שבע כתב:וכאן הבן שואל: מהיכן הסיק הכותב את התובנה שלו כי מדובר בזמנים שהמאציל קבע ואין הם תלויים באדם ובצרכיו (כשהוא חוזר על כך בסגנונות שונים כמה וכמה פעמים לאורך כל התיזה שלו)
איך הוא יכול להתעלם מדברי הרמ"ק המפורשים בפרדס רמונים - שאותו זווג של תפארת ומלכות תלוי במצוותיהם ומעשיהם הטובים של ישראל!
האם איננו מבין מה פשר שעת העמידה בשים שלום, לא מכיר את גודל 'האי יומא' של חג השבועות, שאלה וכאלה - המתבארים בזוהר מקומות אין מספר - תלויים אך ורק במעשינו ועבודתינו!
לפני כשנתיים ימים כתב כאן הרב שבע כי טעיתי בהבנת דברי הרמ"ק, טעיתי בהבנת לב ליבה של תורת הקבלה.
אז לא השבתי על דבריו, משני טעמים:
א. לתומי חשבתי כי התשובה ברורה מאליה, ואין צורך לכותבה.
ב. סגנון דבריו מעיד כי מכוון הוא רק להתנצח ולנצ, ואין הוא מחכה לתשובה.
אבל עתה הודיעוני כי בפורום אחר, שאינני חבר בו, כתבו נגדי את השורות הבאות:
'בפורום אחר הראו את חוסר הבנתו בתורת הרמ"ק, ואיך שלמרות זאת הוא כתב פרקים שלמים בזה כאילו מבין הוא בכל תורה ותורה שבתורת הקבלה - בתורת האריז"ל וגם בתורת הרמ"ק ובשאר כל הדיעות והשיטות. ואם תראה את מה שהוא כתב שם ומה שכתבו לו, תוכל לראות שהוא הודיע שם ברבים שאם יראו לו איזה ציטוט מהרמ"ק שאינו כדבריו אזי הוא יודה על האמת ויגיד שהוא טועה, וכאשר אכן עשו כך הוא מילא פיו מים ולא הודה ולא חזר בו. מילא אם היה טוען איזה טענה נגדית, אבל גם זאת לא עשה. וכי כך היא דרכה של תורה?'.
כיוון ששאלו האם כך היא דרכה של תורה, אשיב עתה על הטענה שנטענה לפני שנתיים.
הרב שבע ציטט מתוך הספר קבלת האר"י את הפסקאות הבאות:
'הרמ"ק פירש כי זיווג תפארת ומלכות שנעשה לפרקים, כמאמר הזוהר, הוא זיווג שנעשה בזמנים מסוימים שקבע המאציל. זמנים אלו אינם תלויים באדם ובמעשיו, ועל כן זיווג תפארת ומלכות אינו קשור להנהגה ואינו מבטא את שינוייה'.
'הרמ"ק לימד כי זיווג הספירות אינו קבוע אלא נעשה לפרקים, ותכליתו הוצאת הנשמות בלבד. על פי שיטתו אין זיווג הספירות קשור להנהגה אלא נעשה בזמנים מסוימים, קבועים מראש, ואין הוא תלוי באדם ובמעשיו. ההנהגה האלוקית הבוחנת את צורכי האדם מתבטאת בייחוד הספירות, והיא המוסיפה או ממעיטה את השפע המגיע אליו לפי מעשיו'.
'ההבדל בין הרמ"ק ובין האר"י הוא אפוא עצום. לפי הרמ"ק, זיווג הספירות והוצאת הנשמות אינם קשורים להנהגת האצילות, ואילו לפי האר"י הם הם עיקריה של ההנהגה וקובעי תנודותיה'.
'ממאמר הזוהר כי זיווג תפארת ומלכות נעשה לפרקים הסיק הרמ"ק כי הוא נעשה בזמנים מסוימים - זמנים שהמאציל קבע ואין הם תלויים באדם ובצרכיו. על כן זיווג הספירות, שממנו יוצאות הנשמות, אינו קשור להנהגה ואין הוא מבטא את שינוייה'.
נגד דברים אלו ציטט הרב שבע את דברי הרמ"ק אלה:
'אין נשמות מלמעלה אלא מייחוד קב"ה ושכינתיה.. ואין ייחוד למעלה בין קב"ה ושכינתיה אם לא ע"י התעוררות העולה מן התחתונים דהיינו המעשים הכשרים העולים למעלה ע"י הנשמות הכשרות, ואז המלכות שבה שורש הנשמות מראה אותם הנשמות הכשרות למעלה והת"ת משפיעה אז כפי צורך העולם, אם נשמות - נשמות, ואם שפע - שפע. ואם לא יקדים ההתעוררות מלמטה - לא ישפיע הת"ת למלכות, ואם ישפיע - ימצא באותו השפע קטטה גדולה לחיצונים מפני שתובעים חלקם כיון שאין התחתונים ראויים לאותו השפע'.
'אחר שעלה בהסכמתינו בפרק הקודם כי ענין היחוד שבין תפארת ומלכות צריך התעוררות העולם הזה, ראוי שנחקור מה ענין ההתעוררות הזה.. מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקייא וכו', פירוש נשמתן של צדיקים שהם בחיים חיותם, כי במתים הם חפשים מן המצוות ואין תורתם וטובתם משפיע ולא מועיל, כי לא ניתן ענין זה אלא לתחתונים שהם בעלי הבחירה.. ובעת עלות מעשיהם הטובים הם עולים גם כן דרך הצינור והשלשלת הזה עד הגיעם שם, ומשם ממשיכים השפע למטה.. שהם מעלים ריח מעשיהם לפניו והוא מתעטר עמהם, כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער הנשמה פרק ז' בס"ד'.
'הנה מכלל הפרקים הקודמים למדנו אל יחוד התפארת עם מלכות שאי אפשר להיות אם לא על ידי התעוררות תחתון, והתעוררות הזה הוא ריח המצוות של הצדיקים שבעולם הזה'.
העמיד הרב שבע את דבריי נגד דברי הרמ"ק, ושאל:
לשם מה אומרים המקובלים קודם כל תפילה ומצוה ''לשם יחוד קוב''ה ושכינתיה''?
האם אותה 'שעה ידועה בשים שלום' לא תלויה באדם ובמעשיו?
מהיכן הסיק הכותב את התובנה שלו כי מדובר בזמנים שהמאציל קבע ואין הם תלויים באדם ובצרכיו (כשהוא חוזר על כך בסגנונות שונים כמה וכמה פעמים לאורך כל התיזה שלו)
איך הוא יכול להתעלם מדברי הרמ"ק המפורשים בפרדס רמונים - שאותו זווג של תפארת ומלכות תלוי במצוותיהם ומעשיהם הטובים של ישראל!
האם איננו מבין מה פשר שעת העמידה בשים שלום, לא מכיר את גודל 'האי יומא' של חג השבועות, שאלה וכאלה - המתבארים בזוהר מקומות אין מספר - תלויים אך ורק במעשינו ועבודתינו!
עד כאן ציטוטיו ושאלותיו.
ואען עתה, ואומר:
הרב שבע טעה בשיתוף השמות.
טעות נפוצה מאוד, שנובעת מקריאה חפוזה ושטחית.
יש להבחין
בין 'תפילה', 'התעוררות התחתון', ו'מעשים כשרים'
ובין 'הנהגה', 'הנהגת האצילות', 'הנהגה ושינוייה', ו'ההנהגה האלוקית הבוחנת את צורכי האדם'.
בוודאי כתב הרמ"ק כי יחוד תפארת עם מלכות והוצאת הנשמות תלויים בהתעוררות התחתון ובמעשי האדם. אבל אלה אינם קשורים בהנהגה האלוקית.
כי
ההנהגה האלוקית משמעה -
המשפט שעושה הקב"ה עם האדם והגמול הבא בעקבות המשפט. כי הקב"ה בוחן את האדם, בודק את מעשיו - האם טוב עשה או רע, האם קיים מצוות או עשה עבירות. זהו המשפט האלוקי. לפי תוצאות המשפט - רחמים או דין, או לפנים משורת הדין - כך משפיע הקב"ה שפע לאדם. השפע הזה הוא הגמול שהקב"ה גומל לאדם כפי מעשיו.
המשפט, גזר הדין, והגמול - כל אלה הם ההנהגה האלוקית. ההנהגה המשתנה ממידה למידה, ההנהגה המתנודדת כפי מעשי האדם וכפי המשפט האלוקי אותו.
הווי אומר, שני דברים לפנינו:
מעשה האדם וההנהגה האלוקית.אלו הם שני דברים שונים בתכלית.
בוודאי, הם קשורים זה בזה, אבל הם שני דברים שונים זה מזה.
עתה נבוא לדברי הרמ"ק ולדברי האר"י:
כולם מסכימים שייחוד ספירת תפארת עם ספירת מלכות, הייחוד שממנו יוצאות הנשמות, תלוי בהתעוררות האדם, בתפילתו ובמעשיו הכשרים.
אבל נחלקו הרמ"ק והאר"י במשמעותו של ייחוד זה:
לפי הרמ"ק, ייחוד זה אינו קשור להנהגה האלוקית. כלומר - למשפט שהקב"ה שופט את האדם על מעשיו. ייחוד ספירת תפארת עם ספירת מלכות נעשה בזמנים קבועים, ועל כן איננו קשור להנהגה, איננו קשור למשפט, איננו קשור לשינויי ההנהגה ממידת דין למידת רחמים ולמידת לפנים משורת הדין.
ייחוד זה תלוי בהתעוררות האדם באותם זמנים קבועים, אבל אינו קשור להנהגה, למשפט ולגמול הבא בעקבותיו.לפי האר"י,
ייחוד זה קשור להנהגה האלוקית, והוא עיקרה. כלומר - למשפט שהקב"ה שופט את האדם על מעשיו. ייחוד ספירת תפארת עם ספירת מלכות אינו נעשה בזמנים קבועים, ויכול הוא להיעשות תמיד, אלא שהוא תלוי במעשי האדם ובמשפט שהקב"ה שופט אותו על בחירתו. הוצאת הנשמות אינה נעשית בזמנים מסוימים וקבועים, אלא יכולה להיעשות תמיד - אלא שהיא תלויה בהתנהגות של האדם, בבחירתו בין טוב ובין רע, ובמשפט שהקב"ה שופט אותו על כך, ובתוצאות המשפט.
במילים אחרות:
לפי הרמ"ק,
ההנהגה האלוקית, כלומר המשפט האלוקי הבוחן את מעשי האדם, נעשית תמיד בייחוד הספירות זו עם זו. שם קובעת ההנהגה האם יקבל האדם שפע קבוע רק כדי חיותו, או תוספת שפע של חכמה ועושר ובריאות.
הוצאת הנשמות אינה קשורה להנהגה ולשינוייה. היא נעשית בזמן מסוים, היא תלויה בהתעוררות האדם - אבל אינה קשורה להנהגה.
לפי האר"י, ה
הנהגה האלוקית, כלומר המשפט האלוקי הבוחן את מעשי האדם, נעשית תמיד בזיווגי הספירות, חכמה עם בינה, תפארת עם מלכות. הוצאת הנשמות היא היא ההנהגה האלוקית.
הוצאת הנשמות היא שפע הברכה והחירות והקדושה - וכל אלה נובעים מההנהגה, מהמשפט האלוקי. כי כל אלה הם הגמול אשר נותן הקב"ה לאדם על כל מעשיו ועל כל התנהגותו.