לגוף הטענה שלמחבר היה עיקרון פרשני שכל מה שנשגב בהכרח אינו פשט, לכו נא ונוכחה, הנה לפניכם רשימה מכל המקומות (בסדר בראשית) שרש"י מחלק בין פשט לדרש, ותראו בעיניכם שכמעט בכולם הפשט הוא יותר ארצי ואינו נשגב כל כך. הלא דבר הוא?
1. בראשית ברא וגו׳ - אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמה שדרשוהו רבותינו בשביל התורה וכו' ובשביל ישראל וכו'. ואם באת לדורשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך, ויאמר הקב״ה יהי אור
2. וירא את האור כי טוב ויבדל – אף בזו אנו צריכין לדברי אגדה. ראהו שאינו כדי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים. ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משמשים בעירבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה
3. זכר ונקבה ברא אותם – ולהלן הוא אומר: ויקח אחת מצלעותיו וגו׳. מדרש אגדה: שבראו שתי פרצופות ברייה ראשונה, ואחר מכן חלקו. ופשוטו של מקרא: כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי, ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר
4. אך נח – לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה (תנחומא נח ט׳): גונח וכוחה דם מטורח הבהמות והחיות.
5. עד יבשת המים – כמשמעו לפשוטו. אבל מדרש אגדה: מוכן היה העורב לשליחות אחרת, בעצירת גשמים בימי אליהו: והעורבים מביאים לו לחם ובשר
6. ואתם פרו ורבו – לפי פשוטו: הראשונה לברכה, וכאן לצווי. ולפי מדרשו: להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים
7. אשר עשו – אברהם מגייר האנשים, ושרה הנשים, ומעלה עליהם כאילו עשאום. ופשוטו של מקרא: עבדים ושפחות שקנו להם, כמו: עשה את כל הכבוד, וישראל עושה חיל – לשון קונה וכונס
8. הנה נא ידעתי – מדרש אגדה: שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם,לא ועכשיו על ידי מעשה. דבר אחר: שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזו עמדה ביופיה. ופשוטו: הנה נא – הגיעה שעה שיש לדאג על יופייך, ידעתי – זה ימים כי יפת מראה את – ועכשיו אנו באין בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו: הנה נא אדוני סורו נא
9. ויחלק עליהם – לפי פשוטו: סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגין אחר הנרדפים, כשבורחין זה לכאן וזה לכאן. ומדרש אגדה: שנחלק לילה, ובחצות ראשון שלו נעשה לו הנס, וחציו השני נשמר ובא לחצות לילה של מצרים
10. ואברהם היו יהיה – מדרש אגדה: זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו: וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול וגומ׳.
11. עוד מי לך פה – פשוטו של מקרא: מי משלך עוד בעיר הזאת, חוץ מאשתך ובנותיך שבבית. ומדרש אגדה: עוד – מאחר שעושין נבלה זו, מי לך פתחון פה – ללמד סניגוריא עליהם. שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה: מי לך פה.
12. הלא מצער – עוונותיה מועטין ויכול אתה להניחה, ותחי נפשי בה, מדרשו. ופשוטו: הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה
13. על אודות בנו – שיצא לתרבות רעה. ופשוטו: על שאומרת לו לשלחו
14. י״י יראה – פשוטו ותרגומו: י״י יבחר ויראה לו המקום הזה להשרות שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. ומדרש אגדה: י״י יראה עקידה זו לישראל, לסלוח בכל שנה ולהצילם מן הפורענות, כדי שיאמר היום הזה בכל דורות הבאים: בהר י״י נראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה
15. ויקם – תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא: ויקם השדה והמערה וכל העץ לאברהם למקנה וגו׳.
16. ויתן לך – יתן ויחזור ויתן, בראשית רבא (בראשית רבה ס״ו:ג׳). ולפי פשוטו: מוסף לעיניין ראשון: ריח בני אשר נתן לך הקב״ה כריח שדה וגומ׳ (בראשית כ״ז:כ״ז), ועוד יתן לך מטל השמים כו׳, כמשמעו.
17. מתנחם – ניחם על האחוה, לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך להרגך. ואגדה: כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס תנחומין. לשון אחר לפשוטו: לשון תנחומין, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך.
18. ויזרח לו השמש – לשון בני אדם הוא: כשהגיע למקום פלוני האיר לו השחר, זהו פשוטו. ויזרח לו – לצורכו, לרפאות צלעותו, כמה דאת אמר: שמש צדקה ומרפא בכנפיה
19. מי לך כל המחנה – מי כל המחנה שפגשתי שהוא שלך, כלומר: למה הוא לך. פשוטו של מקרא: על מוליכי המנחה. ומדרשו: כיתות של מלאכים פגע שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם: של מי אתם.
20. ויקרא לו א-ל אלקי ישראל – לא שהמזבח קרוי: אלקי ישראל, אלא על שם שהיה הקב״ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם. כלומר: מי שהוא א-ל – הקב״ה, הוא לאלקים לי, ששמי ישראל. וכן מצינו במשה: ויקרא שמו י״י ניסי – לא שהמזבח קרוי י״י, אלא על שם הנס קרא שם המזבח, לזכר שבחו של מקום: י״י הוא ניסי. ורבותינו אמרו: שהקב״ה קרא לו ליעקב א-ל. דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקין לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.
21. כברת ארץ – מנחם פירש: לשון כביר, ריבוי, מהלך רב. ומדרש הגדה: בזמן שהארץ חלולה ככברה, שהניר מצוי, הסתיו עבר, ועדיין השרב לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו: וילך מאתו כברת. ואומר אני: שהוא שם מידת קרקע, כגון מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר: צמד כרם, חלקת השדה, כך במהלך אדם נתון שם מדה: כברת ארץ.
22. אלה תולדות יעקב – ואלה של תולדות יעקב, אלה יישוביהן וגילגוליהן עד שבאו לכלל יישוב. סיבה ראשונה: יוסף בן שבע עשרה וגו׳ – על יד זו נתגלגלו וירדו למצרים, זהו אחר יישוב פשוטו של מקרא להיותג דבור על אופניו. ומדרש הגדה דורש הכתוב: אלה תולדות יעקב ביוסף, מפני כמה דברים: אחת, שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף: זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להורגו וזה אחיו מבקשין להורגו, וכן הרבה בבראשית רבא
23. נלכה דותינה – לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו של מקרא: מקום הוא. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
24. אבל שאולה – כפשוטו: לשון קבר הוא, באבלי אקבר, לא אתנחם כל ימיי. ובמדרשו: גיהנם. סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבניי בחיי, מובטח אני שאיני רואה גיהנם
25. ויחלמו חלום שניהם – ויחלמו שניהם חלום, זהו פשוטו. ומדרשו: כל אחד חלם חלום שניהם, שחלם חלומו ואת פתרון חלום חברו, וזהו שנאמר: וירא שר האופים כי טוב פתר
26. הוא אשר דברתי – הדבר שדברתי שאתם מרגלים, הוא האמת והנכון, זה לפי פשוטו. ומדרשו: אמר להם: ואילו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון, תפדוהו? אמרו לו: הין. ואמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו? אמרו לו: לכך באנו, או להרוג או ליהרג. אמר: הוא אשר דיברתי אליכם – להרוג את בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם
27. א-ל שדי - א-ל שיש די בנתינת רחמיו, וכדי היכולת בידו ליתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו : מי שאמר לעולם דיי, יאמר דיי לצרותיי
28. כי כמוך כפרעה – חשוב אתה בעיניי כמלך, זהו פשוטו. ומדרשו: סופך ללקות עליו בצרעת, כמו שלקה פרעה על ידי זקינתנו שרה על לילה אחד שעיכבה. דבר אחר: מה פרעה גוזר ואינו מקיים, מבטיח ואינו עושה, אף אתה כן. וכי זו שימת עין שאמרת לשום עינך עליו? דבר אחר: כי כמוך כפרעה – אם תקניטני, אהרוג אותך ואת אדוניך
29. אל תרגזו – אל תתעסקו בדבר הלכה, שלא תרגז עליכם הדרך. דבר אחר: אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר. ולפי פשוטו של מקרא יש לומר: לפי שהיו נכלמים, היה נדאג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו, להתווכח זה עם זה ולומר: על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאותו
30. אמותה הפעם – פשוטו כתרגומו. ומדרשו: סבור הייתי למות שתי מיתות – בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב״ה מיתתך. עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת
31. כי באפם הרגו איש – אילו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד לפניהם. וכן הוא אומר בגדעון: והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים: סוס ורכבו רמה בים . זהו מדרשו. ופשוטו: אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו.
32. אשר כריתי לי – כפשוטו, כמו: כי יכרה איש. ומדרשו עוד מתיישב על הלשון, כמו: אשר קניתי. אמר ר׳ עקיבא: כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה. ועוד מדרשו: לשון כרי, דיגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותן כרי, ואמר לו לעשו טול זה בשביל חלקך במערה