ובתוה"ד מביא את סוגיית הגמרא בסוטה, ואת פירוש הרי"ף שם, ואז מביא את פירוש הרא"ש שם שחולק על [גרסת] הרי"ף, וזה לשון האוה"ח:
וראיתי להרא"ש שכתב שם וזה לשונו ואין נראה לי לא כגירסת הרי"ף וכו' אלא הני תרי קראי שאמר ה' לנח וגו' ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף וגו' ולא אוסיף וגו' תדע דתלתא לאוי כתיבי לא יכרת ולא יהיה ולא יהיה ואם כן ליבעי ג' ואי מצרפת להו ליבעי ה' אלא ודאי דלא חשיב אלא ויאמר ה' אל לבו וגו' ודומיא דהני דאמר זה אחר זה וכו' ע"כ.
ודבריו ז"ל רחוקים אצלי משמוע כי ה' דבר אל לבו כביכול אז בהריחו ריח הניחוח ואחר כך דבר ה' את אשר חשב לטובה והודיע לנח מחשבתו ומה מוכיח מפסוק לא אוסיף. ועוד לא נאמרו ב' הלאוין בפרט אחד וכמו שכתבתי במקומו. ומה שתמה שהם ג' ובצירוף יהיו ה', מחילה מכבודו כי ב' ראשונים כבר פירש משמעותם במקומו טעם שכפל השם הדברים ואותם לא למדין מהם אפילו לאו אחד מפני שהם דברים שאמר בדעתו אל לבו כביכול. ואם נשגיח ביסודי הדין הגם שהיו ב' לאוין בפרט א' אין למדין מהם כי אמירה בלב אינה אמירה כי אין נדר ושבועה אלא בביטוי שפתים ואין להוכיח אלא ממאמר ה' אשר אמר לנח שהוא פסוק ולא יכרת וגו' ולזה לא הוכיח הש"ס אלא מפסוק שאמר ה'. וכי מצרפינן את הלאוין הנאמרים אינם אלא ב' כמו שישבנו למעלה כי מפסוק לא יכרת אין הוכחת ב' פעמים לאו. על כרחך דברי הרי"ף עיקר או כגירסתינו וכמו שפירשנוה למעלה:
"דבריו רחוקים אצלי משמוע. ומה שתמה וכו' מחילה מכבודו וכו'".
כמדומה שזהו לשון חריף שלא כ"כ מצאנו דוגמתו, שאחרונים יחלקו על ראשונים בכזו תקיפות.
וזה הגם שמדובר כאן בענייני אגדה [הנוגע להקב"ה], וכבר כתב האוה"ח בהקדמתו שבדברי אגדה רשות לכל אחד [תלמיד ותיק] לפרש גם דלא כחז"ל וראשונים, אבל בדר"כ עושים כן באופן שמפרשים פירוש משלנו [לצד פירוש חז"ל והראשונים], והיינו כמוסיפים עוד פירוש שאפשר להבין בפסוקים, או שאומרים "ולולא דבריהם אפשר לומר". וברמב"ן כמדומה שמצאנו גם שאומר לפעמים על פירושי חז"ל באגדה לשונות כגון "ויותר נכון" [ומפרש אחרת מחז"ל], ואולי אפילו "ואינו נכון", אא"ט.
אבל להקשות ישירות, ובלשון כזה שדבריו של ראשון פלוני רחוקים אצלי משמוע, ובמחילה מכבודו שאלתו אינה שאלה [ולא מתחילה שאלה] כי כבר פורש במקומו וכו'. זה לשון חריף של אחרון כלפי ראשון.
האם יש עוד דוגמאות לכה"ג?
בין באגדה, בין בהלכה.
ואולי כאן הוי כלוחם מלחמת הרי"ף ורוכב על כתפי ענק? האם בכה"ג כן מצינו באחרונים לשונות כאלה, להציל ראשון מקושיות/שיטת ראשון החולק עליו בהתקפה חריפה על הראשון החולק?