איש_ספר כתב:להשים עיר?
מה שנכון נכון כתב:דיבור(ו) טהור.
המרכאות מסמנות את השינוי המליצי של התיבות (הדומות בהגייתן) ארץ-ארש לו-לא.
צופה_ומביט כתב:תמיד כדאי להביא...
עמוס התקועי כתב:ראיתי בהרבה הסכמות (שנדפסו כמו לפני 400 שנה) שהביטוי אר"ש ל"ו מטוהרה (או מתוארה) מופיע, ולפעמים כתוב בארש"ו אר"ש ל"ו מטוהרה. אני מבין שזה מליצה על הפסוק ביחזקאל כב, כד, אבל מה המשמעות של הביטוי, וגם למה הוא מאוית בשין ובמרכאות? יש כאן גימטריא או רמז שפיספסתי? ואיפה מופיע זה לראשונה?
ר' גרונם יקום פורקן כתב:הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
אליסף כתב:ר' גרונם יקום פורקן כתב:הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
א"כ לא מובן, הרי הכותב בתוכ"ד מברך אחרים ג"כ?
ר' גרונם יקום פורקן כתב:אליסף כתב:ר' גרונם יקום פורקן כתב:הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
א"כ לא מובן, הרי הכותב בתוכ"ד מברך אחרים ג"כ?
שום קושי.
הרי עשו שאל את אביו: האם יש לך רק ברכה אחת ואותה נתת ליעקב?
"ויאמר עשו" וגו' "הברכה אחת". השיב לו שכ"ז לפי דעתך שתלית ברכתי ביעקב שלא תוכל לברך אותי רק בשביל יעקב, כדי שאהיה אני התומך והמחזיק של יעקב עד "שהברכה היא לך אחת", ר"ל שברכתי עם ברכת יעקב היא ברכה אחת שלא תוכל לברך אותי רק בדבר שלא ברכת את יעקב, ואני איני רוצה כלל בזה שיהיה ברכתי תלויה בברכת יעקב, אני רוצה בברכה בפ"ע.
יהודה בן יעקב כתב:ראיתי בכמה הסכמות והקדמות לשון דומה:
לא לבו הלך לבנות בית באבני בהו וכו'
מה ביאור הלשון המסורבלת המודגשת
חזה הוית הקו'ל תלוי במז'ל, קל לראש ונח לתשחור'ת משהניח מעפור'ת זוהי תחלת התספורת של ב'ן א'ל עש'ה את האדם ישר, והוא כוצ'ל ומאכיל שאינו מעוש'ר, כאשר יהיה האופן, ל'ו כלל ל'ו חפן, דא עקא כי הקול נשמע על כל קצוצי פאה, בו ביום מחקו סאה, קצותיי'ו אלו סניפין, מאן חשיב ומאן ספין, על דא ודאי קא בכינא, בייא בייא דשרו חכימייא למיהוי כספרי'א, ועיני ישראל כבדו מזוק'ן, למעט את הדמות והדיוקן, דאחזי ואדחי ולא הד'ר חזי, באמת אמרו אין לך ניוול גדול מזה, כל הנשים דיי'ן, בנן נוקבן דיהויין, אבל קורין אותה ללועזו'ת, הרם העטרה זאת לא זאת, ומיהו הא ודאי פשיטא לי כן, הבן יקיר לי הזור'ח והחור'ש, מקרא לבד הוא דורש, כההיא דלא נחשדו חברים, ולא ללמד על עצמו יצא ממדב'ר הרי'ם, ואף הוא תיקן לעצמו וכלכל לאחרים, ואי דלית דור'א דלינא, אף אנן נמי תנינא, ללמד זכות על אחנא, תגרי הא דאיבדור איבדורי, הפזורים בכלי שאינו כליין, וידל ישראל מאד מפני מדין, ויש שונ'ה שהוא גולה, ניתק לרעי'ה, אפילו מהגמוני'א להגמוני'א, על המחיה ועל הכלכל[ה], ואינו ראוי לביל'ה, אלא א"כ קצ'ץ גם את הזקן, דאל"כ נמצא ביתו ריקן, בכל כי האי גוונא זהו פרטו, לבחור הרע במיעוטו, ברם כי פליג'י במאור ומאורי השרידים אשר ה' קורא, הא ודאי חכמים מתמהי'ן, טעמא מאי לא אמרי' רואין מעשה בראשית בקומתן ובצביונן, והלא לכל הפחות לא פלטי מדרבנן, כדבעינן למימר דהא אנן תנן, ובכן אבא להשתעשע בדבריך, ידידי רוחי בקרבי, ודרך משוותי'ך ארו'ש כי תרחיב לבי.
יהודה בן יעקב כתב:1. במשפט הראשון, לכא' המליצה על משקל 'הגוזל ומאכיל' ו'מאכילה שאינו מעושר', אך איני יודע מה כתוב בתיבה המודגשת ומה משמעותה.
2. במשפט השני, איני יודע מה כתוב בתיבה המודגשת, גם באוצר החכמה וגם בה"ב התיבה אינה ברורה, ואיני יודע מה פשר המשפט.
שמואל־ב יט, א.אליסף כתב:א"כ למה מתכוונים האבלים?
כנראה המכוון בזה ע"פ הספרי דברים (פיס' י) עה"פ "שובע שמחות" פניהם של צדיקים דומים לעת"ל לחמה וללבנה לרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בהמ"ק.
חכמה ומוסר חלק א סימן קמב כתב:והנה ע"פ שבררנו מחוש המאור, יש להזהר הרבה מבלבול הדעת כי מחשיך אור השכל ח"ו, ואין עצה. ומצאתי סמך לזה מאור שבעת הפנים, נאמר "שמן זית זך" פי' בלא שמרים, והרבה עמל הי' להם שלא יהיה בהם שום שמרים. והנראה, כי ידוע כי המנורה סימן לחכמה, כי הרוצה להחכים - ידרים, ע"כ היא רמז ג"כ: הרוצה שיאיר לו השכל באור בהיר, ירחיק עפרוריות עוה"ז מהשמן של השכל כל מה שאפשר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 425 אורחים