ילקוט יוסף - הערות והארות

[שמואל אריאל]

דומה שמן הדין לציין שהתשובה ביביע אומר מתוארכת לאדר א תשל"ג [לפי פרויקט השו"ת, לא בדקתי בדפוס].

אבל בשיעור לא רק מסופר המעשה משנת תש"ל או תשל"א, אלא גם מוזכרת במפורש התשובה הזו.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

[מחשב מסלול]

עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בקיצור ד"ר חצוף שחושב וכותב כמו האקדמאים, שופט מהצד, יש לו רשות לחלוק ראשונים, להחליף השערות בעובדות וכל היתר.
כמובן שלא תורת ה' היא זו שמנחה ומדברת אלא הכותבים מביעים את דעתם, בעל דר"א רבה "מתנגד" למי שמהלך בשוק בגסות הרוח (לא הקב"ה), רבנו פרץ "סבור" שבן אדם שיושב ומתפלל בביהכ"נ צריך לשבת בצורה מכובדת וכו' "הוא רוצה" שהמתפלל לא ישב בסדר גאווה אלא באימה (לא הא-ל רוצה בכך). אחר כל זאת למה שלא יהיה מותר גם לדעתו העניה להביע את עצמה?
וכל זה בלי לדבר על הבורות שלו בספרים שהוא מצטט, שניכר שאינו מבין בהם מי אמור לצטט מקור ומי לא.

[פלוריש]

גולינקין הוא רבאיי קונסרבטיבי...

[מה שנכון נכון]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

נו באמת!

[יהושפט]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

[יבנה]

עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בקיצור ד"ר חצוף שחושב וכותב כמו האקדמאים, שופט מהצד, יש לו רשות לחלוק ראשונים, להחליף השערות בעובדות וכל היתר.
כמובן שלא תורת ה' היא זו שמנחה ומדברת אלא הכותבים מביעים את דעתם, בעל דר"א רבה "מתנגד" למי שמהלך בשוק בגסות הרוח (לא הקב"ה), רבנו פרץ "סבור" שבן אדם שיושב ומתפלל בביהכ"נ צריך לשבת בצורה מכובדת וכו' "הוא רוצה" שהמתפלל לא ישב בסדר גאווה אלא באימה (לא הא-ל רוצה בכך). אחר כל זאת למה שלא יהיה מותר גם לדעתו העניה להביע את עצמה?
וכל זה בלי לדבר על הבורות שלו בספרים שהוא מצטט, שניכר שאינו מבין בהם מי אמור לצטט מקור ומי לא.

לגופו של ענין, האם מצאת מי שקדם לילקו״י שהזכיר איסור בישיבת רגל על רגל שלא בזמן תפילה? האם גולינקין שינה את הציטוטים או הביאם שלא בהקשרם? ומאידך האם בילקוט יוסף כותב את הלכותיו בשם מי שלא אמר כן?
לשם השוואה במ״ב סי׳ צ״ה ס״ק ב׳ הבין שכל האיסור מדבר בא׳ שמתפלל שמו״ע בישיבה וכגון בעגלה. ופשוט שאין ללמוד מזה איסור לשאר הזמנים. והאשכנזים לא נמנעו מלשבת כך עכ״פ בבית מדרש בזמן הלימוד.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

[נוריאל עזרא]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בספר הזכרונות למהר"י אבוהב זכרון י' פרק א דף ס"ד (הביאו הכנסת הגולה בהגהותיו לטור) כתב שכל הדברים של כבוד כמו לא לפשוט רגלים [וכנ"ל יש לומר על שילוב רגלים] יש לנהוג בבית הכנסת גם שלא בשעת התפילה כ"ש בשעת התפילה ע"ש בדבריו. ולפי דבריו צדקו דברי הילקוט יוסף.
נ.ב הן אמת שהדרך ארץ רבה לא דיבר על ישיבה בבית הכנסת אך להבנה שדיבר על שילוב רגלים הכוונה כמובן על ישיבה כך ברשות הרבים ולא הליכה בשילוב רגלים כמו שהבין גולניקין הלז [שגם הוא לא הבין איך יתכן הדבר ועדיף היה לו להבין שמדובר בישיבה מאשר לומר שמדובר בהליכה מוזרה שאינו יודע להסבירה]. ואם ישיבה כזו ברבים היא דרך שחץ אולי גם בבית הכנסת שהוא מקום רבים.
אגב לפי גירסא אחרת כתוב וירכתו על חביריו. ולפי"ז אפשר להבין אולי שיושב וירכתו על ירך חברו שיושב לידו. ואז הדוגמא באמת לא קשורה לנידון.

עוד אגב, זכורני בצעירותי שהגבאי (ר' יצחק זגורי זצ"ל) בבית הכנסת ע"ש ר' יעקב אביחצירא בטירת כרמל היה מעיר למי שהיה שם רגל על רגל ע"י טפיחה במקלו ואומר לו פה זה לא בית קפה....

[יהושפט]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהטו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ובשונה מדבריך, גולינקין בא להתיר גם ישיבה בעת התפילה, הנה דבריו [וסליחה שאני מעתיק את הציונים לרבינו פרץ]:
אין ספק שיש לשבת בשעת התפילה “באימה וברעדה” בלי “גאוה”, אבל המנהג או ההלכה הנ”ל הוא בסופו של דבר דעת יחיד של רבינו פרץ בלי שום ביסוס תלמודי ויתכן שהוא הושפע ממה שהיה מקובל בימיו בצרפת. יתר על כן, זה מאד קשה להכריח בני-אדם לשבת בצורה מסוימת במשך זמן רב בשעת התפילה. כלומר, “אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה” (בבא בתרא ס’ ע”ב ומקבילות). אכן, רצוי לשבת בבית הכנסת בצורה מכובדת בלי להישען אחורנית או להטות לצדדים או לפשוט רגלים מכיוון שתנוחות כאלו יכולות להתפרש כזלזול בכבוד בית הכנסת ובכבוד המקום. אבל לא כדאי לנזוף באנשים שלא מסוגלים לשבת ישר במשך זמן רב. בימינו, אנו צריכים לשמוח שהגיעו לבית הכנסת ולעודד אותם לחזור.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

בספר הזכרונות למהר"י אבוהב זכרון י' פרק א דף ס"ד (הביאו הכנסת הגולה בהגהותיו לטור) כתב שכל הדברים של כבוד כמו לא לפשוט רגלים [וכנ"ל יש לומר על שילוב רגלים] יש לנהוג בבית הכנסת גם שלא בשעת התפילה כ"ש בשעת התפילה ע"ש בדבריו. ולפי דבריו צדקו דברי הילקוט יוסף.
נ.ב הן אמת שהדרך ארץ רבה לא דיבר על ישיבה בבית הכנסת אך להבנה שדיבר על שילוב רגלים הכוונה כמובן על ישיבה כך ברשות הרבים ולא הליכה בשילוב רגלים כמו שהבין גולניקין הלז [שגם הוא לא הבין איך יתכן הדבר ועדיף היה לו להבין שמדובר בישיבה מאשר לומר שמדובר בהליכה מוזרה שאינו יודע להסבירה]. ואם ישיבה כזו ברבים היא דרך שחץ אולי גם בבית הכנסת שהוא מקום רבים.
אגב לפי גירסא אחרת כתוב וירכתו על חביריו. ולפי"ז אפשר להבין אולי שיושב וירכתו על ירך חברו שיושב לידו. ואז הדוגמא באמת לא קשורה לנידון.

עוד אגב, זכורני בצעירותי שהגבאי (ר' יצחק זגורי זצ"ל) בבית הכנסת ע"ש ר' יעקב אביחצירא בטירת כרמל היה מעיר למי שהיה שם רגל על רגל ע"י טפיחה במקלו ואומר לו פה זה לא בית קפה....

צ״ל ספר הזכרונות לר׳ שמואל אבוהב.
גם הוא לא הזכיר הנחת רגל על רגל וכפי שכתבת, ובכל אופן הילקו״י לא הזכירו. אילו באמת לפי מנהג המקום זה היה בזיון אה״נ זה היה אסור גם שלא בשעת התפילה. אך הנידון הוא האם זה כך. א״א להביא ראיה ממי שדיבר בשעת התפילה לגבי שלא בשעת התפילה.

[יבנה]

בענין ישיבת רגל על רגל, בפוסקים מוזכר שלא לעשות כן בשעת התפילה, ואילו בילקוט יוסף סי׳ קנ״א אסר בבית הכנסת תמיד ואפ׳ בשעת לימוד להניח ספר עליו, ואף בביתו. עי׳ https://schechter.ac.il/article/crossin ... synagogue/.

אני רק שאלה
האם רבאיי גולינקין מסכים שיישבו בשיעוריו רגל על רגל? בטקס הכתרת רבאיים בשכטר? אם כן, נו, אולי יש מה לדון שבימינו זו לא דרך גאווה, אם לא, אז כנראה שיש שסבורים שהתפילה היא דבר רציני לא פחות.

גולינקין אינו הנושא.
יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהטו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ובשונה מדבריך, גולינקין בא להתיר גם ישיבה בעת התפילה, הנה דבריו [וסליחה שאני מעתיק את הציונים לרבינו פרץ]:
אין ספק שיש לשבת בשעת התפילה “באימה וברעדה” בלי “גאוה”, אבל המנהג או ההלכה הנ”ל הוא בסופו של דבר דעת יחיד של רבינו פרץ בלי שום ביסוס תלמודי ויתכן שהוא הושפע ממה שהיה מקובל בימיו בצרפת. יתר על כן, זה מאד קשה להכריח בני-אדם לשבת בצורה מסוימת במשך זמן רב בשעת התפילה. כלומר, “אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה” (בבא בתרא ס’ ע”ב ומקבילות). אכן, רצוי לשבת בבית הכנסת בצורה מכובדת בלי להישען אחורנית או להטות לצדדים או לפשוט רגלים מכיוון שתנוחות כאלו יכולות להתפרש כזלזול בכבוד בית הכנסת ובכבוד המקום. אבל לא כדאי לנזוף באנשים שלא מסוגלים לשבת ישר במשך זמן רב. בימינו, אנו צריכים לשמוח שהגיעו לבית הכנסת ולעודד אותם לחזור.

אני הבאתי את דבריו בתור חוקר שמראה שאין דברי הילקו״י מתאימים להאמור במקורותיו, ואילו אתה מביא את דבריו כפוסק...

[נוריאל עזרא]

אני הבאתי את דבריו בתור חוקר שמראה שאין דברי הילקו״י מתאימים להאמור במקורותיו, ואילו אתה מביא את דבריו כפוסק...

דברי הילקוט יוסף מבוססים על המקורות הנ"ל ולא ציטוט מהם בשום מקום בהערות לא אמר שכתבו כן רק הביא מקואות לביסוס דבריו מה שמצוי בפוסקים כדבריך אכן הילקוט יוסף אינונספר מחקר אלא ספר פסיקה.

[גביר]

הערה על דברי בעל ילקוט יוסף על אודות מנהגי יהודי בוכרה -

https://www.youtube.com/watch?v=jP2W_hcLDgM

דקה 11.28 בערך

מתוך הרצאתו של ר' ד"ר גיורא פוזלייב -
מצבה הרוחני של קהילת יהודי בוכרה באסיה לפני ואחרי הגעתו של חכם יוסף ממאן לבוכרה

במסגרת יום עיון - מורשת יהודי בוכרה, יום שני, י"א בסיוון תשפ"ד, אוניברסיטת בר אילן.

[איני יודע להעלות לחסומים].

[ברמן]

יש הבדלי תרבות בין ארצות ערב ושאר העולם, ובעולם הערבי להראות סוליית הנעל לאחרים נחשב כביזוי משא״כ בשאר העולם.

גם בעולם המערבי לא יושבים רגל על רגל באירועים מכובדים.
ואני אשכנזי, וחי כל ימי בין אשכנזים, ומעודי לא ראיתי מישהו יושב בעת הלימוד בביה"כ רגל על רגל ולומד [רק בלימוד בדרך דאצ'ה בכסא גן וכדומה ראיתי].

ראיתי פעמים רבות את מרן הגרי"ש אלישיב יושב ולומד כשרגלו האחת על גבי השניה, למרות שידוע היה בחרדתו לכבוד התורה בעת הלימוד (הקפיד לא לאכול ולא לשתות בזמן הלימוד, והקפיד על מלבוש עליון וכיו"ב).

כמדומני, שראיתי עוד תלמידי חכמים וגדולי תורה שישבו כן בשעת הלימוד ובשעת התפילה, וא"צ לכל זה, כי אין בודקים מן המזבח ולמעלה...

[פלוריש]

הערה על דברי בעל ילקוט יוסף על אודות מנהגי יהודי בוכרה -

https://www.youtube.com/watch?v=jP2W_hcLDgM
דקה 11.28 בערך
מתוך הרצאתו של ר' ד"ר גיורא פוזלייב -
מצבה הרוחני של קהילת יהודי בוכרה באסיה לפני ואחרי הגעתו של חכם יוסף ממאן לבוכרה
במסגרת יום עיון - מורשת יהודי בוכרה, יום שני, י"א בסיוון תשפ"ד, אוניברסיטת בר אילן.
[איני יודע להעלות לחסומים].

לכאורה הוא באמת מוכיח שלא היתה שם עד כדי כך בורות כמו שמתארים. אבל מצד שני, ברור שזה לא היה מקום תורה והיום צריכים לייבא רבנים מבחוץ.
אבל לא הבנתי את ההסבר שהוא נתן לתיאורים הלא נכונים. הוא טוען שרבני משפחת רבין כתבו מצג שגוי כדי לשמור על מעמד הרבנות של המשפחה?! ואיך זה עזר להם?

[עובר ושב]

הקטע ההיתולי "תכלא דפזלון" שהעתיק הגר"י יוסף בשלימותו לילקוט יוסף, מכוסה כעת במדבקות.

גם רוב הדיונים באינטרנט בנושא זה נמחקו, למעט האתר הקדוש דידן, ובא לציון גואל. אמור מעתה - לא היה ולא נברא, אין גם צורך להתנצל, להבהיר או להסביר.

מצ"ב (קרדיט לצילום - לא ידוע).

[וואלף]

הקטע ההיתולי "תכלא דפזלון" שהעתיק הגר"י יוסף בשלימותו לילקוט יוסף, מכוסה כעת במדבקות.

גם רוב הדיונים באינטרנט בנושא זה נמחקו, למעט האתר הקדוש דידן, ובא לציון גואל. אמור מעתה - לא היה ולא נברא, אין גם צורך להתנצל, להבהיר או להסביר.

מצ"ב (קרדיט לצילום - לא ידוע).

וכעת גם בעדכון החדש של אוצר החכמה זכינו גם כן.......

[גביר]

בילקוט יוסף מועדים: ארבע תעניות תקנט כ [ירושלים תש"פ עמ' תקלז] -
'מדלגים פסוקי נחמה שבסוף כל קינה ורק בסוף כל הקינות אומרים פסוקי נחמה' [ויעו"ש שמ"מ אין למחות ביד ש"צ שאינו מדלג].

אמנם יעוין חזון עובדיה: ארבע תעניות, ירושלים תשס"ז עמ' שח בהערה, שמשמע לכאורה שאין מדלגין.

ובספר תורת המועדים להרב דוד יוסף כתב -
נוהגים לומר כמה פסוקי נחמה אחר שסיימו הקינות כדי לסים בנחחה. וכן יש נוהגים לומר דברי נחמה בסוף כל קינה וקינה ומי שנוהג כן יש לו על מי שיסמוך [שם י, יג, ירושלים תשנ"ז עמ' שה ויעו"ש בהערות].

[עובר ושב]

להלן דבר מוזר ביותר, שחזי לאיצטרופי לכלל הדברים המוזרים דלעיל...

הרב יובל קורסיה סיפר בפורום מורשת מרן על כך ששאל את הרב יצחק יוסף שאלה הלכתית בנוגע לטבילת כלי חשמל, ושאלת חכם חצי תשובה, סיכם לו את כל הצדדים.

בתגובה הוא קיבל תשובה הלכתית שאפשר להקל בשעת הדחק, תשובה שלא כ"כ מסתדרת עם הכתוב בילקוט יוסף (פסח סוף חלק ב') שאדרבה המחמיר לטבול גורם מצב של גזל, כי ע"י הטבילה המכשיר מתקלקל במהירות ואז תובע הלקוח את החברה שתזכה אותו על המוצר, שבעצם התקלקל באשמתו.

אבל לא על זה באתי. הרב יובל קורסיה העיר שם באותיות קטנות "מה שמעניין שכמעט כל התשובה זה העתקה ממה ששלחתי לו. זה מצוי?" (נכון לשעת כתיבת השורות, עדיין אפשר לקרוא זאת בפורום מורשת מרן).

המשמעות היא שהרב לקח את השאלה, עשה העתק הדבק לבלאנק של הראשון לציון וחתם את שמו למטה.

סקרנותי גרמה לי לבקש את הנוסח המדוייק של השאלה מהרב יובל קורסיה, והרי הוא לפניכם:

"שלום וברכה לכבוד מו"ר מרן הראשל"צ רבינו יצחק יוסף שליט"א​.

ברצוני לשאול על טבילת כלי חשמל. ראיתי בילקוט יוסף פסח ח"א (מהדורת תש"פ עמוד תתקמו) שהעיקר להלכה שאין חייב להטביל כלי חשמל.

אחר העיון בדברי קדשו של מרן מאור עינינו רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל חושבני שיש חיוב להטביל כלי חשמל. וזאת מכמה טעמים בס"ד. (כתבתי על זה בס"ד בירחון האוצר חלק סג).

א) בשו"ת חלקת יעקב (ח"א ס' קכו ובדפוס חדש יו"ד ס' מא[1]) פטר מטבילה. ובשו"ת מחזה אליהו (ס' קיב אות י) הסכים עם הח"י בעיקר הדין, רק לעניין קומקום לא ס"ל הכי. וכן בשו"ת בית אב"י (ח"א ס' קיד) בעניין מכונת קפה כתב לפוטרה מטבילה.

אכן רובא דפוסקי זמנינו לא סמכי על פסק זה של החלקת יעקב וכמעט יחידי הוא בזה. והם שבט הלוי (חלק ב סימן נז) כתב לחייב בלשון חריפה. תשובות והנהגות (כרך א סימן תנ). שו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קסב). הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות (ח"א ס' ג). שו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן ה) אור לציון (ח"ה עמ' רפג). אגרות משה (יו"ד ח"א ס' נז) ע"ש מה שמחלק בסוגי הכלים. וכן פשוט לגאון מנחת יצחק (ח"ה ס' קכו אות ב, וח"ט ס' פג). שו"ת אבן ישראל (ח"ט ס' עב). חוט שני (טבילת כלים עמ' כב כג). שו"ת שרגא המאיר (ח"ד ס' קה ד"ה מכונה). שו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ד ס' צ). הגר"מ מאזוז במקור נאמן (ס' תרה ח"ב ס' תריא). שו"ת רבבות אפרים (ח"ב ס' קעב). הגר"י רצאבי בש"ע המקוצר (ח"ד ס' קלח, י). שו"ת שערי יושר (הרה"ג אשר חנניה ח"ג יו"ד ס"ו) ע"ש. ספר אור יצחק (לרה"ג יצחק עבאדי ח"ב יו"ד ס' יז אות ג). שו"ת מציון תצא תורה (לג"ר אביגדור נבנצל עמ' שיב, שיג)

ב) ובספר טהרת הכלים (נספחים עמ' תעא) הסביר דברי המחייבים טבילה, משום שסתמות המשנה בכלים היא דבר המחובר ממש עם הקרקע, אבל המשמש עם הכלי המחובר לקרקע לא יטהר עד שיהיה מחובר עמו. והביא ראיה ממשנה בכלים (פי"א, ד) הפין והפורנה טמאין, ופירש הרמב"ם הפין, הוא כנף המנעול. והפורנה, המנעול עצמו שבו נכנס הכנף. אלמא אף מנועל הנתלה בדלת לא חשיב מחובר לקרקע. ע"ש.

ויש להוסיף לזה ראיה חשובה. בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ת יורה דעה סימן קט) כתב שדבר שהוא נעשה מתחלתו להיות תשמישו עם הקרקע אבל לא להתחבר בקרקע כמו התנור, בזה כל עוד לא חברו לקרקע מקבל טומאה. ע"ש. ואפשר לבאר בדעתו שצריך חיבור ממש עם הקרקע ועדיין צ"ע.

ג) בדעת מרן רבינו עובדיה זצ"ל. אכן בהליכות עולם ח"ז (עמ' רסה) נראה בהערות שמעיקר הדין הוא פטור. אך בכל זאת כתב בהלכה למעלה שלא לפטור לגמרי אלא אם לא יכול לטבול שיתן במתנה לגוי. הרי שלמעשה לא סמך על כך. וראיתי בספר באר מים חיים – טבילת כלים (עמ' שמח) שדן בדעת הרב הליכ"ע. והביא ששמע מהרב במשך שנים בשיעוריו שכלי חשמל יתנם לגוי ולא יצא מפיו לפוטרם לגמרי. ע"ש מש"כ לפרש בדעת מרן.

ד) ויש לציין דבר חשוב שלא ראיתי התייחסות לזה. בחזון עובדיה שבת (ח"ב עמ' נו) נראה שלא סמך על החלקת יעקב. ששם דן על קידוש עם כוס פלסטיק. בספרי האחרונים שמרן הביא מבואר שיש עוד נידון אם כלי חד פעמי מקבל טומאה. ומדבריו שם בחזו"ע נראה דס"ל שאין לדמות טומאת כלים לקידוש.

אך בהמשך הרב כתב דנקפ"מ לענין טבילת כלי אלומיניום חד פעמיים שיש להטבילם בלי ברכה. ולסייעתא לדבריו הביא מש"כ בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד ס' רטז) שאין מדמים טומאת כלים לטבילת כלים. ואף כלי שאינו מקבל טומאה חייב בטבילה. אך הרב הוסיף שיטבול בלי ברכה.

וכל הנידון של כלי חשמל מבוסס על מחלוקת השב יעקב לשו"ת יהודה יעלה אם כלי שאינו מקבל טומאה (כמו מחובר לקרקע) חייב בטבילה או אינו חייב. וביהודה יעלה ס"ל שחייב בטבילה.

ורואים שבחזו"ע לא סמך בכל כחו על השב יעקב והשבות יעקב הנ"ל, אלא חשש למהר"י אסאד לחייב בטבילה כלים חד פעמיים כיון שאין לדמות טבילת כלים לטומאת כלים. אך פסק שיטבול בלי ברכה כנראה משום שחשש לדעת החולקים. ואם היתה דעתו, דעת תורה, לפסוק כדעת החלקת יעקב לא היה מצריך להטביל כלים חד פעמיים.

ה) עוד טעם שאפשר לחייב קומקום, שכל מה שכתבו שיש צד לפוטרו, הוא רק בקומקום שהיה מצוי בעבר שמתוך גוף הקומקום היה יוצא חוט המתחבר לחשמל.

אך בימינו אין מצוי קומקומים כאלה, אלא רק קומקום נשלף, שכל מה שמחובר לחשמל הוא רק החלק התחתון שלו. ואילו הקומקום עצמו המכיל את המים נשלף ומטלטל. נראה שיש לחייבו בטבילה לכל הדעות.

וזאת משום שבתשובת שב יעקב נסמך על המשנה בכלים (פרק יא, ב) שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. וכן למדו ממשנה זו לעניין שאיבת מים למקוה (יו"ד רא סעיף מח) שאם הצינור מחובר לקרקע מותר לשאוב לתוכו מים למקוה.

וא"כ אפשר לדמות קומקום שאינו נשלף, למחובר לקרקע. אך קומקום המצוי בנינו הנשלף איך אפשר לומר 'שגופו' מחובר לקרקע הרי מטלטל הוא לכל דבר.

יורנו מורנו להלכה כיצד לנהוג. ויזכה הרב להמשיך להגדיל תורה מתוך בריאות ואריכות ימים ושנים.​

[1] יש להעיר, שבס' מג במהד"ב החלקת יעקב הצריך טבילה לקומקום חשמלי, וכתב כמה פתרונות כיצד להטבילו מבלי שיתקלקל מהמים. וזה משום שהסביר שם (אות ג) שבתשובה הראשונה דן לגבי מזלג חשמלי שא"א להשתמש בו אלא רק ע"י חשמל. אך הקדירה [קומקום] לעצמה ראויה לשמש בה מאכלים שונים או משקאות שונות וראויה ג"כ לחברה להכותל. ע"ש.

(תשובתו של הרב מצורפת)

[עובר ושב]

צילום תגובתו של הרב יובל קורסיה בפורום מורשת מרן:

[יוסף חיים אוהב ציון]

תתלונן על זה בפורום מורשת מרן.

[אכשר דרא]

תתלונן על זה בפורום מורשת מרן.

אהוב סוקרטס אהוב אפלטון, והאמת אהוב יותר מכולם.

[יוסף חיים אוהב ציון]

תתלונן על זה בפורום מורשת מרן.

אהוב סוקרטס אהוב אפלטון, והאמת אהוב יותר מכולם.

יפרש כבודו רמיזותיו אנחנו מנטדורים.

[פלוריש]

אכן נראה מוזר.
ברם, למען ההגינות יש לציין ההעתקה מתחלקת לשניים. בהתחלה הרב מעתיק מלשון השואל רשימה של פוסקים שמחייבים כלי חשמל טבילה (בהשמטת שניים מהרשימה, מסיבות ידועות...) בלי להזכיר שזו לשון השואל ומי שלא ראה את נוסח השאלה לא יידע זאת. אמנם, זו רשימה יחסית טכנית.
לאחר מכן, הרב מעתיק את החידוש של השואל, כאשר הוא מקדים לו את המילים "וכת"ר הוסיף לזה ראיה חשובה", ומסיים ב"עכת"ד".
לאחר מכן, הרב מוסיף מדיליה סברא נוספת ומשא ומתן בדברי ההליכות עולם, המנחת שלמה והמחזה אליהו, ומקנח בסברא ששמע מהרב אשר וייס [לכאורה נדיר בכתביו, לא?]. וכל זה לא הובא במכתבו של השואל.
וכפי שבירת, אכן לא ברור מדוע הוא דן רק בדברי אביו ולא בדברי עצמו בילקו"י.

[פייביש אופטובסקי]

האמור עכתו"ד מוסב על כל האמור מתחילת המכתב.

[אכשר דרא]

האמור עכתו"ד מוסב על כל האמור מתחילת המכתב.

כולל המלים "וכת"ר הוסיף לזה ראיה חשובה"?

[עובר ושב]

הקורא יכול בקלות לטעות ולחשוב שעכת"ד מתייחס לתשובת שב יעקב שהזכיר בסמוך.

היה לו להקדים כמה מילים, כדי שיהיה ברור לקורא שאלו הם דברי השואל, כגון "ראיתי שאלתו שאלת חכם חצי תשובה בענין פלוני, ותורף דבריו: ..........." ואז להתחיל את תשובתו במילים כגון "והנני להשיב". ולא להטעות את הקורא עם "עכת"ד" לאחר 11 פסקאות, בפרט שהוא ממשיך את כל האמור לעיל כהמשך טבעי של התשובה.