מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

היחס של אחרונים לראשונים כשדבריהם מוקשים אצלם

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

היחס של אחרונים לראשונים כשדבריהם מוקשים אצלם

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ו' מרץ 08, 2024 1:47 am

האור החיים הק' דן בפרשת נח ט, יא באריכות ובפירוט על הכללים של שבועת הקב"ה לא להביא עוד מבול, עיי"ש.
ובתוה"ד מביא את סוגיית הגמרא בסוטה, ואת פירוש הרי"ף שם, ואז מביא את פירוש הרא"ש שם שחולק על [גרסת] הרי"ף, וזה לשון האוה"ח:
וראיתי להרא"ש שכתב שם וזה לשונו ואין נראה לי לא כגירסת הרי"ף וכו' אלא הני תרי קראי שאמר ה' לנח וגו' ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף וגו' ולא אוסיף וגו' תדע דתלתא לאוי כתיבי לא יכרת ולא יהיה ולא יהיה ואם כן ליבעי ג' ואי מצרפת להו ליבעי ה' אלא ודאי דלא חשיב אלא ויאמר ה' אל לבו וגו' ודומיא דהני דאמר זה אחר זה וכו' ע"כ.
ודבריו ז"ל רחוקים אצלי משמוע כי ה' דבר אל לבו כביכול אז בהריחו ריח הניחוח ואחר כך דבר ה' את אשר חשב לטובה והודיע לנח מחשבתו ומה מוכיח מפסוק לא אוסיף. ועוד לא נאמרו ב' הלאוין בפרט אחד וכמו שכתבתי במקומו. ומה שתמה שהם ג' ובצירוף יהיו ה', מחילה מכבודו כי ב' ראשונים כבר פירש משמעותם במקומו טעם שכפל השם הדברים ואותם לא למדין מהם אפילו לאו אחד מפני שהם דברים שאמר בדעתו אל לבו כביכול. ואם נשגיח ביסודי הדין הגם שהיו ב' לאוין בפרט א' אין למדין מהם כי אמירה בלב אינה אמירה כי אין נדר ושבועה אלא בביטוי שפתים ואין להוכיח אלא ממאמר ה' אשר אמר לנח שהוא פסוק ולא יכרת וגו' ולזה לא הוכיח הש"ס אלא מפסוק שאמר ה'. וכי מצרפינן את הלאוין הנאמרים אינם אלא ב' כמו שישבנו למעלה כי מפסוק לא יכרת אין הוכחת ב' פעמים לאו. על כרחך דברי הרי"ף עיקר או כגירסתינו וכמו שפירשנוה למעלה:

"דבריו רחוקים אצלי משמוע. ומה שתמה וכו' מחילה מכבודו וכו'".
כמדומה שזהו לשון חריף שלא כ"כ מצאנו דוגמתו, שאחרונים יחלקו על ראשונים בכזו תקיפות.
וזה הגם שמדובר כאן בענייני אגדה [הנוגע להקב"ה], וכבר כתב האוה"ח בהקדמתו שבדברי אגדה רשות לכל אחד [תלמיד ותיק] לפרש גם דלא כחז"ל וראשונים, אבל בדר"כ עושים כן באופן שמפרשים פירוש משלנו [לצד פירוש חז"ל והראשונים], והיינו כמוסיפים עוד פירוש שאפשר להבין בפסוקים, או שאומרים "ולולא דבריהם אפשר לומר". וברמב"ן כמדומה שמצאנו גם שאומר לפעמים על פירושי חז"ל באגדה לשונות כגון "ויותר נכון" [ומפרש אחרת מחז"ל], ואולי אפילו "ואינו נכון", אא"ט.
אבל להקשות ישירות, ובלשון כזה שדבריו של ראשון פלוני רחוקים אצלי משמוע, ובמחילה מכבודו שאלתו אינה שאלה [ולא מתחילה שאלה] כי כבר פורש במקומו וכו'. זה לשון חריף של אחרון כלפי ראשון.

האם יש עוד דוגמאות לכה"ג?
בין באגדה, בין בהלכה.
ואולי כאן הוי כלוחם מלחמת הרי"ף ורוכב על כתפי ענק? האם בכה"ג כן מצינו באחרונים לשונות כאלה, להציל ראשון מקושיות/שיטת ראשון החולק עליו בהתקפה חריפה על הראשון החולק?

יעקובי
הודעות: 1116
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: היחס של אחרונים לראשונים כשדבריהם מוקשים אצלם

הודעהעל ידי יעקובי » ו' מרץ 08, 2024 2:30 am

הרב צופה_ומביט, הערתך חיזקה אצלי פליאה גדולה.

בספר ריח שדה, קושטא תצ"ח, סי' ח, כתב את הקטע הבא:
וראיתי להר"ן שכתב... ע"כ. וקשה לע"ד, דבשלמא מרב פפא מייתי שפיר ראיה הר"ן דס"ל כשמואל, אבל מרב הונא דאמר... ליכא ראיה, דאיכא למימר... ודברי הר"ן צריכין ישוב כעת.

דומני שזו לשון מאוזנת לגמרי, ואף מעשה לגיטימי שמחבר יכתוב מה שקשה לו בדברי הר"ן.

על דברים אלו כתב האור החיים, בספרו פרי תואר, סי' פד, את דבריו החריפים המפורסמים שלהלן. ומעודי תמהתי מה חטאו של הרב ריח שדה, עד שהרב פרי תואר יצא כל כך מגדרו עקב כך. והערתך כעת מחזקת את הקושי בהנהגת בעל האור החיים עצמו מיניה וביה. וצריך תלמוד.

פרי תואר.png
פרי תואר.png (28.94 KiB) נצפה 556 פעמים

חברא
הודעות: 487
הצטרף: ה' מרץ 26, 2015 8:00 pm

Re: היחס של אחרונים לראשונים כשדבריהם מוקשים אצלם

הודעהעל ידי חברא » ו' מרץ 08, 2024 6:54 am

וראה אור החיים במדבר ח, ב
...ויתיישב הענין בתת לב למה שאמרו במנחות בפרק ב' מדות דף פ"ח וזה לשונם כיצד עושה מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן בספוג ונותן בהם שמן וכו' עד כאן. ולסברת החולק על סברא זו וסובר דקביעי נרות סובר גם כן שהיו קנים שבהם נרות קבועים דקים והיה כופפם למטה עד שהיה מטיבם ומקנחם וחוזר וזוקפם כבראשונה כדמוכח שם מדברי רש"י ד"ה של פרקים וכו':
ואני אומר אילו הייתי שם הייתי מוכיח ודן לפניהם מהכתובים דלא קביעי נרות, הראשון ממה שמצינו כשהזכיר כל פרטי מעשה המנורה לא הזכיר פרט זה שעשה למול פני המנורה יאירו, שאם הנרות קבועים כשהזכיר המעשה חל זכרון הדבר, ועוד ראיה אחרת ממה שאמר הכתוב בפרשת במדבר (ד' ט') ולקחו בגד תכלת וכיסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה, הרי זה מראה באצבע שאין הנרות קבועים, שאם לא כן הרי הנרות בכלל המנורה הם ולא היה צריך לפרטם, אלא ודאי שאינם קבועים ולזה הוצרך לפרטם כמלקחיה וכמחתותיה שהם בפני עצמם:
שוב ראיתי כזה בדברי הימים (ב' ד') ואת המנורות ונרותיהם, הרי זה מגיד כי בזכרון מנורות לא יכללו נרותיהם, וגם ראיתי לרש"י ז"ל שם שכתב וזה לשונו להוציא מלב המפרשים נרות היו עשויים מגופה של מנורה ואדוקים בה שהרי כתיב מנורות ונרותיהם וכו' עד כאן יעוין שם דבריו באורך, הא למדת שפשטיות הכתובים יגידו כי לא קביעי נרות:
וכפ"ז נשכיל כוונת תשובת ה' לאהרן, כי אהרן היה מתאנח על חנוכת המזבח והשיבו הקדוש ברוך הוא חייך שלך וכו' פירוש מעשה המנורה שמוריד הנרות ומניחן באוהל ומקנחם וחוזר ובונה אותם מחדש ומדליקה הרי כל יום כעושה מעשה חדש שמחנך הוא המנורה בכל הדלקה והדלקה...


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 492 אורחים