קמע שבהר עבל

[תוכן]

לפי התקשורת נמצא קמע בהר עבל מתקופת יהושע עם הכיתוב הבא:

ארור, ארור, ארור - ארור ע"י ה'. אתה תמות מקולל. אתה בוודאות תמות מקולל. ארור ע"י ה'. ארור, ארור, ארור

לי ברור שזה לא הכיתוב, האם יש למישהו העתק אות באות של הכיתוב המקורי.

[קו ירוק]

יש להניח שרק עם הפרסום הרשמי יוכנו תרשימי העתק.

[צופה_ומביט]

הכיתוב שפורסם הוא אחר [במקור מן הסתם בלי סימני פיסוק]:

ארור, ארור, ארור
ארור לאל יהו
תמות – ארור
ארור – מות תמות
ארור ליהו
ארור, ארור, ארור

[תא חזי]

לפי התקשורת נמצא קמע בהר עבל מתקופת יהושע עם הכיתוב הבא:

ארור, ארור, ארור - ארור ע"י ה'. אתה תמות מקולל. אתה בוודאות תמות מקולל. ארור ע"י ה'. ארור, ארור, ארור

לי ברור שזה לא הכיתוב, האם יש למישהו העתק אות באות של הכיתוב המקורי.

הכיתוב המקורי נכתב בכתב פרוטו-כנעני, שהיה מצוי (לא נפוץ) במאה הי"ג לפני ספירתם הטמאה. והוא בקירוב זמן יציאת מצרים לפי המסורת.
וז"ל הכתוב לפי מה שפורסם במקומות אחרים:

ארור ארור ארור
ארור לאל י-ה-ו
תמות ארור
ארור מות תמות
ארור לי-ה-ו
ארור ארור ארור

(המקפים אני הוספתי)

החוקרים מנו כמה חידושים מופלגים במציאת כתובת זו, ונסקרם בקצרה לפי מה שנאמר בע"פ והתפרסם בתקשורת (כעת רק התפרסם הממצא, ובמהלך הקיץ או הסתיו הבא יתפרסמו עליו מאמרים מקיפים של החוקרים):
א. הכתובת כתובה בכתב פרוטו-כנעני, שלפי המחקר הוא קדום יותר מהכתב הפיניקי/עברי/דעץ, וכן חומר הכתובת מתוארך למאה הי"ג לפנ"ס הנוצרים.
ב. החידוש בכך הוא שעד כה הכתובת העברית הקדומה ביותר נמצאה בחירבת קיאפה (מבצר האלה, דרומית לבית שמש), ומתוארכת למאה הי'. ותוכנה תוכן של חוק, ובלשון קצרה ושאינה "מעוטרת". (הנפק"מ היא לטוענים שכביכול לא היו מסוגלים בתקופות האלה לכתוב טקסטים ארוכים ושיריים, ועוד שעתה יש עדות לכתובת יחסית מסובכת מתקופה מוקדמת משמעותית).
ג. הכתובת נמצאה בסינון עפר מאתר מזבח יהושע. (הנפק"מ היא בתרתי - מכה לטוענים שאתר זה הוא כנעני ולא ישראלי, שכן שום עם מלבד ישראל אינו משתמש בשם הוי"ה או יק"ו, ועוד שזה מנכיח ומפרש להדיא את משמעות 'הקללה על הר עיבל' - לא שלקמיע הזה נתכוון הפסוק, אלא לכך שכפועל יוצא נהגו לחתום בקללה על הר זה).
ד. הלשון בנויה בתקבולת כיאסטית, דהיינו "תמות > ארור = ארור > תמות". (כמו "שפך > דם האדם = באדם דמו > ישפך"). אם כי לדידן ברי וברי שבני ישראל היו ברי יכולת וחכמה לכתוב ככל העולה על רוחם (וכל שכן וקל וחומר שאנו מאמינים בני מאמנים שתורה מן השמים), מכל מקום הרי תקבולת שכזו, בארץ כנען, בתיארוך כזה, היא הרבה מעבר למה שנמצא עד כה במחקר, ומשמיט הרבה מתחת לרגלי החוקרים ה'מינימליסטים' הטוע(נ)ים כביכול וכו'. אם כי כמובן אין זה מופת חותך (ולא מפי הארכיאולוגיה אנו חיים), עכ"ז זה מקרב אותנו יותר להבנה שיש דברים שפשוט לא נמצאה להם עדות, ולא ראינו אינה ראיה, הפך דעת המחקרים.
ה. כמדומה שזה האזכור הקדום ביותר של שם הוי"ה (וכמדומה המופע הראשון שלו בכתב שאינו 'עברי'/אשורי), אפילו יותר מקמיע ברכת הכהנים בגיא בן הנום (המאה הז' לפנ"ס הנוצרים).
ו. עוד דבר מה שאני מוצא אותו מעניין - בתורה בקללות הר עיבל אנו מוצאים י"א ארורים, ואילו כאן יש י' פעמים 'ארור' (ואולי הקמיע קצת חסר?), אפשר וזו היתה מעין חתימה/מזכרת על הברית שהיתה אז?

[איש_ספר]

זכור לי מראשונים/קדמונים שעיקר שם המפורש הוא ג' אותיות.
חיפשתי באוצר כרגע ומצאתי רק בשם רבינו בחיי.
אולי קשור לשם יה"ו שיש הרבה אצל בכתבים.

[תא חזי]

זכור לי מראשונים/קדמונים שעיקר שם המפורש הוא ג' אותיות.
חיפשתי באוצר כרגע ומצאתי רק בשם רבינו בחיי.
אולי קשור לשם יה"ו שיש הרבה אצל בכתבים.

אכן. "ראב"ד" (- ריב"ש אשכנזי) וכמה ראשונים וכן הגר"א על ספר יצירה כותבים שעיקר השם הוא יק"ו, וה' אחרונה - תולדה.

[ר_חיים_הקטן]

איפה בדיוק כתבו את זה?

[גנזאי]

א. לשון הכתובת המדוייק הוא:

א(רור) א(תה) לאל יהו.

תמות – ארור,

ארור – מות תמות.

ארור אתה ליהו

ב. וכהוספה על דברי תא חזי - ראשית, יש לציין שזהו אינו התיעוד הקדום ביותר של שם הוי"ה, שכן שם הוי"ה מתועד כבר על גבי כתובת מצרית מימי אמנחותפ השלישי (1402–1363 לפנה"ס);
ושנית, נשמט מדבריך חידוש נוסף שעולה מן הכתובת, מלבד רמת האוריינות הגבוהה, והוא שעתה הוכח כבר בתקופה זו האמינו בני ישראל בהוי"ה, דבר שהמבקרים ניסו לכפור בו.

ולדברי פרופ' גרשון גליל: "הממצא החדש הוא מכת מוות לכל מכחישי המקרא".

[בברכה המשולשת]

https://rationalbelief.org.il/%d7%a8%d7 ... %99%d7%9d/

[תוכן]

זכור לי מראשונים/קדמונים שעיקר שם המפורש הוא ג' אותיות.
חיפשתי באוצר כרגע ומצאתי רק בשם רבינו בחיי.
אולי קשור לשם יה"ו שיש הרבה אצל בכתבים.

שיש הרבה אצל מי?

על השם בן ג' אותיות, עיין אוצר נחמד על הכוזרי ד' כ"ה, שמייחס דעה זו לספר יצירה.

[גנזאי]

"כי יה"ו הוא עצם היחוד אשר לא ישונה מצד כל כוחות הפרטים והדרגין כמו שהוא מצד עצמותו ית' קודם שנבה"ע... וה' אחרונה הוא התפשטות גילוי היחוד" ("עבודת הלוי" לר"א מסטראשילא, הפטרת יתרו).

[תא חזי]

א. לשון הכתובת המדוייק הוא:

א(רור) א(תה) לאל יהו.

תמות – ארור,

ארור – מות תמות.

ארור אתה ליהו

ב. וכהוספה על דברי תא חזי - ראשית, יש לציין שזהו אינו התיעוד הקדום ביותר של שם הוי"ה, שכן שם הוי"ה מתועד כבר על גבי כתובת מצרית מימי אמנחותפ השלישי (1402–1363 לפנה"ס);
ושנית, נשמט מדבריך חידוש נוסף שעולה מן הכתובת, מלבד רמת האוריינות הגבוהה, והוא שעתה הוכח כבר בתקופה זו האמינו בני ישראל בהוי"ה, דבר שהמבקרים ניסו לכפור בו.

א. תודה על הדיוק היתר בכתובת. משום מה בפרסומים (שעל פי על-פה) שראיתי, היא היתה יותר ארוכה.
ב. לא ידעתי שיש עוד אזכור (אתה מתכון לכתובת 'שסו יהו'? אם אני זוכר נכון שם זה לא כ"כ ברור שמדובר על שם אלוה, יש משערים שזה שם מקום, משא"כ כאן אין לכאורה כל ספק שמדובר בהשבעה/אלה בשם המפורש).

[גנזאי]

בחלק מהדיווחים מובא הציטוט כפי שכתבת אתה, אבל גליל ציטט (בפוסט שהעלה) את הנוסח הקצר יותר. מגלה הכתובת, סטריפלינג, אמר שיש בה 40 אותיות, מה שלא מתיישב לי עם שום ציטוט.

אכן התכוונתי ל'שסו יהו', וכמדומני הדעה הרווחת במחקר כיום היא שהכוונה לאלוה מקומי, אבל אתה צודק שבכתובת החדשה בוודאות מדובר באלוה, אם הפענוח נכון.

[באמונתו]

לפי התקשורת נמצא קמע בהר עבל מתקופת יהושע עם הכיתוב הבא:

ארור, ארור, ארור - ארור ע"י ה'. אתה תמות מקולל. אתה בוודאות תמות מקולל. ארור ע"י ה'. ארור, ארור, ארור

לי ברור שזה לא הכיתוב, האם יש למישהו העתק אות באות של הכיתוב המקורי.

הכיתוב המקורי נכתב בכתב פרוטו-כנעני, שהיה מצוי (לא נפוץ) במאה הי"ג לפני ספירתם הטמאה. והוא בקירוב זמן יציאת מצרים לפי המסורת.
וז"ל הכתוב לפי מה שפורסם במקומות אחרים:

ארור ארור ארור
ארור לאל י-ה-ו
תמות ארור
ארור מות תמות
ארור לי-ה-ו
ארור ארור ארור

(המקפים אני הוספתי)
החוקרים מנו כמה חידושים מופלגים במציאת כתובת זו, ונסקרם בקצרה לפי מה שנאמר בע"פ והתפרסם בתקשורת (כעת רק התפרסם הממצא, ובמהלך הקיץ או הסתיו הבא יתפרסמו עליו מאמרים מקיפים של החוקרים):
א. הכתובת כתובה בכתב פרוטו-כנעני, שלפי המחקר הוא קדום יותר מהכתב הפיניקי/עברי/דעץ, וכן חומר הכתובת מתוארך למאה הי"ג לפנ"ס הנוצרים.
ב. החידוש בכך הוא שעד כה הכתובת העברית הקדומה ביותר נמצאה בחירבת קיאפה (מבצר האלה, דרומית לבית שמש), ומתוארכת למאה הי'. ותוכנה תוכן של חוק, ובלשון קצרה ושאינה "מעוטרת". (הנפק"מ היא לטוענים שכביכול לא היו מסוגלים בתקופות האלה לכתוב טקסטים ארוכים ושיריים, ועוד שעתה יש עדות לכתובת יחסית מסובכת מתקופה מוקדמת משמעותית).
ג. הכתובת נמצאה בסינון עפר מאתר מזבח יהושע. (הנפק"מ היא בתרתי - מכה לטוענים שאתר זה הוא כנעני ולא ישראלי, שכן שום עם מלבד ישראל אינו משתמש בשם הוי"ה או יק"ו, ועוד שזה מנכיח ומפרש להדיא את משמעות 'הקללה על הר עיבל' - לא שלקמיע הזה נתכוון הפסוק, אלא לכך שכפועל יוצא נהגו לחתום בקללה על הר זה).
ד. הלשון בנויה בתקבולת כיאסטית, דהיינו "תמות > ארור = ארור > תמות". (כמו "שפך > דם האדם = באדם דמו > ישפך"). אם כי לדידן ברי וברי שבני ישראל היו ברי יכולת וחכמה לכתוב ככל העולה על רוחם (וכל שכן וקל וחומר שאנו מאמינים בני מאמנים שתורה מן השמים), מכל מקום הרי תקבולת שכזו, בארץ כנען, בתיארוך כזה, היא הרבה מעבר למה שנמצא עד כה במחקר, ומשמיט הרבה מתחת לרגלי החוקרים ה'מינימליסטים' הטוע(נ)ים כביכול וכו'. אם כי כמובן אין זה מופת חותך (ולא מפי הארכיאולוגיה אנו חיים), עכ"ז זה מקרב אותנו יותר להבנה שיש דברים שפשוט לא נמצאה להם עדות, ולא ראינו אינה ראיה, הפך דעת המחקרים.
ה. כמדומה שזה האזכור הקדום ביותר של שם הוי"ה (וכמדומה המופע הראשון שלו בכתב שאינו 'עברי'/אשורי), אפילו יותר מקמיע ברכת הכהנים בגיא בן הנום (המאה הז' לפנ"ס הנוצרים).
ו. עוד דבר מה שאני מוצא אותו מעניין - בתורה בקללות הר עיבל אנו מוצאים י"א ארורים, ואילו כאן יש י' פעמים 'ארור' (ואולי הקמיע קצת חסר?), אפשר וזו היתה מעין חתימה/מזכרת על הברית שהיתה אז?

שם מצאו בדיוק 12 קללות, כמניין הקללות שבמעמד הר עיבל בתורה! הם 10 ארורים, תמות, ומות תמות.
מבנה הכיאסטי-התקבולת כאן, הינו בכולו, וכפי שצבעתי פה, ולא רק אצל אמצעו;

ארור, ארור, ארור - ארור לאל יהו
תמות – ארור
ארור – מות תמות
ארור ליהו - ארור, ארור, ארור

שלוש מילים ראשונות ואחרונות - מסגרת.
המילים אחרי הראשונות, ובמקביל לפני האחרונות - כתובת.
שתי שורות מתהפכות אשר בתווך - פירוט! בשו"ט.

[חד ברנש]

העניין שעיקר שם הוי"ה הוא 'יהו', כתב ראב"ע בכמה מקומות.

[לייבעדיג יענקל]

לכאורה גם השמות המקראיים הרבים שסיומם יה"ו (ישעיהו, ירמיהו וכו') מוכיחים כן.

[צופה_ומביט]

לכאורה גם השמות המקראיים הרבים שסיומם יה"ו (ישעיהו, ירמיהו וכו') מוכיחים כן.

או תחילתם. יהו-יקים, יהו-יכין, יהו-ידע וכיו"ב.

[באמונתו]

א. לשון הכתובת המדוייק הוא:

א(רור) א(תה) לאל יהו.

תמות – ארור,

ארור – מות תמות.

ארור אתה ליהו

ב. וכהוספה על דברי תא חזי - ראשית, יש לציין שזהו אינו התיעוד הקדום ביותר של שם הוי"ה, שכן שם הוי"ה מתועד כבר על גבי כתובת מצרית מימי אמנחותפ השלישי (1402–1363 לפנה"ס);
ושנית, נשמט מדבריך חידוש נוסף שעולה מן הכתובת, מלבד רמת האוריינות הגבוהה, והוא שעתה הוכח כבר בתקופה זו האמינו בני ישראל בהוי"ה, דבר שהמבקרים ניסו לכפור בו.

א. תודה על הדיוק היתר בכתובת. משום מה בפרסומים (שעל פי על-פה) שראיתי, היא היתה יותר ארוכה...

מסתבר שצדקת, שהיא יותר ארוכה, היינו בפתיחת וחותמת שלוש - שלוש ארורים.
מלבד המופיע ברוב פרסומים (בעברית ובאנגלית), אף פרופסור גרשון גליל עצמו, הרי הקריא אותו בארוכה: https://ch10.co.il/news/733463/#.YkBtMudBzIV

[באמונתו]

"זו רעידת אדמה בחקר המקרא": נחשפה "קללה" בת 3,200 מ"הר הקללה"

כתובת בכתב עברי קדום, ובה שם האל המפורש, התגלתה בהר עיבל שבשומרון, והיא מתוארכת למאה ה-13 לפני הספירה. פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה אומר כי מדובר בכתובת העברית העתיקה ביותר שנמצאה עד כה – עדות לשימוש בשפה העברית בתקופת המקרא

יצחק טסלר, אלישע בן קימון|24.03.22 | 18:35

ממצא ארכיאולוגי נדיר מהר עיבל: לוח עופרת קטן ומקופל, בן 3,200 שנה, שופך אור חדש על חקר המקרא – ונחשף היום (ה'). בתוכו – קללה עתיקה בכתב עברי קדום ("פרוטו-כנעני"), עם שם השם המפורש. פרופ' גרשון גליל, מאוניברסיטת חיפה, מכנה את התגלית "רעידת אדמה בחקר המקרא". לדבריו, "הממצא החדש שנחשף היום הוא הכתובת העברית המוקדמת ביותר שנמצאה עד כה".

פרופ' גליל מספר כי עד היום, עם מציאתה של הכתובת מהמאה ה-13 לפני הספירה, תוארכה הכתובת העתיקה ביותר בעברית למאה העשירית לפני הספירה. "מדובר היה בכתובת שנמצאה בחורבת קיאפה, סמוך לעמק האלה, על ידי פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, ואני זה שפענחתי אותה", הוא אומר.

"הממצא החדש הוא מכת מוות לכל מכחישי המקרא", מדגיש פרופ' גליל. "רבים ממבקרי המקרא טענו כי במאה ה-13 לפני הספירה, עם ישראל לא ידע קרוא וכתוב, ולכן לא יכול היה לכתוב את התנ"ך. לפיכך מכחישי המקרא טענו כי התנ"ך נכתב מאוחר מאוד, בתקופה הפרסית או ההלניסטית".

"יצירה ברמה גבוהה"

לוח העופרת הקטן, מהמאה ה-13 לפני הספירה, התגלה כאמור בהר עיבל שבשומרון, הידוע כ"הר הקללה" המקראי – ובתוכו נחרטה הקללה:

ארור, ארור, ארור,
ארור לאל יהו.
תמות – ארור,
ארור – מות תמות.
ארור ליהו,
ארור, ארור, ארור

לא ברור מי כתב את הקללה העתיקה, אך לדברי פרופ' גליל מדובר ביצירה ברמה גבוהה: "מי שיודע לכתוב טקסט עם תקבולת כיאסטית, יכול לכתוב הכול", הוא אומר. "בשלב זה, לצערי, עדיין לא ניתן לחשוף את כל המידע שהתגלה, מאחר שהוא ממתין לביקורת-עמיתים ולפרסום אקדמי. אבל גם על מה שנחשף היום, אפשר לומר 'דיינו', ו'שהחיינו' על מציאת השם המפורש בעברית".

התייחסות עתיקה לאלוהי ישראל

פרופ' גליל סבור כי העובדה שהממצא החדש נחשף דווקא בהר עיבל, היא בעלת משמעות חשובה מבחינה היסטורית. בספר דברים (פרק כ"ז) מצווה משה רבנו את העם לקיים טקס מיוחד אחרי הכניסה לארץ. אירוע שזכה לכינוי "מעמד הברכה והקללה", בהר גריזים ובהר עיבל שבשומרון. בטקס נאמר לעם כי הוא יבורך אם יקיים את מצוות התורה – והוזהר כי הוא יהיה ארור ומקולל אם יפר את הברית: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה', מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר. וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן".

בהמשך יש עוד אזהרות, שהמשותף לכולן – שהן פותחות במילה "ארור". "אלו לא קללות", מדגיש פרופ' גליל. "פירוש הביטוי 'ארור' הוא מקולל. זה טקסט משפטי שמזהיר שמי שלא יעשה את המצווה עליו, יהיה מקולל. בקשר שבין ישראל לאלוהים, יש יחס לא פורמלי שבו האל מצהיר כי הוא אוהב את העם, ויש גם מרכיב פורמלי ומשפטי. גם אצל עמים אחרים, בכל חוזה יש ברכות וגם קללות שיחולו על מי שיפר את ההסכם, וזה מתואר גם בירמיהו ל"ב".

לדברי פרופ' גליל, "באותה תקופה החוזה המשפטי כלל חפץ, ובו כתובת זהה בצד החיצוני ובצד הפנימי. כשהייתה מחלוקת, היו שוברים ורואים מה הטקסט שכתוב בחלק הפנימי. גם בממצא החדש שנחשף כעת, המהווה כאמור מסמך משפטי, יש שני צדדים של טקסט".
איך יודעים שזה מסמך משפטי של יהודים?
"בגלל ההתייחסות לאלוהי ישראל. לאדם כנעני השם 'יהו' לא אומר כלום, כי הוא בכלל לא מכיר את אלוהי ישראל".

חוזה משפטי או סוג של קמע

ב-6 באפריל 1980 גילה צוות בראשותו של פרופ' אדם זֶרטָל, מומחה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, אתר פולחני בהר עיבל. בהמשך נערכו חפירות שבעקבותיהן קבעו מספר חוקרים כי מדובר ב"מזבח יהושע בן נון", המקום שבו התקיים הטקס החגיגי וכריתת הברית המחודשת בין האל לעם ישראל שנכנס לארץ, לאחר יציאת מצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. אלא שמספר לא מבוטל של אנשי אקדמיה התעקשו לטעון כי מדובר באתר פולחן כנעני, שאין לו שום קשר ליהדות.

הקמע נחשף במהלך סינון עפר שנותר מחפירות שעשה בעבר זרטל. ב-2015 נפטר פרופ' זרטל, אבל מי שהמשיכו להאמין כי מדובר במזבח יהושע בן-נון, הם אנשי ארגון Associates for Biblical Research מטקסס. בדצמבר 2019 הוביל הארכיאולוג ד"ר סקוט סטריפלינג צוות, במטרה לבצע ניפוי מיוחד בעפר שנחפר באזור "מזבח יהושע" בידי זרטל וצוותו, בשנים 1982–1989.
השיטה שבה הם השתמשו היא "ניפוי רטוב", באותו אופן שבו הצליחו הארכיאולוגים יצחק (צחי) דבירה וד"ר גבריאל ברקאי, לגלות ממצאים מדהימים במסגרת פרויקט סינון עפר הר הבית. במהלך הניפוי גילה סטריפלינג לוח עופרת מקופל, ובעזרת סריקות סיטי נחשפו בו 40 אותיות. הוא התייעץ עם מספר מומחים, ובהם פרופ' גליל מאוניברסיטת חיפה.

סטריפלינג, המתייחס לממצא כסוג של קמע, מסביר: "סוגי הכתובות הללו מוכרים היטב בתקופות ההלניסטית והרומית, אך החרסים שנחפרו בידי זרטל מתוארכים לתקופת הברזל ולתקופת הברונזה המאוחרת. כך שבאופן הגיוני, הלוח נגזר מאחת מהתקופות המוקדמות הללו. למרות זאת, הגילוי שלנו – של כתובת מתקופת הברונזה המאוחרת – הדהים אותי". סטריפלינג ציין כי מאמר אקדמי הכולל ביקורת עמיתים צפוי להתפרסם בהמשך שנה זו.

כיצד חיבר עם ישראל, שחזר ממאות שנים במצרים, טקסט בעברית?
פרופ' גליל: "תחשוב על ישראלים שחוזרים מניו-יורק. הם אולי יודעים אנגלית, אבל הם מדברים עברית, יש להם תודעה לאומית ואמונה באל אחד. מילה כמו 'ארור' וקללה למי שלא יקיים חוזה משפטי היו מקובלים בתרבות של עמים שחיו באזור באותה תקופה. אבל 'יהו', השם המפורש של אלוהי ישראל, לא היה מוכר אצל עמים אחרים, וכמובן לא נעשה בו שימוש. למעשה, כל הזמן הולכות ומתרבות העדויות והממצאים שתומכים בעדות המקראית".

"לא ניתן להפריז בחשיבות הממצא הזה לעם ישראל לדורותיו ולמדינת ישראל", אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "קיבלנו דרישת שלום מיהושע בן נון ועם ישראל בתקופת התנ"ך, הוכחה נוספת לקשר הבלתי ניתן להתרה בין עם ישראל לשומרון ולארץ ישראל. אנחנו כמועצה נמשיך לפעול כדי לשמר את המקום, ודורשים מהרשויות להידרש לנושא ולדאוג להגן עליו".

ראש הממשלה, נפתלי בנט, הגיב כי מדובר "בדרישת שלום מרגשת מההיסטוריה של העם היהודי, ותזכורת חשובה לנוכחות שלנו כאן בארץ ישראל במשך דורי דורות".

משה גוטמן, מנהל ארגון "שומרים על הנצח", מוסיף כי "הגילוי המרעיש נושא בחובו סיכון גדול לאתר, ולפיכך אנו מגדירים אותו כאתר בסיכון – ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. הגילוי גם מוכיח שאין מדובר ב'עניין מקומי', אלא בערך מורשת עולמי, מושא התעניינות של מאות מיליונים ברחבי העולם. לא ייתכן שממשלת ישראל מסירה אחריות ולא שומרת על האתר". לדבריו, "ראש הממשלה התחייב שדין המזבח כדין הכותל. עכשיו הגיע זמן המימוש – שמרו על ההיסטוריה שלנו".

[ר_חיים_הקטן]

לקוראי אנגלית: http://www.rollstonepigraphy.com/?p=949

[פילווישוק]

לקוראי אנגלית: http://www.rollstonepigraphy.com/?p=949

אפשר להעלות עבור קוראי אנגלית החסומים?

[באמונתו]

מצ"ב.
אבקש להעיר שרולסטון הזה, הרי שיטתו הקבועה והמוצהרת תמיד היא לפקפק, גם בלי טעם וריח, עיין לדוגמא מאמריו בעניין חותמות חזקיהו וישעיהו, בהם מרבה הבל.
בפרט בעניינינו, בו הודיעו בפירוש שעדיין המאמר בהכנה, והינו מודיע על פקפוקיו העתידיים...

[ר_חיים_הקטן]

מצ"ב.
אבקש להעיר שרולסטון הזה, הרי שיטתו הקבועה והמוצהרת תמיד היא לפקפק, גם בלי טעם וריח, עיין לדוגמא מאמריו בעניין חותמות חזקיהו וישעיהו, בהם מרבה הבל.
בפרט בעניינינו, בו הודיעו בפירוש שעדיין המאמר בהכנה, והינו מודיע על פקפוקיו העתידיים...

אבל מה נעשה שכל טענותיו יש בהם טעם, והתגלית הזאת היא בחזקת דברי רוח עד שיתבררו שיש בהם משהו.

[פלוריש]

דיברתי עם חוקר ירא שמים. הוא אמר שהוא שומר את התלהבותו והוא ממתין למחקר המלא שיופיע עוד חצי שנה. לדבריו, גליל הוא ארכאולוג שמצא תגליות חשובות, אבל לפעמים ההסברים שלו את הממצאים מלאים דמיונות

[חד ברנש]

דיברתי עם חוקר ירא שמים. הוא אמר שהוא שומר את התלהבותו והוא ממתין למחקר המלא שיופיע עוד חצי שנה. לדבריו, גליל הוא ארכאולוג שמצא תגליות חשובות, אבל לפעמים ההסברים שלו את הממצאים מלאים דמיונות

כמו כל חוקר וארכאולוג, כולל הארכאולוגים החולקים על גליל...

[באמונתו]

מצ"ב.
אבקש להעיר שרולסטון הזה, הרי שיטתו הקבועה והמוצהרת תמיד היא לפקפק, גם בלי טעם וריח, עיין לדוגמא מאמריו בעניין חותמות חזקיהו וישעיהו, בהם מרבה הבל.
בפרט בעניינינו, בו הודיעו בפירוש שעדיין המאמר בהכנה, והינו מודיע על פקפוקיו העתידיים...

אבל מה נעשה שכל טענותיו יש בהם טעם, והתגלית הזאת היא בחזקת דברי רוח עד שיתבררו שיש בהם משהו.

לא כן אנוכי עמדי, שלא מצאתי שום טעם בטענותיו, מלבד המציאות שהמאמר טרם פורסם, מפני שעדיין הוא בהכנה, וזאת כבר ידענו בלי רולסטון...
לי יש קשר מסוים עם אחד מהאחראים לממצא (צ"ק), אדם מומחה ונאמן, הימנו נודע לי כבר מלפני כשנה על העניין.
התכתבתי שוב עמו היום בעניין התגלית, שהינו מעיד על אמינותו.

[פילווישוק]

מצ"ב.
אבקש להעיר שרולסטון הזה, הרי שיטתו הקבועה והמוצהרת תמיד היא לפקפק, גם בלי טעם וריח, עיין לדוגמא מאמריו בעניין חותמות חזקיהו וישעיהו, בהם מרבה הבל.
בפרט בעניינינו, בו הודיעו בפירוש שעדיין המאמר בהכנה, והינו מודיע על פקפוקיו העתידיים...

תודה רבה!!

[עושה חדשות]

קיבלתי באימייל

הקמע מהר עיבל.pdf

(120.83 KiB) הורד 309 פעמים

[באמונתו]

ב: https://www.tora-forum.co.il/viewtopic. ... 9C#p534875 הובאו מדברי ישראל קנוהל על ממצא זה.

[יאיר אתמר]

סוף סוף, פרסום מדעי.

[ר_חיים_הקטן]

מצו"ב.

s40494-023-00920-9.pdf

(8.95 MiB) הורד 538 פעמים

[באמונתו]

לפי סטריפלינג וחבריו, הנה אין ספק כלפי;

1. מהות הממצא - טבלת [= לוח] קללה, חפץ ידוע בעולם העתיק
2. מקור הממצא - מבנה אל בורנט [= מזבח הר עיבל]
3. עת כתיבתו - תקופת הברונזה המאוחרת: 1200-1400 לפנה"ס
4. היותו רשום באותיות מבפנים ומבחוץ
5. צורת אלה האותיות - כתב "פרוטו סינאי"

כל אלו הוכחו היטב, מעבר כל ספק סביר.

אם יש מקום לדון, הוא רק על פיענוח הטקסט בדיוק.
רק ארבע אותיות [אלה הממוסגרות] מתוך 48, לא ברורה קריאתם לגמרי. 4 אותיות אלו בכל מקרה, לא משנות משמעות של הכתובת.
אלא שהכתובות מאותה התקופה, נקראות ממעלה ולמטה וממטה ולמעלה, ימין לשמאל, משמאל לימין. נמצאו ממילא קריאות אפשרויות שונות.
קריאת כותבי המאמר, מייצגת אפוא לקריאה הכי אמינה לדעתם.
לפי קריאתם:

אתה ארור לא-ל י-הו - ארור
תמת ארור - ארור מת ת[מת]
[א]רור אתה לי-הו - [א]רור

כתובת "כיאסטית" ומבנה ספרותי משוכלל - מתוחכם, כאשר שורה האחרונה - השלישית, מקבילה לשורה הראשונה (חתימה מעין הפתיחה), והשורה האמצעית שהוא "ציר המרכזי", המשמש עיקר ו"לב" של הקללה, ובתוכה התפרשה המיתה, הינו מתחלק לשתי צלעות מקבילות והופכיות: תמות ארור - ארור מות תמות.
אף בפתיחה וחתימה, המתהפכות מ"אתה ארור" אל "ארור אתה", הרי שתי השורות, תחילתם ב"ארור", וכן סופם ב"ארור".

בכל הכתובת 14 תיבות, אשר בהם 48 אותיות (אולי שייך לסוטה לז, ב: נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה... ועכ"פ כפולות של 12, מלבד 7 וכפלה), והינה חלוקה לשתי מחציות זהות ממש, במספר תיבות ואותיות: 7 תיבות ו:24 אותיות עד "ארור" ראשון אשר בציר המרכזי, 7 תיבות ו:24 אותיות מ"ארור" שני אשר בציר המרכזי עד סופו.

כל המאמר שלהם מוקדש לכתובת הפנימית, אבל מסתבר שגם בכתובת החיצונית (שהמאמר אודותיו יתפרסם בשנה הבאה אי"ה) נמצא אותה הכתובת, א"כ ישנם בס"ה 12 ארורים, וכמו בפרשה העוסקת בהר עיבל בתורה.

[באמונתו]

אגב, עפ"י המחברים, לוח עיבל נעשה ע"י שני חרטים מברזל:

The scribe likely employed different implements, one with a blunt end and a sharp point, and another stylus, likely with a wedge-shaped side, as seems implied by wedges incised on “Outer A” (Fig. 6). While several letters were executed in figurative form, i.e. as full and near pictograms (see especially the archaic forms of ’aleph, waw, he, taw, and resh), not all letters were incised to the same depth. The simpler “stroke letters” may have been engraved deeper (at least in part) by the sharp point of the stylus, while figurative letters may have been engraved shallower with the blunt side of the stylus

בסינון העפר שם, אכן נמצא שני חרטים מברזל בדיוק.
א"א להוכיח כי אלה החרטים בעצמם, אכן נכתב בהם לוח עיבל ממש, אך ייתכן שכן.
ספר איוב יט:

(כג) מִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י - מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ: (כד) בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת - לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן: (כה) וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י - וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם:

[באמונתו]

הצירוף, בו השמות: א-ל - י-הו, בסמיכות ובסדר זה, נמצא במקרא, בישעיהו פרק מב פסוק ה:

כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ:

ובתהלים פרק פה פסוק ט:

אֶשְׁמְעָ֗ה מַה־יְדַבֵּר֘ הָאֵ֪ל׀ יְ֫יָ֥ כִּ֤י׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל־עַמּ֥וֹ וְאֶל־חֲסִידָ֑יו וְֽאַל־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה:

ושם פרק קיח פסוק כז:

אֵ֤ל׀ יְיָ֘ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ:

בכ"ז, דווקא בספר יהושע נמצא מקרא, בו הצירוף כיו"ב כפול, בפרק כב, כב:

אֵל֩׀ אֱלֹהִ֨ים׀ יְיָ֜ אֵ֣ל׀ אֱלֹהִ֤ים׀ יְיָ֙ ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע...

[באמונתו]

בעוד מזמן הבית שני, שרדו מגילות מקראיות רבות, שנתגלו במדבר יהודה, הרי מהבית ראשון, נשארו רק שני שרידים תנכ"יים, חתומים בשם מפורש, ידועים לעת עתה, ולא על מגילות קלף ופפירוס, אלא אחד על לוחיות כסף - ברכות כוהנים בצמוד לגיא בן הינום, ואחד על לוח עופרת - קללות מהר עיבל.
ברכה וקללה.
הברכה היא מסוף ימי הבית ראשון, הקללה היא מזמן הכניסה לארץ, שביניהם סביבות 800 שנה.
הגמרא יומא נד, ב:

אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל - ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?...

[קו ירוק]

באמונתו. תודה על המידע החשוב.

[לוצאטי]

מי שמכיר קצת בענייני כתובות יודע שהענין מפוקפק מאוד בלשון המעטה.
עצם קיומו של כתב על גבי ה"לוח" לא ברור כלל ועיקר. אם מחשבים סדקים כאותיות אפשר לקרוא כתבים עתיקים בכל אבן מצויה. וכאן ה"אותיות" מפוזרות על גבי ה"לוח" כמין מלח שנזרה על התבשיל, ללא סדר וארגון כלשהו.
גם הכתיב של ה"פענוח" משונה ולא מתאים לכתיב העתיק שאין בו אימות קריאה כמעט כלל, בפרט בסוף תיבה.

[קו ירוק]

מר מדבר כאפיגרף, או מהשערה?
ולא שאני שולל דבריך, אבל כאמור בבסיס ההתענינות, היא האם הינך מוסמך לקבוע שגליל לא יודע וממציא הזיה. או שזו מילה שלך מול מילה של גליל - שבכל זאת עוסק בתחום..
אין שום ספק שטס המתכת המקופל לא קיים שם מששת ימי בראשית, וכי בן תמותה יצר אותו. ויש סיכוי סביר שהיתה בו כתובת. השאלה מה היא. לדבריך זה כלום. זו השערה רחוקה ללא ביסוס.
ממה שכן עסקתי בעניני כתובות אני מודע שלמומחים יש ידע רב וטביעת עין חזקה משלי, וגם שתיתכן מחלוקת פרשנות לכתובות אף בין מומחים. והסקת מסקנות מי בין המומחים צודק צריכה להיות מתוך שלל נתונים וישוב דעת. ובודאי לא לפסול כלאחר יד.

[לוצאטי]

מר מדבר כאפיגרף, או מהשערה?

יש לי ידע בתחום, לא אפיגרף מקצועי. אבל בשביל ה"כתובת" הזו לא צריך ידע נרחב מאוד.

הנה תגובת חגי משגב מהשעות האחרונות:
בשבוע שעבר התפרסם סוף סוף המאמר שרבים חיכו לו, על הקמיע מהר עיבל. מדובר בפיסת עופרת קטנה ומקופלת, שני סנטימטרים אורכה ושני סנטימטרים רוחבה, והיא מלאה בסימנים. ההודעות לתקשורת טענו כי מדובר בטקסט קללה קדום, וכי החפץ מתוארך לימיו של המבנה הקדום שנחשף באתר בשנות השמונים, שאדם זרטל המנוח זיהה אותו כמזבח מימי ראשית ההתנחלות, שנזכר בספר יהושע. המאמר פורסם בכתב העת המקוון Heritage Science, שמרבה לעסוק בפן החומרי של חפצים ארכאולוגיים.
המאמר עוסק בשלושה נושאים: בתארוך, בשיטת הצילום והסריקה, ובכתובת עצמה. עברתי עליו מספר פעמים, ואנסה לפרוש כאן את מסקנותי:

1. נושא התארוך בעייתי מלכתחילה, מכיון שהחפץ נמצא בערימת שפך של החפירה ולא בשכבה מסודרת וידועה; הערימה שכבה גלויה בשטח ארבעים שנה, ואין לדעת מכאן דבר על תולדות החפץ מבחינה ארכאולוגית. אין לדעת מה היה מונח עליו, כמה זמן, והאם בכלל הוא מהחפירה עצמה ולא ממבקר אקראי. במאמר נטען שעתיד להתפרסם מאמר נוסף, על העופרת, שלפי דברי המפרסמים בא ממכרה ידוע ביוון שהיה פעיל במאה ה13 לפנה"ס – אולם אין שם מידע על תקופות נוספות שבהן היה המכרה פעיל, מה שעשוי לשנות את התמונה. תארוך הערימה עצמו גם הוא לא חף מבעיות, יש שם נציגות לכמה תקופות, והממצאים שבה מגיעים עד התקופה הרומית.

2. על שיטת הסריקה, שנעשתה לפי המאמר בדומה לסריקות CT (זה למעשה התחום העיקרי שכתב העת הזה מתעסק בו בדרך כלל), אין לי ידע מספיק.

3. ה"כתובת". המפרסמים צירפו סדרת תמונות, ועסקו בעיקר בחלק הפנימי, שאותו אין דרך לראות ללא סריקה. חלק מהסימנים הוגדלו כדי להראות מה ניתן לזהות שם. המפרסמים מפענחים את הטקסט (שכבר פורסם בתקשורת), 48 אותיות, מפוזרות בסדר אקראי לחלוטין, ומרכיבים מהם טקסט קללה בסגנון "ארור אתה לאל יהו מות תמות ארור ארור" מספר פעמים.

4. הסימנים שונים זה מזה בכל הפרמטרים האפשריים: חלקם רדודים עד כדי שריטות עדינות, חלקם עמוקים; חלקם נראים כמכה על החפץ, עם חתך משולש; הגדלים שונים, וחלק מהסימנים גדולים פי שלשה ויותר מאחרים; חלק מפוענחים על פי כתב מהמאה האחת עשרה וחלק על פי המאה השבע עשרה או השמונה עשרה לפנה"ס; הכיוונים כמובן שונים (אם כי זה אחד ממאפייני הכתב הכנעני הקדום, או כפי שנהוג לקרוא לו "הפרוטו כנעני"); אין שום סדר בכיוון הכתיבה, והוא מתפתל וחוזר ומסתבך על פני כל החפץ – שגודלו, כזכור, שני ס"מ על שני ס"מ. לא מובאת במאמר שום ראיה לכך שהסימנים נעשו על ידי כלי, למרות שכך נטען.

5. טבלת האותיות המצורפת גם היא לא עקבית. האותיות ו' ור' נראות בדיוק אותו הדבר, גם בציורים וגם בתיאור המילולי, ואין לדעת מתי החליטו המפרסמים לקרוא כך ומתי כך, אלא אם הניחו מראש מה כתוב. הצורה הזו היא בעצם כמחצית ה"אותיות".

6. המאמר כלל אינו עוסק בדרך שבה עופרת מתבלה, בסימנים שנשארים עליה בחלוף הזמן ובבעיות אחרות האופייניות למתכת זו, בהשוואה לחפצי עופרת עתיקים אחרים (עשיתי את זה, וגם עליהם ניתן לראות צורות מאד יפות של כאילו אותיות עתיקות, גם בחפצים מאוחרים בעליל). בחפץ כל כך מסופק וקשה כמו זה, היה מצופה לעשות בדיקה כזו.

7. כללו של דבר, אני לא רואה בחפץ הזה שום דבר ממה שמפרסמיו רואים בו. אי אפשר לעבור סימן סימן, להתאים כל אחד בנפרד לאיזושהי מקבילה מעולם אחר (ולעתים להשלים את הסימן כדי שיתאים למקבילה), ואז להרכיב מזה טקסט שנראה כמו חידת תפזורת. זה לא הולך ככה. יד כותבת, בכל זמן שהוא, כותבת כתב אחד. הכתב הזה יכול לכלול צורות שהתפתחו בדרכים שונות, אבל בסופו של דבר מדובר ביד אחת הכותבת כתב אחד שיש לו תפיסה מינימלית של כתיבה. זה לא קיים כאן. זו לא הדרך לפענוח כתובות, זו לא הדרך לקריאת כתובות, ואין שום כתובת ידועה שנראית כך.

[קו ירוק]

תודה
לדבריו של חגי משגב אני מסכים, היות והוא אפיגרף מומחה ידוע.
וגם נימק את דבריו היטב.
מה שברור שהעופרת הזו יכולה להיבדק אצל מומחים נוספים. ואפשר לשעולם לא יתאפשר לפענחה. בכל מקרה למעלה מספק סביר שזה מעשה ידי אדם, ויש סימונים לא מיקריים.