אברהם כתב:זה עתה יצא ממכבש הדפוס, כלול בהדרו, ספר 'דרך אבות', על מורשתו ומשנתו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל, לקראת מלאות חמישים שנה לפטירתו.
ספריו המפורסמים של ר' שמחה רז, פקיע שמייהו ואין צורך להכביר מילים אודות מעלתם, אך דא עקא שספרים אלו מבטאים בעיקר את דמותו של רבי אריה כפי שהשתקפה בעיני מעריציו הרחוקים, אסירי המחתרות, עולי הגרדום, חברי תנועת האצ"ל, ועוד רבים רבים מכל שכבות הציבור שרבי אריה נגע עמוקות בלבבם והפיח בהם את גחלת יהדותם.
זה עידן ועידנים עוררו רבים וטובים על הצורך בספר נוסף שיתאר את דמותו של הצדיק הירושלמי כפי שהשתקפה בעיני בניו וחתניו, תלמידיו ומקורביו, גדולי תורה ותלמידי חכמים. דמותו של רבי אריה כתלמיד חכם עצום, כשקדן גדול, כיר"ש מופלג, כמחנך נפלא, כמעביר מסורת רבותיו הקדושים, כחוליה בשרשרת מסירת תורת הגר"א ובית מדרשו. ועוד ועוד זוויות מרתקות ומאלפות שנותרו עלומות ונשכחות.
עתה, בא ידידנו היקר, מחכמי פורומנו, רבי יחיאל שטרנברג, והשלים את החסר ביצירה מפוארת וענקית, הכוללת מאות רבות של עובדות, מסמכים, מכתבים, עדויות וסיפורים שעדיין לא התפרסמו. רוב רובו אומר הבא מן החדש!
כמובן שאין כאן 'תחרות' או 'ויכוח' עם ספרי ר' שמחה רז, כי אם השלמת קומות נוספות בתיעוד דמותו הנדירה של רבי אריה. לכן, אף שגם 'דרך אבות' מביא סיפורים, עדויות ומסמכים מעבודת קירוב הרחוקים, חיזוק האסירים וביקורי המצורעים, מכל מקום את עיקר הזרקורים הוא מפנה לנקודות מאירות נוספות.
מפעל זה לווה באהבה מראשיתו על ידי זקני הצדיק רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, בן זקוניו של רבי אריה, אשר במשך שנים כאב את חסרונו של ספר כזה. שעות ע"ג שעות ישב ידידנו לפני זקני זצ"ל ורשם מפיו עובדות מאלפות, זיכרונות וסיפורים, פנינים ומרגליות. שבועיים קודם פטירתו הספיק עוד לחתום בשארית כוחותיו על ההסכמה לספר הגדול, ועתה בוודאי רבה שמחתו על השלמת המלאכה.
במשך שנים ארוכות עמל ידידנו בכתיבת הספר. הוא ראיין עשרות בני משפחה, תלמידים, מקורבים ומעריצים, קיבץ מאות מכתבים ומסמכים, ליקט ותיעד פרטים חדשים ומאלפים, והגיש הכל – יחד עם צוות עורכים מוכשרים במיוחד – בכתיבה נעימה ומרתקת.
התוצאה מדהימה. אם עד כה 'איש צדיק היה' היה שם נרדף לרבי אריה, הרי עתה נוסף לו 'שם נוסף', אמור מעתה: 'דרך אבות' על רבי אריה לוין.
בטוחני שהמוני מעריצי דרכו המאירה של רבי אריה, יכירו טובה לרבי יחיאל על ספר כביר זה.
ממחר בחנויות הספרים.
אני מצרף טעימה מהשער והפתיחה. בהמשך אעלה טעימות נוספות מהספר.
יונת אלם כתב:הספר כבר ישנו בחנויות?
בקשר לצאצאיו הברוכים של אותו צדיק מענין מאד שבצוואתו הוא כותב שמתפלל בשמע קולנו וקודם יהיו לרצון את התפילה: "ותהא מיטתי שלמה לפניך" וכך שמע בלמדו בוואלז'ין מרבו הגאון האדיר רבי רפאל שפירא זצ"ל שהתפלל תפילה זו בשמונה עשרה שלש פעמים ביום, ומאז התחיל ולא פסק וזאת עמדה לי ולא תמוש עד עולם
רבי יצחק לוין, בנו של רבי רפאל בנימין לוין, סיפר כי פעם פנו אל רבי אריה שני בחורים ושאלוהו כיצד מגיעים ל'אהבת ישראל'? הוא השיב להם בסיפור על יהודי צדיק שהיה חי בעיר ווילנה, וכשהיה שומע כי מאן דהו עבר עבירה היה מתעלף. "זוהי 'אהבת ישראל' אמיתית!" קבע רבי אריה בנחרצות.
רבי אריה אהב אהבה בלי מצרים כל בריה מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, והאהבה הזאת היתה אהבה כה כנה וגלויה, עד שכל מי שהיה בסביבתו חש זאת בבירור.
באחת מצוואותיו הקדיש רבי אריה דברים נוקבים בענין זה, המשקפים היטב את אורח חייו העמוסים בפעולות חסד, פרי אהבה לכל מי שבשם ישראל יכונה. כך נהג, כך חינך, כך הדריך והשריש אצל בני ביתו וצאצאיו.
וכך כתב בצוואתו:
למותר להזהיר בענין אהבת ישראל אשר זה יסוד כל התורה. שלא לדחות שום פעם הפרט בשביל הכלל, כי כל פרט ופרט יצטרף לכלל, ואם לאו נדחה גם הכלל, והבן זה. אמנם אין לצאת בזה ברעיון רק בהרגשה פנימית הנוגע עד הלב 'ובפועל', ואין לקוות לתשלום גמול, ונאמן בעל הגמול לשלם. אמנם 'פלס מעגל דרכיך' שלא לגרום ביטול תורה, במקום שאפשר לעשות על ידי אחרים.
...השתדלתי בכל מאמצי כוחי, להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות. ובמקום לנטוע שנאה לחופשים השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים, כי ראיתי בצוואת רבינו יעקב מליסא ז"ל (סעיף יח) וזה לשונו: "מה מאד היזהרו מלדבר על אדם שום דבר רע אף כי עושה מעשה זמרי, כי נפשכם יודעת כי גם בכם יש דברים לא טובים, ואולי שקול" וכו'.
בכתביו של רבי אריה מוצאים אנו התייחסות נוספת מהי 'אהבת ישראל'. מתוך ניסיונו האישי מציין רבי אריה עד כמה חשובה מידה זו והשפעתה על הרבים:
אהבת ישראל היא עידוד ישראל, עידוד כל פרט ופרט שבו ואף עידוד הסרים מן הדרך הישרה, שהם למעשה חולים ברוחם. ניסיון רב לי בעידוד אסירים שנידונו על מעשים פליליים, ואני יודע עד כמה הועיל העידוד להחזרתם למוטב ולשובם אל כלל ישראל, אין הם נבדלים מכלל ישראל, הם אבר מן הגוף, אף כי אבר נגוע במקצת, ועל כן עלינו לרפא אותו למען הגוף כולו.
שאלו פעם את רבי רפאל בנימין לוין, בנו של רבי אריה: "הרי לאביך יש קשר הדוק לכל שכבות העם, גווניו ועדותיו, כולם רואים בו כ'אחד משלהם'. אולם למי הוא באמת שייך?"
השיב רבי רפאל בפקחותו: "באופן כללי אם רוצים באמת לדעת להיכן האדם משייך את עצמו, יש לבדוק איזה חינוך הוא מעניק לילדיו. הנה אבא לא שלח אותנו מעולם ללמוד במוסדות ובארגונים שיש בהם לימודים שונים, אלא אך ורק לישיבות קדושות שבהן עוסקים בתורה בטהרה. גם את חתניו בחר רק מטובי הבחורים של עולם התורה. זה הסימן המובהק מה הוא היה ולהיכן השתייך באמת!"
מעין זה שח נינו של רבי אריה, רבי יום-טוב זילברמן, כי שמע פעם כיצד רבי רפאל נשאל איך יתכן כי אביו שקירב את כולם כולל את פורקי העול למיניהם, לא הפסיד מכך כלום בחינוך צאצאיו, כולם יראים ושלמים, זאת על אף שראו בבית הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות?
השיב רבי רפאל בענוות חן: "בדרך כלל אלו שעוסקים בקירוב רחוקים, את הקרובים הם אינם מקרבים, אבל יחודו של אבא היה שבכל אדם הוא ידע להבחין ולמצוא נקודה טובה. אם אצל החילונים הוא מצא נקודות טובות, קל וחומר אצל שומרי תורה ומצוות, ובן בנו של קל וחומר אצל תלמידי חכמים, שאותם כיבד עד אין שיעור. ממילא סולם הערכים שלנו נשאר אמיתי. החשובים ביותר מבחינתו היו הם תלמידי חכמים, ולזה שאפו הילדים בבית להגיע".
נוטר הכרמים כתב:לר' אריה לא חסרו סיבות לשנוא ולתעב את הקנאים, 'וישטמוהו בעלי חיצים', הוא היה כמטרה לחיציהם ומלא את אשפתו מן הבזיונות ומן החירופים הפומביים שקבל מהם באהבה וברצון. אך תחת שנאתם וקנאתם – הוסיף עליהם אהבה!! ולא זו בלבד, אלא הוסיף ונהג בהם כבוד והערכה, כאשר היתה באמנה אתו מימים ימימה, על מעלות שמצא בהם, על תורה שלמדו או שאר זכויות שאף פושעי ישראל מלאים בהם כרימון, קל וחומר 'פושעים' מסוג זה.
המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?
המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?
נוטר הכרמים כתב:המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?
2. וכי הנשירה לא היתה גם או בעיקר מ'עץ חיים', שלא היה מזוהה עם העדה החרדית כלל, אלא להיפך, כידוע, וכמסופר פה.
וכי הקלקול קרה בעקבות קנאות או הפגנות? מגוחך.
[ואם כבר, אז באמת העניות של אז שהיתה עניות אמיתית של רעב ללחם ומחסור כפשוטו תרמה הרבה, לא במישרין כמו בעקיפין. מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל פעם דיבר ע"ז בכאב על בני כיתתו, והסביר שהמלמדים העניים וקשיי היום היו אשמים לא מעט במצב הזה. הוציאו תיסכוליהם ומרמוריהם על הילדים. הגר"ש אמר שאסור להרחיב בזה, אבל צריך לדעת שהתקופה לא היתה פשוטה].
נוטר הכרמים כתב:המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?
ראשית, הסיפור כאן הוא די 'יתום'. אינו מצוטט מפי בר סמכא, אלא מובא 'בשם', ולפעמים פרט אחד משנה משמעות של סיפור שלם.
שנית, גם אם הסיפור נכון ומדויק, זה עדות של גדול על מה שהיה בקטנותו, ואולי היה באסיפה זו כל מיני אלמנטים שונים שלא היו לרוחו של ר' אריה?
--------
אגב, בימים האחרונים נחשפתי להתכתשות בין מאמרים משני הכיוונים. מאמר מאוד חריג בעיתון המודיע המתקיף את אנשי העדה החרדית ורווי בזלזולים ועקיצות, ומאידך, תגובה ארוכה בעיתון שיצא ע"י הקנאים. הבורות ההיסטורית והניתוחים השטחיים שגדשו את שני המאמרים מפליאים מאוד. עיתון המודיע מצביע על התוצאות הברוכות של בוגרי 'סיני' בתל אביב לעומת התופעות העגומות של בוגרי החדרים של ירושלים בשנים עברו. בא רעהו ומשיב לו: לא הרי ילדי ירושלים המסכנים שגדלו בעוני ובמחסור מזויעים כהרי ילדי התפנוקים השבעים של ת"א.
ולא היא. ובכן, שני תשובות בדבר.
1. למיעוט הבנתי, לא מדובר על אותה תקופה כלל. הנשירה האדירה בירושלים התרחשה בעיקר בעשור שקדם להקמת המדינה, בעוד ההצלחות של סיני וריבוי הספסלים של החינוה"ע בת"א ובכל הארץ התרחש כמה שנים לפחות לאחר מכן עם העליה מכל המקומות וריבוי ניצולי השואה.
2. וכי הנשירה לא היתה גם או בעיקר מ'עץ חיים', שלא היה מזוהה עם העדה החרדית כלל, אלא להיפך, כידוע, וכמסופר פה.
וכי הקלקול קרה בעקבות קנאות או הפגנות? מגוחך.
[ואם כבר, אז באמת העניות של אז שהיתה עניות אמיתית של רעב ללחם ומחסור כפשוטו תרמה הרבה, לא במישרין כמו בעקיפין. מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל פעם דיבר ע"ז בכאב על בני כיתתו, והסביר שהמלמדים העניים וקשיי היום היו אשמים לא מעט במצב הזה. הוציאו תיסכוליהם ומרמוריהם על הילדים. הגר"ש אמר שאסור להרחיב בזה, אבל צריך לדעת שהתקופה לא היתה פשוטה].
איש_ספר כתב:הספר המיוחד, הנדרש לשבח באשכול זה, מופיע עתה במהדורה חדשה כולל תיקונים והוספות!
מן הדרום כתב:היכן ניתן להשיגו
ח''ל קאליסק כתב:לפני כשנתיים נפטר לב''ע הגה''ח ר' יואליק דייטש זצ''ל שהיה מתמיד ובקי עצום, וסבל רבות בחייו ואכמ''ל,
והיה הגר''ש אויערבאך מחבבו לאחת, וכששאלתיו מהי פשר הקרבה ביניהם. א''ל הלא שנינו נשארנו היחידים בכיתתנו בעץ חיים שומרי תומ''צ.
פרנקל תאומים כתב:ח''ל קאליסק כתב:לפני כשנתיים נפטר לב''ע הגה''ח ר' יואליק דייטש זצ''ל שהיה מתמיד ובקי עצום, וסבל רבות בחייו ואכמ''ל,
והיה הגר''ש אויערבאך מחבבו לאחת, וכששאלתיו מהי פשר הקרבה ביניהם. א''ל הלא שנינו נשארנו היחידים בכיתתנו בעץ חיים שומרי תומ''צ.
מכיתתו של הגר"ש אויערבאך זצ''ל נשארו בהחלט כמה וכמה שומרי תורה ומצוות, והגר"ש ידע זאת.
אולי הכוונה היא שהם היחידים שנשארו נאמנים באופן מלא לאורח החיים של בני "היישוב הישן"?
בן ירושלים כתב:
בהקדמה הנוכחית הסתכלות מענינת על המוסר בדורנו
גביר כתב:לענ"ד האמירה המובאת כאן בדבר 'סיפורי צדיקים' כ'ספרי המוסר' המתאימים לדורנו היא אמירה חינוכית חשובה.
בן המחבר כתב:גביר כתב:לענ"ד האמירה המובאת כאן בדבר 'סיפורי צדיקים' כ'ספרי המוסר' המתאימים לדורנו היא אמירה חינוכית חשובה.
אינני יודע לגבי חשיבות סיפורי צדיקים, אבל האמירה שכיום הדור איננו מסוגל ללמוד מוסר משערי תשובה ומסילת ישרים היא אמירה הפוכה מחינוכית.
בן ירושלים כתב:אבל הרעיון הבסיסי הוא ודאי נכון: בוגרים רבים, רבים מאד, פרקו באותם שנים כל עול.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 240 אורחים