איש_ספר כתב:אמר [הגרא"י צוקר], שלא רצה בכלל בלידת בן משום שלדעתו צריך ללמדו את כל התורה עד גיל י"ג ואין לו את האפשרות לזה (כמדומה שכך או קרוב לזה).
צופה_ומביט כתב:פתאום האיר לי בס"ד בפסוק אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד.
אשרי איש [דהיינו שזו לא מדרגה פשוטה כלל] שהוא ירא את ה', ועכ"ז במצוותיו חפץ מאד.
הלוואי יהיו לי הורים חיים ואוכל לכבדם ולירא מהם כמצוות ה'. הלוואי יהיה לי בן ואוכל ללמדו תורה כמצוות ה'. מתי יגיע פסח ואוכל לקיים את מצוות ה' של זהירות מחמץ ואכילת מצה ומצוות ליל הסדר. וכן עזה"ד.
וכל זה למרות שהוא ירא את ה' מאד.
אשרי האיש הזה.
ואולי מכאן משמע כנ"ל שאכן אין זו מדרגה פשוטה כלל, ורוב יראי ה' אינם חפצים במצוותיו שגיעו לידם ויתחייבו בהן, מחשש לעבור על רצונו ולא לקיימן כהלכתן וכראוי להן.
[ויעויין בגמרא בעירובין נוח לאדם שלא נברא משנברא, ובמהרש"א שם, שאם לא נברא - יינצל מכל הל"ת ומפסיד את כל העשה, ואם נברא מרוויח אפשרות העשה ויכול להיכשל בל"ת, ויש יותר ל"ת מעשה, ולכן נוח לאדם שלא נברא משנברא].
ואולי ישנם שאף יפרשו את הפסוק לאידך גיסא:
אשרי איש שהוא ירא את ה', וחפץ מאד במצוותיו, דייקא, שיתקיימו מצוות ה' כרצון ה' [ולא מבקש וחפץ בחלקו האישי בזה, לזכות לקיימן, וכעין דרשת חז"ל בזה], דהיינו שיתקיימו מצוות ה' כראוי להן, וממילא מייחל שלא יבואו לידו, מרוב יראתו את ה'. הלוואי יעבור כבר הפסח ולא אהיה בחשש להיכשל בחמץ ולא לקיים סיפור יציאת מצרים כראוי, וכן עזה"ד.
שהיה מקום לומר שהוא מפסיד בזה, ובא הפסוק ואומר שאדרבה, אשריו, ולא ייגרע מעבודתו ומחלקו מאומה.
וצ"ע.
הרואה כתב:הוורט חזק אבל לכאורה זה שייך רק על יראת העונש, כי יראת הרוממות יראת ה' תוסיף חיים וקשה להאמין שמיראת חטא של רוממותו מישהו ירצה לבטל מצווה.
בפשטות בכל מקום יראה הכוונה יראת הרוממות ועל כן קשה לומר את זה.
כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר, כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג.) ולא נתנה התורה למלאכי השרת (ברכות כה:) וכו'. ואמר אז: שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת, שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החומרות והדקדוקים (תכב), וכעין שמצינו בגמרא (שבת קיח:): 'אביך במאי זהיר טפי' וכו'. ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחומרות של שגעון ושטות ומרה שחורות, רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החומרות. אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל. והלואי שנזכה לקים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות:
וגם בענין החומרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות. והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חומרה בפסח איך להתנהג. ואז התלוצץ ממנו מאד. והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חומרות יתרות מאד מאד. ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין. ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמר היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח. ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. אבל במקום שהוא זכרונו לברכה היה יושב לא היה שום מעין כזה, והיה בדעתו לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחומרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים. אבל עכשו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות, אפלו בפסח:
והאריך בשיחה זו הרבה אז כי עקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דוקא חומרות יתרות. רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים. ולא נתנה התורה למלאכי השרת. ואמר אז שבשביל זה עזבו העולם חכמות הדקדוק ואינם עוסקים בו כלל. כי דקדוק אין צריכין כלל, כי אין צריכין לדקדק על עצמו יותר מדאי לבקש חומרות יתרות. והאריך בזה עוד. ואמר אז שאין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא ואם לאו וכו'. רק אם יוכל יוכל ואם לאו אנס רחמנא פטרה וכבר מבאר זאת במקום אחר
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 633 אורחים