חלא בר חמרא כתב:.השוחט כתב:היכי משכ"ל שאם הנתבע ת"ח הרי הוא חייב, ואם ע"ה הוא, הרי הוא פטור.
אינני יודע, אך אקפוץ על העגלה שלך- היכן מצינו להיפך, שאם הינו ת"ח [גדול] הוא זוכה בדין, ואם הוא ע"ה מפסיד?
.השוחט כתב:לכאורה אלו 2 תשובות לחידה ההפוכה.
לחידתי, שת"ח חייב טפי מע"ה, עדיין לא אשכחיתו פתרא.
.השוחט כתב:היכי משכ"ל שאם הנתבע ת"ח הרי הוא חייב, ואם ע"ה הוא, הרי הוא פטור.
המפקיד ס"ת אצל חבירו, גוללו פעם אחת לי"ב חדש. ואם כשהוא גוללו פתחו וקרא בו, מותר; אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא. והוא הדין שאר ספרים. ואם פתח (וקרא) וגלל בגלל עצמו, הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסים. הגה: וכמו שאסור לקרות ממנו, כך אסור להעתיק ממנו אות אחת. והני מילי בעם הארץ; אבל ת"ח שאין לו ספר כיוצא בזה, מותר לקרות ולהעתיק ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו
יאיר כתב:היכן מצינו שהקב"ה בעצמו "נגע" כביכול במישהו?
כדכד כתב:חידה נוספת: איפה כתוב שרבע הוא אחד מחמשה?
צופה_ומביט כתב:חור בן מרים וחור מלך מדין.
צופה_ומביט כתב:חידה נוספת: ואיפה כתוב שחצי הוא רבע?
[הבהרה: לא מקרה שחצי ממרכיב כלשהו הוא רבע מהמנה כולה, אלא שכתוב חצי כלפי המנה כולה ובאמת הוא רק רבע ממנה].
ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב
וטעם "ולחצי" - חלק אחד מהם, וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מלכים א טז כא). והענין כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט-לב) ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם ושש המשפחות עברו את הירדן דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע.
וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן, והטעם כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר. ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט
עזריאל ברגר כתב:חידה לפרשת פינחס (ע"פ גמרא במסכת קידושין, שמכריעה הלכה בהלכות קדשים):
חוסר שלמות בתורה, אומר שהשלמות הינה הכרחית אצל מקיימיה/מלמדיה.
כדכד כתב:חידה נוספת:
אבי עם מאומות העולם
נקרא בשמו גם נשיא שבט מישראל
הכולל (שם השבט) את האותיות שבשם העם מאומות העולם
חלא בר חמרא כתב:חידה חדשה-
הוא אחד מארבעה, אבל באמת הוא כעשירית
לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
צופה_ומביט כתב:לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
וּבְתַחְפַּנְחֵס?
יאיר כתב:צופה_ומביט כתב:לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
וּבְתַחְפַּנְחֵס?
אבל פה יש רק שלושה
(או שהתכוונת גם לס'?)
חלא בר חמרא כתב:חלא בר חמרא כתב:חידה חדשה-
הוא אחד מארבעה, אבל באמת הוא כעשירית
שו"ע חלק אהע"ז. 178 סימנים מתוך 1703 סימנים בכלל חלקי השו"ע.
צופה_ומביט כתב:יאיר כתב:צופה_ומביט כתב:לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
וּבְתַחְפַּנְחֵס?
אבל פה יש רק שלושה
(או שהתכוונת גם לס'?)
כן
לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
לבנון כתב:מילה בתנ"ך שיש בה ארבעה שו"אים, וכולם נחים
עזריאל ברגר כתב:כידוע, בדרך כלל כאשר אומרים לקיים מצווה בלא ברכה, זה מגיע מא' מג' טעמים:
א. זוהי מצווה שאין מברכים עליה - לדוגמא נתינת צדקה.
ב. יש ספק בחובת המצווה וכדו' - לדוגמא ספירת העומר ביום אחרי ששכח בלילה.
ג. חיוב המצווה הוא פחות מהרגיל - לדוגמא סוכה בשמע"צ.
היכן מצינו מצווה שבדרך כלל מברכים עליה, וחיובה ברור לכו"ע, והוא בתקפו הרגיל, ואעפ"כ אומרים לאדם שיקיים אותה בלי ברכה?
(מכיר אוקימתא אחת. אולי יש עוד?)
יאיר כתב:היכן מצינו בתרגום ביטוי כפול זהה (רצוף) למרות שבפס' המילים שונות?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 648 אורחים