הודעהעל ידי גביר » ה' אוגוסט 03, 2023 3:21 pm
עד כמה יש לקרוא בביקורתיות ספרות המוגדרת אקדמית אפשר להיווכח מעוד משפטים מאותו ספר.
כך למשל כותב אוחנה בעמ' 380-
'ההתיישבות הציונית החילונית לא התמקמה בארץ האבות אלא בארץ פלשת ... השמות שבהם בחרה, רבים מהם שמות הזרים למקום או כאלה החושפים מאווים כמו פתח תקווה וראשון לציון, לא ביטאו תיאולוגיה עמוקה .. אלא חזון לאומי חילוני מודרני'
פתח תקווה ודאי לא היתה חלק 'מההתיישבות הציונית החילונית', ואף את ראשון לציון, שכשמה כן היא, המושבה הראשונה שהוקמה בידי אנשי ה'עלייה הראשונה' [כך היא מכונה, למרות שהיו עליות קודמות שמהן יצאו, בין השאר, מיסדי פתח תקווה שהוקמה לפניה], קשה להגדיר כ'ציונית' [במובן ההרצליאני] ובוודאי לא כ'חילונית' באופן גורף. מושבות אלה הוקמו לפני הקמת התנועה הציונית של הרצל ואם כי לא כל, אך חלק גדול מאד, ואולי רוב, מייסדיהן, היו יהודים שומרי תורה ומצוות [כך למשל הרב שמחה, שניכר היה שהכיר לפחות חלק מהספרות שנכתבה על העיר שכיהן כרבה, היה רגיל להדגיש שבין מייסדי רחובות היו מתלמידי וולוז'ין, ואת נס ציונה הקים ראובן לרר, חסיד חב"ד קאפוסט].
בחירתם במישור החוף נבעה ממניעים פרקטיים [קרבה ליפו, לשם הגיעו, קרקעות זמינות וכיו"ב], מייסדי פתח תקווה, למשל, ניסו להקים בתחילה את מושבתם סמוך ליריחו אלא שלא עלה בידם, ובוודאי לא מתוך רצון לברוח מ'ארץ האבות'.