הודעהעל ידי עץ הדעת » ה' דצמבר 08, 2022 1:20 am
עתה נשוב להשלים הענין:
הנה נוסף על הנ"ל, יש במקרא בשלשה מקומות גם פועל הנגזר משורש 'גרם':
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ (במדבר כד).
ופירש רש"י: יגרם - מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג ג), וכן את חרשיה תגרמי (יחזקאל כג לד), ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה.
[ומשמע ברש"י שמפרש 'עצם' שכולל המוח שבפנים, וה'גרם' הוא עצם ערומה. והיינו שלוקח ה'עצמות' ו'מגרמם', דהיינו גורם להם להיות 'גרם' שהיא עצם ערומה. (וזה היפך דברי הרש"ף ב'חשק שלמה' שדוקא ה'גרם' הוא עצם בעלת מוח). ואין לומר שרש"י מפרש 'יגרם' לשון גרירה, שהרי כתב בהדיא שהוא לשון 'עצם', וגם למה לו להזכיר 'מעמיד העצם על ערמימותה'. אלא פירושו כנ"ל. - אולם ביחזקאל שם משמע בהדיא שמפרש לשון גרירה. וצע"ק. - לכאורה מחלוקתם תלויה או נכללת בביאור שיוך התיבות 'ועצמותיהם יגרם' לכלל הכתוב, אם הם סיום של 'יאכל גוים', כי אז 'יגרם' הוא לשון אכילה וגרירת מאכל, או שהם פתיחה של 'וחציו ימחץ', שאז 'יגרם' הוא לשון שבירה כמו 'ימחץ'].
שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר (צפניה ג).
ופירש רש"י: לא גרמו לבוקר - לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר.
וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק (יחזקאל כג).
ופירש רד"ק: תגרמי - מלה מושאלת מן ועצמותיהם יגרם, שפירושו שבירת העצמים, רוצה לומר 'ולעוס אותם', כמו תשרש שהוא עקירת השרש, כן תגרמי יגרם שבירת הגרמים, כי העצם נקרא גם כן גרם, כמו שכתוב תשבר גרם גרמיו כמטיל ברזל, וכן תרגום עצם גרמא, וכן אמר לשבירת החרשים בלעיסה 'תגרמי'.
והמלבי"ם כתב: ושתית. בפעם הא' תשתה הכוס, ובפעם הב' ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג' את חרשיה תגרמי. לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים.
נמצא שהפועל 'לגרם', עניינו: לגרר העצמות. או להשאיר עצמות. או לשבר העצמות.
והוא תלוי בפירושים הנ"ל [כי לא יתכן שיהיו פעל ושרש בעלי משמעות שונה זה מזה, שהרי הם נובעים ונמשכים זה מזה כנודע], שאם עיקר ה'גרם' הוא 'גרירה', הרי לגרם משמעותו לגרר. ואם הוא לשון 'עיקר הדבר', הרי משמעותו 'לעקור' ולשבור את העיקר. או 'להשאיר' את העיקר בלבד. [ומזה גם פירוש רש"י שמעמידו על ערמימותו, כלומר שנוטל כל שנוסף ממנו והרי הוא נותר כביום היוולדו וכ'עצם הענין' בלבד].
ודרך אגב:
לשון 'גרם' שהיא מידת משקל הנפוצה כיום, אפשר שהיא לקוחה מהמילה 'גרה' במובן משקל. 'עשרים גרה השקל'. ופירש"י שהוא כמו 'אגורה'. ונראה שהוא לשון קיבוץ ואיסוף [אגירה], והיינו שהאגורה כוללת בתוכה פריטים קטנים. וכמו כן ה'גרם' כולל בתוכו מידה מועטה יותר.
[אמנם ה'גרם' כמו גם ה'אגורה', מתארים בלשוננו כיום את השיעור הקטן ביותר של המשקל ושל המטבע, ואפשר לפרש ע"פ הנ"ל, שכיון שכל מטבע ומטבע יש בו 'אגירה' של המטבעות שקדמוהו, וכל מידת משקל יש בה את שקדמוה, לפיכך יחדו שם זה למטבע ולמשקל הקטן ביותר, שאין תחתיו 'כדי אגירה', וכאילו אין לו משמעות בפני עצמו אלא מצד מה שהחלקיק שאינו מתחלק 'אגור' בתוכו].
כל זה כתבתי דרך דרוש כפי העולה במחשבה, בלא עיון הראוי בכל דברי המפרשים אלא מאשר הבאתי.
ועל כגון זה אמרו ז"ל (ב"ב כב.): אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא.