבת: "וכן משום כל יסודות דתנו ואמונתנו, לצד מוסרים והנהגות טובות", האמת היא שפירושי רד"ק על חומש בראשית ור' אברהם יש בהם את כל הנ"ל בשפע].

א"י מה מגמת רש"י בזה, אבל הנה למשל, בגמ' אמרו האומר אין תחיית המתים מן התורה וכו', ובמיוחס לרש"י שם, שאפילו מאמין בתחה"מ אלא שלד' אין לה רמז במקרא. כמדומני שפירוש זה מחודש ויש חלוקים עליו ומפרשים שאינו מאמין כלל, ועכ"פ יהיה איך שיהיה, עינינו הרואות כמה טרחו חז"ל למצוא רמז לתחה"מ בתורה דווקא. ואכן ברש"י עה"ת בג' מקומות מביא ד' רז"ל על תחה"מ מן התורה. בבראשית ב ז: וייצר - שתי יצירות יצירה לעוה"ז ויצירה לתחה"מ; בשמות טו א, אז ישיר - מדרשו אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה; דברים עקב יא כא, לתת להם כימי השמים. לתת להם - לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה. והנה הלומד בפירוש המדובר באשכול הזה, לא ימצא תחה"מ בכל אותם מקומות ! (ואולי נרמזו במקו"א). וההפסד גדול.

[איש_ספר]

[שו"ר שטעיתי, ובחז"ל אמרו שהאחים הם שמכרוהו: בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פד כב [לז, לו] והמדנים מכרו אותו, כמה אוניות נכתבו לו ר' יודן אמר ארבעה, אחיו לישמעאלים, וישמעאלים לסוחרים, וסוחרים למדינים, ומדינים מכרו אותו אל מצרים, ר"ה אמר חמש, מדינים מכרו אותו לדמוסיא של מדינה, בא פוטיפר ולקחו מדמוסיא של מדינה].

[דרומי]

איני חושב שיכולה להיות תלונה על מלמד שבנושא מסויים ונקודתי העדיף שיטה אחרת על רש"י, ובלבד שזה מפירושי הראשונים שהתקבלו בעם ישראל (ולא איזה כתב יד עלום שנמצא בגניזה אלמונית ומי יודע למה נגנז... וגם לא מהלך מבריק של אחד מאחרוני האחרונים שאין לו סמך בראשונים).

למעשה מבחינה מעשית קשה מאוד ללמד תמיד תלמידים צעירים בדיוק לפי רש"י, כי יש מקומות שיש מחלוקת גדולה בין מפרשי רש"י מה בדיוק התכוון, ומה נעשה אז?

אך כשבאים ומדפיסים ספר לדורות זה דורש אחריות אחרת לגמרי, התייעצות והסכמה של ברי סמכא לכל שינוי הכי קטן.

[סגי נהור]

איני חושב שיכולה להיות תלונה על מלמד שבנושא מסויים ונקודתי העדיף שיטה אחרת על רש"י, ובלבד שזה מפירושי הראשונים שהתקבלו בעם ישראל

מה תעשה למלמד שיבחר באופן נקודתי לפרש לילדים שאשת לוט התכסתה גפרית ומלח עד שדמתה לנציב מלח (ר"י בכור שור)?
לכן יש לדון באופן נקודתי מהו הנושא הנקודתי שבחר המלמד להעדיף בו שיטה אחרת...

לגופם של דברים אכפול מה שכתבתי לעיל. לו היו מדפיסים 'אוצר מפרשי הפשט' ובו מלקטים את פירושי הפשטנים: ראב"ע פירש... והחזקוני פירש... והרשב"ם פירש... לפענ"ד לא היה בזה שום דופי. הבוחר יבחר, ואם מלמד תינוקות הוא ידע מה לקרב ומה לרחק. אבל כאמור לא עשו כן, אלא יצרו פירוש רציף המבקש 'לספר מחדש את הסיפור'. ומהו הסיפור הזה קבע רק המלקט, אשר ברר לו מתוך המפרשים הראשונים והאחרונים מה שהשתלב בעיניו באותו הסיפור. ואותם שהשתלבו בעיניו כו' נעשו פשוטו של מקרא...

[בן מיכאל]

איני חושב שיכולה להיות תלונה על מלמד שבנושא מסויים ונקודתי העדיף שיטה אחרת על רש"י, ובלבד שזה מפירושי הראשונים שהתקבלו בעם ישראל

מה תעשה למלמד שיבחר באופן נקודתי לפרש לילדים שאשת לוט התכסתה גפרית ומלח עד שדמתה לנציב מלח (ר"י בכור שור)?

מה הבעיה?

[חברא]

כשאמר מי שאמר לתת משפט הבכורה לרש"י ובעיקר לתלמידים, היה זה כדי ללכת בעקבות חז"ל במדרשם, שרש"י צועד בעקבותיהם, מול מפרשים אחרים המפרשים מדעתם. וכן משום כל יסודות דתנו ואמונתנו, לצד מוסרים והנהגות טובות, שרש"י (ג"כ בעקבות חז"ל) מלמדינו להועיל בתוך הרצאת פירושו. ואילו מפרשים אחרים, הנצמדים לפירוש המילות, לא ראו לנכון להרחיב בחלק זה. [אחר כתיבת הדברים כתב לי א' מחכמי המקום: אף שאני להוט על פירושי רס"ג רד"ק ר' אברהם וכו', ברור לי מאז שצריך ללמוד עם צעירים דוקא פירש"י, גם מטעמים שלא נכתבו באשכול, אכן מה שכתבת: "וכן משום כל יסודות דתנו ואמונתנו, לצד מוסרים והנהגות טובות", האמת היא שפירושי רד"ק על חומש בראשית ור' אברהם יש בהם את כל הנ"ל בשפע].

א"י מה מגמת רש"י בזה, אבל הנה למשל, בגמ' אמרו האומר אין תחיית המתים מן התורה וכו', ובמיוחס לרש"י שם, שאפילו מאמין בתחה"מ אלא שלד' אין לה רמז במקרא. כמדומני שפירוש זה מחודש ויש חלוקים עליו ומפרשים שאינו מאמין כלל, ועכ"פ יהיה איך שיהיה, עינינו הרואות כמה טרחו חז"ל למצוא רמז לתחה"מ בתורה דווקא. ואכן ברש"י עה"ת בג' מקומות מביא ד' רז"ל על תחה"מ מן התורה. בבראשית ב ז: וייצר - שתי יצירות יצירה לעוה"ז ויצירה לתחה"מ; בשמות טו א, אז ישיר - מדרשו אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה; דברים עקב יא כא, לתת להם כימי השמים. לתת להם - לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה. והנה הלומד בפירוש המדובר באשכול הזה, לא ימצא תחה"מ בכל אותם מקומות ! (ואולי נרמזו במקו"א). וההפסד גדול.

כיון שנגעו בענין יסודי הדת שברש"י, אעלה נקודה מסויימת:
הרמב"ם במורה נבוכים (א, כז) כתב:

אונקלוס הגר שלם מאד בלשון העברית והארמית. וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים עניני התנועה הגלות והראות אור נברא, כלומר שכינה, או השגחה. והנה תרגם ירד ה', יתגלי ה'. וירד ה', ואתגלי ה', ולא אמר ונחת ה'. ארדה נא ואראה, אתגלי כען ואחזי, וזה נמשך (-עקבי) בפירושו.

ועוד כתב (א, לה):

אמנם הרחקת ההגשמה והסרת הדמוי וההפעליות מהשם, הוא ענין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא, למסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסכלים ולחסרי השכל, כמו שימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושלא יעבוד זולתו, כי אין יחוד כי אם בהסרת הגשמות, כי הגשם אינו אחד אבל מורכב מחומר וצורה שנים בגדר, והוא ג"כ מתחלק מקבל החלוקה, וכשיקבלו זה ויוגדלו עליו, ויתבלבלו בכתבי ספרי הנביאים יבואר להם עניינם ויפורשו להם ראשון ראשון, ויעירו אותם על שתוף השמות והשאלותיהם, אשר כלל אותם זה המאמר, עד שתהיה אמתת האמונה באחדות השם ובהאמין ספרי הנביאים אמונה שלמה בידם, ומי שיקצר שכלו להבין פירושי הפסוקים והבנת השווי בשם עם ההתחלפות בענין, יאמר לו שזה הפסוק פירושו מובן לחכמים, אבל אתה הוי יודע שהשי"ת אינו גוף.

ועוד כתב (א, לו):

שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה, וכל שכן במצוא פי' אונקלוס ופירוש יונתן ב"ע עליו השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאיפשר.

והנה, בזמן חז"ל, לכאורה למדו עם הילדים את המקרא עם התרגום (שהרי היו מתרגמים בשעת קריאת התורה, וגם קטן מתרגם, כמבואר במגילה כד. וכמנהג תימן עד היום), ונמצא שלימדו את הילדים את הרחקת הגשמיות לאורך כל התורה.

אבל אחרי שעברו ללמד בפירוש רש"י, הנה רש"י מטעמיו הוא לא הרחיב בזה, רק לפעמים (כגון בשמות יט, יח - "אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע"), ואדרבא, פעמים רבות רש"י משתמש באותה לשון גשמית שהשתמשה בו התורה עצמה. ונמצא שבענין הרחקת הגשמיות בזמן חז"ל הודגש הענין הרבה יותר מאשר כשלומדים בפירוש רש"י.

וראה לשון הראב"ד (הלכות תשובה ג, ז) על אלו שטעו בהגשמה "לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".

האם זה אומר שנקטו שאין צורך להרחיב בזה?

[סעדיה]

הלא זוהי טענת הריא"ז על הרמב"ם -

[חברא]

אבל אנו נוקטים שלא כריא"ז, שהוא כן אחד מי"ג עיקרים.

[ביקורת תהיה]

ב. מפרשים רק כרש"י.
ג. מהו 'פשט' ומהו דרש.

אדיר! Super בלעז.

[תא חזי]

ועוד: כל ה'פלפולים' המבקשים להכשיר את הפירוש הנ"ל עוסקים הרבה במעטפת, לא ראיתי תשובה ענינית על כך שבמקומות רבים בחר המפרש להתעלם מהמסר הרוחני הטמון בפסוקי התורה, וכפי שהאריכו בזה גם במאמר שהתפרסם וגם כותבים אחדים שחידדו את הדברים. לימוד פש"מ חייב ללכת ביחד עם ההתעלמות ממסר רוחני?
גם אם נניח שאין בכך חטא ועוון או כפי שהגדיל לעשות אחד החברים שכתב שלבו עליו דווי על שמבזים את גדולי הראשונים וכו'... האם אין בכך שינוי עצום מהמקובל בלימוד המקרא בדורות האחרונים? עולם הפוך ראיתי! המבקרים צריכים להצדיק את הביקורת והמחדשים ידם על העליונה, אתמהה.
בודאי שיש שבעים פנים לתורה, ופשוטו של מקרא הוא מדרכי הלימוד המסורים לנו, אך ממש באותה מדה שלא הופכים את הדרש או הסוד לדרך הלימוד הרגילה לרבים כך גם פש"מ לא אמור להפוך לשיטת הלימוד אותה מנחילים לרבים. ואין זה מגרע מאומה מחשיבות הדרך הזאת ח"ו.
השינוי הדרסטי הזה בגישה ללימוד המקרא הוא העומד בבסיס הטענה.
[אולי המחברים לא עשו זאת מתוך כוונה מקודמת לשנות את המסורת המקובלת (ושמעתי מאלו המכירים את הרב נ. א. שאכן א"א לחשוד בו בכך) אך כשהחיבור הזה מתקבל כך וכל המרימים על נס את פש"מ עולזים בכך, אל להם להלין על כך שיראי ה' מבקשים להעמיד דברים במקומם, אלא לשמוח שלא תצא תקלה מתחת ידם].

אם יורשה לי להוסיף על דבריך: כל זה כבר חוזר לשורש ה"מחלוקת" שבין המנפנפים בפשש"מ לבין כלל הציבור (הן אלה שמתייסרים על גבי העיתון בביטויי זעקה ונאקה מחרידי כל קרב איש ולב עמוק, והן אלה שלא מבינים בכלל על מה מדובר), הוא החילוק בין האנליטי לסינתטי, כלומר, חסידי הפשש"מ אצים רצים לייקר את האנליטי, להבין כל מילה וכל פסוק וכל חטיבה בפרק כלשהיא באתרו ובמקורו, בלי "לערבב" פרשנות מאוחרת (ועל כך אתמהה, מהי אותה פרשנות מאוחרת (לרבות מדרשי חז"ל!!), לרוב (אלא אם כן הוצהר על כך במפורש בכוונת אותו מחבר, שכוונתו היא אחרת) אם לא צורך קודם וברור להסביר את הכתוב במקרא?!).
(ובנוסף לכך, לעת עתה... מגבילים את עצמם מלהפך לגמרי דברים המשתמעים מהפסוק כנגד יסודי התורה)
מאידך, רוב ציבור היראים, אמונים על הדרך הסינתטית, כלומר, זו שמסתכלת בראיה רחבה, על הקא-משמע-לן העולה מן הפסוקים, וכדוגמא שחזרה ונשנתה לעיל פעמים רבות מן הפסוק "ראה ריח בני כריח שדה", "ויחרד יצחק", שחז"ל דרשו שהריח ריח גן עדן, ושגיהנם היה פתוחה וכו'. התועלת והמסר הקדוש והרוחני נכוחים למבין, הן מבחינת רום מעלתו של יצחק אע"ה והרחקתו ממושגי ומשגי בני אנוש, ועל יראתו כי רבה וכו' וכו'.
איכו השתא, לענ"ד נראה כי הדיוק הוא היכן שהוא באמצע. כיון שסוף-סוף, גם חז"ל הקדושים ביססו דבריהם (או לכל הפחות עיגנו דבריהם, במקרה דקרא אסמכתא בעלמא) על הכתוב בקרא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועל הפשט האנליטי בנו תילי-תילים של תורת אמת, הנה בוודאי אסור באיסור חמור וגמור להתעלם מהם, אבל מאידך אי אפשר להתעלם שקודם לכן ישנו מסלול, מן אבני היסוד של הכתוב, לשונותיו, טעמיו, ודקדוקיו, הרכבת הפסוקים וההקשר, וכו', עד הבנת המסר הקדוש (רוחני היא מילה רדודה לתאר זאת) שהתורה באה להעביר לנו לדורי דורות. ומזה ומזה אל תנח ידך.
ה'פגם' בספרי הביאור-הרהוט לתורה* הללו, הוא ההתמכרות לאנליטי, הגם שבכתיבה שכזו אינה באה לידי ביטוייה המוחלט, אחרת זה היה "דקדוקי סופרים" על התורה, ומאידך כאשר נצרכים אחרי הפירוק לגורמים, להרכיב את משמעות הפסוק מחדש, מתקבלת תמונה מאוד רדודה, ועל כך ובצדק מתריעים המבקרים, שבעצם אומרים כי "נטלו את הקדושה מהתורה" ובצדק. (ע"ע ביקורות קנאי ארה"ב לשוטנשטיין (לגופם של דבריהם, ולא מגמתם), ולהבדיל שיטת הרבדים וסתמא דגמרא וכו').
מאידך, אי אפשר לעשות קיצורי דרך, ורק לאחוז במסר ובמוסר או בהלכה למעשה היוצא מן התורה, בלי להבין את הדרך עד שהגיעו להוציא המסר הזה מן התורה בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, ובשאר אופני הדרש באגדה. דאם כן, לשם מה נדרשים כל המדרשים, הגמרא, הזוהר, ושאר ספרי קודש, נסתפק לנו בלימוד הדור-הדור במשנה-תורה, או למצער קיצוש"ע, וגם איזה ספר מוסר נחמד, שמסביר איך צריך להיות מענטש ולקיים את חובות הלבבות ומצוות תמידיות, הא ותו לא. לשם מה העמל שבתורה להבין מה כתוב? זוהי דרך קצרה וארוכה (לתלמידי תשב"ר מובן למה צריכה להיות דרך קצרה, אי אפשר עכשיו להתחיל להסביר לילד בחיידר (ובדורנו, גם לא לבחור בישיבה קטנה, וספק אם בישיבה גדולה) מהלך שלם למה הפסוק כתב כפשוטו 'ריח שדה', והיאך באו חז"ל דרוש גן עדן, ומה המוסר הנלמד מזה, אז מלמדים גן עדן וזהו, וכעזה"ד בשאר דוגמאות).
לכן, לענ"ד היה נפלא אם מישהו (לא-סביר להניח שההוצאה הזו תחזור ותוציא דבר כזה, ומעוז"ה איני מצפה כ"כ) שיוציאו חומש (כמובן עם פירש"י ואונקלוס, בלי להשמיטם ח"ו. על בשרנו חשנו בתשס"ג כשישיבת כסא רחמים הוציאה חומש עם ליקוטי רש"י, והעולם (רוצה לומר ב... וב...) הזדעזע ת"ק אלפי פרסאות על ת"ק אלפי פרסאות) עם פירוש פשוט למעלה, בתוספת המדרשים הידועים והמפורסמים שבפירוש רש"י, או בתלמודים, וכיוצא בהם - עם הסבר (ע"פ המפרשים השונים, ובזה נראה דמותר לבכר פירוש מסויים על אחרים.....) מדוע וכיצד יוצאת הדרשה מהפסוק ומהו ההכרח והמקור שלה. ובזה ילכו יחדיו הן המסר הקדוש שמועבר בפסוק על פי תורה שבעל פה ומדות שהתנ"ב, והן פשט תיבות הפסוק, בצורה מכובדת, הגיונית, ובלי כחל ושרק.
(כמובן שאז כנראה יהיה מי שישאל למה הפשט למעלה והדרש למטה, וכו' וכו', אך עכ"פ זה נראה רעיון סביר. האמת שאני חושב שבעל "שימה בפיהם" הלך בדרך דומה לזו)


בסופו של דבר, דיונים שכאלו מסתכמים בדרך כלל בכך, האם היה על המו"לים-מחברים-עורכים להתריע בשער בת רבים שספר זה לא נועד להחליף את רש"י ושארי מפרשים, או שהוא 'דרך' בפירוש, וכעזה"ד (וכיוצא בו בשלל המסקנות העולות מפולמוסי שטיינזלץ-קהתי (שאגב שניהם ז"ל כתבו גם הם פירושים למקרא, הרב שטיינזלץ בהקלטות שנערכו על ידי גברת אחת לסדרה שיצאה בשנים האחרונות, וקהתי התחיל על כמה פסוקים (נמצא באוצר כמדומה) ולא המשיך (אגב, ביאורו, זכורני, שהוא עם מראי מקומות ומאוד יסודי, אף יותר מביאורו למשנה)) ובוודאי לא לקרוא לספרם בשם "פשוטו של מקרא", על הטיותיו - או שאולי אפילו יצטרכו לכדי מסירת מודעה בכל עמוד ועמוד, בדומה ל'שויתי' שבסידורי עדות המזרח...


*במאמר מוסגר - שמעתי מאחד המשפיעים (כמדומה שזה היה רצ"מ זילברברג שליט"א) 'היאך מעיז אדם לפתוח סוגריים ולכתוב את הגיגי מוחו בין אותיות התוה"ק', זה אולי נשמע חסידישע מאוד (בפרט לאור מה שהתרגלנו בדור האחרון, וגם זה ניתן לשיעורין כמובן), אבל יש בזה נקודה מאוד חזקה, לפקוע"ד.
(אגב, הרהורון, אני "מופתע" מכאלה שמיאנו במש"כ, ולמעשה בדברי רוב חכמי ישראל בעניין קדמות הזוהר (באשכול של מאמר הרב יהושע ענבל על קדמות הזוהר, וגם עשו לעתים קצת ליצנות מכך), ואילו כאן דעותיהם חלוקות בעניין הפירוש הזה. מחשבות...)

[חברא]

ה'פגם' בספרי הביאור-הרהוט לתורה הללו, הוא ההתמכרות לאנליטי, הגם שבכתיבה שכזו אינה באה לידי ביטוייה המוחלט, אחרת זה היה "דקדוקי סופרים" על התורה, ומאידך כאשר נצרכים אחרי הפירוק לגורמים, להרכיב את משמעות הפסוק מחדש, מתקבלת תמונה מאוד רדודה, ועל כך ובצדק מתריעים המבקרים, שבעצם אומרים כי "נטלו את הקדושה מהתורה" ובצדק.

האם גם על פירוש הרשב"ם תאמר זאת?
לשון אחר: יכול הנך לומר שאין זה פירוש המתאים לתשב"ר. אבל כשהנך בא להתלונן על עצם דרכו של הפירוש, יש לזכור כי הדרך כבר כבושה, מן הראשונים ועד לזמן הגר"ח מוואלאז'ין והנודע ביהודה.

[דרומי]

אם הרשב"ם לא היה ידוע לנו כבר סמכא וכגדול בישראל מפירושו על הש"ס, אולי באמת לא היו מקבלים בעין יפה את פירושו עה"ת. מי יודע?

[ואגב, לא במקרה הוא שפירושו של הדובנער לא התפרסם כלל ואני אישית לא שמעתי את שמעו עד לאשכול זה למרות שב"ה עסקתי ואני עוסק הרבה בפירושי המקראות].

[איש_ספר]

[ואגב, לא במקרה הוא שפירושו של הדובנער לא התפרסם כלל ואני אישית לא שמעתי את שמעו עד לאשכול זה למרות שב"ה עסקתי ואני עוסק הרבה בפירושי המקראות].

על "הביאור" ודאי שמעת (וקראת בזכרונות אדמו"ר הריי"ץ...) אלא שלא ידעת שמחברו (לחלק מן החומשים) הוא רש"ד. (הכינוי "דובנער" נהוג לר' יעקב קראנץ המגיד מדובנא)
תא חזי. יש"כ על דבריך היפים!

[איש_ספר]

אגב, לא עברתי על הפירוש באופן יסודי, אבל מהצצה פה ושם, ראיתי את שמו של הגרש"ר הירש שוב ושוב. לא רק בפירושי מילים, אלא גם ברעיונות והגיונות (בתוך קטעי הרקע וההסבר וכו'). חונכתי על הערצת אדם גדול זה ומפעלותיו הכבירים. ועדיין נשמע לי מוגזם לגמרי לקבוע את רעיונותיו - במידה גדושה שכזו - בפירוש פופולארי שכזה.

[מקדש מלך]

סתם שאלה מן הצד. האם באמת מוסכם על כל החברים (הליטאים) הנחת הרב חברא שאין אחר הסכמת הגר"ח מואלוז'ין לביאור ולא כלום, או שרק מטעמי נוחות לא מנסים (או מעיזים) לדון בכך?
האם לא עברו מאז מעט מים (עכורים) בירדן ובירקון?

[חברא]

אם הרשב"ם לא היה ידוע לנו כבר סמכא וכגדול בישראל מפירושו על הש"ס, אולי באמת לא היו מקבלים בעין יפה את פירושו עה"ת. מי יודע?

הנידון כאן אינו מי יכול לפרש פירוש כזה, אלא אם בכלל יש מקום לפירוש כזה. 'תא חזי' טען שפירוש מסגנון זה "נוטל את הקדושה מהתורה". ואם מצינו לגדולי הראשונים שלא סברו כך, אין מקום לטענה כזו.

[ואגב, לא במקרה הוא שפירושו של הדובנער לא התפרסם כלל ואני אישית לא שמעתי את שמעו עד לאשכול זה למרות שב"ה עסקתי ואני עוסק הרבה בפירושי המקראות].

הסיבה הפשוטה שהפירוש לא התפרסם היא, מכיון שהוא נדפס יחד עם התרגום האשכנזי שהסתייגו ממנו חכמי ישראל (כולל הנודע ביהודה - למרות שנתן הסכמה נלהבת לפירוש ר"ש דובנא), וכמו שאמר אב"ד דובנא (ר' נפתלי הירץ) לר' שלמה דובנא - 'כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ' (דבהי"ב כ' לז) (ישורון ח, תשנא). ומה גם שלא נדפס ממנו אלא על חומש בראשית (בחומשים אחרים הוא ממחבר אחר).
אילו היה מדפיס ר' שלמה דובנא את המהדורה השניה שהוא תכנן להוציא, בהסכמת רבים מגדולי הדור באותו הזמן, מן הסתם גם אתה היית שומע ממנו. ו'הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל'.

[חברא]

סתם שאלה מן הצד. האם באמת מוסכם על כל החברים (הליטאים) הנחת הרב חברא שאין אחר הסכמת הגר"ח מואלוז'ין לביאור ולא כלום, או שרק מטעמי נוחות לא מנסים (או מעיזים) לדון בכך?
האם לא עברו מאז מעט מים (עכורים) בירדן ובירקון?

זה לא רק הגר"ח מוואלאזי'ן, זה גם אחיו ר' זלמל'ה, והנודע ביהודה, ועוד רבים מגדולי הדור (שלא ציינתי, עקב כך ששמותם לא מפורסמים כ"כ).
וזה בזמן שנגד התרגום האשכנזי שנדפס באותו חומש יצאו רבים, ובחריפות - כולל הנודע ביהודה עצמו, ואעפ"כ לא מצאו פסול בביאורו של ר' שלמה דובנא, ואדרבא, נתנו לו הסכמות נלהבות (כשרצה להדפיסו בנפרד).

[מקדש מלך]

לא משנה כמה גדולים הם היו (והגר"ח כשלעצמו שקול כששים ריבוא), משנה מה שעבר מאז, ומה ששמענו מסיפוריו של שר ההיסטוריה.

ומשנה גם העובדה שעל כל פנים לטעמי, התפיסה הליטאית בת ימינו איננה "ואלוז'ין" או "שקלוב" טהורה, אלא סינתזה שכוללת עוד כמה סממנים, קצת חתם סופר, ועוד קצת מפה ומשם... (כמובן שגם התפיסה החסידית כלולה מעוד יסודות חוץ מהבעל שם טוב).

[חברא]

קריינא דאגרתא א, קנא - הגר''ח מוואלאז'ין.jpg (78.32 KiB) נצפה 7905 פעמים

[תא חזי]

א. האם גם על פירוש הרשב"ם תאמר זאת?
ב. לשון אחר: יכול הנך לומר שאין זה פירוש המתאים לתשב"ר.
ג. ...יש לזכור כי הדרך כבר כבושה

א. לא. כיון (ובהינטל הטעם הראשוני הפשוט שהוא "מי אני שאוכל לפצות פה על אחד הראשונים") שהרשב"ם אתמחי גברא במאות מקומות אחרים שבהם הוא דן בכובד ראש בדברי תורה, ואינו מקל בדברי חכמים. מה שאין כן חסידי הפשש"מ והנלווים עליהם (וכבר טחנו זאת עד דקי-דקות באשכלות המרורות העוסקים בזה, ואני כותב זאת כאחד שחובב להשתמש במתודיקה האנליטית, ולמעשה ממנה פרנסתי בתחום עיסוקי... ואף על פי כן, אי אפשר לגשת רק כך לתורה).
[עריכה: אחדד את דבריי, רשב"ם (ואבן עזרא, ורס"ג, ודומיהם בתקופת הראשונים, וגם חלק מהאחרונים) לא עיקֵר את האופי הסינתטי של לימוד התורה, הוא פירש את פשט הפסוקים, עם כיוון מסויים למגמה כוללנית, הכוללת גם את התורה שבעל פה, כבכל דרכי הלימוד, אם ברב או במעט (והמיעוט לא בא מצורך ללמוד "נקי" והתושבע"פ "מפריעה" ח"ו, אלא מכיון שעתה לומדים מקרא, ואחר כך בונים על זה עוד קומה, אבל בוודאי שצריך להיות קשר עם הקומות). ובזה הוא שונה מחסידי הפשש"מ, שלרוב (סליחה אם הטיעון ישמע אד-הומינום, אבל זה פשוט כמעט שקוף ברבים מהמקרים) רוצים או ליצור מגמה אחרת בלימוד, לאורך כל הקו, או (וזה בד"כ בתלמידים, ולא בראשי החבורות) באים מתוך עצלות מחשבתית מלעיין בתורה]
ב. כתבתי את זה בדבריי.
ג. אמת ויציב ונכון, האבן עזרא כמשל, ולמרות זאת שכבש הוא ושכמותו (כהרשב"ם ורס"ג ועוד) את הדרך, עם כל זה לא לקחו אותו כמושכל ראשון ללמד תשב"ר. או שמא כבודו מכיר איזו כיתה ב' כלשהי שבה מלמדים תשב"ר אבן עזרא ורשב"ם על הסדר?

[עץ הזית]

לגבי 'בראשית ברא אלקים', בספר 'למשמעות' (שהביא הרב איש ספר בלשה"ק - והוא תרגום של הספר באידיש), אכן מתרגם בפנים כמו רש"י, אך נראה לי שהוא עשה זאת מעצמו, כדי להתאים לרש"י, ולא שכך מקובל. והראיה, שבסוף הספר הביא שוב את 'תרגום התיבות' ושם פירש כמו שכתבתי 'בתחלה ברא אלקים'.
ובפועל, ככל הידוע לי בחיידרים כך מלמדים, וכך מבינים הילדים (אפשר לשאול אותם).

איני זוכר איך הבנתי בילדותי, אבל ודאי שהפירוש שלימדו אותי אז היה "בהתחלה כשה' ברא".

[תא חזי]

'תא חזי' טען שפירוש מסגנון זה "נוטל את הקדושה מהתורה".

הרשב"ם לא מפרש בסגנון שכזה. לא. במחילה מכבוד תורתך, אתה מפספס את הנקודה העיקרית בהודעה שלי, לא התכוונתי שלימוד המקרא כפשוטו נוטל את הקדושה מהתורה. אני אמרתי שההתמכרות רק לפשט נוטלת את הקדושה מהתורה, לפשט יש מסר (שב99% מהמקרים אינו ידוע לנו מסברא, והא ראיה המחלוקות שבין הפשש"מניקים, אם היה מסר אחיד, למה יש חידושים?), יש מטרה, יש הלכה למעשה (ויש סודות וכו'), על אדני הפשט נבנים כל אלו. ברגע שמחליטים שהפשט הוא הגג, אזי אין עומק, וממילא אין קדושה, כי אין תכלית.
ובזה, יש הבדל בין הרשב"ם לבין סתם לומדי פשש"מ, הוא משלים את התהליך שהזכרתי (או שהוא אכן מתממשק עם מדרשי חז"ל בחלק מהמקומות, או שמתעלם מהם לחלוטין, וזו 'דרך' בפני עצמה), ואילו הפשש"מניקים מתעלמים כברירת מחדל, וכאילו הפירוש שלהם, 3300 שנה לאחר שהטקסטים הללו ניתנו לעם ישראל, הוא לבדו ואין בלתו (והאי שיש שינויים בין פשש"מניק לחבירו, וכל אחד מחדש פשט אחר - תיקו...).
וזה אכן נוטל את הקדושה מהתורה, אמת, שבעים פנים לתורה, אבל לעצום עיניים משאר הפנים (בעניין שלא נוגע להלכה) והקומות, ולבטל אותם כביכול (תחת השם 'פשוטו של מקרא'), זה מגוחך, ומראה כאילו מגמתך לדרוש סימוכי'ן לשיטתך שלך, ולסמן את המטרה לאחר שהחץ נורה.
ובאמת, כאמור, אין בעיה להציע דבר שכזה לפני הקונים בחנויות הספרים, לחיי, אבל למה תחת שם כזה עוצמתי?

[דרומי]

הרב חברא, שאלת תם: למה באמת לא מהדירים מחדש את הפירוש שקיבל הסכמות נלהבות מגדולי דורו?

[יהושפט]

[ואגב, לא במקרה הוא שפירושו של הדובנער לא התפרסם כלל ואני אישית לא שמעתי את שמעו עד לאשכול זה למרות שב"ה עסקתי ואני עוסק הרבה בפירושי המקראות].

על "הביאור" ודאי שמעת (וקראת בזכרונות אדמו"ר הריי"ץ...) אלא שלא ידעת שמחברו (לחלק מן החומשים) הוא רש"ד. (הכינוי "דובנער" נהוג לר' יעקב קראנץ המגיד מדובנא)

תמהני שלא הכרת, הריי"ץ בספרו דברי הימים ההם מדבר עליו בפירוש, מכתיר אותו לתלמיד הגר"א שנסע לברלין, וטוען שנהיה משכיל, ושר"ח מוולאז'ין עמד על כך בסוף ימיו של רש"ד, והצטער על שנתן לו הסכמה, ראה על כך בישורון ט עמ' תשיד הערה 9.

[דרומי]

וכי זה הדבר היחיד שאני לא מכיר?...

עכ"פ עיקר כוונתי היתה שלא ראיתי מעולם את הפירוש עצמו וגם לא שמצטטים דברים ממנו, וכאן היתה לי הפעם הראשונה שראיתי כיצד הרב 'חברא' מעתיק ממנו דברים

[בתמימותי אף סברתי בתחילה שהרב 'חברא' מתכוון להביא ממנו ראיה לסתור]