פולסברג כתב:בספר מגד גבעות עולם (החדש - כרך ד') מתוך הזכרון. עי''ש עוד באורךהלומד רק דברים הערבים ומתוקים ומדלג על הסוגיות הקשות והמסובכות - עובר ב"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"
בתוך הגולה כתב:מי זה בעל השומר אמונים מדינוב?
פולסברג כתב:.
עושה חדשות כתב:באשכול זה יבואו ענינים קצרים מדברי רבותינו, מפי ספרים וסופרים, ו'אמרי אינשי' בכללם
דברים שיש בהם חידוש וענין, אבל לאו דוקא להאריך עליהם בדיונים והגדרות
אלא כיהודי הנפגש עם חבירו באקראי ומשמיע באוזניו א-גוט-ווארט.
מוצרי איקאה הם מוצרי ״עשה זאת חצי בעצמך״, כשקונים שידה באיקאה מקבלים שידה מפורקת לרכיבים שניתן להרכיב אותה יחסית בקלות. כשאנחנו מרכיבים שידה מאיקאה אנחנו גאים בעבודתנו ומעריכים את השידה יותר מאשר אם היינו קונים אותה מורכבת ומוכנה.
אנחנו נוטים להיקשר ולהעריך יתר על המידה דברים שאנחנו יצרנו. את הטיה זו מכנה דן אריאלי [מחבר הספר "לא רציונלי"] ״אפקט איקאה״, מכיוון שאיקאה היא אחת החברות המפורסמות ביותר שעושות שימוש בהטיה זו.
אפקט זה עובד גם כאשר חלקנו ביצירה הוא מזערי, לדוגמא, תערובת מוכנה לעוגה שאנחנו צריכים להוסיף לה מים, ביצים, שמן וחלב ולהכניס לתנור. התערובת מהווה כ-70% מהתהליך העבודה, ואילו הוספת המצרכים והאפיה הינם ה-30% הנותרים. על אף שחלקנו בתהליך הוא מזערי, אנחנו עדיין גאים מאוד ומעריכים את העוגה שהכנו.
ניסוי שערך אריאלי הצליח לאשש את ״אפקט איקאה״, המשתתפים בקבוצה הראשונה בניסוי קיבלו על עצמם ליצור צפרדע מקיפולי נייר (אוריגמי) ולאחר מכן הם היו צריכים להעריך את שווי יצירתם, קבוצה זו נקראה ״הקבוצה היוצרת״. משימתם של משתתפי הקבוצה השניה הייתה להעריך את יצירותיהם של משתתפי הקבוצה הראשונה, זו נקראת ״הקבוצה הלא יוצרת״.
משתתפי ״הקבוצה היוצרת״ העריכו בממוצע את שווי יצירותיהם בכ-23 סנט ואילו הערכת המחיר הממוצעת של ״הקבוצה הלא יוצרת״ עמדה על 5 סנט. הפער ברור, משתתפי ״הקבוצה היוצרת״ ראו ביצירה שלהם ערך רב, ואילו משתתפי ״הקבוצה הלא יוצרת״ ראו חתיכות נייר מעוכות ומקופלות בחובבנות.
בניסוי נוסף גילה אריאלי שבנוסף לצורך להשקיע מאמץ כדי להרגיש סיפוק, ישנו צורך נוסף והוא תחושת השלמת המשימה. אם לדוגמא השקעתי מאמץ בהרכבת השידה אך לבסוף התייאשתי ופרשתי, אני לא אקבל את אותה תחושת גאווה וסיפוק מהעבודה כפי שהייתי מקבל אילו הייתי משלים את המשימה.
לאור המסקנות האלה, אולי כדאי שנחשוב מחדש על היתרונות של מאמץ. קשה לנו להאמין שאנחנו יכולים להנות מהרכבת רהיטים, אז אנחנו מזמינים מתקין. אנחנו מדמיינים כמה נזיע ונתלכלך מחפירה וכיסוח דשא, אז אנחנו מזמינים גנן. כשאנחנו מוותרים על הפעילויות האלה אנחנו אולי מרוויחים מנוחה רגעית, אבל יכול להיות שאנחנו גם מפסידים הנאה רבה מאוד. יתכן שהגנן יעשה עבודה טובה יותר מאיתנו, אבל כנראה שאנחנו נהיה יותר גאים בגינה היפה שלנו אם אנחנו נעבוד עליה. מדי פעם שווה להתאמץ מעט וליצור משהו בעצמנו, על מנת לקצור רווחי הנאה לטווח הארוך.
מפורסם הוא לכל חכם כי כל הבריות מרחמים על ילדיהם בטבע, אין מי שיתפרנס מיוצאי מעיו,
אף כי העורב אכזרי להניחו ילדיו לסבת התנכרו אותם לראותו אותם לבנים בעת הולדם, אמנם אחר שישתחררו ישוב אליהם.
ומי לא יפלא מפעולת הטבע היות נקבת הדוב יולדת חתיכת בשר והיא תשתדל בכל עוז עד קרעה את הקרומות להוציא גוריה משם ולכ"א פגוש דוב שכול.
עוד ספרו מעוף אחד שמו פוליקאנו כאשר יחסר מזון לילדיו ישחט עצמו עד שיוציא דם לזון אותם.
וכזה וכזה מרחמים הבעלי חיים על ילדיהן רב מספר, לא שמענו ולא ראינו מי שיזון עצמו מיוצאי מעיו.
שבע כתב:סגלת מלכים (כ"י), לר' יצחק דון דון מגולי ספרד
יהודה גזבר.אנשים אומרים 'כמו פיל בחנות חרסינה' וחושבים על הספלים נשברים, על השברים על הרצפה, על הגסות שבה הפיל הולך בעולם. אף אחד לא חושב על יהושע (זה שמו של הפיל) שנכנס על קצות אצבעותיו לחנות וביקש להחליף את הספל שקיבל במתנה מרות (שהלכה לה, בינתיים) לפני זמן רב. ועל עצימת העיניים המיידית, המתכווצת, חסרת האונים, כשפנה פניה לא נכונה וידע שאין מה לעשות ובהכרח ישבור עוד משהו בבהלתו, לכשינסה לצאת. 'כמו פיל בחנות חרסינה', הם אומרים, ואף אחד לא חושב על הפחד הגדול שפשט בו כששמע את קול הנפץ וחשש שאולי-וחס-ושלום-אבל אולי נשבר לו, שוב פעם, הלב.
אלכסנדרוס כתב:כדאי לעיין בספרו של יצחק גילת, "משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ומקומה בתולדות ההלכה".
עושה חדשות כתב:ראיתי כעת נוסח של ברכהמ"ז המיוחס ליוסי בן יוסי, ואיידי דזוטר הנחתיו כאן.
חד ברנש כתב:מדוע בדיחה?
קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה. כדומני מצוי באוצר.
סגי נהור כתב:פרסומה עם גושפנקא הלכתית
סגי נהור כתב:לקפח את פרנסת מוכרי לחמניות מזונות לסוגיהם.
סגי נהור כתב:חד ברנש כתב:מדוע בדיחה?
קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה. כדומני מצוי באוצר.
דוגמא זו איננה פייטנית במיוחד, אלא בעיקר קצרה, בחינת 'מעין שלש'. ויש לחשוש שפרסומה עם גושפנקא הלכתית עלול לקפח את פרנסת מוכרי לחמניות מזונות לסוגיהם.
חד ברנש כתב:מדוע בדיחה?
קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה. כדומני מצוי באוצר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 76 אורחים