השרש ג.ר.ם.

[ר_חיים_הקטן]

האם יש קשר בין כל מילים וביטויים שנגזרו מן השרש 'גרם'?
דהיינו:

• עֶצֶם (החלק הקשה שבאברי הגוף, עַצַמוֹת)
• עֶצֶם (העצמות של הגוף, כמו עַצְמִי)
• גרמא/גרמי (שמביא לידי תוצאה מסויימת)
• הגרמה (כגון ששחט שלא במקום הנכון)
• גורמי/גרמי שמיים (גופיים בשמיים, כמו השמש והירח וכו')

מה הצד השווה שביניהם? האם יש מראה מקומות שדיברו בענין הזה?

[במסתרים]

גרם

שני הראשונים אחד הוא ועיין רד"ק בשרשים (עצם) כמדומני.
השלישי יש להוציא שאינו לשון תורה *.
הרביעי עיין רש"י מ"ב ט יג (ועיין שם במצודות באופן אחר ושייך לעיל א-ב).
החמישי איני יודע מי נתן שם זה, ועכ"פ הוא השני דלעיל.

* כאן צויין לעזר אור של היעב"ץ https://musaf-shabbat.com/2010/12/28/%D ... %99%D7%9D/

[ר_חיים_הקטן]

חכם אחד העיר לי באישי:

איך אפשר לנתח השוואות מול שתי שפות? יש כאן מילים בלשה"ק ובארמית. ע"פ דרך "רמז" אפשר להכניס כל מיני משמעויות. אבל ע"פ האמת אינני יודע.
אם המושג גרמי שמים הוא מלשה"ק אני חושב שהוא מאותו משמעות של עצם שבגוף, שניהם עצמות - השלד של המבנה הכללי.

באמת הצדק אתו באיזשהו אופן, אך דא עקא שארמית ולשון הקודש נחשבים כשפה אחת לגבי הרבה דברים (וכגון לכתוב בהם גט, כדברי הרמ"א).

[עץ הדעת]

בהיות ואמרו רבותינו במקום שאין אנשים השתדל..
אמרתי אענה חלקי, כרם דל..

ובכן,
כדי לבחון את משמעותו של השורש, עלינו להביא תחילה את כל גזרותיו והטיותיו:
עצם, מדרגה, הכרעת משקל, סיבה, גוף שמיימי.
כל אלה שמות. ועליהם יש להוסיף פעל 'גרם'.

תחילה נביא השמות כצורתן, ואחר נדון באפשרות קישורם:

א) גרם – עצם.
הובא במקרא (בראשית מט): יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.
וכן כמילה נרדפת לעצם (איוב מ): עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.

עוד בלשון 'גרם' במובן עצם:
מצינו במקרא שיש בה לחלוחית: לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם (משלי יז).
וכן שהיא ביטוי לדבר קשה: בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יִפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם (משלי כה).
[והמלבי"ם (איוב שם) מפרש שהעצם היא דבר 'רך וקשה' לעומת הגרם שהיא 'קשה'].

ב) גרם [לשון השייכת ל'מדרגה'].
הובא במקרא: וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא (מ"ב ט).
והוא לשון ירידה ופגם (רש"י שם, ונראה לבארו שעיקרו 'ירידה' ושם הוא פגם וחסרון של אור השמש, והיא ירידה בחשיבות), או לשון מעלה (ע' רד"ק), או לשון 'עצם המדרגות' (מצודות).

ג) הגרמה – נתינת סכין השחיטה במקום הראוי לשחיטה, והוצאתה למקום שאינו ראוי לה.
הובא בגמ' (חולין ט:) כאחת מחמש הלכות שחיטה. והוא לשון הכרעת היד והטייתה (רש"י שם, ורשב"ם הנ"ל). ויש מפרשים שהוא מלשון מעלה, כי מקום השחיטה משופע כמדרגות (נימוקי יוסף שם לחד פירושא).

ד) גירומין – הדבר המועט הנוסף על המשקל.
הובא במשנה (ב"ב פח:) במובן של 'הכרעות המשקל', והוא מלשון הכרעה והטיה (רשב"ם שם ורש"י בחולין ט.). [אמנם הר"י מיגאש (שם, וכן משמע ברבינו גרשום) כתב שהוא 'תוספות'. ולא משמע לי שהוא פירוש ענייני].

ה) לשון ארמי בחז"ל – גרם [= היה סיבה לדבר אחר]. גרמא, גרמי.
[ואגב יש אסמכתא נאה לאפשרות הלימוד מארמית ללשון הקודש, בלשון זו עצמה של 'גרם', מדרשת חז"ל (נדה לא.) 'שנאמר יששכר חמור גרם - חמור גרם לו ליששכר'.]

ו) לשון הראשונים – גרמי השמים. [= הגלגלים וכוכביהם].

[עץ הדעת]

כעת ננסה בזהירות לתור ולדרוש על עיקר משמעותו של שורש מורכב זה.
הנה נראים הדברים שעיקרו הוא לשון 'גרירה', והוא כענין ה'הטיה' הנ"ל, דהיינו עצם התנועה מצד לצד.
וכן לשון 'גרם' מעלות, הרי היא שם לדבר שנועד לנוע עליו, כי מטרת המדרגה אינה לעמוד ולהתעכב עליה, אלא לנוע דוקא, ונמצא המהלך במדרגה 'גורר' עצמו מהכא להתם.
[וכמו כן לשון 'גר' [שהוא ענין גרירה בלא כפל הרי"ש] הוא ענין תנועה, כי כל זמן שאין האדם 'תושב' במקום מסוים, הרי הוא חש ב'גירותו', כלומר מרגיש עדיין ב'תנועה', ובזה הוא היפך התושב ה'מיושב', שיושב לבטח במקום ההוא.]
וכן לשון 'הגרמה' שבשחיטה, שעניינה הטיית ידו מחוץ למקום הראוי לשחיטה, הרי באופן זה נמצא שהסכין 'נגררת' ממקומה ונמשכת מעבר למקום הראוי לה. [ואין קורין 'נגרר' אלא למי שעבר ויצא ממקומו כ'תושב']. ופעולה זו של גרירה מדעת, נקראת 'הגרמה' בהפעיל, כלומר חידוש ויצירת גירות וגרירה.
ובזה יש לפרש לשון חז"ל בענין גרמא וגרמי, שעניינם הוא שדבר 'גורר' דבר אחר, והוא שהניע וגרם את עצם קיומו. ולמשל 'גרם כיבוי' וכדו', היינו שאינו עושה את פעולת הכיבוי עצמה, אלא פעולה אחרת ש'גוררת' בעקבותיה את הכיבוי. ונמצא שהכיבוי לא בא לעולם באופן ישיר, אלא נגרר ע"י פעולה אחרת שסיבבה אותו.
וכמו כן לשון 'גירומין', שלא באו לעולם בזכות עצמם, אלא ע"י המשקל של הדבר בכללו, ונמצאו נגררים וטפלים לעצם הדבר הנשקל. [ולפירוש המפרשים 'תוספת', ע' להלן].
ובאמת גם לשון 'סיבה' המורגל בלשוננו [מאת הקדמונים], הוא מלשון 'מסבב' ומניע בסיבוב. [ונראה שהוא לפי מה שביארו הקדמונים ששורש כל התנועות הם ע"י צבא השמים, והרי צבא השמים נעים בסיבוב].
ואולי מזה השם 'גרמי' השמים, שהם הסיבה וה'גורם' לכל היסודות שמתחת גלגל הירח. והרי הם כגרר זה הגורר הכל בסיבתו. [אם כי פשט הלשון שהוא מלשון 'עצם' וגוף הדבר].

עתה בוא נבוא אל ביאור שילוב הלשונות 'גרם' ו'עצם':
הנה לשון 'עצם', מורה על 'עיצומו' וכחו של הדבר, וכל השאר טפל אליו ונמשך מכחו.
ונראה שכמו כן לשון 'גרם', מורה על הדבר עצמו שגורר, כלומר שיש בו את כח הגרירה, ונמצא שהוא העיקר וכל הנגרר ממנו נטפל אליו.
ולפי זה, לשון 'עצם' היא על שם עיקר הדבר, והיא ההוראה העצמית ביחס לשאר חלקי הגוף שאינם עיקריים כמותה, אבל 'גרם' היא על שם היות בכוחה להניע חפצים ממקום למקום, או משום שהיא שורש התנועה של גוף האדם, כי התנועה היא ב'עצם' שהיא עיקר האיבר, ועליה יש 'בשר כראוי' כלשון חז"ל.

הנה כי כן, בגרמת שרשם המשותף נתחברו להם העצם והמדרגה וההגרמה והגירומין וגרמי השמים.

[עץ הדעת]

אמנם יש לציין, שלפי חלק מהמפרשים הנ"ל, יש מקום לפרש באופן אחר, שעיקר לשון 'גרם' מורה על 'עצם הדבר', אלא שהדבר העצמי אשר כחו בו, יוכל לפעול ו'לגרור' אחריו דברים שאינם כחם בם.
ו'גרמי השמים' הם 'עצמותם' של השמים, שהרי אין בהם דבר מלבד אלו הגופים הגדולים הנכבדים.

ופירוש זה כתבתי בעיקר בשביל ביאור תיבת 'גירומין' הנ"ל, שפירשה הר"י מיגאש שם לשון 'תוספות'. ולאור הנ"ל נראה שביאורה הוא 'תוספת' על העיקר. והיינו שהשורש 'גרם' משמש כאן דבר והיפוכו, שאם 'גרם' מורה על עצם הדבר ועיקרו בלא תוספת, הרי 'גירומין' הם דוקא התוספת על העיקר.
ולפ"ז 'גרם' המעלות, היינו עצמותם ועיקרם של המעלות, והיא המעלה העליונה, אשר כל שתחתיה כטפלים לה ואינם אלא אמצעי בשביל להגיע עדיה, והרי היא גוררתם בסיבתה.

אבל תיבת 'הגרמה' לא תתבאר יפה לפי זה. שהרי אין בה 'תוספת' ולא 'עצמות הדבר'. [ודוחק לומר שהמגרים נמצא 'מוסיף' על מקום השחיטה].
הלכך מחוורתא כדאסברן מעיקרא.

[עץ הדעת]

עתה נשוב להשלים הענין:

הנה נוסף על הנ"ל, יש במקרא בשלשה מקומות גם פועל הנגזר משורש 'גרם':

אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ (במדבר כד).
ופירש רש"י: יגרם - מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג ג), וכן את חרשיה תגרמי (יחזקאל כג לד), ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה.

[ומשמע ברש"י שמפרש 'עצם' שכולל המוח שבפנים, וה'גרם' הוא עצם ערומה. והיינו שלוקח ה'עצמות' ו'מגרמם', דהיינו גורם להם להיות 'גרם' שהיא עצם ערומה. (וזה היפך דברי הרש"ף ב'חשק שלמה' שדוקא ה'גרם' הוא עצם בעלת מוח). ואין לומר שרש"י מפרש 'יגרם' לשון גרירה, שהרי כתב בהדיא שהוא לשון 'עצם', וגם למה לו להזכיר 'מעמיד העצם על ערמימותה'. אלא פירושו כנ"ל. - אולם ביחזקאל שם משמע בהדיא שמפרש לשון גרירה. וצע"ק. - לכאורה מחלוקתם תלויה או נכללת בביאור שיוך התיבות 'ועצמותיהם יגרם' לכלל הכתוב, אם הם סיום של 'יאכל גוים', כי אז 'יגרם' הוא לשון אכילה וגרירת מאכל, או שהם פתיחה של 'וחציו ימחץ', שאז 'יגרם' הוא לשון שבירה כמו 'ימחץ'].

שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר (צפניה ג).
ופירש רש"י: לא גרמו לבוקר - לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר.

וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק (יחזקאל כג).
ופירש רד"ק: תגרמי - מלה מושאלת מן ועצמותיהם יגרם, שפירושו שבירת העצמים, רוצה לומר 'ולעוס אותם', כמו תשרש שהוא עקירת השרש, כן תגרמי יגרם שבירת הגרמים, כי העצם נקרא גם כן גרם, כמו שכתוב תשבר גרם גרמיו כמטיל ברזל, וכן תרגום עצם גרמא, וכן אמר לשבירת החרשים בלעיסה 'תגרמי'.
והמלבי"ם כתב: ושתית. בפעם הא' תשתה הכוס, ובפעם הב' ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג' את חרשיה תגרמי. לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים.
נמצא שהפועל 'לגרם', עניינו: לגרר העצמות. או להשאיר עצמות. או לשבר העצמות.
והוא תלוי בפירושים הנ"ל [כי לא יתכן שיהיו פעל ושרש בעלי משמעות שונה זה מזה, שהרי הם נובעים ונמשכים זה מזה כנודע], שאם עיקר ה'גרם' הוא 'גרירה', הרי לגרם משמעותו לגרר. ואם הוא לשון 'עיקר הדבר', הרי משמעותו 'לעקור' ולשבור את העיקר. או 'להשאיר' את העיקר בלבד. [ומזה גם פירוש רש"י שמעמידו על ערמימותו, כלומר שנוטל כל שנוסף ממנו והרי הוא נותר כביום היוולדו וכ'עצם הענין' בלבד].

ודרך אגב:
לשון 'גרם' שהיא מידת משקל הנפוצה כיום, אפשר שהיא לקוחה מהמילה 'גרה' במובן משקל. 'עשרים גרה השקל'. ופירש"י שהוא כמו 'אגורה'. ונראה שהוא לשון קיבוץ ואיסוף [אגירה], והיינו שהאגורה כוללת בתוכה פריטים קטנים. וכמו כן ה'גרם' כולל בתוכו מידה מועטה יותר.
[אמנם ה'גרם' כמו גם ה'אגורה', מתארים בלשוננו כיום את השיעור הקטן ביותר של המשקל ושל המטבע, ואפשר לפרש ע"פ הנ"ל, שכיון שכל מטבע ומטבע יש בו 'אגירה' של המטבעות שקדמוהו, וכל מידת משקל יש בה את שקדמוה, לפיכך יחדו שם זה למטבע ולמשקל הקטן ביותר, שאין תחתיו 'כדי אגירה', וכאילו אין לו משמעות בפני עצמו אלא מצד מה שהחלקיק שאינו מתחלק 'אגור' בתוכו].

כל זה כתבתי דרך דרוש כפי העולה במחשבה, בלא עיון הראוי בכל דברי המפרשים אלא מאשר הבאתי.
ועל כגון זה אמרו ז"ל (ב"ב כב.): אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא.

[באמונתו]

לענ"ד, הביאור גרם = מדריגה, וגרם = גרמא, אחד הם ממש (ע"ד תיבות רבות שבארמית ולשון הקודש, מלבד היותו בשימוש לשון המשנה, הוא לשון הקודש), לפי שכל גורם בעולם, אינה אלא "מדריגה" לנגרם.
לדוגמא, דבר "הגורם" לממון, היינו דבר שהיא "מדריגה" לאותו ממון.