חדש - פשוטו של מקרא

[להתהלך]

אדרבה, אם הבנתי נכון, הרב הכותב מבקש בדיוק למחות כנגד מה שמסתמן: תיקון החומש בידי עורכו/עורכיו/כותבו/צוות כותביו. תהיה זהותם אשר תהיה.
לפי תפיסתו, אין כאן מקום להזדמנות נוספת ומי שכשל[ו] בענין יסודי כזה, אין נזקקים לו/להם.

אדרבה ואדרבה, היא הנותנת. מאחורי המפעל, כמו כל מפעל דומה, אין אדם אחראי ולא גוף אחראי. זה נעשה כמו מיטב התוצרת המשובחת של היצירה התורנית בדור האחרון: בידי צבר אברכים מזדמן ואקראי, שרק רצו לסגור את החודש. לא אנשים מקצועים שיודעים את דרכם.
מה יתן ומה יוסיף לו, אפוא, אם הפעם יהיו אלה אברכים אחרים, או אותם אברכים עצמם?
בסופו של דבר, מה שמכריע בפרויקטים אלה הוא קיומו של מבקר רציני, שיודע וחלי ומרגיש. והנה עכשיו היצירה עוברת את הביקורת הכי פולשנית שניתן להעלות על הדעת. העורכים רק צריכים לאסוף את כל ההערות ולתקן.
כל סגנון המחשבה של "אין נזקקין לו" (כאילו המו"ל נחשב "לא ציית דינא"!) הוא משונה וחסר פשר. עצם הגישה (המגוחכת לעצמה, שאין לה שום מקור, שחיבור פסול אפריורי בגלל שמחברו נכשל בעבר) של נתינת "הזדמנות נוספת", כן או לא, מחזיר את הדיון לגופו של אדם ולא מתייחס לגופו של חיבור. תופיע המהדורה החדשה, יתכבד המומחה הנטוע על מסורת הדורות, יתיישב ויבחן אם המהדורה הולמת את ציפורי הנפש של התורה הק'.
זה לא שעכשיו התגלה שהעורכים אינם מבינים במלאכתם ואינם ברי סמכא, אלא ברור שהיה חסר מבקר. ומה רע כאשר עכשיו יהיה מבקר? ואם החיבור יופץ עכשיו לא בהוצאת לש"ם, אלא בהוצאת שמ"ל, או הוצאת מש"ל?
מנגנון ציבורי הוא לא תמיד מה שנראה לעיני תם. האדם המייצג את המערכת הוא לא חזות הכל. מאחורי היועץ המשפטי לממשלה יש עשרות עורכי דין שיושבים וחורשים את החומר וכותבים חוות דעת באישון ליל. סבורני שהרב קסלר יודע זאת היטב.

דברי טעם. (מלבד הקביעה הפסוקה שהר"ק יודע ואעפ"כ... שאין לזה טעם...). אכן יש לזכור שהמו"ל לא מוכן לפשוט צוארו ולהציג את סימניו לכל מבקש, הוא קיבל על עצמו את הביקורת של נציג בה"ד של העדה"ח, ויתכן אפוא שהר"ק רומז כאן מה שא"א לכתוב בגלוי, לפיו א"א לבטוח ולסמוך על גוף זה בכל כיו"ב.

א. בוא נראה מה תהיה התוצאה של המהדורה המתוקנת
ב. למה הוא צריך להיות מוכן שיחליטו לו בדיוק מי יבקרו, מהיכן הפטרונות התמוהה
ג. ברור שאלה שהתסיסו את כל המערכה כבר מההתחלה, אמרו וכתבו למו"ל, שאם הם יעשו את העבודה מחדש, זה יהיה בסדר, ויותר חמור מזה, ממש הפעלת פרוטקש"ן.

[להתהלך]

אדרבה, אם הבנתי נכון, הרב הכותב מבקש בדיוק למחות כנגד מה שמסתמן: תיקון החומש בידי עורכו/עורכיו/כותבו/צוות כותביו. תהיה זהותם אשר תהיה.
לפי תפיסתו, אין כאן מקום להזדמנות נוספת ומי שכשל[ו] בענין יסודי כזה, אין נזקקים לו/להם.

אדרבה ואדרבה, היא הנותנת. מאחורי המפעל, כמו כל מפעל דומה, אין אדם אחראי ולא גוף אחראי. זה נעשה כמו מיטב התוצרת המשובחת של היצירה התורנית בדור האחרון: בידי צבר אברכים מזדמן ואקראי, שרק רצו לסגור את החודש. לא אנשים מקצועים שיודעים את דרכם.
מה יתן ומה יוסיף לו, אפוא, אם הפעם יהיו אלה אברכים אחרים, או אותם אברכים עצמם?
בסופו של דבר, מה שמכריע בפרויקטים אלה הוא קיומו של מבקר רציני, שיודע וחלי ומרגיש. והנה עכשיו היצירה עוברת את הביקורת הכי פולשנית שניתן להעלות על הדעת. העורכים רק צריכים לאסוף את כל ההערות ולתקן.
כל סגנון המחשבה של "אין נזקקין לו" (כאילו המו"ל נחשב כמי שפנה לערכאות!) הוא משונה וחסר פשר. עצם הגישה (המגוחכת לעצמה, שאין לה שום מקור, שחיבור נפסל אפריורי בגלל שמחברו נכשל בעבר) של נתינת "הזדמנות נוספת", כן או לא, מחזיר את הדיון לגופו של אדם ולא מתייחס לגופו של חיבור. תופיע המהדורה החדשה, יתכבד המומחה הנטוע על מסורת הדורות, יתיישב ויבחן אם המהדורה הולמת את ציפורי הנפש של התורה הק'.
זה לא שעכשיו התגלה שהעורכים אינם מבינים במלאכתם ואינם ברי סמכא, אלא ברור שהיה חסר מבקר. ומה רע כאשר עכשיו יהיה מבקר? ואם החיבור יופץ עכשיו לא בהוצאת לש"ם, אלא בהוצאת שמ"ל, או הוצאת מש"ל?
מנגנון ציבורי הוא לא תמיד מה שנראה לעיני תם. האדם המייצג את המערכת הוא לא חזות הכל. מאחורי היועץ המשפטי לממשלה יש עשרות עורכי דין שיושבים וחורשים את החומר וכותבים חוות דעת באישון ליל. סבורני שהרב קסלר יודע זאת היטב.

דווקא החומש הזה, בשונה מכל מה שאתה מתאר בכל המפעלים היה שונה לגמרי, וזה לא התנהל כצוות עורכים במפעל, אלא כולו נערך על ידי הרה"ג רבי נפתלי שליט"א ובנו, וכל מי שמכיר אותם, יודע את איכות התוצר שלהם, רק ברור לי שאחרי שהחומש כ"כ הצליח, יש טענה שצריך שיהיה על זה גוף חיצוני שיבקרו ויתן את הגושפנקא שלו.

[איש_ספר]

ב. למה הוא צריך להיות מוכן שיחליטו לו בדיוק מי יבקרו, מהיכן הפטרונות התמוהה
ג. ברור שאלה שהתסיסו את כל המערכה כבר מההתחלה, אמרו וכתבו למו"ל, שאם הם יעשו את העבודה מחדש, זה יהיה בסדר, ויותר חמור מזה, ממש הפעלת פרוטקש"ן.

רבש"ע, הבנת הנקרא! החוזר תמה על קביעתו של הרב קסלר שאין לסמוך עוד על פירוש זה ומפרשיו, ותמה מי מעכב, ע"כ כתבתי שהתיקון נמסר לגוף מסוים מאד, ויתכן שהרב קסלר אינו סומך עליו. הא ותל"מ
ג. 'אלה שהתסיסו' הרי זו עדות שאי אתה יכול להזימה כמובן. על השניים הידועים בשמותם, אני יכול לומר בפה מלא, לא היה ולא נברא, דמיונות וכזבים.

[להתהלך]

א. לא איפ"ל שפי"ד, אלא שח"ו המערכה על החומש לא יתערער, ושלא יוציאו חומש חדש עם הסכמות של רבנים שחושבים אחרת, רק מנסה להבהיר שזה לא בסדר שמציקים לת"ח, אבל זה לא יהיה שום עילה להכשרת הספר, ומניין הפטרונות?
ב.אני נזהר לא לפגוע באנשים, וזה לא יעזור לי כי תערכו ותמחקו את דברי, אני עומד על כך שכל המערכה היתה מתוך עלילה על בימ"ד הגר"א ועלי אישי, הרי דיברו עם כל רב קטן כגדול, ואצל כולם העידו שאני ערכתי את החומש!
ג. אתה אומר דמיונות וכזבים, על דברים שאני חווה אישית עלי!

[איש_ספר]

א. לא איפ"ל שפי"ד, אלא שח"ו המערכה על החומש לא יתערער, ושלא יוציאו חומש חדש עם הסכמות של רבנים שחושבים אחרת, רק מנסה להבהיר שזה לא בסדר שמציקים לת"ח, אבל זה לא יהיה שום עילה להכשרת הספר, ומניין הפטרונות?
ב. אני נזהר לא לפגוע באנשים, וזה לא יעזור לי כי תערכו ותמחקו את דברי, אני עומד על כך שכל המערכה היתה מתוך עלילה על בימ"ד הגר"א ועלי אישי, הרי דיברו עם כל רב קטן כגדול, ואצל כולם העידו שאני ערכתי את החומש!
ג. אתה אומר דמיונות וכזבים, על דברים שאני חווה אישית עלי!

א. מי ש"הזמין" את המכתב של הרב קסלר, הם אלה שעשו תרגיל על גבם של כמה רבנים, כשהם מבקשים מהם תעודות יושר על הרב המחבר (תוך כדי תיאורים קורעי לב על מצבו וכו' וכו'), ומשתמשים בהם כאישור על הפירוש. במלחמה, כמו במלחמה, נפגעים חפים מפשע, יש לעשות הכל כדי להמנע מכך, והמזיד יענש, אכן האלטרנטיבה של שתיקה, לא קיימת, לדעת המבקרים.
ב. כבר שמענו את עמדתך, מי שהשתכנע, עשה זאת כבר בפעם הראשונה. אין טעם לחזור שוב ושוב כשאינך מוסיף דבר. כלום.
ג. לא ולא, רק על דברים שאתה כותב מבלי שום ידיעה. ויש לא מעט כאלה השזורים בכל הודעותיך.

[הבאר ההיא]

אני רוצה להציע למחברי או תומכי הפירוש הצעה חדשה.

במקום להיגרר אחרי המתנגדים ולהתפלמס עם כל דוגמה שהם מביאים להוכיח שברור שבאמת הפירוש החזל"י הניסי והנשגב אינו הפשט, שיאספו מרחבי החומש עשרים או שלושים מקומות שבהם נקט המחבר דוקא את הפירוש הנשגב כפשט העיקרי והראשון בפסוק (ולא רק כהרחבה ותוספת), לכל דוגמה יהיה מצורף הציטוט מהפירוש לצד ציטוטים מפשטנים אחרים שנקטו בפירוש גשמי יותר ונשגב פחות, ובכך יהיה ברור לכל מבקשי האמת שאכן לא היתה כאן מגמה פסולה גם לא בשוגג אלא השיקול שהכריע בין הפירושים היה רק מה שהבין המחבר שמתיישב היטב על לשון המקרא.

כל עוד עוסקים התומכים בלהתגונן ולהסביר על כל הדוגמאות שבהם נקט את הפירוש הפחות נשגב ולשכנע למה זה היה מוצדק מבחינת הפשט, עדיין הצופה מהצד עלול שלא להשתכנע שאין כאן עיקרון כנ"ל ואין ולאו רפי בידיה מי כאן יותר משכנע.

דרך משל בדוגמה האחרונה עיינתי וראיתי שהמלבי"ם הנצי"ב ורד"ץ הופמן הלכו בעקבות הרמב"ן, קשה לי להשתכנע שזה כ"כ מובן מאליו שהפשט כאן הוא לא ככה, כמובן שזה עדיין לא מעיד למה המחבר חשב אחרת האם מחמת המגמה הנ"ל או מסיבות האחרות, ולזה נצרך בדיקה מקיפה והשוואה של המון מקומות, התוצאה היא שאני יוצא מסופק.

אבל אם יביאו עשרות דוגמאות הפוכות זה יועיל יותר מאלף ויכוחים על הדוגמאות הבעייתיות, ובמידה שיש דוגמאות כאלו זו גם מלאכה קלה יותר עשרת מונים.

אם כבר יצאה חוברת כזו ולא נתקלתי בה נא להפנות אותי.

[החוזר]

לגופו של דבר, התברר כאן שהפירוש שהוצג שם כפירוש הרש"ר, כבר מופיע בכמה ראשונים. מובן מאליו, שאין עוד להקל בו ראש. אכן, האם עובדה זו פוטרת את עורכי הפירוש מלהסביר למה בחרו דוקא בפירוש זה?! עכו"כ כשלא ידעו שמקורו בראשונים?! לענ"ד לא ולא. ודברי הרמב"ן שהובאו כאן, רק מחזקים את הביקורת.

דוגמה זו משתבחת עם הזמן.
העובדה שמקורו של "הפשט הפשטני" בראשונים מוכיחה שפשטנות יתר היא לא תמיד פסולה. גם במקרה שאלמלא הראשונים, היינו ממהרים לשרוף את החיבור בגלל הפשט הפשטני.
אבל ניתן ללמוד גם הרבה יותר מזה:
רש"י מפרש רק חלקים קטנים מהמקרא. הרבה דברים הוא משאיר ללא פירוש, כאשר ניתן לומר אלף סברות לכאן ורבבה לכאן למה לא פירש את הדברים שהשאיר בשתיקה.
נראה שכיום קיימת הסכמה כללית שיש מקום לפירוש מקיף ויסודי, שמפרש באופן צמוד את דברי התורה, מילה במילה, ובכך להתעורר לחשיבות הדיוק בכל מילה בתורה.
המחברים בחרו בקו פרשני מסוים, לפרש את התורה בדרך הקרובה לפשט הלשון. בחירה לא בלתי סבירה, לפחות בחלקים שאין עליהם רש"י.
השאלה מתעוררת מה עליהם לעשות במקומות שיש רש"י. האם שם הם חייבים לסטות מהקו השיטתי שלהם ולאמץ את פירושו של רש"י, או שמותר להם גם שם להציג את מה שהיו אומרים אלמלא רש"י. הרי הספר לא מתנער מרש"י, אלא הוא השלמה לרש"י (שמודפס על הדף) וכך הוצגו הדברים.
ממה שלמדתי כאן בפורום הבנתי שהקו של החיבור הוא בחירה שיטתית בפירוש היותר מתקבל על הדעת, פשוט, אנושי, בתור בסיס ראשוני להבנה מעמיקה יותר.
ממילא, הדרישה מן העורכים להסביר למה הם העדיפו את רש"ר הירש על פני הרמב"ן היא דרישה מופקעת לגמרי. הם נצמדו לקו מסוים של פרשנות, לא משנה מבטן מי יצא.
מי שהפרמטר שלו לפשט הוא מקור הסמכות - ילמד ממילא מקראות גדולות, או יותר מדויק רש"י ורמב"ן וחסל.
כל החידוש של החיבור הנוכחי הוא לא האוטוריטה, אלא התוכן.
הדרך לבדוק זאת היא לקחת את הדוגמה הזו, "כי טוב הוא", ולבחון איזה פירוש היה נראה בעינינו אלמלא ידענו איזה מפרש אמר מה.

[להתהלך]

הרב ברנסדופער.PNG (177.7 KiB) נצפה 5407 פעמים

[החוזר]

הנה מכתב חדש שהגיע מרבי משה בראנסדפוער

מכתב הרב ברנדסדורפר על פשוטו של מקרא שבט תשפ''ג.pdf

כדאי להעיר לרב בראנדסדארפער, הכותב ש"כבר התאזר המחבר שליט"א יחד עם אחוזת מרעיו ת"ח מופלגים" לערוך את הספר מחדש, שהחיבור הזה לא התנהל כצוות עורכים במפעל, אלא כולו נערך על ידי הרה"ג רבי נפתלי שליט"א ובנו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

רש"י מפרש רק חלקים קטנים מהמקרא. הרבה דברים הוא משאיר ללא פירוש, כאשר ניתן לומר אלף סברות לכאן ורבבה לכאן למה לא פירש את הדברים שהשאיר בשתיקה.

להעיר מלשון השו"ע הרב בקונטרס אחרון או"ח סי' רפ"ה אות א' - באותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם מחמת פשיטותם וכן בכל פסוק יש כמה וכמה תיבות שאין עליהם פירש"י לפי שאינו צריך וכו'.

ונראה שדעתו שלדעת רש"י לא היה צורך לפרש מקומות אחרות, וצ"ע.

[האמת אדרוש]

אני רוצה להציע למחברי או תומכי הפירוש הצעה חדשה.

במקום להיגרר אחרי המתנגדים ולהתפלמס עם כל דוגמה שהם מביאים להוכיח שברור שבאמת הפירוש החזל"י הניסי והנשגב אינו הפשט, שיאספו מרחבי החומש עשרים או שלושים מקומות שבהם נקט המחבר דוקא את הפירוש הנשגב כפשט העיקרי והראשון בפסוק (ולא רק כהרחבה ותוספת), לכל דוגמה יהיה מצורף הציטוט מהפירוש לצד ציטוטים מפשטנים אחרים שנקטו בפירוש גשמי יותר ונשגב פחות, ובכך יהיה ברור לכל מבקשי האמת שאכן לא היתה כאן מגמה פסולה גם לא בשוגג אלא השיקול שהכריע בין הפירושים היה רק מה שהבין המחבר שמתיישב היטב על לשון המקרא..

דוגמה א:
בביאור המטעמים אשר אהב יצחק, בחומש פש״מ מפרש על פי רבינו בחיי שהכוונה דעל ידי התענוג יכול לעלות למדריגות ברוחניות וכו׳.

ולא הביאו מש״כ הרד״ק שהזקנים נפשם קצה בהם ומתאוים המאכלים ומבקשים דבר חדש מוטעם במאכלם. אף שודאי כוונתו על דרך הנ״ל, ואף שבדבריו מיושב מאיזה טעם הוצרך יצחק דוקא ל״ציד״.

וכהנה רבות.

[במסתרים]

כדאי להעיר לרב בראנדסדארפער, הכותב ש"כבר התאזר המחבר שליט"א יחד עם אחוזת מרעיו ת"ח מופלגים" לערוך את הספר מחדש, שהחיבור הזה לא התנהל כצוות עורכים במפעל

למאי נפק"מ?
עכ"פ משמע שיודע ולכן במהדו"ק מזכיר "המחבר" ורק לגבי המהדורא החדשה הוסיף אחוזת מרעהו.

[איש_ספר]

המחברים בחרו בקו פרשני מסוים, לפרש את התורה בדרך הקרובה לפשט הלשון. בחירה לא בלתי סבירה, לפחות בחלקים שאין עליהם רש"י.
השאלה מתעוררת מה עליהם לעשות במקומות שיש רש"י. האם שם הם חייבים לסטות מהקו השיטתי שלהם ולאמץ את פירושו של רש"י, או שמותר להם גם שם להציג את מה שהיו אומרים אלמלא רש"י. הרי הספר לא מתנער מרש"י, אלא הוא השלמה לרש"י (שמודפס על הדף) וכך הוצגו הדברים.

אני לא מסכים עם כל דבריך (ידיעה חסרת ערך עכו"כ כשאין לי כח לנמק את דעתי...) רק אתייחס מן הצד לתחילת דבריך. עובדתית זה לא נכון. הפירוש הרצוף שלהם אין לו שום זיקה לרש"י, הוא לא השלמה לרש"י אלא פירוש חדש. כבר הצעתי למי שיש בכוחו לקחת את הדוגמא שעלתה כאן מהחומש הכוללת את פרשת המן ולהשוות עשרה חמש עשרה פסוקים ראשונים, ויווכח כמה שינויים בין הפירוש לבין רש"י.

[החוזר]

אני לא מסכים עם כל דבריך (ידיעה חסרת ערך עכו"כ כשאין לי כח לנמק את דעתי...) רק אתייחס מן הצד לתחילת דבריך. עובדתית זה לא נכון. הפירוש הרצוף שלהם אין לו שום זיקה לרש"י, הוא לא השלמה לרש"י אלא פירוש חדש. כבר הצעתי למי שיש בכוחו לקחת את הדוגמא שעלתה כאן מהחומש הכוללת את פרשת המן ולהשוות עשרה חמש עשרה פסוקים ראשונים, ויווכח כמה שינויים בין הפירוש לבין רש"י.

למרבה הצער ניסחתי את דבריי באופן קלוקל ובלתי מובן. אנסה לנסח מחדש.
ככל הנוגע לחלקים שאין עליהם פירוש רש"י, לגיטימי וסביר לפרש בדרך הקרובה לפשט הלשון.
כאן מתעורר הספק מה לעשות בחלקים שיש עליהם פירוש רש"י:
1. לפי דרך אחת, בחלקים אלה חובה להיצמד לרש"י ולעזוב את הפשט.
2. לפי דרך אחרת (בה נקטו בעלי פש"מ), מותר להיצמד לקו השיטתי והעקבי של הפירוש ולפרש גם את החלקים הללו באופן פשטני. אולי מתוך תפיסה שפירושו של רש"י (בחלקים שאינו פשטני) הוא לא הפירוש הכי בסיסי, אלא קומה נוספת על הפשט, וגם אם לא דוחים חלילה את פירוש רש"י מותר להבין מה הפשט היסודי יותר.

אך כל זה איננו העיקר. העיקר הוא ההמשך, שהפירוש הזה הציב לעצמו מטרה ללכת בקו פרשני מסוים, היינו באמת להיצמד ככל שניתן לפשט (כפי שהם מבינים וממשיגים אותו). כך שההאשמה שכאן ושם ופה הם לא פירשו כמו רש"י/רמב"ן היא האשמה שלא במקומה, כי הם לא הבטיחו להביא את הפרשנים הכי מוסמכים, אלא פרשנות בסגנון מסוים אותו הם מוצאים פעם אצל הספורנו ופעם ברש"ר הירש ופעם ברמב"ן.

[זיז שדי]

היות והפירוש מופיע בראשונים, מחקתי את ההלצה ששרבטתי בחוסר מחשבה. חטאתי עויתי ופשעתי, ולך ה' הסליחה.

ופירוש המופיע רק באחרונים מותר לזלזל בו???? וכל המלעיג וכו"

[זיז שדי]

אז מה היא כן הסכנה האמיתית בביאור פשוטו של מקרא?

הנה מאז ניתנה התורה הקדושה לישראל ועברה מאש שחורה על גבי אש לבנה לדיו שחור על גבי גויל לבן, גם הסט"א לא טמן ידו בצלחת וגם את זה לעומת זה עשה האלוקים, אשר בתוך התורה טמונים נסיונות עצומים אשר שם פועל הסט"א למען הפנות את בית ישראל מאחרי ה'

והנה בדורות הקודמים עיקר הנסיונות היו בדרש התורה החל מישוע הנצרי וחבר תלמידיו המהפכים דברי אלוקים חיים למינות, ועד המספלספים ההולכים בשיטת אריסטו, אשר עיקר דרכם בלימוד התורה היה בעקירת פשטי המקרא וריחוק הדברים, בדרכים שונים ומשונים ע"י אמירת משל היה, או דרשת הפסוקים בדרך אליגורית, וכבר החרימם הרשב"א וחכמי דורו, יכרת ה' כל שפתי חלקות. ולכן באותם הימים עיקר לימוד התורה לתשב"ר היה על ידי קירוב הדברים ולימוד פשטי המקרא למען דעת כי הכל כצורתו, ועיקר חינוך התינוקות למען קיים כל פשטי המצוות כפי עולמינו השפל, ואע"פ שכל דבר תורה נשגב ונעלה עד אין סוף אך בכ"ז יש לדעת כי החיצון הוא הדרך להגיע לפנימי ואם יפול היסוד יפול הבניין. ולכן כתבו רבותינו הראשונים פירושיהם על פי פשטות הפשט.
אך משראה הסט"א וכת דיליה כי לא תהיה תפארתם על הדרך הזה, וכל בית ישראל קהל קדושים רחקו מן הדרך הזה, על כן הפכו פניהם אל הצד השני ואם אמנם כבר נטעו שורש פורה ראש ולענה תלמידי צדוק וביתוס הרי עתה הרעו לעשות והצליחו לגרום לתינוקות לסור מאחרי ה' דווקא על ידי קירוב הדברים אל השכל וההתלוצצות מהם, והתחיל בזה שפינוזא שר"י והומשך ע"י הרבה מאנשי המחקר בדורות האחרונים.
וכיוון שראו רבותינו את גודל הסכנה הטמונה באנשי רשע אלו ומינות וליצנות משכי, התחילו לתקן להרחיק הדברים מן השכל ולהראות לתשב"ר מגיל צעיר שיש עומק עד אין סוף בכל פסוק ופסוק ותחילת הדברים מפירש"י אשר בו נראה גדלות עומק הפשט ולא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא. ובזה ילמד כל נער למען דעת ליראה את ה' אלוהיו ולשמור את כל מצוותיו.
והנה ללמד לתינוקות את הביאור החדש אשר אם אמנם כולו מחמדים מביאורי רבותינו נ"ע, אך סכנה גדולה היא לקרב הדברים כל כך אל השכל הצעיר של תשב"ר אשר עדיין לא ידע להבחין, ובזה יהיה פתח ח"ו למינות להיכנס אשר כל באיה לא ישובון.
ולו איישר חיל הייתי מבקש מאת גדולי הדור האמתיים שיוציאו מכתב הוקרה והערכה על הפועל החשוב של ביאור המקרא אשר כולו מחמדים אך באזהרה כפולה ומכופלת שלא ילמד אדם את בנו בספר נזה עד שהגיע שכלו למקום שאין בו סכנה, וכן שלא ילמד אדם בזה טרם למד את פירושו רש"י הק' מתחילתו ועד סופו, למען דעת כי אין תורתינו הקדושה כספר אחר, ולא רק שיש בו עומק ברמז ודרוש אלא גם בפשטו יש בו כמה וכמה רבדים העמוקים זה מזה. וכולן נתנו מרועה אחד ממההקב"ה. ועיין בזה טובא ותשכח

[בברכה המשולשת]

וראשון המפרשים לפי פשוט של מקרא הוא רש"י הק' .

מבחינת הזמן?
כי למיטב ידיעתי זה לא נכון

[זיז שדי]

מבחינת הזמן?
כי למיטב ידיעתי זה לא נכון

לא התכוונתי מבחינת הזמן בדווקא, אלא בעיקר כלומר ראש וראשון במעלה (כמובן שאיני בא להשוות ח"ו, אך כך התקבל) אך גם מבחינת הזמן זה בערך נכון כי רוב אם לא כל הקודמים הם בעיקר מתרגמים או מדקדקים, ולא כתבו באופן פירוש. (חוץ מרשב"ח כמדומני)

[בריה נמוכה]

ההבדל ברור.
אני בעוה"ר מסתכל מזמן לזמן בדעת מקרא על נ"ך כשיש לי שאלות (בעניני דקדוק ואחרות) שלא מצאתי להן תשובה במפרשים שבמקראות גדולות, אבל יש ביני לבינו מחיצה מבדלת ומתחילה אני קורא שם בנפה וכברה, את הטוב נקבל וכו'.
לא כן בפשש"מ שבא בחלוקא דרבנן ומשפיע [לטענת המעוררים] שלא לרצון, על זה דאבה נפשם.

זכינו שהרב דרומי עצמו ביאר שיטתו
ואלו דבריו

כדאי לציין, שכותב(י) הפירוש 'דעת מקרא' בדרך כלל כותבים בסגנון של חקירה פתוחה, כלומר: לא קובעים בפסקנות שכך וכך הוא הפירוש, אלא החוקר מעלה בפני הלומד את מה שהעלה, והוא נותן ללומד להחליט לבד אם לקבל אם לרחק וכו' וכו'. כך לדוגמא המלה 'ואפשר' חוזרת על עצמה בפירוש זה שוב ושוב, כאשר הכותב מביא השערות שהוא בעצמו לא בטוח בהם. גם המלה 'ונראה' חוזרת על עצמה הרבה מאוד פעמים, להדגיש את חוסר הוודאות. והרבה פעמים גם נכתב 'והשווה'... - כלומר, אנו מביאים לך את המקור הדומה, ואתה תחליט לבד כיצד להשוות בינו לבין המקור כאן.

לדוגמא, בפסוק המספר על לידת משה רבינו - "ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים", הביאו שלושה פירושים זה אחר זה, בלי לתת 'ציונים' לפירושים ולהכריע ביניהם, אלא כרוכל המציע את כל מה שיש במרכולתו:

"ותרא אותו כי טוב הוא -

שהוא נאה וחביב, ואף שכל תינוק חביב על אמו ונאה בעיניה - זה היה נאה ביותר, ומשהתבוננה והסתכלה בו נוכחה כי טוב הוא.

פירוש אחר: ראתה שהוא בריא וחזק ויכול לסבול את היסורים הצפויים לתינוק במקום המחבוא.

פירוש אחר: שהוא תינוק שקט, שאינו צורח הרבה בבכי; ועל כן יכלה אמו להחביאו שלשה חדשים".

[ולאחר מכן, בסיכום הפרשה, מביאים גם היבט נוסף: "הלשון האמורה בהולדת משה, 'ותרא אותו כי טוב הוא', דומה ללשון האמורה במעשה בראשית 'וירא אלקים כי טוב', וביחוד ללשון האמורה שם בבריאת האור 'וירא אלקים את האור כי טוב'. וכבר עמדו בעלי האגדה על כך ודרשו, 'כשנולד נתמלא כל הבית אורה'"].

בקיצור, לא קובעים במסמרות אלא משאירים כמה אופציות פתוחות.

בכך שונה הוא לגמרי מפירוש אחר שנתחבר לאחרונה, שבו יושב הכותב ודורש כמפי הגבורה וכאילו נמסרה לו הלכה למשה מסיני מהו 'פשוטו' של מקרא, ויכול הוא לקחת הברקה נאה של אחד מאחרוני האחרונים ולהפכה ל'פשוטו' הבלעדי של המקרא תוך התעלמות מכל פשטי הראשונים.

וכמו במקרה זה עצמו

להשלמת התמונה אין אלא להביא את הקטע מספר באר התורה של ר' שלום דוב שטיינברג ז"ל שאף הוא לא הלך בדרך דעת מקרא שלא קובעים במסמרות אלא משאירים כמה אופציות פתוחות.

אלא נקט כפירוש האחר שנתחבר לאחרונה, שבו יושב הכותב ודורש כמפי הגבורה וכאילו נמסרה לו הלכה למשה מסיני מהו 'פשוטו' של מקרא.

[ח. רוזנברג]

וראשון המפרשים לפי פשוט של מקרא הוא רש"י הק' .

מבחינת הזמן?
כי למיטב ידיעתי זה לא נכון

מי הראשון שפירש פשוטו של מקרא בשיטתיות לפני רש"י? כוונתך לרס"ג?

[בינה להבין]

דוגמה א:
בביאור המטעמים אשר אהב יצחק, בחומש פש״מ מפרש על פי רבינו בחיי שהכוונה דעל ידי התענוג יכול לעלות למדריגות ברוחניות וכו׳.

ולא הביאו מש״כ הרד״ק שהזקנים נפשם קצה בהם ומתאוים המאכלים ומבקשים דבר חדש מוטעם במאכלם. אף שודאי כוונתו על דרך הנ״ל, ואף שבדבריו מיושב מאיזה טעם הוצרך יצחק דוקא ל״ציד״.

וכהנה רבות.

דוגמא ב: בביאור "מי כמוך באלים" רמזו לפי' הרמב"ן דהכוונה למלאכים, ולא הסתפקו בפי' רש"י דהכוונה לחזקים

[בברכה המשולשת]

וראשון המפרשים לפי פשוט של מקרא הוא רש"י הק' .

מבחינת הזמן?
כי למיטב ידיעתי זה לא נכון

מי הראשון שפירש פשוטו של מקרא בשיטתיות לפני רש"י? כוונתך לרס"ג?

אכן.
כיוונתי גם לתרגום אונקלוס.
(ויעויין גם בשרידי המקורות לפרשנות היהודית ביוון שהביא פרופ' תא שמע המנוח במאמרו על כך)

[זיז שדי]

אכן.
כיוונתי גם לתרגום אונקלוס.
(ויעויין גם בשרידי המקורות לפרשנות היהודית ביוון שהביא פרופ' תא שמע המנוח במאמרו על כך)

כפי שאמרתי רוב אם לא המפרשים הראשונים קודם רש"י היו מתרגמים (אונקלוס, ת"י, רס"ג, ונמצאו גם שרידי תרגומים במגילות ים המלח) או מדקדקים, (מנחם, דונש, ן' חיוג', ו' גנאח, ואחרים) היו גם מפרשים מבין הקראים אך בהמה לא דרכה נפשי, יוצאים מן הכלל הם פילון האלכסדרוני אך דרך פירושו זר מדרך רבותינו, ורשב"ח כמדומני הוא הראשון מבין הפירושים ששרדו. אך כאמור רש"י הקדוש הינו ראש וראשון המפרשים כמו שנתקבל בכלל ישראל.

[בינה להבין]

רש"י מפרש רק חלקים קטנים מהמקרא. הרבה דברים הוא משאיר ללא פירוש, כאשר ניתן לומר אלף סברות לכאן ורבבה לכאן למה לא פירש את הדברים שהשאיר בשתיקה.
נראה שכיום קיימת הסכמה כללית שיש מקום לפירוש מקיף ויסודי, שמפרש באופן צמוד את דברי התורה, מילה במילה, ובכך להתעורר לחשיבות הדיוק בכל מילה בתורה.
המחברים בחרו בקו פרשני מסוים, לפרש את התורה בדרך הקרובה לפשט הלשון. בחירה לא בלתי סבירה, לפחות בחלקים שאין עליהם רש"י.
השאלה מתעוררת מה עליהם לעשות במקומות שיש רש"י. האם שם הם חייבים לסטות מהקו השיטתי שלהם ולאמץ את פירושו של רש"י, או שמותר להם גם שם להציג את מה שהיו אומרים אלמלא רש"י. הרי הספר לא מתנער מרש"י, אלא הוא השלמה לרש"י (שמודפס על הדף) וכך הוצגו הדברים.
ממה שלמדתי כאן בפורום הבנתי שהקו של החיבור הוא בחירה שיטתית בפירוש היותר מתקבל על הדעת, פשוט, אנושי, בתור בסיס ראשוני להבנה מעמיקה יותר.
ממילא, הדרישה מן העורכים להסביר למה הם העדיפו את רש"ר הירש על פני הרמב"ן היא דרישה מופקעת לגמרי. הם נצמדו לקו מסוים של פרשנות, לא משנה מבטן מי יצא.
מי שהפרמטר שלו לפשט הוא מקור הסמכות - ילמד ממילא מקראות גדולות, או יותר מדויק רש"י ורמב"ן וחסל.
כל החידוש של החיבור הנוכחי הוא לא האוטוריטה, אלא התוכן.

אם באים לדון מה היה כוונת המחברים [הן לשלול והן בעדם] אין להתעלם ממה שכתבו המו"ל בהקדמה שהם באו להרחיב את פי' החומש ע"פ דברי שאר מפרשים [דהיינו חוץ מרש"י "שהוא רבינו הגדול רבן של רבותינו הפרשן הראשי והעיקרי" שלזה מיוחד הרש"י כפשוטו] שגם בדבריהם נמצא תוכן רב ועשיר הנוגע לפשטם של דברי המקרא

[סגי נהור]

רש"י מפרש רק חלקים קטנים מהמקרא. הרבה דברים הוא משאיר ללא פירוש, כאשר ניתן לומר אלף סברות לכאן ורבבה לכאן למה לא פירש את הדברים שהשאיר בשתיקה (...)
המחברים בחרו בקו פרשני מסוים, לפרש את התורה בדרך הקרובה לפשט הלשון. בחירה לא בלתי סבירה, לפחות בחלקים שאין עליהם רש"י.

יש להעיר שדוקא לאור המקובל שבמקום שרש"י שותק ס"ל שהדברים מובנים מעצמם, סבירה יותר הבחירה לפרש במקומות אלו ע"פ פשט הלשון או המעשה, שהרי כוונת רש"י שבמקומות אלו יובנו הדברים מתוך עצמם (ולא מתוך מדרשי חז"ל וכיו"ב - שלא הביאם!). ופשוט.
יוצאים מכלל זה המקומות ששתיקת רש"י היא מתוך שסמך על פירושו במק"א.

[זאב ערבות]

כפי שאמרתי רוב אם לא המפרשים הראשונים קודם רש"י היו מתרגמים (אונקלוס, ת"י, רס"ג, ונמצאו גם שרידי תרגומים במגילות ים המלח) או מדקדקים, (מנחם, דונש, ן' חיוג', ו' גנאח, ואחרים) היו גם מפרשים מבין הקראים אך בהמה לא דרכה נפשי, יוצאים מן הכלל הם פילון האלכסדרוני אך דרך פירושו זר מדרך רבותינו, ורשב"ח כמדומני הוא הראשון מבין הפירושים ששרדו. אך כאמור רש"י הקדוש הינו ראש וראשון המפרשים כמו שנתקבל בכלל ישראל.

אם תוציא את ביאורי הלשון והדקדוק מפירש"י, יש מעט מאוד פירושים מקוריים משלו. רוב ככל הפירוש כידוע וכפי שנכתב כאן הוא ליקוט מדרשים ועריכתם, כך שלא ברור אם ניתן לקרוא לפירושו - פירוש במשמעות הרגילה, כמו למשל פירוש הרמב"ן. באותה מדה גם פשוטו של מקרא לכאורה אינו פירוש מצד עצמו אלא ליקוט פירושים, וזה מקור הבעיה, מכל מבחר ומגוון הפירושים הקיימים מדוע בחרו במה שבחרו, שכן לכאורה מתקבל הרושם שיש למלקטים אגנדה מסויימת שלא מסתדרת היטב אצל חוגים מסויימים.

[זיז שדי]

אם תקרא את מה שכתבתי לעיל תראה שהאג'נדה היא לפרש את 'פשוטו של מקרא' כפי הפשט היותר פשוט וכמו שאמרנו שזה כולל את הכל, ואינני מבין למה לחוג מסויים יהיה בעיה בזה אם לא שהבעיה שלהם היא החוג שלדעתם משתייכים חלק מהמחברים, וכמו שנתבאר כבר מעורב בזה המון מש"ר שקר ורמאות.

[האמת אדרוש]

ומה הפשט ו"ולא יכלה עוד הצפינו"? היות ואין לי את החומש, אני יכול רק לשער. ההמשך נמחק לבקשת הכותב

בלי לדבר על גוף הפשש"מ (שלא ראיתיו ואינו בתחום התענינותי) איזה פי' ראוי להביא ואיזה לא, אבל הפי' הנ"ל מקורו אצל הגה"צ רש"ר הירש, וכך פי' את הפסוק ולא יכלה וגו':

יש להוסיף כי לדעתו זהו פשוטו ומשמעו של ״טוב״ במשמעות הפסוק

[זאב ערבות]

אם תקרא את מה שכתבתי לעיל תראה שהאג'נדה היא לפרש את 'פשוטו של מקרא' כפי הפשט היותר פשוט וכמו שאמרנו שזה כולל את הכל, ואינני מבין למה לחוג מסויים יהיה בעיה בזה אם לא שהבעיה שלהם היא החוג שלדעתם משתייכים חלק מהמחברים, וכמו שנתבאר כבר מעורב בזה המון מש"ר שקר ורמאות.

אתה צודק ועל זה כנראה נסוב כל הפולמוס כאן, לא על עצם הפירושים שבחרו. ובכל אופן, מעניין לדעת כמה הוציאו את הספר מביתם בעקבות הפולמוס הזה, שכן הוא ממשיך להמכר במחירו המלא (כאן בסביבות 75 דולר).

[בברכה המשולשת]

אכן.
כיוונתי גם לתרגום אונקלוס.
(ויעויין גם בשרידי המקורות לפרשנות היהודית ביוון שהביא פרופ' תא שמע המנוח במאמרו על כך)

כפי שאמרתי רוב אם לא המפרשים הראשונים קודם רש"י היו מתרגמים (אונקלוס, ת"י, רס"ג, ונמצאו גם שרידי תרגומים במגילות ים המלח) או מדקדקים, (מנחם, דונש, ן' חיוג', ו' גנאח, ואחרים) היו גם מפרשים מבין הקראים אך בהמה לא דרכה נפשי, יוצאים מן הכלל הם פילון האלכסדרוני אך דרך פירושו זר מדרך רבותינו, ורשב"ח כמדומני הוא הראשון מבין הפירושים ששרדו. אך כאמור רש"י הקדוש הינו ראש וראשון המפרשים כמו שנתקבל בכלל ישראל.

כל תרגום הוא גם פירוש

[זאב ערבות]

ופירוש הוא גם תרגום, לא משנה עם זה משפה לשפה או באותה שפה, יש מה שנקרא מלון עברי לועזי ויש מלון עברי עברי. מן הראוי להביא כאן קטע מהמבוא שכתב ר' חנוך טוביאס לספר מעייני אגם של ר' אברהם מאיר גלאנצר זצ"ל

[בינה להבין]

באותו ענין:
בענין אם אפשר לדון מגופו של ספר לגופו של איש ולהיפך, (אולי מקום הודעה זו באשכול המקביל, וההנהלה יבחר) ראיתי לציין בזה לדעתו של אחד מגדולי הדור מלפני מאה שנה
בספר אדמורי בעלז חלק ב עמ' פה מסופר אודות הטענות שהיו נגד המלבי"ם מפני מה שכתב בספרו, ושם מסופר שהאדמ"ר מהר"י מבעלז שלח לתהות על קנקנו של המלבי"ם ולאחר שנתברר לו שהוא אדם צדיק לא רצה עוד לשמוע דבר רע על ספריו

[בינה להבין]

דוגמה א:
בביאור המטעמים אשר אהב יצחק, בחומש פש״מ מפרש על פי רבינו בחיי שהכוונה דעל ידי התענוג יכול לעלות למדריגות ברוחניות וכו׳.
ולא הביאו מש״כ הרד״ק שהזקנים נפשם קצה בהם ומתאוים המאכלים ומבקשים דבר חדש מוטעם במאכלם. אף שודאי כוונתו על דרך הנ״ל, ואף שבדבריו מיושב מאיזה טעם הוצרך יצחק דוקא ל״ציד״.
וכהנה רבות.

דוגמא ב:
בביאור "מי כמוך באלים" רמזו לפי' הרמב"ן דהכוונה למלאכים, ולא הסתפקו בפי' רש"י דהכוונה לחזקים

דוגמא ג:
"איש תם יושב אהלים" האע"ז הביא פי' כמו יושב אוהל ומקנה, ופשש"מ פי' על עסק התורה, והרחיבו בזה ע"פ הרד"ק עיי"ש

[לייבעדיג יענקל]

דוגמא ג:
"איש תם יושב אהלים" האע"ז הביא פי' כמו יושב אוהל ומקנה, ופשש"מ פי' על עסק התורה, והרחיבו בזה ע"פ הרד"ק עיי"ש

גם רשב"ם וחזקוני פירשו כראב"ע

[פילווישוק]

דומני שיש תופעה מוזרה באשכול זה, ואולי פספסתי משהו.

התפרסם מכתב מאת וביוזמת דיין קראוס שליט"א לזכות החומש. בהמשך התפרסמו דברים שיכולים להתפרש כחזרה ועל זה נסוב הוויכוח לאחרונה. משום מה, אף אחד לא התייחס לתוכן הפירסום בחלקו שהוא לענ"ד הרבה יותר משמעותי. אם את שמו של הרב קראוס מכירים בעיקר יוצאי אנגליה, הרי שהצטרף אליו הגר"א גורביץ שליט"א, ר"י גייטסהעד, גדול ראשי הישיבה ומרביצי התורה באירופה כבר עשרות שנים. זאת ועוד, הגר"א הינו תלמיד מרן רי"ז הלוי זיע"א [מקבוצת התלמידים הראשונה של בנו הגרי"ד שהוקצב להם זמן לדבר בלימוד עם הגרי"ז], ויש אפילו שמועות שהגרי"ז חפץ בו לחתן לבתו. ידוע לכולם שהגר"א נוטה לקנאות בריסקאית. והנה, יוצא מכתב הגנה מנומק - ככל דבר שיוצא מתח"י הגר"א שליט"א - בצורה מקורית, ולמכתב זה אין התייחסות. והוא פלא!!

ולעצם הטיעון המחודש שמעלה הגרא"ג כפי הבנתי: הקדושה של דברי חז"ל ורש"י אינה קשורה לכך שזו כוונת הכתוב, אלא כי אלו דברי חז"ל ורש"י. מכיון שכן - שום פירוש אחר אינו יכול להוות זלזול בדברי חז"ל ורש"י. אלא שנכון להזכיר שאין לעסוק בפירושים נוספים לפני לימוד חז"ל ורש"י, שהגר"א מציין שלא תמיד תואמים, ומעורר שעניין זה צריך לימוד לגופו.

דומני שזה הפרסום הענייני ביותר שראינו עד כה, וחבל שיעבור מתחת לרדאר.

[דורשי יחודך]

אני רוצה להציע למחברי או תומכי הפירוש הצעה חדשה.

במקום להיגרר אחרי המתנגדים ולהתפלמס עם כל דוגמה שהם מביאים להוכיח שברור שבאמת הפירוש החזל"י הניסי והנשגב אינו הפשט, שיאספו מרחבי החומש עשרים או שלושים מקומות שבהם נקט המחבר דוקא את הפירוש הנשגב כפשט העיקרי והראשון בפסוק (ולא רק כהרחבה ותוספת), לכל דוגמה יהיה מצורף הציטוט מהפירוש לצד ציטוטים מפשטנים אחרים שנקטו בפירוש גשמי יותר ונשגב פחות, ובכך יהיה ברור לכל מבקשי האמת שאכן לא היתה כאן מגמה פסולה גם לא בשוגג אלא השיקול שהכריע בין הפירושים היה רק מה שהבין המחבר שמתיישב היטב על לשון המקרא.

לפני למעלה משנה הבאתי רשימה של דוגמאות כאלה, והנני חוזר כאן על הדברים:

בתחילת פרשת וישלח הספר מאריך להביא את המדרשים אם מלאכים ממש או שלוחים. יכלו לכתוב שזה שלוחים אבל דוקא הביאו את המדרש שמדובר במלאכים "משרתי ה'" כלשונם.

בפסוק "ויאבק איש עמו" הביאו באריכות מחז"ל שמדובר בשרו של עשו כו'.

בפסוק "שלחני כי עלה השחר" הביאו את החז"ל שהגיע זמני לומר שירה.

בענין גיד הנשה הביאו באריכות מלשונות הרמב"ם והחינוך אם אני לא טועה.

בפסוק "ויבא יעקב שלם" הביאו את הגמרא "שלם בממונו שלם בתורתו כו'."

בפסוק "והחליפו שמלתכם" הביאו באריכות מהגמרא ורמב"ם לגבי טומאת עבודה זרה מדברי סופרים שיש לו רמז במקרא כו'.

בעמ' לב בחטא עץ הדעת, מביאים באריכות משער הכוונת להאריז"ל וממהר"ל להסביר מה היה קורה לולי החטא, איך שהיו מגיעים לתכלית מעלת ההשגה בה' כו'.

בחטא ראובן בפרשתינו, טרחו להסביר שלא היה כפשוטו, מצטטים את הגמרא בשבת מה כן היה.

(אני אישית מזדהה עם החשש לגבי תשב"ר שילמדו בספר זה, אבל ח"ו לחשוד את המחברים בשום כוונה פסולה, וכן למבוגרים שכבר מכירים חומש רש"י וכו' לענ"ד הוא ספר נפלא.)

[דורשי יחודך]

יצויין שהדוגמאות שהבאתי הם מהמעט מן המעט שעיינתי בספר, לפי בדיקת המדגם הנ"ל לא אופתע אם ישנם מאות דוגמאות כאלו לאורך הספר.

[הבאר ההיא]

הרב דורשי יחודך וכן שאר המביאים דוגמאות, הדגש צריך להיות על פירושים שהובאו בתור פשט וללא שהוכתרו בכותרת זה אינו פשט אלא דרש, כי על זה הדיון וכמו שכתבתי למעלה.
מאחר שאין בידי החומש אינני יודע איך זה בדוגמאות שהבאת ואני רק מבאר כוונת הצעת.

אני לא טוען שלא לגיטימי לפרש שכל אותם מקומות הם דרש, רק שאם הם פירשו את זה כפשט זה יזים את הטענות שנטענו עליהם וייתר את הדיון.

[זיז שדי]

הרב דורשי יחודך וכן שאר המביאים דוגמאות, הדגש צריך להיות על פירושים שהובאו בתור פשט וללא שהוכתרו בכותרת זה אינו פשט אלא דרש, כי על זה הדיון וכמו שכתבתי למעלה.
מאחר שאין בידי החומש אינני יודע איך זה בדוגמאות שהבאת ואני רק מבאר כוונת הצעת.

אני לא טוען שלא לגיטימי לפרש שכל אותם מקומות הם דרש, רק שאם הם פירשו את זה כפשט זה יזים את הטענות שנטענו עליהם וייתר את הדיון.

אם הם מפרשים את הדרש כפשט, אז זה גם מייתר את הספר ועושה אותו ללא נצרך, ולא ייחודי.

[חברא]

ראיתי משהו מעניין:
בקהלת (ב, ח)
עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנוּגֹ֛ת בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת:
מהו 'שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת'?
הכי איתא בגמרא (גיטין סח.)
עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות; שרים ושרות - אלו מיני זמר, ותענוגות בני האדם - אלו בריכות ומרחצאות, שדה ושדות - הכא תרגימו: שידה ושידתין, במערבא אמרי: שידתא.
וראה שם בגמ' אריכות גדולה לשם מה היה צריך שלמה המלך את השדים.

ועתה, אם היה פירוש 'פשוטו של מקרא' על קהלת, והיה מפרש 'שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת' - סוגי ארונות, מה היו אומרים עליו? שהוא לחינם נד מפירוש הגמרא ללא הכרח, ומחפש למעט בנס, ובכוחו של שלמה המלך וכו' וכו'.

אבל בערוך (ערך שדה א) כתב:

הערוך - אין מקרא יוצא מידי פשוטו.jpg (53.26 KiB) נצפה 5176 פעמים

וברש"י על קהלת:

שדה ושדות - מרכבות נוי, עגלות צב. ובלשון גמרא יש, שדה תיבה ומגדל: