(תקופה זו שנתחדשה בה החריזה בישראל, מתי היתה, תלויה בדבר זיהויו של רבי אלעזר הקליר כתנא, וכדברי רבינו תם הידועים, המובאים בתוס' חגיגה י"ג ורא"ש בברכות פ' הרואה, ובמחזור ויטרי הובא חשבונו של ר"ת באריכות. יצויין שחוץ מפיוטי הקליר וכדברי ר"ת, לא מצינו פיוט מחורז או חריזה בכלל בדברי חז"ל, ודבר זה אומר דרשני. היינו אף במקומות שיש בהן נימה של 'שירה' ולא פרוזה, כגון "ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה" וכו', ועוד מקומות רבות בש"ס, אין שם חרוז כי אם נועם לשון השירה גרידא. בדרך כלל, פיוט או תפילה שאינו חורז [למשל אשר הניא, ונתנה תוקף, נשמת, וכהנה רבות] נראה כעתיק בהרבה מהפיוטים החורזים, ואין בי כח להאריך.)
ובשבת למדתי בגמ' ע"ז דף יח: ולתדהמתי הגדולה זיהיתי חריזה גלויה בדברי הגמ'! ואם אחד מחכמי הפורום יודע על מקבילה לזה, אשמח לראותו. או אם כבר דן בזה מישהו. [אני זוכר שמצאתי עוד מקום או שנים שיש בהם 'מעין' חריזה, אבל לא כ"כ מפורש כגון דא].
וז"ל הברייתא (!)
תנו רבנן - ההולך לאיצטדינין ולכרקום, וראה שם את הנחשים ואת החברין
בוקיון ומוקיון
ומוליון ולוליון
בלורין סלגורין
הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר "אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו"
הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה.
בדברי ברייתא זו יש ג' חריזות מילים זו אחר זו, ובעיני יפלא. היש מי שהרגיש בזה כבר? יש להוסיף שמדובר ב'חרוז עשיר', שאף הראב"ע היה משבחו, שאינו "חורז ב'שור' ו'חמור', אלא שני דרגות מעל חריזת שור וחמור, שהרי ארבעת - חמשת העיצורים הסופיים שוים במילים החורזות.
