קוניארש דפר (אולי: דער) לדי דאברהם ... דיעקב נקנוש
נוש בוש קוניארש דפר (אולי: דער) לדי דאברהם ... דיעקב נקנוש
ולחש שמלחשים על כאב הראש, שלוקחין אזורו ומודדין בו שלוש אמות שלוש פעמים, ואומר הלחש על המדידה
דפר. נראה לי שאינה לא der הגרמני ולא de père של האב. אלא de par בזכות, בגלל. כלומר: בזכות האלהים של אברהם ובזכות האלהים של יצחק ובזכות האלהים של יעקב
כמהים_ כתב:נתבקשתי להכניס כאן:דפר. נראה לי שאינה לא der הגרמני ולא de père של האב. אלא de par בזכות, בגלל. כלומר: בזכות האלהים של אברהם ובזכות האלהים של יצחק ובזכות האלהים של יעקב
אח"כ מוזכרים אברהם יצחק ויעקב, ד'אברהם = של אברהם [בצרפתית] וכו'
לפניהם כתוב "דפר ... אידפר... אידפר". [אי = ו...]
אולי זה du père = של אבא, ואולי קשור ל- pour = עבור, למען.
צופה_ומביט כתב:מהאמור לעיל עולה לענ"ד שהכותב משתמש בסוף מילה באות ש' לציון S שאינה נשמעת/נהגית
כמהים_ כתב:נתבקשתי להכניס כאן:דפר. נראה לי שאינה לא der הגרמני ולא de père של האב. אלא de par בזכות, בגלל. כלומר: בזכות האלהים של אברהם ובזכות האלהים של יצחק ובזכות האלהים של יעקב
יהודה בן יעקב כתב:צופה_ומביט כתב:מהאמור לעיל עולה לענ"ד שהכותב משתמש בסוף מילה באות ש' לציון S שאינה נשמעת/נהגית
כעין זה אמר לי ת"ח א' מיוצאי צרפת, על כל הלעזים שברש"י, שה-ש' שבסוף הלעז, אינה נהגית, ולפי"ז הוא מבין את רוב הלעזים, ע"פ הצרפתית כיום.
עיניו כיונים כתב:ובספר צרפתי ישן מצאתי:
"Bernard de Fortias, je vous conjure de par Jehovah, & de par le Dieu d Abraham, d'Isaac & de Jacob, de dire la Verité".
ותרגומו: ברנרד מפורטיאס, אני משביע אותך ביקו"ק ובאלוהי אברהם, יצחק ויעקב לדבר אמת.
צופה_ומביט כתב:יהודה בן יעקב כתב:צופה_ומביט כתב:מהאמור לעיל עולה לענ"ד שהכותב משתמש בסוף מילה באות ש' לציון S שאינה נשמעת/נהגית
כעין זה אמר לי ת"ח א' מיוצאי צרפת, על כל הלעזים שברש"י, שה-ש' שבסוף הלעז, אינה נהגית, ולפי"ז הוא מבין את רוב הלעזים, ע"פ הצרפתית כיום.
כך הוא גם בבעלי התוספות,
רבי יחיאל מפארי"ש, היינו רבי יחיאל מ-Paris [פריז], שנהגית בצרפתית "פַּארִי" והס' שבסופה אינה נשמעת.
רבי יעקב [ר"י] מאורליינ"ש, היינו מהעיר Orléans, הנהגית "אוֹרְלִיַא[ן]". וכפל היו"דין במילה אורליינש אין הכוונה [בפתח יו"ד] אורלַיְינ[ש], אלא אורלִייַנ[ש].
וכמובן עירו של רש"י "טרוי"ש / טרויי"ש", היינו העיר Troyes, הנהגית [וגם זה לא בדיוק] "טְרוּאַה". (נשמע בפועל כמו: טְכוּאַה). [ומעניין שצאצאי רש"י משפחת "טריוויש / טריוויס / דרייפוס" השאירו את הס' בשם המשפחה כאות נשמעת].
כמהים_ כתב:צופה_ומביט כתב:יהודה בן יעקב כתב:צופה_ומביט כתב:מהאמור לעיל עולה לענ"ד שהכותב משתמש בסוף מילה באות ש' לציון S שאינה נשמעת/נהגית
כעין זה אמר לי ת"ח א' מיוצאי צרפת, על כל הלעזים שברש"י, שה-ש' שבסוף הלעז, אינה נהגית, ולפי"ז הוא מבין את רוב הלעזים, ע"פ הצרפתית כיום.
כך הוא גם בבעלי התוספות,
רבי יחיאל מפארי"ש, היינו רבי יחיאל מ-Paris [פריז], שנהגית בצרפתית "פַּארִי" והס' שבסופה אינה נשמעת.
רבי יעקב [ר"י] מאורליינ"ש, היינו מהעיר Orléans, הנהגית "אוֹרְלִיַא[ן]". וכפל היו"דין במילה אורליינש אין הכוונה [בפתח יו"ד] אורלַיְינ[ש], אלא אורלִייַנ[ש].
וכמובן עירו של רש"י "טרוי"ש / טרויי"ש", היינו העיר Troyes, הנהגית [וגם זה לא בדיוק] "טְרוּאַה". (נשמע בפועל כמו: טְכוּאַה). [ומעניין שצאצאי רש"י משפחת "טריוויש / טריוויס / דרייפוס" השאירו את הס' בשם המשפחה כאות נשמעת].
האם ברור שגם באותה תקופה הס/ש לא נשמעה? אולי באותם ימים הגו גם את האות הזו, לכן העתיקוה בתעתיק ללשה"ק, ולכן היא נשמרה בשם המשפחה של יהודים שיצאו משם והגרו לארצות דוברות שפות אחרות?
ההוא דאמר דונו דיני וכו' כתב הרב המאירי בחידושיו, ראיתי בתשובת הגאונים שהיה אומר כך דרך לחש והשבעה המונית וכו'. ומתוך מקורות התלמוד אנו יודעים שההמון היה רגיל להשביע בלשון אני אוסר אותך (משנה שבועות ד, יג), אני כובל אותך (תוספתא שבועות ג, ז ועוד), וכבר הראיתי שהנוסחאות הללו מוצאם מן ההשבעות שבקמיעות. והשבעות הללו היו בין-לאומיות, והיונים השתמשו בנוסחאות עבריות והיהודים בנוסחאות יוניות, וכל המקפיד להשביע בלשון זרה דווקא הרי הוא משובח.
צופה_ומביט כתב:עיניו כיונים כתב:ובספר צרפתי ישן מצאתי:
"Bernard de Fortias, je vous conjure de par Jehovah, & de par le Dieu d Abraham, d'Isaac & de Jacob, de dire la Verité".
ותרגומו: ברנרד מפורטיאס, אני משביע אותך ביקו"ק ובאלוהי אברהם, יצחק ויעקב לדבר אמת.
מעניין מאד.
מעלתו מתכוון שזו הכוונה בכת"י שלפנינו "קוניארש דפר לדי דאברהם", היינו conjure de par וכו'?
ואם צודק הרב בגולה ש"נושבוש" = אנחנו רוצים, א"כ אולי כתוב כאן "אנחנו רוצים להשביע ב/בכוח אלוקי אברהם" וכו'.
צופה_ומביט כתב:ומפנה שם למה שכתב על כל זה בתרביץ שכ"ז (טבת תשי"ח) עמוד 188.
מן הסתם ישנו באיזה מאגר, ולי אין גישה, אודה מאד למי שיוכל להביאו.
עיניו כיונים כתב:צופה_ומביט כתב:עיניו כיונים כתב:ובספר צרפתי ישן מצאתי:
"Bernard de Fortias, je vous conjure de par Jehovah, & de par le Dieu d Abraham, d'Isaac & de Jacob, de dire la Verité".
ותרגומו: ברנרד מפורטיאס, אני משביע אותך ביקו"ק ובאלוהי אברהם, יצחק ויעקב לדבר אמת.
מעניין מאד.
מעלתו מתכוון שזו הכוונה בכת"י שלפנינו "קוניארש דפר לדי דאברהם", היינו conjure de par וכו'?
ואם צודק הרב בגולה ש"נושבוש" = אנחנו רוצים, א"כ אולי כתוב כאן "אנחנו רוצים להשביע ב/בכוח אלוקי אברהם" וכו'.
אחרי קריאת דבריך עיינתי שוב בצילום כתב היד ואני רואה שכתוב שם לא 'קוניארש' אלא 'קונייורש'. אם כן 'נושבוש קונייורש' הרי זה ממש כמו במשפט המצוטט אלא בלשון רבים:
nous vous conjures
(אנו משביעים אותך)
אכשר דרא כתב:צופה_ומביט כתב:ומפנה שם למה שכתב על כל זה בתרביץ שכ"ז (טבת תשי"ח) עמוד 188.
מן הסתם ישנו באיזה מאגר, ולי אין גישה, אודה מאד למי שיוכל להביאו.
צופה_ומביט כתב:המילה "טרויש" שחוזרת ע"ע יכולה להיות "שלוש/ה", trois, אולי קשור למה שעושים את המדידה שלוש פעמים.
צופה_ומביט כתב:אם אכן מדובר בהשבעה, א"כ אולי הכוונה להשביע שד. ואולי זהו "דבילא" המוזכר פעמיים, diable [אם כי להשערה זו אמור להיכתב 'דיבלא' (דִיַבלא) ולא 'דבילא'].
צופה_ומביט כתב:כמהים_ כתב:צופה_ומביט כתב:יהודה בן יעקב כתב:צופה_ומביט כתב:מהאמור לעיל עולה לענ"ד שהכותב משתמש בסוף מילה באות ש' לציון S שאינה נשמעת/נהגית
כעין זה אמר לי ת"ח א' מיוצאי צרפת, על כל הלעזים שברש"י, שה-ש' שבסוף הלעז, אינה נהגית, ולפי"ז הוא מבין את רוב הלעזים, ע"פ הצרפתית כיום.
כך הוא גם בבעלי התוספות . . [ומעניין שצאצאי רש"י משפחת "טריוויש / טריוויס / דרייפוס" השאירו את הס' בשם המשפחה כאות נשמעת].
האם ברור שגם באותה תקופה הס/ש לא נשמעה? אולי באותם ימים הגו גם את האות הזו, לכן העתיקוה בתעתיק ללשה"ק, ולכן היא נשמרה בשם המשפחה של יהודים שיצאו משם והגרו לארצות דוברות שפות אחרות?
אכן חשבתי על כך. יכול להיות. ועכ"ז יתכן שמעיקרא היא לא נהגתה באותה צורה כמו אותן ס' סופיות שנשארו עד היום, וכנ"ל שהכותב כאן מציין ס' שנשמטה [עם הזמן] באות ס' ו-ס' שלא נשמטה [עם הזמן] באות ץ'.
לבי במערב כתב:בפשטות יש להניח שהי' חילוק (קל עכ"פ) בהגייתן [וזו סיבת החילוק בכתיבה], וכנראה ש"הס’ הנשמטות" נהגו ברפיון (מעט) ביחס לאותן ס' שלא נשמטו, ולכן זכו האחרונות להשתמר משא"כ הראשונות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 169 אורחים