חדש - פשוטו של מקרא

[עקביה]

קשה להכריח את זה מהכתובים, כי לעולם רצף סיפורים שמתרחשים בו זמנית מתוארים בחטיבות, כך שאין להוכיח שיוסף לא הקדים לבא לגושן לפני שיעקב ירד לשם, והכתוב מתאר את זה אח"כ כי הוא לא מדלג בכל רגע מזירה לזירה.

לו יהי, אבל קשה עוד יותר להוכיח מהכתובים שהרגע בו פגש יעקב את יוסף הוא הרגע בו יצא ידי חובת 'רדה מצריימה'.
ונטל ההוכחה מוטל על מי שטוען שזה הפשט (כלומר על רח"ס).

פניתי לחבר ואמרתי שגם מרן הגר"ח מודד כאן את האבות במושגים שלו..

זה קורה במשפחות הכי טובות.
ראה כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 7909014dff

[בריה נמוכה]

גם הגר"ח לא חלק ע"ז שהדורות שקדמו הותר להם ללמוד 'למה', אלא שלנו אין לחדש בזה אלא להתעמק בהגדרת הדברים. הוא לא שלל הלימוד בספרים שקדמו, כמו הנתיבות ועוד שכתבו סברות ג"כ.
וכן הוא כאן. אל לנו לחדש ב'פשוטו של מקרא', לשיטת בריסק. אבל מי לא שריא ללמוד מקדמונינו? במה גרע האברבנאל מהנתיבות?

איך אתה מסביר את דברי הגר"ח גופו שאמר להגר"ש שקאפ שטעמי המצוות אין מוסיפים שום התלהבות ואין לעסוק בזה
ואת שיטת בריסק הידועה שטעמי המצוות הם כך גזרה חכמתו ית' ורק אח"כ סיבב הקב"ה שמרציחה יהיה חורבן העולם ומצדקה קיום העולם ורק כיון שרצה הקב"ה שיהיה מצוות זכר ליציאת מצרים סיבב את כל הירידה והיציאה ממצרים.
או את דברי הגרי"ז שכפלח הרימון רקתך - שריקנין שבך מלאים מצוות כרימון הוא פשוטו של מקרא
וכי כל קדמונינו למדו כך אלא נראה שהלכו בדרך אחרת מהקדמונים?

בנוסף לגבי שאין ללמוד פשוטו של מקרא כך אמר הגראי"ס
וכמובא בשמו בדברי ר"מ קסלר בקונטרס ויבינו במקרא שלימוד החומש עם מפרשי הפשט כמקצוע לעצמו אינו נכון ואין לשנות ממסורת אבות, וכותב שאין לנו לזוז מפירוש רש"י כלל,
ולדבריי יסודו משיטת בריסק.

[אור עולם]

ורק כיון שרצה הקב"ה שיהיה מצוות זכר ליציאת מצרים סיבב את כל הירידה והיציאה ממצרים.

שמות יג ח: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה הויה לי בצאתי ממצרים".
רש"י: "בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו.

[בריה נמוכה]

ורק כיון שרצה הקב"ה שיהיה מצוות זכר ליציאת מצרים סיבב את כל הירידה והיציאה ממצרים.

שמות יג ח: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה הויה לי בצאתי ממצרים".
רש"י: "בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו.

אלו לא חידושים שלי כך מבואר בספרי בריסק

[אור עולם]

רש"י זה ספרי בריסק?
או שיש לך ביאור אחר ברש"י?

[עקביה]

ורק כיון שרצה הקב"ה שיהיה מצוות זכר ליציאת מצרים סיבב את כל הירידה והיציאה ממצרים.

שמות יג ח: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה הויה לי בצאתי ממצרים".
רש"י: "בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו.

כפי הנראה כוונת רש"י כדברי האבע"ז:

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת בא פרק יג פסוק ח
פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים. והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו, ככתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג, יב), וכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים (במד' טו, מא):

כלומר, האותות המיוחדים שהראנו הקב"ה ביציאת מצרים היו עבור המצוות.

ודאי לא עצם היציאה ממצרים, כפי שמפורש במקום אחר:

דברים פרק ז, ח
כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:

[צופה_ומביט]

לכאורה כוונת רש"י פשוטה כמש"כ גם בפרשת ציצית [מהספרי שם]:

'[אני ה' אלהיכם] אשר הוצאתי אתכם [מארץ מצרים להיות לכם לאלהים]' - על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותיי.

וזהו שכתב כאן [בפרשת בא] "כגון".

וזה לשון הספרי שם:

למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה. למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א"ל עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה א"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי עתה. כך כשפדה הקב”ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת (תנאי) שאהיה גוזר ואתם מקיימים.

וכעין זה כתב רש"י [מהמכילתא] עה"פ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:

'אשר הוצאתיך מארץ מצרים' - כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי.

ודברי רש"י עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ובא זה ולימד על זה.
[ומה שהוצרך רש"י להוסיף כאן "כגון וכו' אלו" פשוט כי לשון הפסוק הוא "בעבור זה", המצביע על דבר מסוים. ממילא פירש כאן רש"י לפי עניינו, שהכוונה לכלל המצוות כמו בשאר המקומות, עם "כגון וכו' אלו" שהוא ההמחשה, ככל ענייני ליל פסח].

[יהושפט]

בענין זה ראה דברי הגר"ש פישר לגרמ"מ שולזינגר

אהל לאה ב עמ' קכד.jpg (169.14 KiB) נצפה 10788 פעמים

אהל לאה ב עמ' קכה.jpg (15.92 KiB) נצפה 10788 פעמים

[ספרים וועלט]

בענין זה ראה דברי הגר"ש פישר לגרמ"מ שולזינגר

אהל לאה ב עמ' קכד.jpg

אהל לאה ב עמ' קכה.jpg

יישר כח!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

גם הגר"ח לא חלק ע"ז שהדורות שקדמו הותר להם ללמוד 'למה', אלא שלנו אין לחדש בזה אלא להתעמק בהגדרת הדברים. הוא לא שלל הלימוד בספרים שקדמו, כמו הנתיבות ועוד שכתבו סברות ג"כ.
וכן הוא כאן. אל לנו לחדש ב'פשוטו של מקרא', לשיטת בריסק. אבל מי לא שריא ללמוד מקדמונינו? במה גרע האברבנאל מהנתיבות?

איך אתה מסביר את דברי הגר"ח גופו שאמר להגר"ש שקאפ שטעמי המצוות אין מוסיפים שום התלהבות ואין לעסוק בזה

האימרא נאמרה בעקבות סיפור, לך תברר. ומכאן הקריאה יוצאה שאימרות לא שוות כלום! א"א לסמוך עליהם כלל וכלל, ואין להם שום שוויות. וכ"ש שלא לפסול תורה מבני ישראל ולהרחיקם ממנה.

ואת שיטת בריסק הידועה שטעמי המצוות הם כך גזרה חכמתו ית' ורק אח"כ סיבב הקב"ה שמרציחה יהיה חורבן העולם ומצדקה קיום העולם ורק כיון שרצה הקב"ה שיהיה מצוות זכר ליציאת מצרים סיבב את כל הירידה והיציאה ממצרים.
או את דברי הגרי"ז שכפלח הרימון רקתך - שריקנין שבך מלאים מצוות כרימון הוא פשוטו של מקרא
וכי כל קדמונינו למדו כך אלא נראה שהלכו בדרך אחרת מהקדמונים?

אני לא יודע מה אתה שח. 'שיטת בריסק הידועה' מבואר בכל כתבי הגר"ח, שאין לחפש סברות כ"א ההגדרות ההלכתיות של כל דבר. וכל קודמיהם לא למדו כן, כפי שמודים מעצמם. הגר"ח חידש מין איסור על הדורות החדשים (אשר ב"ה לא נתקבל) לחדש סברות. לא קשור למה שחידשו קודמיו.

וכל אמינות 'שיטת בריסק הידועה' מבוססת על גישה מפלגתית, שכל שטיות שבעולם מותרות, אם אך מציבים לידה שם של עיירה במזרח אירופה. מאיזה סבה עיירה במרוקו אינה זכאית לזה, וה' יאיר עיני העוורות.
אם יש שיטה\ראיה\מקור, תביא ונדון. שם של עיירה לא מוסיף כלום לנידון.

בנוסף לגבי שאין ללמוד פשוטו של מקרא כך אמר הגראי"ס
וכמובא בשמו בדברי ר"מ קסלר בקונטרס ויבינו במקרא שלימוד החומש עם מפרשי הפשט כמקצוע לעצמו אינו נכון ואין לשנות ממסורת אבות, וכותב שאין לנו לזוז מפירוש רש"י כלל,
ולדבריי יסודו משיטת בריסק.

כאשר אמרו לו למו"ר מוואודרידזש את דברי הגראי"ס, הפסיקו ואמר, "אתה קורא לו 'הגאון הגדול', אצלי הרב אנשין הוא לא פחות 'גאון הגדול'". שיביא מקור לדבריו טרם פסלותו את אחרים.

ודברי הר"מ קסלר הובאו כבר והופרכו, כי בנויים המה על טעות בדברי הש"ך, ואי ידיעה בדברי שאר האחרונים בנידון. לשיטתיה, שיאסור את השו"ע הרב ג"כ, ויגיד לכולם שהבעיא ב'פשוטו של מקרא' מקורו בשו"ע הרב, וכל מי שמקפיד שלא להכניס שועה"ר לביתו, שיחמיר כמו"כ בפשוטו של מקרא, ומי שהולך וגונב את השועה"ר מכל בתי מדרשות, שיגנוב ג"כ את ה'פשוטו של מקרא'.

[בריה נמוכה]

בענין זה ראה דברי הגר"ש פישר לגרמ"מ שולזינגר

אהל לאה ב עמ' קכד.jpg

אהל לאה ב עמ' קכה.jpg

ייש"כ במכתב הבא הוא ג"כ מתייחס לנושא זה וביתר חריפות,
ומענין לציין שהגרמ"מ שליזנגר עצמו במשמר הלוי הע"ת פרשת בא מאריך להקשות ע"ז מהרבה מדרשים ולבסוף מביא מר' טוביה נוביק תשובתו בזה עיי"ש באריכות

[צופה_ומביט]

ייש"כ במכתב הבא הוא ג"כ מתייחס לנושא זה וביתר חריפות,

אפשר להעלות כאן? תודה רבה.

[באמונתו]

שמתי לב, שרבים תולים יהבם, לטהר ולהכשיר את החומש, באדמו"ר מחב"ד זצ"ל, ע"פ ציטטות שונות מספריו.

אבל לי אין ספק, כי האדמו"ר מחב"ד, היה הראשון לתקוף חומש זה, ול"ד כלל ללשונו באגרותיו, ביחס אל שאלות שונות לגמרי מכאן.

לא היה "פטריוט" לפירוש רש"י על התורה דומה לרבי, אולי מימות זקנו ה"גור אריה". השתתפתי בפארברענגן רבים ב:770, בחיי חיותו. דיבורי רש"י הקדוש, לא משו מפיו.

הרבי קובע חד משמעית, ששיטת רש"י - היא עצמה וגופה פשוטו של מקרא, עיין המצורף מספר דוגמאות, אך באמת כל כתביו מלאים מזה.

כאשר קם מי שקם, להפריד: רש"י לחוד - ופשוטו של מקרא לחוד, הרי הוא מקצץ בנטיעות ממש. עוולה ופשע.

אגב, כת הליצנים, יש לה ייצוג גדול כאן. מ"מ לא אמנע לספר, כי אני יודע על שלושה אנשים בדורות אחרונים, שניסו או עשו מפעלים דומים, אך כולם שקלו למטרפסייהו.

ונשמע בשורות טובות.

[לעשות רצונך]

אני ל"ע אחד מכת הטועים [כביכול] ומאז לומדי בחומש פשוטו של מקרא, כל הפרשה וכל החומש וכל השבת נראית אחרת.

חשבתי מחשבה, ואולי זה יוכל לחזק את ראשי פשוטו של מקרא, ואיני מכירם, אבל אולי אפשר לומר זאת.
זה ברור שראשי פשוטו של מקרא, החדירו והעצימו בכלל ישראל את לימוד רש''י הקדוש על הפרשה, ע''י רש''י כפשוטו.
זה ברור שמטרתם הקדושה הזו, הביאה להם זכות גדולה ועצומה בשמים.
זה גם ברור, והרגשתי בעצמי, שאחר הפירוש החדש, בלא מתכוון, יש משיכה ללמוד יותר הפירוש החדש.
והרי זה ברור לא היתה כוונתם.
ולכן, זכו להם משמיא, לעורר העם על זה, וכעת לפי תיקון הבד''ץ יעשו זאת ביותר השלמה עם פירוש רש''י.

וכמובן כל המצטדקים לשם שמים, ומבזים ומשפילים וכו', כמו כל קנאי שמתחיל לשם שמים וממשיך באופן אישי, יבואו גם על שכרם אם יש זכות בידם.

[הפצת המעיינות]

הרי הוא מקצץ בנטיעות ממש.

על דרך גוי גמור חמץ גמור

[יהושפט]

ייש"כ במכתב הבא הוא ג"כ מתייחס לנושא זה וביתר חריפות,

אפשר להעלות כאן? תודה רבה.

אהל לאה ב עמ' קכו.jpg (174.72 KiB) נצפה 10523 פעמים

אהל לאה ב עמ' קכז.jpg (55.39 KiB) נצפה 10523 פעמים

[יהושפט]

שאלת תם
אחד מראשי המדברים באשכול הזה ובכלל, פרסם הודעה בה כלל כינוי גנאי נבזי מאד על החומש נשוא האשכול, וכמובן שהיו כותבים אחרים שהגיבו לו. וכצפוי, המנהלים מחקו מתוך ההודעה שלו את אותו כינוי גנאי, וממילא את כל התגובות אליו. הסיבה למחיקות הללו מובנת וברורה, הן מצד הכינוי עצמו שאין לו מקום, והן מצד הרצון לשמור על רמת דיון נאותה בפורום, ואין לי אלא להודות למנהלים על טרחתם הרבה בשמירת כבוד בית מדרש זה ובשמירת רמת הדיון בו.
אלא שאליה וקוץ בה, בעיני, ואני בטוח שלא רק בעיני, התנהגות זו מלמדת רבות על טיבו של כותבה, ועל טיב התפלמסותו, ביחוד בפולמוסים מהמין הזה שענייניות ואמוציות משמשים בהם בערבוביה. ומצד זה, ברגע שהודעות מהמין הזה עוברות עריכה, ומשפת תגרנים בשוק הופכות לדיון ענייני ורגוע, הרי אין העריכה רק משמיטה את אותם דברים שלא היו צריכים להכתב, אלא משנה את כל משקלו של התוכן ומשקל כותבו.
לי אין עצה בענין, כי כאמור מובן מאד הצורך למחוק, אבל מאידך יש כאן גם בעיה, ואולי למי מהחברים יהיה פתרון הולם לענין.

[איש_ספר]

מבלי להכנס לדיון אודות ערכו של אותו כותב.

הדיון בפורום, במיוחד לאור הכתיבה בכינויים, אמור להיות לגופם של דברים ולא לגופו של כותב.
לכן אני הק' איני מוצא את התועלת בלעמוד על אופיו של כותב, ככל שהוא לא מציע את ערכו ואופיו כטיעון לאיזה דיון.

[שמואל שלומוביץ]

כמובן שכל הדיון הזה עצמו, מכחיש את הטיעון הזה או עדיפא מיניה להיפך... ונפלא..

[איש_ספר]

כמובן שכל הדיון הזה עצמו, מכחיש את הטיעון הזה או עדיפא מיניה להיפך... ונפלא..

לא מבין את הרמיזות והקריצות. כבר כתבו כאן כמה כותבים ואני בכללם, ששיעור גדלותו של רנ"א למשל, אינו ממין הענין. וכשפלוני ביקש להסיט את הדיון לגופו שלו, האם הוא השתתף בפירוש, ומה אופיו שלו, ניתנה לו במה מיוחדת כאן, מתוך מגמה להשאיר את הדיון לגופו של פירוש ומגמתו.

[חברא]

כאשר קם מי שקם, להפריד: רש"י לחוד - ופשוטו של מקרא לחוד, הרי הוא מקצץ בנטיעות ממש. עוולה ופשע.

לדוגמא, גדול מפרשי רש"י, הרא"ם (ויקרא כז, כו):

ומה שכתב הרמב"ן ז"ל... הוא לפי פשוטו, ודברי הרב (רש"י) הם לפי מדרשו של רבי ישמעאל.

-------------------------

רש"י כותב (בראשית ג, ח):

יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.

והרא"ם (בראשית לג, יז) ציטט דברי רש"י כך:

ומדרשי אגדה יש הרבה ואני לא באתי להביא רק מאותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא.

והרא"ם לאורך פירושו משתמש ברש"י זה רבות, לבאר למה רש"י הביא דוקא מדרש זה ולא מדרש זה, משום שמדרש זה הוא "קרוב יותר לפשוטו של מקרא" והשני "רחוק מפשוטו של מקרא".

אבל גם הרא"ם מסכים שרש"י לא תמיד הוא כפשוטו של מקרא, אלא כמדרש שקרוב לפשוטו של מקרא., וכמו שהבאתי ציטוט ממנו למעלה, שכותב שהרמב"ן הוא כפשוטו של מקרא, ורש"י כמדרשו.

[דרומי]

לא הבנתי איזו ראיה מיוחדת הבאת מהרא"ם בויקרא.

הרא"ם בסך הכל מצטט את פירושו של הרמב"ן, ואומר שהפירוש של הרמב"ן "הוא לפי פשוטו" - כלומר: הרמב"ן נתן כאן פירוש שאין לו מקור בדברי חז"ל אלא הוא מיוסד על פשט הכתוב בלבד, ואילו "דברי הרב הם לפי מדרשו של רבי ישמעאל" - כלומר: יש להם מקור איתן בדברי חז"ל.

אבל הרא"ם לא בא כלל לומר שדברי רש"י אינם מתאימים ג"כ לפי פשוטו.

וראה גם בגור אריה שהבין את דברי רש"י כמוכרחים לפי פשט הכתוב. וסגנון רש"י בוודאי מורה כן, שהרי לא הזכיר כלל שהוא "מדרשו" וכיו"ב.

וגם בהבנה הפשוטה שלנו לכאורה דברי הרמב"ן פחות מתיישבים בפשט הלשון "לא יקדיש" (לשון עתיד).

ובקיצור, בפשט אפשר לומר כך ואפשר לומר כך, ויש לכל אחד מהפירושים מעלה וחסרון, והרא"ם רק מציין שבפירוש רש"י יש יתרון נוסף - שכן הוא במדרשי חז"ל.

[קרית מלך]

.

[שמואל שלומוביץ]

כמובן שכל הדיון הזה עצמו, מכחיש את הטיעון הזה או עדיפא מיניה להיפך... ונפלא..

לא מבין את הרמיזות והקריצות. כבר כתבו כאן כמה כותבים ואני בכללם, ששיעור גדלותו של רנ"א למשל, אינו ממין הענין. וכשפלוני ביקש להסיט את הדיון לגופו שלו, האם הוא השתתף בפירוש, ומה אופיו שלו, ניתנה לו במה מיוחדת כאן, מתוך מגמה להשאיר את הדיון לגופו של פירוש ומגמתו.

אני לא עוסק ברמיזות ובקריצות כמובן, ולא אהיה כמצחק חלילה..

ברור שהמכוון הוא לא דרגתו ושיעורו של אי מי, אלא שאתה למד מהמקצצים בנטיעותיו מה נטע בפרדסו, וצדיק באמונתו יחי',
וכמו שהדיון על החומש סובב הולך על מגמה, וצורת הגשה, מה למעלה ומה למטה וכו' עד שפלוני מבין שזה תורת בית מדרש אלמוני, שהיה עליו דיון וכו', (וכמובן שגם יש דיון אם פלוני אפיקורוס או שצריך לעשות פלגינן), ואולי מה שעסק ביראה בדברי רש"י בכל קוץ וקוץ זה רק כדי לטהר שרציו - פשטיו...
ואילו הודעה שפותחת בהכרזה על קול אלהים חיים מדבר מתוך האש - עם פירושי ראשונים ואחרונים נלמדים בפנים של אימות למקרא, ומכנה אותו בשפת ביבים כ'חומש הפשפשים' צריכה תשוב להיראות לעינינו כהודעה תמימה צחה ונקיה, (נס שנשאר שם איזה חירוף לחברים להוציאם מכלל מקבלי פני שכינה כדי שנדע במה מדובר).

אולי בצדק שפט יהושפט ואולי לא. אבל לפחות משפט אחד יהיה לכם..

[א איד]

שמתי לב, שרבים תולים יהבם, לטהר ולהכשיר את החומש, באדמו"ר מחב"ד זצ"ל, ע"פ ציטטות שונות מספריו וכו'.

אין ספק שאדמו"ר זי"ע סבר שפירש"י הוא פשוטו של מקרא, במובן הכי פשוט.
אם זאת, לגבי לימוד מקרא דווקא ע"פ רש"י – ראה המצוין לעיל:
viewtopic.php?t=20852&p=778315#p778315

[בריה נמוכה]

רבי משה שטרן בעל שו"ת באר משה מאריך בענין ההיתר לפרש פשוטו דלא כחז"ל חלק א סימן א

ובודאי רשות ניתן לדרוש פשוטו של מקרא אפילו אם אינו עפ"י מדרשי חז"ל ואינו עפ"י ההלכה כמו שכתב רש"י ז"ל (פ' משפטים כ"ג ב') לא תהיה אחרי רבים לרעות, ופי' רש"י: ויש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו וכו' ואונקלוס תרגם וכו' ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו וכך פתרונו וכו'. הרי שנטה מפי' חז"ל ואונקלוס ופי' לפי פשוטו. ושיטה זו נזכרה בפרש"י בכ"מ (בראשית ג - ח, לג - כ, לז - יז. שמות ו - ט): ואין המדרש מתיישב אחר המקרא וכו' אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרש תדרש שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמי' כ"ג). ויקרא יג - ו (ראה שם ברמב"ן), יג - נה, כה - טו. דברים כב - כו, כג - כו). וכן כתב נכדו הרשב"ם בריש פ' וישב באריכות. ובריש פ' משפטים כתב: ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות, אף על פי שהם עיקר כמו שפירשתי בבראשית, כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל. ואני לפרש "פשטן של מקראות" באתי ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ. ואעפ"כ "ההלכות עיקר" כמו שאמרו רבותינו ההלכה עוקרת המשנה עכ"ל.
ז) גם הרמב"ן (בראשי' ח, ד) סמך עצמו על המנורה הטהורה רש"י ז"ל בכתבו: אבל כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרים מדרשי האגדות וטורח לבאר פשטי המקרא "הרשה" אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה ומדרשים רבים חלוקים וכו'. והבקי בפי' הרמב"ן על התורה, בכל מקום שבחר לו לעצמו פי' על פשוטו של מקרא מוסיף לכתוב: ועל דרך רבותינו כך הוא, והוא האמת. וכן כתב הבכור שור (עה"ת שמות כה - כט) דשבעים פנים התורה נדרשת ורשות ניתן לדרוש עפ"י פשוטו של מקרא. וכן נמצא לאחד מגדולי האחרונים הרב הדומה למלאך ה' בעל אוה"ח הק' ריש פ' משפטים שכ': הגם שרז"ל דרשו דרשות, צריך לדעת פשטן של דברים. והוסיף לכתוב (שם כא - ז): ואין בפירוש זה הכחשה לדברי רז"ל לענין הלכה זולת ביישוב הכתוב רשות נתונה לנו מהם למסבר קראי באופן שיהי', לבד מהכחשות ההלכות כי כולן מסיני באו להם וכו'. וראה בפנ"י (קדושין ט"ז ב') שכ' מיהו לענין פשטא דקרא דקיי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכו'. וכעין זה מצינו גם בש"ס. בעירובין כ"ג ב': פשטיה דקרא, לענין משכן, במאי כתיב. כתובות קי"א ב': פשטיה דקרא במאי כתיב. קדושין פ' ב': פשטיה דקרא במאי כתיב. חולין ו' א': פשטיה דקרא במאי כתיב. ערכין ח' ב': פשטיה דקרא במאי כתיב. ומקור לזה הוא במס' שבת ס"ג א': אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ורבא אמר (יבמות כ"ד א') אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו (ופרש"י ואף על גב דדרשינן ליה לדרשא מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי) הכא אתאי גז"ש אפיקתיה מפשטיה לגמרי (וראה שם בריטב"א ביאור הדברי'). ובדברי רבותינו בעלי התוס' שמפיהם אנו חיים מצינו שנתעוררו ע"ז בכמה מקומות. - ברכות (ל' ב' ד"ה במקום): פשוטו של מקרא עבדו את ה' ביראה וכו'. עירובין (ס"ג א' ד"ה כל): ופשטיה דקרא כהן לדוד לא כהן ממש וכו'. ועוד שם (ס"ה א' ד"ה וקרי ליה): פשטא דקרא מים ממש וכו'. ר"ה (ג' א' ד"ה ערד שמו): ופשטיה דקרא ערד שם המדינה וכו'. יומא (כ"ב ב' בתו"י): ויפקדם בטלאים שם מקום הוא לפי פשטם. חגיגה (ה' ב' ד"ה הן): פשטיה דקרא בישעי' כתיב וכו', ועוד שם בחגיגה תוד"ה ויחי, פשטיה דקרא בתמיה. ע"ז (ג' ב' ד"ה אם): פשטיה דקרא כך אם אשכחך וכו'. חולין (צ"א ב' ד"ה כתיב): לפי פשוטו יש לפרש (וראה שם בחי' ח"ס). נדה (מ"ב ב' ד"ה מה ת"ל): דהתם מפיק משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. שם (ע' ב' ד"ה כתוב): לפי הפשט לא משמע שהקב"ה את פניהם וכו'. וראה עוד בתוס' יבמות (ב' ב' ד"ה בתו) כתובות (צ"ט א' ד"ה נתן) סנהדרין (נ' ב' ד"ה כשהוא) שבכולן כתבו והדגישו מענין אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיין גם ברש"י סוכה (ב' א' ד"ה למען ידעו) ומכות (כ' ב' ד"ה הא) הפסוק מידי פשוטו.
[השמטה: וז"ל הגאון חיד"א (בתוספותיו על מס' כלה פ"ד הל"ה ד"ה ורוח): דאעיקרא בדרשות אין צריך ראיה, דבמידי דלא נפיק לדינא האמוראים חולקים על התנאים בפירושא דקרא, ודרשי לקרא דרשא אחרת. ולא מיבעיא האמוראים אלא אפילו המפרשים ורש"י ז"ל בעצמו כמה זימני שביק בבלי וירושלמי ומפרש לפי פשוטו, וכן המפרשים האחרונים. ואפילו בזמנינו יום יום ידרשון ולא קפדי אם רז"ל ידרשו הפ' להפך, וזוהי דרך ישרה ופשוטה דמקרא קודש קדש דרושים לכל חפציהם של הדורשים, עכ"ל. ע"כ השמטה].
ח) וראה דבר חידוש בתשו' הרשב"א (ח"א סי' ט') שכתב על הקרא (משפטים כ"א ו') ועבדו לעולם: והרי אי אפשר לחיות לעולם, ולא היתה הכוונה לפי פשט הכתוב אלא שיעבדנו לעולם, שלא יצא מאתו לחירות כל שהם קיימים, ואם לא תפסק העבודה מצד המות, ומצד עצמם לא תפסק אף אם יחיו לעולם, ואל תשיבני מן הקבלה שאמרו (קדושין כ"א ב') לעולם לעולמו של יובל, כי זה אמת מצד הקבלה אבל איני אומר אלא לפשט הכתוב עכ"ל. וכן פי' (שם) הרשב"ם (עה"ת). וענינים כאלו נמצאים למאות ואין הפנאי מסכים להאריך עוד.

עי' בשו"ת משנה הלכות ח"ה סי' קסטהמאריך אם יאות לפרש הפסוקים כפירושים אחרים ממה שפירשו לנו חז"ל
ומכריע שאכן מותר לפרש עפ"י פשוטו של מקרא ומסביר שחז"ל כתבו דבריהם רק בדרך דרוש
ראה

[מהר שלל חש בז]

קול אלהים חיים מדבר מתוך האש

כל הפרשה וכל החומש וכל השבת נראית אחרת

אצלי הרב אנשין הוא לא פחות 'גאון הגדול'

כשהמתונים מתחילים להשתמש בסגנונם של הקנאים, השמים הם הגבול...

[בריה נמוכה]

לא הבנתי איזו ראיה מיוחדת הבאת מהרא"ם בויקרא.

הרא"ם בסך הכל מצטט את פירושו של הרמב"ן, ואומר שהפירוש של הרמב"ן "הוא לפי פשוטו" - כלומר: הרמב"ן נתן כאן פירוש שאין לו מקור בדברי חז"ל אלא הוא מיוסד על פשט הכתוב בלבד, ואילו "דברי הרב הם לפי מדרשו של רבי ישמעאל" - כלומר: יש להם מקור איתן בדברי חז"ל.

אבל הרא"ם לא בא כלל לומר שדברי רש"י אינם מתאימים ג"כ לפי פשוטו.

וראה גם בגור אריה שהבין את דברי רש"י כמוכרחים לפי פשט הכתוב. וסגנון רש"י בוודאי מורה כן, שהרי לא הזכיר כלל שהוא "מדרשו" וכיו"ב.

וגם בהבנה הפשוטה שלנו לכאורה דברי הרמב"ן פחות מתיישבים בפשט הלשון "לא יקדיש" (לשון עתיד).

ובקיצור, בפשט אפשר לומר כך ואפשר לומר כך, ויש לכל אחד מהפירושים מעלה וחסרון, והרא"ם רק מציין שבפירוש רש"י יש יתרון נוסף - שכן הוא במדרשי חז"ל.

הנה לך ראיות נוספות חוץ ממה שהבאתילעיל הרמב"ן והר"ן ורבינו יונה והמאירי

ברש"י פר' שלח הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה – סִימָן מָסַר לָהֶם: אִם בִּפְרָזִים יוֹשְׁבִין – חֲזָקִים הֵם, שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם; וְאִם בֶּעָרִים בְּצוּרוֹת הֵם יוֹשְׁבִין, חַלָּשִׁים הֵם (שם)
ואילו האור החיים הק' כתב פסוק יט ורז"ל דרשו שסימן נתן להם וזה דרך דרש.
מבואר שהבין שרש"י פירש עפ"י דרש ולא עפ"י פשט

ברש"י פרשת בשלח "שם שם לו" - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין (סנהדרין מ)
וכתב בנימוקי חומש לר' ישעיה מטראני ע"ז (טו כה) ויש לומר כי דרש הוא
יוצא מדבריו כנ"ל

ברש"י פר' ויחי " נפתלי אילה שלוחה" - זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ אילה שלוחה אילה משולחת לרוץ
וברבנו בחיי פתלי אילה שלוחה. ע"ד הפשט ברכו בקלות שיהיו בני נפתלי קלים כאילה לרוץ ולבשר בשורות טובות ולהודיעם תחלה כאילה זו המבשרת בכתב השלוח בין קרניה.
וע"ד המדרש נפתלי אילה שלוחה זו בקעת גינוסר שממהרת פירותיה כאילה.

ברש"י פרשת וירא "את שני נעריו" - (ב"ר) ישמעאל ואליעזר..
וברד"ק
ואת שני נעריו הרגילים ללכת עמו לשמשו ובדרש אליעזר וישמעאל

[א איד]

סקירה על הדעות השונות אם פירש"י הוא פשוטו של מקרא, מאת הרב איסר שפרינגר (פורסם ב"התמים" (מוסף לעיתון "בית משיח") גל' מד).

[דרומי]

ברור שיש כאלה מהראשונים שסוברים שלפעמים דברי רש"י אינם הפשט.

ומי לנו גדול מנכדו הרשב"ם שלפעמים כותב בחריפות רבה על פירושים של רש"י.

כשם שבפירוש הגמרא יש ראשונים שחולקים על רש"י, ובראשם נכדיו בעלי התוספות.

אך רש"י עצמו סובר שכל דבריו הם פשט או לפחות "קרוב לפשוטו של מקרא".

וכשם שבגמרא אנו נדרשים להבין את דעת רש"י ואת דעת החולקים עליו,

ומי שחכם מבין שרש"י ידע את קושיות החולקים ובכל זאת יש לו טעם עמוק למה פירש מה שפירש -

וכעין זה במחלוקות הרמב"ם והראב"ד, וכיו"ב -

כך בדיוק בלימוד הפשט, שגם כאשר יש החולקים על רש"י, עדיין זה לא אומר שרש"י לא צודק...

ואדרבה, במדה רבה פירוש רש"י עה"ת יותר 'חזק' מפירוש רש"י על הש"ס, ואכמ"ל.

[בהערת אגב, יש לתמוה איך נהפך וויכוח בדרך לימוד התורה לנושא פוליטי שכל עסקן צריך להביע בו דיעה... הדיון כאן הוא תורני וחינוכי, אבל אין לו כל קשר לשאלת ההצבעה בבחירות לדוגמא ופשוט]

[צופה_ומביט]

מהשאלה האם "מותר" ללמוד ראשונים על התורה שאינם רש"י, עברנו לשאלה האם "מותר" לכתוב פירוש רציף על התורה לפי ראשונים שאינם רש"י, וכעת עברנו כבר לשאלה האם "מותר" לקרוא לפירוש ראשונים על התורה שאינם רש"י - "פשוטו של מקרא". כעת כבר אוחזים "בטענה" שזה בעצמו שנוי במחלוקת ראשונים, בין רש"י לשאר הראשונים, מהו "פשוטו של מקרא". ובכן, מי יכול להכריע בשאלה הזו? כפי שהראו לעיל, מלבד הראשונים עצמם, יש בזה אחרונים לכאן ולכאן. [השו"ע בהלכות שמו"ת כבר נידוש לעיל לכאן ולכאן]. א"כ זו לכל היותר מחלוקת ראשונים ואחרונים, מנין א"כ התוקף לקרוא לזה "איסור" ולצאת נגדו בחרב וחנית?

[דרומי]

אני לא מבין את שאלתך בכלל.

החומש הנידון הרי אין לו שום עקביות, הוא מפרש בכל מקום איך שנראה לו בדעתו, פעם בוחר בראשון הזה, פעם בוחר באחרון זה וכו'.

במלים גסות אפשר לומר, שבעצם כל מה שהוא כותב זה נגד הראשונים, כי כנגד כל פירוש שהוא כותב יש ראשונים שלא מסכימים אתו וחושבים שזה לא הפשט.

אין אף אחד מהראשונים שיראה את החומש הנידון ויסכים עם כולו ואפילו לא עם רובו!

כשיראו את הפירוש הזה לרמב"ן הוא לא יסכים עם דבר פלוני, כשיראו את זה לרשב"ם הוא בוודאי יתרעם מכיוון אלמוני, וכשיראו את זה לראב"ע הוא בוודאי יתבטא בעוקצנות כדרכו על פרט מסויים... אז מי כן?

אם רוצה להוציא 'פשוטו של מקרא ע"פ הרמב"ן' - בבקשה.

רוצה להוציא 'פשוטו של מקרא ע"פ הרלב"ג' - בבקשה.

אבל תהיה עקבי, תיצמד לשיטה מסויימת ותלמד את כל המקרא עמה, ותודיע לכולם שהפירוש כאן הוא לפי שיטה פלונית.

איך אפשר לקחת תערובת מבולבלת של פירושים, שאין אף ראשון שמסכים עם התערובת כולה מתחילתה ועד סופה, ולהפוך אותו ל'פשוטו של מקרא' מנוקד לכל עמי הארץ כולל נשים וילדים?

[זאת בנוסף לכך שעם ישראל הכריע כרש"י בלימוד הפשט, ולכן שאר הראשונים והאחרונים הם בגדר 'תוספת'.

וכבר כתבתי לזה דוגמא (שבוודאי אינה מדוייקת אבל כדי לשבר את האוזן קצת), שיש התפילין דרש"י שמקובלים בכל עם ישראל, ויש התפילין דר"ת שבהם יש חילוקי מנהגים וכו'.

עכשיו תדמיין שמישהו יבוא ויהפוך את תפילין דר"ת לתפילין העיקריות ויצהיר שגם רבינו תם היה אדם גדול ואפשר בהחלט להתפלל תפלת שחרית לכתחילה עם תפילין דר"ת ולא עם רש"י!

האם זה נראה לך נורמלי?]

[צופה_ומביט]

א. התייחסתי לטענה שכתבת לעיל [וכמה וכמה כותבים עסקו בה בהודעות הקודמות]: האם רק רש"י הוא פשוטו של מקרא. כעת אתה כותב טענה אחרת לגמרי. בבקשה תחליט/תתמקד היכן הבעיה. אי אפשר לדון ככה.

ב. ההשוואה לתפילין כמובן מופרכת.
ו"עם ישראל" לא יכול להכריע בשאלה כזו, ולא הכריע בשאלה הזו.
והא ראיה [למי שצריך]: שניים מגדולי הפוסקים בדור האחרון [הובאו לפני כמה הודעות] עוסקים בשאלה הזו ומעלים להיתר גמור.

[הרועה]

[זאת בנוסף לכך שעם ישראל הכריע כרש"י בלימוד הפשט, ולכן שאר הראשונים והאחרונים הם בגדר 'תוספת'.

וכבר כתבתי לזה דוגמא (שבוודאי אינה מדוייקת אבל כדי לשבר את האוזן קצת), שיש התפילין דרש"י שמקובלים בכל עם ישראל, ויש התפילין דר"ת שבהם יש חילוקי מנהגים וכו'.

עכשיו תדמיין שמישהו יבוא ויהפוך את תפילין דר"ת לתפילין העיקריות ויצהיר שגם רבינו תם היה אדם גדול ואפשר בהחלט להתפלל תפלת שחרית לכתחילה עם תפילין דר"ת ולא עם רש"י!

האם זה נראה לך נורמלי?]

ראיה לסתור!
הבה נתבונן בדוגמה של ההלכה. קח לידך את השו"ע והגע בנפשך:
האם הוא הולך עם הרי"ף? עם רש"י? עם תוספות? עם הרא"ש? עם הרמב"ם? עם הרשב"א?

אין אף אחד מהראשונים שיראה את השו"ע ויסכים עם כולו ואפילו לא עם רובו!

כשיראו את השו"ע לרמב"ן הוא לא יסכים עם דבר פלוני, כשיראו אותו לרמב"ם הוא בוודאי יתרעם מכיוון אלמוני, וכשיראו את זה לרשב"א הוא בוודאי יתבטא... אז מי כן?

אז האם נוכל לומר לשו"ע: תהיה עקבי, תיצמד לשיטה מסויימת ותפסוק על פיה את כל השו"ע?

[דרומי]

הכל אותה טענה:

חושבים שלימוד הפשט זה משהו פרוץ, אפשר לעשות מה שרוצים, חובבנות בעלמא.

לכן לא מתחשבים עם כללים והגדרות, אלא עבדא בהפקירא ניחא ליה.

בעוד בענינים של גמרא והלכה וכו' יודעים שיש סמכות, יש דין ויש דיין, אי אפשר להמציא ככל העולה על רוחנו -

בענין לימוד הפשט החליטו שהכל מותר, אין שום כללים והגדרות, איש הישר בעיניו יעשה.

ועל זה נזעקים.

פשוטו של מקרא הוא חלק בתורה ולא איזה שדה הפקר!

[תגובה ל'הרועה' - ההשוואה המטופשת לפסקי השו"ע היא נוראית. אין לי מלים להביע את גודל הזעזוע מההשוואה! פשוט לא להאמין].

[הרועה]

[תגובה ל'הרועה' - ההשוואה המטופשת לפסקי השו"ע היא נוראית. אין לי מלים להביע את גודל הזעזוע מההשוואה! פשוט לא להאמין].

כאמור, ההשוואה היא רעיון שלך. התייחס אליה כרצונך החופשי.
לגופו של דבר, אדרבה ואדרבה, כבר הובאו למעלה דברי האוה"ח וחכמים אחרים, שבענייני פשט אין "פסק הלכה".

[דרומי]

שמעתי מספרים על אחד מאדמו"רי ויזניץ שהיה מרבה לומר גימטריאות בעת הטיש וכו'.

ולמרבה הפלא לפתע הפסיק לומר גימטריאות כליל.

שאלו אותו למה, והשיב שפעם אמר בטיש ש'אלקים' בגימטריא 'הטבע', ושמע איש אחד שואל לחבירו איך זה יתכן, הרי הקו"ף של 'אלקים' לבד היא כבר מאה וזה יותר מכל מלת 'הטבע' ביחד...

כששמע זאת הבין האדמו"ר ש'אין עם מי לדבר' והפסיק עם הגימטריאות.

בעניננו, כשאני רואה שיש מי שמשווה, ולו בדרך מליצה, את כח ההכרעה והפסיקה של מחבר 'רש"י כפשוטו' שליט"א לכח הכרעתו ופסיקתו של מרן מחבר השו"ע זי"ע - אני מרגיש ש'אין עם מי לדבר'.

לילה טוב לכולם.

[מצליח]

סקירה על הדעות השונות אם פירש"י הוא פשוטו של מקרא, מאת הרב איסר שפרינגר (פורסם ב"התמים" (מוסף לעיתון "בית משיח") גל' מד).

מעניין שלא הביא מש"כ ראב"ע בהקדמת ספרו שפה ברורה על רש"י

[חברא]

באיזה שלב בדיוק נהיה 'כלל' שאסור להחליט שפירושו של פסוק כאן הוא כמפרש זה, ובפסוק אחר כמפרש זה?
האברבנאל עושה זאת בקביעות.
המלבי"ם עושה כן בקביעות.
העמק דבר גם כן.
הרש"ר הירש, כנ"ל.
מאיזה דור הופסקה הסמכות הזו?

[צופה_ומביט]

הכל אותה טענה:

חושבים שלימוד הפשט זה משהו פרוץ, אפשר לעשות מה שרוצים, חובבנות בעלמא.

לכן לא מתחשבים עם כללים והגדרות, אלא עבדא בהפקירא ניחא ליה.

בעוד בענינים של גמרא והלכה וכו' יודעים שיש סמכות, יש דין ויש דיין, אי אפשר להמציא ככל העולה על רוחנו -

בענין לימוד הפשט החליטו שהכל מותר, אין שום כללים והגדרות, איש הישר בעיניו יעשה.

ועל זה נזעקים.

פשוטו של מקרא הוא חלק בתורה ולא איזה שדה הפקר!

חוששני שכבודו משליך על העניין מדמיונותיו, וממילא תוקף את דמיונותיו הוא.
[והנה עוד דוגמה, למי שתהה לעיל, לכך שהמתנגדים לא מצליחים להתנגד לגופו של חיבור בלי להתייחס לגופם של כותבים ולייחס להם מניעים והשקפות].
לגופו של עניין, כבר הובאו לעיל כמה וכמה חומשים בדור/ות שלפנינו שעשו כן והתקבלו בהסכמות מגדולי הדור, ודי בזה.

ואם יהודי גדול עושה פירוש על התורה לפרש פשוטו של מקרא / פירוש רציף על כל התורה מדעתו שלו, שלא על פי אף אחד מהראשונים - זה כן בסדר? אמור להיות פי כמה וכמה יותר גרוע.
והרי כך הם פירושי האוה"ח הק' מלבי"ם והנצי"ב.