הימנעות ר' שמואל סלנט מהסכמה לספר באיזור שנת תרנ"ד
בשנת תרמ"ז כתב המגיד מווילקומיר (בהקדמתו ל'זקן אהרן' חלק א) שהמהרי"ל דיסקין אמר לו שאין לו צורך בהסכמות על קונטרסיו, ולכן כך יעשה (ובאמת מצאתי שבקונטרסיו של המגיד שנדפסו לאחר שנה זו אין הסכמות).
בכל זאת לקונטרסו 'זכות הרבים' משנת ה'תרנ"ד הוא טרח באופן יוצא דופן לבקש הסכמות מגדולי הדור [כנראה משום שזהו קונטרס כנגד מה שכתב אחד מגדולי הדור שלפניו - בעל התפארת ישראל].
אולם לקונטרסו זה יש רק שלש הסכמות: מהאדר"ת [שאז היה רבה של מיר], מהרב מרדכי פיינשטיין [שלהבנתי לא היה רב ידוע מחוץ לאיזור מושבו, ע"פ מה שהפנו אותי כאן בפורום], ומר' יצחק אלחנן שסירב לתת הסכמה [מהרי"ל דיסקין הסכים בע"פ עם דברי המגיד, כפי שמובא בקונטרס].
שאלתי היא: מדוע המגיד לא נטל הסכמות מהגר"ש סלנט? האם הגר"ש נמנע באותה תקופה מלתת הסכמות?
כשחיפשתי הסכמות מהגר"ש סלנט מאותה התקופה מצאתי בינתיים שבשנת תרנ"ג נתן הסכמה לספר זכות אבות של הרב מנחם אוירבאך, ובשנת ה'תרס"ד למגיני ארץ ישראל וכן לחוט המשולש על ר"י סלנטר, ובשנת תרס"ה לספר לקט יוסף. [האם ידוע לכם על הסכמות נוספות?]
אם כן, מדוע הגר"ש לא נתן הסכמה למגיד?
הצעה לפתרון:
המגיד עצמו בקונטרסו 'מאמר הזכות' שנדפס בשנת תר"ן כותב לגבי ענין אחר עליו עורר המגיד: "לא נעלם ממני שדבר גדול כזה... ידעתי שצריך (לזה) להתחיל בגדולי חכמי ירושלים גאוניה וסופריה ו(רק )אח"כ היה ראוי להסתיים בקטני ערך כמוני. אך מה אעשה שהנה הגדול שבחכמי עיה"ק (לענ"ד כוונתו לגר"ש סלאנט) גדר בעדו שלא להסכים על שום דבר, ומי יבוא אחריו לחתום שמו תחילה, ומזה נתבטל הדבר לגמרי..." (ולכן כותב שם המגיד שהוא אזר חלציו לעורר בעצמו על הדבר).
מכך נראה שהגר"ש סלאנט סירב לתת הסכמה, לפחות לכל העניינים הקשורים לביקורת או מחלוקת וכדו'. אולי משום כך הוא לא נתן הסכמה לקונטרס של המגיד שכוון כנגד בעל התפארת ישראל.
מה דעתכם? אשמח לעזרת הידענים המופלגים כאן בפורום [אני עובד כעת על מאמר אודות המגיד מווילקומיר]
נ. ב. האם לדעתכם היו אז בירושלים עוד חכמים מפורסמים וגדולים שהייתם מצפים שהמגיד יבקש מהם הסכמה לקונטרסו?
ועוד שאלה בשולי הדברים - ההסכמות שקיבל הם [כמדומני] מגדולי מזרח אירופה. מי עוד היו אז גדולי ישראל באותו איזור?