ליטוואק פון בודאפעסט כתב:... עד שבא הרב 'בריה נמוכה' והואיל בטובו לצלם את הדף של הספר, וחזינן משם מה הם כתבו באמת בספרם על ענין עבירת עץ הדעת. באמת, בפשוטו של מקרא קשה מאד להבין מה היה החטא, ומה קרה אחרי שחטאו. לזה הביאו מספרי הדרוש דברים קילורין לעינים המתאימים עם פשוטו של מקרא. אכן, ידיעת טוב ורע דבר טוב הוא, ואכתי אין בזה משום חוטא נשכר. למה? כי מי שיש לו מעלה במקום בלתי נכון, המעלה הופכת לחסרון. מי שהוא בעל כשרון אדיר בדבר מסוים, ובשאר הדברים הוא רק בינוני, הכשרון הזה יעכב אותו מלגדול והוא בעוכרו. כמו כן היה באדם וחוה, שידיעת טוב ורע במקום בלתי נכון הגיעתם לראות את ערותם ולא יותר. ביאור נפלא ונאה, המשלבת את הפשוטו של מקרא שאין לנו אלא מר' לייב מינצבורג (ובאמת כל איש פשוט הלומד את החומש יחשוב כן, ומ"מ הם הוצרכו למקור, ומובן מאד למה), עם ביאורי יסודות המחשבה היהודית אשר קבלנו מגדולי הדורות.
סבורני כי טעות בידך.
הארכתי, ולא בכדי.
אני אמרתי לריק יגעתי.
לענייננו:
אכן עיינתי בגוף הספר.
לא הובא שם שום ענין מהראשונים בעלי הפשט על אודות החסרון שבעץ הדעת מצד עצמו,
לא רמב"ן ולא ראב"ע ולא רד"ק, לא אברבנאל ורבינו בחיי ודומיהם, אפילו לא נפה"ח וסיעתו.
הובא שם ביאור פשטי שיסודו הוא:
עץ הדעת הוא 'תוספת השכלה'. אלא שהקב"ה לא רצה לתת לאדם השכלה זו לפי שלא היה מוכן לה.
זה חידוש שלא כתוב במהר"ל ולא בשעה"כ המצויינים שם. [שעה"כ והאוה"ח שציינו לעיל שם, רק כותבים שהאיסור לא היה לעולם].
זו תוספת השכלה של הגרל"מ שחידש כן באורייתא דיליה.
אין זה ע"פ ביאורים מיסודות שקבלנו וכו'. להיפך. היסודות שקבלנו היו כדברי רמב"ן ורמב"ם ורש"י וסיעתם. כולם כאחד אמרו שיש בזה יצה"ר ופחיתות או רצון בבחירה וכדו', ולא 'תוספת השכלה' על 'השכלה' שהיתה.
לא חסרון היה לאדה"ר שבתכנית המקורית היה נשלם אט אט, אלא שהקדים את זמנו,
אלא להיפך: שלמות גדולה היתה בו, עד שירד ממדרגתו ונשקע בחושך החומריות.
ההשלכה של חידוש זה היא: שלפי האמת גם קודם החטא היה עליו להתבייש, אלא שלא היה במדרגה הגדולה להרגיש בושה.
ורק אחרי החטא נוספה בו ידיעה והשכלה ונתחדשה לו בושה.
כבר הקדמתי ושניתי ושלשתי שאכן הדברים מפורשים בפסוק שהאכילה גרמה בושה.
השאלה היא מה היחס של זה לזה.
אם האכילה היתה דבר אסור וחשוך, הרי הבושה היא תוצאה של ירידת מדרגה.
אם האכילה היתה דבר נעלה וקדוש בקדשי הקדשים אלא שנאסר קודם זמנו, הרי הבושה היא חלק מתולדת עליית המדרגה.
אלו דברים מחודשים ביותר.
על כן שבתי ללמוד את כל מאמרו הארוך והנפלא של הגרל"מ,
על כן טרחתי וסיכמתי את כל מאמרו של הגרל"מ,
ואת הנראה לדעתי כיסודו כתבתי.
ודרך אגב: אם כבודו היה קורא רק את מה שנכתב בפשש"מ בענין זה, מסופקני אם היה מבין את שהבין כאן,
הדברים שם קצרים להחריד. איני חושב שהם מובנים כך בלתי אורך הצעות.
המבדק של זה הוא ליתן למי שלא קרא את הכתובים הללו, ואח"כ לשאול דעתו מה הבין מכל מה שקרא.
אם הבין שאדה"ר היה 'קצת טיפש' [סליחה על הביטוי] לפני החטא עד שלא הכיר בגנות העירום, אזי צדקה טענתי.
והרי הדבר מונח לעיני הקוראים ולדעתם הנכבדה:
ירצו, יקראו את חידושי הספר ויאמרו שהם פשוטים ולכן אין צורך בהבאת הגרל"מ כ'מקור'.
ירצו, ימנעו או יבדקו מקורות הספר.
נ.ב. כתיבתי חדשה כאן בפורום. ואט אט אני למד את סגנונם של הניקים השונים.
