כל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע ואני מרעיש העולם להפך
עד כמה שידוע לי ונועצתי גם עם אנשים שעוסקים בזה, נכון להיום אין דבר כזה גילוי נאות בשידוכים, והפרמטר היחידי הוא, האם במידה ויוודע הדבר לצד השני האם יביא הדבר לידי גירושין והאם הם נחשבים לקידושי טעות, ונכון להיום אין מצב ברבנות הראשית להכריז על קידושין כקידושי טעות, וגם לא על המחלה שמציע דור ישרים, עובדה היא, שגם אלו שנודע להם ששתיהם הם נשאים המשיכו להביא עוד ילדים לעולם.
ומה שטוענת ד"ר חנה קטן שזה הביא להרס משפחות דבר זה נכון רק בציבור החילוני, אשר בעת אשר יוולד להם ילד ל"ע הם מאשימים אותה בבגידה וכדו'.
אך לא בציבור החרדי והמזרחיסתי.
וכך סבר גם הגאון רבי משה פיינשטיין וכנראה שגם החפץ חיים סבר כן, שאם לא כן ניתן להביא כליה רח"ל על כל משפחה שיש שם תורשה של סוכר ולחץ דם.
וגם הגרח"ק שדעתו שיש לספר לצד השני שמשהו מטופל בכדורים וכדו' ויחליט הוא אם לעזוב את השידוך, זה כנראה רק מפני שהוא בטוח שהצד השני יעשה חושבים ולא יעזוב את השידוך, אך לא יתכן שיגידו לכל אחד ואחד להביא את כרטיסי קופות חולים של המשפחה לפני כל שידוך.
ובוועד הרבנים לענייני צדקה הם טוענים שאין בית אשר אין בו ... ואם יכריזו על גילוי נאות בשידוכים אף אחד לא ירצה להתחתן אלא בריצוי של דמים מרובים.
והדבר פשוט לכאו'.
אכן היה פסק דין תקדימי בבית הדין לענייני משפחה על גילוי נאות בשידוכים אך אף אחד בציבור החרדי לא אימץ את המושג הזה.
ובעזרת השם בהמשך אביא את הדברים בצורה מסודרת יותר.