בגניזה הקהירית אני מוצא כמה וכמה קטעי ספרי תורה שהשמשו בצד האחורי שלהם לכתיבת חיבורים שונים - מדרשים, סידורים וכו׳.
האם יש הצדקה הלכתית לכך? האם יש דיון על תופעה זו ברחבי הספרות הרבנית או בספרות המחקר?
אודה על כל מידע
חד ברנש כתב:ובכלל, באותם ימים נראה שהיקלו בעניינים שונים בספר תורה. כך למשל כתבו הערות 'מסורה' בצמוד לפסוקים, השלימו מילים ואותיות בגליון. דברים שכיום ממש לא מקובלים הלכתית.
איני מכיר את התחום וכל מה שכתבתי הוא מהתרשמות אקראית.
יבנה כתב:דעת קדושים אות י"ב המצורף מכשיר בדיעבד.
עלי תמר מסכת מגילה פרק א הלכה ט
ראיתי לעמוד כאן על מדרש אותיות דר"ע השלם נו"א בספר בתי מדרשות כרך שני עמוד שס"ה: ואיזו חותמות השם, שבו נחתמו כל שמות הפורשות שעל כסא הכבוד שנאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר. זה שמי לעולם, אלו שמות המפורשות, וזה זכרי אלו חותמות השם, שכל שם ושם שבמרכבה יש לו שם ויש לו כינוי וכו', והנה הביטוי חותמות השם מבואר כאן שענינו כינוי שם, שם שאינו מפורש, ואיני יודע אם הדבר נמצא עוד במקום אחר. אולם זה כתב הרמב"ם בהלכות מזוזה פ"ה ה"ד, מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה, שדי, ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעוה"ב וכו'. והרא"ש בה"ק סוף הלכות מזוזה כתב: אבל בפנים אין להוסיף מאומה ולא לעשות חותמות וכו', ופירש במעדני יום טוב, חותמות, ענינו צורות, כמו אותיות משונות, ואומרים שהם חותמות למלאכים וכו'. אולם ממדרש אותיות דר"ע משמע שהם כינויים של שמות קדושים. וכ"ה משמעות הרמב"ם שכתב, מנהג פשוט שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים או פסוק או חותמות. וכ"ה משמעות הג"מ אות ד' שכתב, מורנו הרב רבי אביגדור הכהן זצ"ל הנהיג בכל ארץ אוישטרייך שלא לכתוב במזוזה לא חותם ולא מלאך וכו', ודלא כרא"מ אשר כתב צורת המזוזות (כלומר המזוזה גופא) וחותמות ושמות מלאכים וכו', משמע שחותמות לחוד ושמות מלאכים לחוד, והיינו שחותמות הם כינויים של שמות קדושים. וראיתי בירחון "הפרדס" תשכ"ב תשכ"ג שכתבו כמה חכמים שחותמות הן קוים ורשומות בצורה ידועה, אבל מדברי הג"מ שכתב, שלא לכתוב ולא להוסיף אפילו אות אחת, משמע שחותמות הן צורות אותיות, וכמ"ש.
מרדכי וינטרויב כתב:חד ברנש כתב:ובכלל, באותם ימים נראה שהיקלו בעניינים שונים בספר תורה. השלימו מילים ואותיות בגליון. דברים שכיום ממש לא מקובלים הלכתית.
איני מכיר את התחום וכל מה שכתבתי הוא מהתרשמות אקראית.
אני לא חושב שראוי לקרוא לכך קולות. הם סברו שהדבר אינו נוגד את ההלכה (וראה תשובות הר״ן, סימן לט).
חד ברנש כתב:ר' מרדכי,
לא נתכוונתי לומר שהם היקלו נגד ההלכה אלא שהם היקלו נגד ההלכה המקובלת היום.
מרדכי וינטרויב כתב:בגניזה הקהירית אני מוצא כמה וכמה קטעי ספרי תורה שהשמשו בצד האחורי שלהם לכתיבת חיבורים שונים - מדרשים, סידורים וכו׳.
האם יש הצדקה הלכתית לכך? האם יש דיון על תופעה זו ברחבי הספרות הרבנית או בספרות המחקר?
אודה על כל מידע
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 150 אורחים