מי כתב את הפסקא שנדפסה בסוף הר"ן ראש השנה

[חגי פאהן]

שלום וברכה. במסכת ראש השנה בסוף הלכות הרי"ף, הר"ן חותם את פירושו "סליקו להו יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה". יופי. ואז יש עוד פסקה של כל מיני הלכות ומנהגים. הב"י בסי' תקפא מציין שהמרדכי בתחילת המסכת הזכיר את המדרש בפדר"א על תקיעת השופר שהטור מביא, ובהערה שירת דבורה כותבים שבדפוס קושטא (שלא מצאתי) הפסקה שבסוף הר"ן נדפסה בתחילת המרדכי, ובמרדכי שלפנינו המדרש הנ"ל לא מופיע כלל.
מה שכן מצאתי זה הלכות הרי"ף עם פסקי מרדכי מאמשטרדם ת"פ, ושם פסקה זו נראית כמשוייכת למאור הקטן! וגם שם היא אחרי "סליקא מסכת ראש השנה".

גם בתוכן הדברים קשה לומר שהר"ן הוא המחבר, שכתב "ומכאן סמכו באשכנז לתקוע בכל חדש אלול לאחר התפלה בקר וערב. ומכאן יש לסמוך מנהג אותו מקומות שמשכימין באשמורת מר״ח אלול. ורב יצחק ז״ל בן גיאת ז״ל כתב 'ואנו מנהגנו כהנך דקיימי מתחלת אלול'". והרי הר"ן גר בספרד ששם משכימים בכל אלול באשמורת, ולמה כתב בלשון זו, שמציין בפשטות את מנהג אשכנז ומנהג "מקומות אחרים"? אגב, הלשון דומה מאד לדברי הטור בסי' תקפא.

עריכה:
קישור לדף האחרון בהלכות האלפסי ראש השנה
קישור לנ"ל בדפוס אמשטרדם ת"פ

[בקרו טלה]

ובהערה שירת דבורה כותבים שבדפוס קושטא (שלא מצאתי) הפסקה שבסוף הר"ן נדפסה בתחילת המרדכי

קושטא רס''ט https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... pagenum=50

[חגי פאהן]

קושטא רס''ט https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... pagenum=50

יישר כח!

ובדפוס וילנא תרכ"ג מציינים בפירוש שזה המאור הקטן.

[הוגה]

בס"ד עיינתי בזה וראיתי, שהפיסקה המדוברת כאן, נמצאת גם בכתב יד קדמון של פירוש הר"ן למסכת ראש השנה, גם כן בסוף המסכת, ואם כן וודאי של הר"ן היא. (ולא של המרדכי שלא נמצאת בכת"י שלו, ולא של בעל המאור שלא נדפס כלל בדפוס הראשון קושטא רס"ט).

הכתב יד - שנמצא במוסקבה - בכתיבה ספרדית מהמאה י"ד-ט"ו - מכיל פירוש הר"ן על הרי"ף למסכתות פסחים יומא סוכה ר"ה, ובסופו גם הפיסקה הזאת.

image (5).png (279.59 KiB) נצפה 776 פעמים

הקישור לכת"י
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... SCRIPTS#d=[[PNX_MANUSCRIPTS990000863590205171-1,FL61821201]]

הפיסקה הזאת שמופיעה בסוף הר"ן ר"ה, (שההתחלה בתמונה דלעיל), עוסקת בשש הלכות בדיני ראש השנה, וכל הלכה פותחת בתיבת "גרסינן" או "ונהגו" (בתיבה גדולה) ואלו הן -

א. סימנא מילתא בראש השנה, כותב הר"ן:

וכתבו הגאונים ז"ל, שכך היה מנהגו של רבינו האי גאון ז"ל, שמביאין לפניו סל שבו מינין הללו, ופושט ידו ונוטל דלעת ואומר, קרא יקרע גזר דיננו, רוביא ירבו זכיותינו, כרתי יכרתו שונאינו, סילקא יסתלקו חטאתינו, תמרי יתמו עונותינו או יתמו אויבינו.

מעניין שבאופן דומה נמצא גם בספר המכתם לרבינו דוד ב"ר לוי, בסוף פירושו למסכת ראש השנה (דף לה ע"א, עמ' רלח במהדו' הרב הרשלר):

וכתבו הגאונים, כי מנהג רבי' האיי ז"ל, להביא לפניו כסא תמחוי, שבו דלועים ופול המצרי וכרשים ותרדין ותמרים ורוביא וכרתי, ופושט ידיו ונוטל דלעת ואומר, קרע יקרע גזר דיננו, רוביא ירבו זכיותנו, כרתי יכרתו שונאינו, סילקא יסתלקו עונותינו, תמרי יתמו אויבינו או יתמו עונותינו.

האם הר"ן נשען על דברי המכתם בזה? הדברים נמצאים גם בספר תלמיד תלמידו של הר"ן, פסקי הרשב"ץ למסכת ראש השנה (דף לב ע"ב) בתוספת "וראיתי בתשובה":

וכתבו הגאונים ז"ל שכך היה מנהגו של רבינו האיי גאון ז"ל שמביאין לפניו סל שבו מינין הללו ופושט ידיו ונוטל דלעת ואומר יקרע רוע גזר דיננו רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו עונותינו תמרי יתמו עונותינו או שונאינו ואויבנו ואלו המינין ידועי' הן. וראיתי בתשובה שהיו מביאין לפני רבינו האיי ז"ל פול המצרי ולא הזכירו רוביא, ונראה דרוביא הוא פול המצרי.

דבר זה מובא מהר"ן בבית יוסף (סי' תקפג) בשם "המרדכי ריש ראש השנה" (מפני שבדפוס קושטא הסוף של הר"ן הנ"ל, נדפס באותו עמוד של תחילת המרדכי ר"ה), ואחר כך כתב: "אבל מדברי רבינו נראה שאין צריך לומר שום דבר וכו' וה"ר דוד אבודרהם כתב כדברי המרדכי". וכתבו במהדו' שירת דבורה: בדפ' קושטא, ולפנינו בר"ן סוף ר"ה.
וכאמור כן הוא בכתב יד של פירוש הר"ן לרי"ף סוף ר"ה, ועולה יפה עם המבואר בב"י הנ"ל - שמנהג הר"ד אבודרהם בזה כמנהג הר"ן וספרד לומר על הסימנים, ואילו להטור א"צ לומר.

ב. תענית ערב ראש השנה, כותב הר"ן: "נהגו מקצת יחידים להתענות ערב ראש השנה, ויש סמך לדבריהם מדאמרינן בפסיקתא" והולך ומעתיק כל לשון הפסיקתא ומסיים בתיבות "עד כאן".
וכן באבודרהם (תפילת ר"ה): "ויש יחידים שנוהגין להתענות ערב ראש השנה, ויש סמך לזה" וכו'.
לעומת זאת בטור הלשון הוא (סי' תקפא): "נוהגין באשכנז להתענות כולם בערב בראש השנה, וסמך לזה...".
הרי שנית כנ"ל, הר"ן (בסוף ר"ה) והר"ד אבודרהם דיברו על מנהג ספרד, שזה היה מנהג יחידים, ואילו הטור דיבר על מנהג אשכנז "כולם" להתענות ער"ה.

ג. תענית בראש השנה, מביא הר"ן דעת רב נטרונאי שאסר להתענות ביו"ט ראשון של ר"ה, והתיר להתענות בשבת שבין ר"ה ליוה"כ, כתב על זה הר"ן: "דברי תמה הם, ברם נראין דברי רב האי גאון ז"ל שכתב וכו' שלא להתענות...".
וכ"כ הטור (סי' תקפא) "ומכאן תשובה למתענין בר"ה".

ד. שלא לאכול פת פלטר בעשי"ת, כותב הר"ן: "גרסינן בירושלמי פ"ק דשבת וכו' ומכאן סמכו קצת בני אדם שלא לאכול פת של פלטר גוי, בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים". (מובא בדרכ"מ סי' תרג סק"א בשם "המרדכי ריש מסכת ר"ה", וכנ"ל צ"ל הר"ן).
לעומת זאת הטור (בסי' תרג) כותב "ועל כן נוהגין באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של גוי, בעשרת ימי תשובה נזהר".
הרי שלישית כהנ"ל, מה שמובא בטור בשם "נוהגין באשכנז", מובא בהר"ן בשם "סמכו קצת בני אדם".

ה. לתקוע בשופר בחודש אלול לאחר התפלה, כותב הר"ן: "ומכאן סמכו באשכנז לתקוע בכל חדש אלול לאחר התפלה בקר וערב. ומכאן יש לסמוך מנהג אותן מקומות שמשכימין באשמורת מר"ח אלול. ורב יצחק ז"ל בן גיאת ז"ל כתב ואנו מנהגנו כהנך דקיימי מתחלת אלול".
כאן מבאר הר"ן להדיא מי סמכו, "סמכו באשכנז", מוסיף על זה "מנהג אותן מקומות שמשכימין" (ספרד), ומסיים לבסוף בדברי רב יצחק בן גיאת שכותב "ואנו מנהגנו...". שמנהג ריצב"ג והר"ן מנהג ספרד.
לעומת זאת הטור סי' תקפא כתב: "לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכו' וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה, ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול".
מה שהטור כתב: "התקינו חז"ל", הר"ן כתב: "מכאן סמכו באשכנז". מה שהטור כתב: "ויש מי שמרבין", הר"ן סיים בדברי ריצב"ג: "ואנו מנהגנו".

ו. הר"ן מסיים בפירוש נוסח התפלה "ודברך אמת וקיים לעד", וזה לשונו: "זה שאומרין בתפלה 'ודברך אמת וקים לעד' פירושו למדנו מדברי אגדה וכך היא וכו'.
מובא ג"כ בב"י סי' תקפב בשם 'המרדכי' (וכנ"ל צ"ל הר"ן), והוסיף שהכל בו כתב טעם אחר והרד"א כתב שני הטעמים, עכ"ד. ולציין שכן הוא כבר בשם רש"י בסידור (סי' קעט) ומחזור ויטרי (סי' שכח) ושבלי הלקט (סי' רפו) בשם הפסיקתא, וכ"ה ג"כ בפירושי הרי"ף (המאורות ור"י קרקושה) בסוף ר"ה.

[יוצא פוניבז']

מש"ס עוז והדר

עוז והדר.png (9.5 KiB) נצפה 764 פעמים

[הוגה]

קצר ונכון. ייש"כ.

[ושא_נס]

יישר כוח רב לשאר בשרי מר שניי ידיד נפשי החכם הנפלא הוגה נר"ו על בירורו הנפלא אודות הפיסקא הנזכרת.
לעיל הובא כאן דפוס ווילנא השני, לא בדקתי עתה בכללות דפוסי הרי"ף (כמעט כולם אצלי בס"ד, וגם בהם יש רבים לא מתועדים ולא רשומים וחסרים בספריה בירושלם או שמצויים בה ואין הספריה יודעת שהם מצויים בה ואינם מקוטלגים כלל או שאינם מקוטלגים נכון) כיצד פיסקא זו מוצגת, אך עתה על שלחני רי"ף דפוס סלאוויטא השני וגם בו פיסקא זו מוצגת בשיבוש על שם המאור הקטן.

[י. אברהם]

לא בדקתי עתה בכללות דפוסי הרי"ף (כמעט כולם אצלי בס"ד, וגם בהם יש רבים לא מתועדים ולא רשומים וחסרים בספריה בירושלם או שמצויים בה ואין הספריה יודעת שהם מצויים בה ואינם מקוטלגים כלל או שאינם מקוטלגים נכון

הוציא נא אלינו מהני מילי מעלייתא הגנוזים תחת ידך ויתרבה הדעת.
בפרט אם יש בהם דברי ראשונים שטרם נודעו או הגהות מאחרונים שבאו בדפוסים נדירים, או כתובים עלי גליון.

[ושא_נס]

בעה"י.
ספרים עם הגהות, כמו מסכתות תלמוד, רי"ף, משניות, רמב"ם,
טור, שלחן ערוך, וכהנה המחוקרים אצלי, יש אצלי אלפים אלפים עם הגהות כ"י, רובן איני יודע מי הכותב ואין לי פנאי לברר זאת.
זהו פרוייקט רחב מימדים בפני עצמו, ואיני יכול להפנות אליו.
אני משתדל לרשום ברשימותי שיש הגהות, ואם הן ספרדיות או אשכנזיות או איטלקיות, וכן לרשום אם הן מכותב אחד או יותר. לא עלי המלאכה לגמור, אך אינני בן חורין ליבטל הימנה.
היום טיפלתי בכרך רי"ף דפוס קושטא מפוצץ הגהות כ"י, אשתדל בהמשך להעלות כאן קצת תמונות ממנו.