מה הם המקורות הראשונים לקריאת תהילים לרפואת חולה?

[סגן אלוף]

ייש"כ, ראיתי את דבריו לפני כמה שנים, ולא זכרתי שעסק בזה גופא בדרך תשובה ודחיה

[רחמים]

עוד קשה לי על השערי זבולון:
א. אם אמירת התהילים זה בשביל הזכות עדיף שילמד חומש או הלכה, כי לגבי תהילים דוד המלך ביקש שיחשב ללימוד תורה אבל לא ענו לו אם בקשתו התקבלה כמבואר בנפש החיים.
ב. בתפילה מאוד חשוב הנוסח ועצם הנוסח כבר פועל הרבה ולכן ברור שיש עדיפות שאדם יבקש את מה שיש לו לבקש בלשונו של דוד המלך מאשר שיחבר תפילות מעצמו.

[לומד_בישיבה]

יתכן בהחלט שעדיף לומר את התהלים מבלי לכוון.
ועצם אמירת התהלים בכוחו להועיל וכפי שראיתי פעם אולי בשל"ה שכתב פעם אחת בכוונה עדיף מאשר אלף פעם ללא כוונה משמע שגם ללא כוונה מועיל.
ובזה גם נרויח שלא נחשוב שטויות ויש הרבה פרקים אשר צריך לישב עליהם שבעה נקיים כדי להבינם כמו פרק קל"ט ועיין שם אבן עזרא שהוא על דרך הקבלה.
כמו כן המכוון על פי פירושו של רש"י לעולם לא יגיע לידי התרגשות - וכי מישהו מתרגש מזה שהקיפו את בית דוד ועוד הרבה פרקים כאלו.

[נוטר הכרמים]

נראה שמפורש בדברי רבותינו זי"ע בענין אמירת תהילים לא כן, וז"ל הגאון המלבי"ם (שמואל ב פרק כב),

המזמור הזה כולו סידר נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (מזמור יח), ובפירושנו לספר תהלותיו בארנו דבריו כיד ה' הטובה עלינו. אך למה הוצג גם כאן, ולמה באו פה שנויים רבים וחלופים בתיבות ובאותיות, צריכים אנו לשמוע לדברי מהרי"א [אברבנאל], חבר השירה הזאת בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה ה' מצילו מצרה היה משורר השירה הזאת, וז"ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, בכל פעם שניצול שר לה' כדברים האלה. ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו, רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה תמיד. ודוד המע"ה לעת זקנותו קבץ ואסף כל תהלותיו בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד, שישפוך שיחה לפני אל על כל הפרטים שיצרך איש איש בימי חלדו, ימצא מזמור או תפלה יתפלל בה, ויש בה סגולות נפלאות כי חברה ברוח הקדש ככתוב בס' שמוש תהלים, וגם המזמור הזה כתב שם שנית שיתפלל אדם אשר סבבוהו מצוקות רבות וניצול מהם כדוד, ואולם יען שנעשה לצרכי המתבודד תפלה לעני כי יעטוף, שינה ענינים רבים באופן שיתכנו לצרכי היחיד, וע"ד זה מצא השר מהרי"א טעמים נכונים לכל החלופים שבאו פה מבספר תהלות, עיין עליו כי אין להוסיף על דבריו. ופירוש המזמור היקר הלז כתוב אתי בספר תהלות כי שם מקומו, ולא אכפלהו פה שלא לצורך, לשכנו תדרשו ובאתם שמה אם יהיה אלהים עמדי

עכ"ל.

ויעויין עוד בספר הק' יסוד ושורש העבודה שער ג' פרק ג' דברים חוצבי להבות בענין זה.

{והנה בעיקר הנקודה שנסמך עליה הגאון המלבי"ם שישנם שינויים וחילופים בתיבות ואותיות 'באופן שיתכנו לצרכי היחיד', יתכן לומר קצת בנוסח אחר, דהנה תנן בנדרים (נה, א), הנודר מן הדגן חכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינים. ר' מאיר אומר אסור בכל ואמרינן עלה בגמ', למימרא דדגן כל מידי דמידגן משמע, מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וכו' ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע מאי כפרוץ. וכתבו התוס' (ד"ה וכפרוץ), וז"ל, פסוק הוא בדברי הימים וכו', והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב וכו' ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא מה' המינים, מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי, דאי בלשון בני אדם כל מילי דמידגן משמע ההוא נמי משמע כל מילי, עכ"ל. הרי מפורש בדבריהם דקרא דדברי הימים בלשון בני אדם הוי. וכן מפורש בלשון הרא"ש שם, ובהגהות הרש"ש שם דר"ל דברי הימים נכתב בלשון בנ"א.

[וראיתי מובא בשם הג"ר אליהו ראם זצ"ל דומ"ץ דעיה"ק ירושת"ו שביאר לפי"ז בהא דאיתא בנדרים ריש פרק הנודר מן המבושל (מט, א) גבי הא דתנן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק, תניא ר' יאשיה אוסר, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנא' (דברי הימים ב' לה) ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט, והקשה הגרע"א בגליון הש"ס, וק' לי למאי הביא ראיה מקרא זה דהוא בד"ה ולא מביא מקרא בפ' ראה דכתיב גבי פסח ובשלת ואכלת וי"ל, עכ"ל, דלפי האמור מבואר דבדווקא בחר ר' יאשיה להביא זכר לדבר מלישנא דדברי הימים דנקט בלשון בני אדם.

אבל באמת הדברים תמוהים מיניה וביה, שהרי בגמ' מייתי עלה, לימא בהא קמפלגי דר' יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר אחר לשון בנ"א, והשתא קשה דאי קרא דדברי הימים משתעי בלשון בנ"א, אם כן איך קאמר דר"י סבר הלך אחר לשון תורה, הא קרא דויבשלו בדברי הימים הוי, וכבר עמד בזה הרש"ש שם, וכן הביא בספר מטה אפרים על הרמב"ם פ"ט מנדרים ה"ט 'משם הרב הכולל כמהר"ר חיים מודעי נר"ו', ועי' עוד בשיירי קרבן על הירושלמי פ"ז דנדרים ה"ב].

והנצי"ב בהעמק שאלה כתב דלאו דווקא קרא דדברי הימים אלא כל קראי דכתובים הוו בלשון בני אדם, ומעתה י"ל דזהו דבתהילים נשתנו הלשונות ו'ישנם שינויים וחילופים בתיבות ואותיות באופן שיתכנו לצרכי היחיד', כי זה נכתב בלשון בני אדם ולא ב'לשון תורה'}.

[אלכסנדר וימפן]

איך זה שעוד לא הזכירו פה את הגמרא בפסחים קי"ז עמוד א?

ת"ר כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים ר"א אומר כנגד עצמו אמרן רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכ"א יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו האמורות בלשון רבים כנגד ציבור

[יוצר אור]

הנה לאחרונה בעת צרה זו, שרבו הצרות ל"ע, והתרבו התפילות ופרקי התהילים לשלום ע"י, נתעוררתי על עניין אמירת תהילים בשעת צרה, בשעה שמזכירים פסוקים שלא מעניינא כלל, ועל צרות דוד המע"ה שלא התרגשו עלינו, או לחילופין פסוקי שבח הבריאה [וכמזמור ברכי נפשי וכד'] מה עניינם לתחינותינו על החולים וכד'?

ואכן ראיתי דברי הגרשז"א שכתב וז"ל [הליכות שלמה תפילה פ"ח דבר הלכה אות כ"ב]: ובאמירת ספר תהלים אין לכוין פירוש הענין כפשוטו כדרך שמכוין בשאר תפלות דהיינו שבאמרו אשא עיני אל ההרים וכדו' יכוין על עצמו משום דעיקר מעלתה של אמירת תהלים על פי הפשט מלבד המעלה הסגולית שיש בדבר היא משום תלמוד תורה וכו' כלומר שקורא ולומד פרקי התהלים שאמרם דוד המלך ע"ה שהם מכתבי הקדש ומתעורר על ידי זה לחשוק לדבקות בד' כמו דוד המלך ע"ה וזכות זו תעמד לו או לחולה שמבקש עבורו, ומהאי טעמא בחרו לומר תהילים לזכות החולה יותר מלימוד דברים אחרים לזכותו, מפני שזהו לימוד שגם מעורר את לב האדם לדבקות בה', וכיוון שכן פשיטא שצריך להבין פירוש המילות שמוציא מפיו ולכוין בזה כנ"ל, שכך אמר דהע"ה וגם אנו חפצים ומשתוקקים לזכות לדרגה זו.ע"ש

אכן בהערה שם הביאו שכבר אמר פעם בשיחה שספר תהילים שאני משום שדהע"ה כלל בו תפילות כל הדורות,וכן ראיתי במדרש שוחר טוב [י"ח א'] "כל שאמר דוד בספרו, כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העיתים אמר דוד", ולאח"כ ראיתי שכתב המאירי בפירושו בתהילים ק"י]:ואע"פ שהרבה מזמורים נאמרים על דוד ונכתבים כלשון מדבר בעדו כאמרו מה רבו צרי וכו' וכן רבים נ"ל שמכל מקום הם עניינים בלשון חפלה איפשר לכמה בני אדם להשחמש בהם לעצמו לפי ענין צרותיו וכן שאיפשר להשתמש בהם על לשון הכלל הן לענין הגאולה הן לענין הצרות"וכו'. אכן קושיא במקומה עומדת א"כ מה טעם הוא לומר הפסוקים שאינם מעניין הצרה,

וברצוני לשאול מחו"ר הפורום א.האם ידוע שיטת מי שחולק על דברי הגרשז"א וא"כ מה הביאור בשאלתי הנ"ל, ב.אם ידוע דבר על הנושא בכללותו אשמח אם ישיב.

[אראל]

ועד"ז נסתפקתי בימים אלו אם אני יוצא חובת 'אמירת תהלים' בעת צרה, בלימוד השיעור הקבוע שלי בתהלים ומפרשים [כמובן, שבלימוד מעמיק איני מספיק להשלים לכל היותר קאפיטל אחד או אפילו רק כמה פסוקים]
[לכאו' הר"ז בכלל בקשת דוד שיחשב כאילו 'עוסק' בנגעים ואהלות..]

[עושה חדשות]

viewtopic.php?t=17976#p171993
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=6625#p58233
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 37#p253466

ומן הסתם יש עוד אשכולות.

[עובדיה חן]

אגב, מחפש מקור מי חיבר את התפילה לפני ואחרי אמירת תהילים

[עושה חדשות]

נראה שמפורש בדברי רבותינו זי"ע בענין אמירת תהילים לא כן, וז"ל הגאון המלבי"ם (שמואל ב פרק כב),

המזמור הזה כולו סידר נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (מזמור יח), ובפירושנו לספר תהלותיו בארנו דבריו כיד ה' הטובה עלינו. אך למה הוצג גם כאן, ולמה באו פה שנויים רבים וחלופים בתיבות ובאותיות, צריכים אנו לשמוע לדברי מהרי"א [אברבנאל], חבר השירה הזאת בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה ה' מצילו מצרה היה משורר השירה הזאת, וז"ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, בכל פעם שניצול שר לה' כדברים האלה. ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו, רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה תמיד. ודוד המע"ה לעת זקנותו קבץ ואסף כל תהלותיו בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד, שישפוך שיחה לפני אל על כל הפרטים שיצרך איש איש בימי חלדו, ימצא מזמור או תפלה יתפלל בה, ויש בה סגולות נפלאות כי חברה ברוח הקדש ככתוב בס' שמוש תהלים, וגם המזמור הזה כתב שם שנית שיתפלל אדם אשר סבבוהו מצוקות רבות וניצול מהם כדוד, ואולם יען שנעשה לצרכי המתבודד תפלה לעני כי יעטוף, שינה ענינים רבים באופן שיתכנו לצרכי היחיד, וע"ד זה מצא השר מהרי"א טעמים נכונים לכל החלופים שבאו פה מבספר תהלות, עיין עליו כי אין להוסיף על דבריו. ופירוש המזמור היקר הלז כתוב אתי בספר תהלות כי שם מקומו, ולא אכפלהו פה שלא לצורך, לשכנו תדרשו ובאתם שמה אם יהיה אלהים עמדי

עכ"ל.

ויעויין עוד בספר הק' יסוד ושורש העבודה שער ג' פרק ג' דברים חוצבי להבות בענין זה.

{והנה בעיקר הנקודה שנסמך עליה הגאון המלבי"ם שישנם שינויים וחילופים בתיבות ואותיות 'באופן שיתכנו לצרכי היחיד', יתכן לומר קצת בנוסח אחר, דהנה תנן בנדרים (נה, א), הנודר מן הדגן חכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינים. ר' מאיר אומר אסור בכל ואמרינן עלה בגמ', למימרא דדגן כל מידי דמידגן משמע, מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וכו' ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע מאי כפרוץ. וכתבו התוס' (ד"ה וכפרוץ), וז"ל, פסוק הוא בדברי הימים וכו', והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב וכו' ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא מה' המינים, מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי, דאי בלשון בני אדם כל מילי דמידגן משמע ההוא נמי משמע כל מילי, עכ"ל. הרי מפורש בדבריהם דקרא דדברי הימים בלשון בני אדם הוי. וכן מפורש בלשון הרא"ש שם, ובהגהות הרש"ש שם דר"ל דברי הימים נכתב בלשון בנ"א.

[וראיתי מובא בשם הג"ר אליהו ראם זצ"ל דומ"ץ דעיה"ק ירושת"ו שביאר לפי"ז בהא דאיתא בנדרים ריש פרק הנודר מן המבושל (מט, א) גבי הא דתנן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק, תניא ר' יאשיה אוסר, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנא' (דברי הימים ב' לה) ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט, והקשה הגרע"א בגליון הש"ס, וק' לי למאי הביא ראיה מקרא זה דהוא בד"ה ולא מביא מקרא בפ' ראה דכתיב גבי פסח ובשלת ואכלת וי"ל, עכ"ל, דלפי האמור מבואר דבדווקא בחר ר' יאשיה להביא זכר לדבר מלישנא דדברי הימים דנקט בלשון בני אדם.

אבל באמת הדברים תמוהים מיניה וביה, שהרי בגמ' מייתי עלה, לימא בהא קמפלגי דר' יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר אחר לשון בנ"א, והשתא קשה דאי קרא דדברי הימים משתעי בלשון בנ"א, אם כן איך קאמר דר"י סבר הלך אחר לשון תורה, הא קרא דויבשלו בדברי הימים הוי, וכבר עמד בזה הרש"ש שם, וכן הביא בספר מטה אפרים על הרמב"ם פ"ט מנדרים ה"ט 'משם הרב הכולל כמהר"ר חיים מודעי נר"ו', ועי' עוד בשיירי קרבן על הירושלמי פ"ז דנדרים ה"ב].

והנצי"ב בהעמק שאלה כתב דלאו דווקא קרא דדברי הימים אלא כל קראי דכתובים הוו בלשון בני אדם, ומעתה י"ל דזהו דבתהילים נשתנו הלשונות ו'ישנם שינויים וחילופים בתיבות ואותיות באופן שיתכנו לצרכי היחיד', כי זה נכתב בלשון בני אדם ולא ב'לשון תורה'}.

האם ישנם ביאורים נוספים מדברי רבותינו על התחלפות הלשונות ב'שירת דוד' בין התהילים לספר שמואל, מלבד דברי האברבנאל הנ"ל?

[מצליח]

לגופו של האשכול ראו בקובץ אור ישראל טו מאמר מקיף בזה עמ' קנב-קסו, ובקובץ טז מכתב המגיב עמ' קצז - קצט

[עושה חדשות]

אולי הובא במאמרים הנ"ל, ואולי לא.

ספר חסידים הוצ' מק"נ סי' תקט - "נקדש את שמך בעולם כשם וכו' מלא כל הארץ כבודו, הרי אנו מספרים היאך הם בשמי מרום מקדישים ולא אמרו במה וכיצד אנחנו נקדש שמו, אלא ש"מ כשאנו מזכירין קק"ק אותו עולה לכתוב לעניין המלאכים ולעניין שאנו מקדשין אותו, כך כשאנו אומרים תפילה למשה איש האלהים ה' מעון אתה בכוונת הלב צריך לכוון כאילו הוא מתפלל ומתחיל מעון אתה בכוונת הלב, וכן אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה', כאילו הוא אומר אשירה לה', וכן מזמור לדוד כאילו הוא אומר יענך ה' ביום צרה".