חדש - פשוטו של מקרא

[מקדש מלך]

"פשט" לדידו - הרובד העיקרי. שהוא חז"ל.
וכפי שהמשלתי זאת בעבר, לאחד שיקרא שירי משוררים על פי "פשט". הלוא לאויל ייחשב...

רק לאחר מכן, ישנו רובד מסוים ובטל לעומת הרובד הראשון, והוא התוכן שנקרא כקריאה בספר. וזה טוב כתבלין בתוך העומק, על ידי שילוב וכנ"ל.

לעומת זאת (לטענתו), בדרך של עשיית עיקר מהפשט הפשוט מהפכים את היוצרות. ועושים בדיוק הפוך ממה שכתבתי.

ואכן יודעני שבעלי פלוגתתו טוענים שהם עושים בדיוק כפי שכתבתי, אך הוא אינו מאמין להם... (ואני מניח שבצדק. כל אחד מבין שבעלי הפשט בעומק ליבם או אפילו שלא בעומק ליבם מייחסים משקל גדול יותר לסיפור המסופר כספר, מאשר הרמה שהוא מייחס לו).

[מקדש מלך]

ושאלה אישית לרב מקדש מלך:
מה תגיד אם הוא באמת כשהוא אמר מתחדשים מתוך העומק, הוא התכוון שהם עצמם העומק, או עומק לפנים מעומק..?

כאן השתמשת בלשון הערומים של הרב קפלן, ועל כן כדי שלא ייקח לי כמה ימים לענות... הואל נא לבאר יותר.

[קו ירוק]

הנה כמה דוגמאות מפי' ר"י קרא:

לא שרש"י מפרש שם אחרת (ובדבורה נשאר בצ"ע, ורש"י מציין שיש לנו ללמוד מתרגום יונתן שכך כוונת המקרא). ופשוטו של מקרא גם רש"י כתב רבות ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא או הדבר על אופנו.

[מה שנכון נכון]

אגב, דוגמא לפשטות שהתחדשו לרש"י ע"י הרשב"ם הוא מה שהיה קורא "פסוקי שמואל". וכדאי גם לעיין בשאר המבוא.

[עושה חיל]

הנה כמה דוגמאות מפי' ר"י קרא:

לא שרש"י מפרש שם אחרת (ובדבורה נשאר בצ"ע, ורש"י מציין שיש לנו ללמוד מתרגום יונתן שכך כוונת המקרא). ופשוטו של מקרא גם רש"י כתב רבות ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא או הדבר על אופנו.

אתה אמרת:

רש"י לא הסכים עמו בפועל, כי בית מדרשו של רש"י המשיך לפרש כך בהכוונתו (רבינו יוסף קרא ורבינו שמעיה תלמידי רש"י).

וזה כמובן שטויות.
רבים מפירושי בעלי התוס' על התורה (רשב"ם, ר"י קרא, ר"י בכור שור ושאר צאצאיו ותלמידיו של רש"י), אם היו יוצאים בדורנו, סביר להניח ש'בעלי ההשקפה הצרופה' היו מכנים אותם 'אפיקורסים'..
כל זה עלול לומר מי שלא זכה להבין את הדבר הפשוט שהתורה נדרשת בפרד"ס. ויש מקום לפשט. למרות שאיננו עיקר.

ויותר מזאת,
גם רש"י עצמו הבדיל מאוד בין פשט לדרש.
אמת שפירושו בלול מהכל, אבל ברור שהוא הבדיל בין פשטיה דקרא לבין מדרשו.
גם מפרשי רש"י בדר"כ מסבירים 'מה היה קשה לרש"י' שהוא נטה מדרך הפשט והביא דרש...
ודברים פשוטים הם.

[עושה חיל]

אני מבין היטב את ההתנגדות בהנחלת לימוד פשוטו של מקרא לרבים, כ"ש לצעירים.
אפשר לנמק זאת היטב, לא צריך לשקר ולהוציא דברים מהקשרם.

ולכן אינני מבין מדוע טענותיהם של בעלי ההשקפה צריכות להיות מנותקות מהכתוב, מהמציאות ומהאדם.
אפשר לדבר נורמלי, אפשר לנמק, בד בבד עם מתן כבוד לראשונים והאחרונים בעלי הפשט,
ולומר שלא כל אחד ראוי, כפי שכתב הנצי"ב.

למי שמתמצה במקראות גדולות, המלחמה נראית אינפנטילית ברמה קשה.
מה יעשה נער חכם שמבין דבר או שנים בחומש, האם יחשוב שמרמים אותו? או שיעקם את השכל בכח?

[קו ירוק]

הנה כמה דוגמאות מפי' ר"י קרא:

לא שרש"י מפרש שם אחרת (ובדבורה נשאר בצ"ע, ורש"י מציין שיש לנו ללמוד מתרגום יונתן שכך כוונת המקרא). ופשוטו של מקרא גם רש"י כתב רבות ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא או הדבר על אופנו.

אתה אמרת:

רש"י לא הסכים עמו בפועל, כי בית מדרשו של רש"י המשיך לפרש כך בהכוונתו (רבינו יוסף קרא ורבינו שמעיה תלמידי רש"י).

וזה כמובן שטויות.
רבים מפירושי בעלי התוס' (צאצאיו ותלמידיו של רש"י) על התורה, אם היו יוצאים בדורנו, רבותינו בעלי ההשקפה הצרופה ללא ספק היו מכנים אותם 'אפיקורסים'..
כל זה כמובן בגלל ש'בעלי ההשקפה' לא זכו להבין את הדבר הפשוט שהתורה נדרשת בפרד"ס. ויש מקום לפשט. למרות שאיננו עיקר.

ויותר מזאת,
גם רש"י עצמו הבדיל מאוד בין פשט לדרש.
אמת שפירושו בלול מהכל, אבל ברור שהוא הבדיל בין פשטיה דקרא לבין מדרשו.
גם מפרשי רש"י בדר"כ מסבירים 'מה היה קשה לרש"י' שהוא נטה מדרך הפשט והביא דרש...
ודברים פשוטים הם.

יכול שכל דברי 'שטויות', אך כדי לקבוע זו אנא כתוב בצורה יותר ברורה ורהוטה, וללא אמוציות, מה רצונך..
כל מה שהבנתי שמשהו פגע לך בבטן הרכה. זו לא אשמתי. ואף לא נכנסתי לויכוח בלוז האשכול.

דוקא חידושי בעלי התוס' על התורה לא מצטיינים בדוקא בפשוטו של מקרא, כי אם בפלפול וחידוש. או במדרשי אגדה רבים.

[איש_ספר]

רבותינו בעלי ההשקפה הצרופה ללא ספק היו מכנים אותם 'אפיקורסים'..
כל זה כמובן בגלל ש'בעלי ההשקפה' לא זכו להבין את הדבר הפשוט שהתורה נדרשת בפרד"ס. ויש מקום לפשט. למרות שאיננו עיקר.

כדאי לדבר בדרך ארץ כלפי אנשים כמו הגרב"ש דויטש שקטנם עב ממתנך, ובכל הזהירות ניתן להסתכן ולומר כי אין דבר שתדע והוא לא ידע. העובדה שהוא בוחר להתנסח בדרך שהוא בוחר, טעמו ונימוקו עמו. אתה יכול לאהוב ויכול להסתייג, אבל הסגנון של מי שזכה לדברים הפשוטים ומי שלא זכה להם, הלעג על השקפה צרופה בכל שום וחניכה, לא מכבד לא את הדיון ולא אותך.

[לייטנר]

.

[עושה חיל]

כדאי לדבר בדרך ארץ כלפי אנשים כמו הגרב"ש דויטש שקטנם עב ממתנך, ובכל הזהירות ניתן להסתכן ולומר כי אין דבר שתדע והוא לא ידע. העובדה שהוא בוחר להתנסח בדרך שהוא בוחר, טעמו ונימוקו עמו. אתה יכול לאהוב ויכול להסתייג, אבל הסגנון של מי שזכה לדברים הפשוטים ומי שלא זכה להם, הלעג על השקפה צרופה בכל שום וחניכה, לא מכבד לא את הדיון ולא אותך.

אני מקבל את התוכחה.
וקודם שראיתי הודעתך, תיקנתי את המשפט 'לא זכו להבין', ואשמח שתתקן יותר גם אצלי וגם בציטוט שלי בהודעותיך.
אין ספק שמדובר בגדול הת"ח שבדור.
ואני עפר ואפר תחת כפות רגליו.
ואני מבקש מחילה אם דבריי היו זלזול ח"ו.
חשוב לציין שלא התכוונתי אליו, ואני גם משוכנע שעיוותו את אשר אמר (כפי שכתבתי בהודעתי על דבריו, דיברתי על המקליד אם שמת לב), אלא כוונתי היתה לעיתון שמכנה את המתנגדים 'בעלי השקפה'.

אבל אמור נא לי את האמת, אל תתחמק.
אם מישהו היה מוציא בימינו חיבור כמו רשב"ם, ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור וכדו'
מה היה אומר עליו הגרב"ש דויטש?

[עושה חיל]

רבותינו בעלי ההשקפה הצרופה ללא ספק היו מכנים אותם 'אפיקורסים'..
כל זה כמובן בגלל ש'בעלי ההשקפה' לא זכו להבין את הדבר הפשוט שהתורה נדרשת בפרד"ס. ויש מקום לפשט. למרות שאיננו עיקר.

כדאי לדבר בדרך ארץ כלפי אנשים כמו הגרב"ש דויטש שקטנם עב ממתנך, ובכל הזהירות ניתן להסתכן ולומר כי אין דבר שתדע והוא לא ידע. העובדה שהוא בוחר להתנסח בדרך שהוא בוחר, טעמו ונימוקו עמו. אתה יכול לאהוב ויכול להסתייג, אבל הסגנון של מי שזכה לדברים הפשוטים ומי שלא זכה להם, הלעג על השקפה צרופה בכל שום וחניכה, לא מכבד לא את הדיון ולא אותך.

אגב, הרשב"ם גם אמר על חכמינו:

והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא.

אז גם לפי איך שאתה הבנת אותי, שנתכוונתי לגרב"ש דויטש, סה"כ השוויתי אותו לראשונים כמלאכים.

הדברים מורכבים..

[עושה חיל]

דוקא חידושי בעלי התוס' על התורה לא מצטיינים בדוקא בפשוטו של מקרא, כי אם בפלפול וחידוש. או במדרשי אגדה רבים.

גם וגם וגם. כאמור: פרד"ס.
אבל לא אצל כולם. למשל לא אצל רשב"ם, ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור ועוד.

[צופה_ומביט]

א. שהפשט לא נגמר בדברי הרשב"ם. - כאמור, זה לא שייך לשיחתם. אני לא חושב שהרשב"ם טען שהפשט נגמר אצלו.
ב. אתה תוהה אם רשב"ם לא הבין את רש"י. כלומר, טוען - לא טענתי. שאלתי האם מוכרחים לקבל את דברי הרשב"ם בענין הזה במאת האחוזים.

[איש_ספר]

כדאי לדבר בדרך ארץ כלפי אנשים כמו הגרב"ש דויטש שקטנם עב ממתנך, ובכל הזהירות ניתן להסתכן ולומר כי אין דבר שתדע והוא לא ידע. העובדה שהוא בוחר להתנסח בדרך שהוא בוחר, טעמו ונימוקו עמו. אתה יכול לאהוב ויכול להסתייג, אבל הסגנון של מי שזכה לדברים הפשוטים ומי שלא זכה להם, הלעג על השקפה צרופה בכל שום וחניכה, לא מכבד לא את הדיון ולא אותך.

אני מקבל את התוכחה.
וקודם שראיתי הודעתך, תיקנתי את המשפט 'לא זכו להבין', ואשמח שתתקן יותר גם אצלי וגם בציטוט שלי בהודעותיך.
אין ספק שמדובר בגדול הת"ח שבדור.
ואני עפר ואפר תחת כפות רגליו.
ואני מבקש מחילה אם דבריי היו זלזול ח"ו.
חשוב לציין שלא התכוונתי אליו, ואני גם משוכנע שעיוותו את אשר אמר (כפי שכתבתי בהודעתי על דבריו, דיברתי על המקליד אם שמת לב), אלא כוונתי היתה לעיתון שמכנה את המתנגדים 'בעלי השקפה'.

אבל אמור נא לי את האמת, אל תתחמק.
אם מישהו היה מוציא בימינו חיבור כמו רשב"ם, ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור וכדו'
מה היה אומר עליו הגרב"ש דויטש?

קודם כל אני שמח שאתה מקבל את דברי ברוח טובה. אני מתרשם לאורך כל הדיון כאן שהנושא באמת קרוב ויקר לליבך, ודוקא משום כך כדאי לכולנו לשמור על סגנון נאות.
ולשאלתך, ישנו זיווג רעיוני ידוע: אותם שלא מחבבים את העיסוק בפשש"מ, הם הם המעלים את הראשונים לדרגות הכי גבוהות.
כלומר במילים פשוטות, המלחמה של רש"ד (ר' שמואל דויטש לא ר' שלמה דובנא...) בחוג פשש"מ היא בשל המגמה, האווירה הצוננת וההתערטלות המופגנת, שלדעתו לוקים בה מחבבי הפשש"מ בני דורנו, ובשל הסכנה שהוא צופה אם וכאשר מגמה זו תתפשט. אין לו שום חשד מכל זה, ברשב"ם/ר"י קרא/ריב"ש, ח"ו.

[בן מיכאל]

בהודעה הבאה ארחיב על הטעיה שקיימת כאן לענ"ד (בהקלדת דבריו).
מגוחך לדבר על הרשב"ם, ובד בבד לנקוט גישה הפוכה ממשנתו של הרשב"ם בפירושו לחומש,
בלי לציין שסביב זה סובב הדיון המרכזי בין רש"י לרשב"ם, וכנראה רש"י אף הסכים עמו.

רש"י לא הסכים עמו בפועל, כי בית מדרשו של רש"י המשיך לפרש כך בהכוונתו (רבינו יוסף קרא ורבינו שמעיה תלמידי רש"י).
ומש"כ רשב"ם שהסכים עמו רש"י, הכוונה שיש מקום לפרש עוד יותר, בפשט. אבל לא שרש"י חזר בו מצורת הפירוש שהוא קבע. וזה פשוט.

הציר של ה'פשט' שהתקבל הוא כרש"י. וזה לא סותר שיש פשט של רשב"ם וראשונים אחרים מבעלי הפשט, ואף הרמב"ן.
לשרטט פשוטו של מקרא בדורנו אנו, זו התיימרות ופסול מעיקרו. ולדעתי זה אחד מבסיסי התנגדות לרעיון זה. הדוגמאות והביקורת הספציפית זה בנוסף.

ר"י קרא עסק הרבה בפשט, לפעמים אף יותר קיצוני מהרשב"ם.

[לייטנר]

.

[עושה חיל]

ולשאלתך, ישנו זיווג רעיוני ידוע: אותם שלא מחבבים את העיסוק בפשש"מ, הם הם המעלים את הראשונים לדרגות הכי גבוהות.

נכון.
משום שלומדי ה'פשט' חותרים דבר ראשון לכוון לכוונת המשורר הפשוטה ומתנגדים לאנכרוניזם (דוגמא לאנכרוניזם: "ראשון פלוני נתכוון ל XY67%$ כמו שיוצא ממה שראינו להדיא מהקושיא ששאלנו על דברי המהרש"א בחידושי אגדות ויישבנו על דרך עומק דברי הש"ך בחנ"ן" וכו')
על דרך משל: כדי ללמוד את הרשב"ם 'כפשוטו' אתה חייב לכבד את הרשב"ם! ולתת לו מקום לומר את מה שהוא חושב, ולא את מה שאתה חייב להסביר אותו כדי שזה לא יסתור את אמונותיך.
במילים אחרות, אם יהודי מכבד באמת את דברי הראשונים כפי שהם כתובים, הוא לא מנסה ללמוד אותם רק דרך המשקפיים וההשקפות שלו, אלא קורא אותם נכוחה. וכשיש שאלות נשארים בצ"ע.

כלומר במילים פשוטות, המלחמה של רש"ד (ר' שמואל דויטש לא ר' שלמה דובנא...) בחוג פשש"מ היא בשל המגמה, האווירה הצוננת וההתערטלות המופגנת, שלדעתו לוקים בה מחבבי הפשש"מ בני דורנו, ובשל הסכנה שהוא צופה אם וכאשר מגמה זו תתפשט. אין לו שום חשד מכל זה, ברשב"ם/ר"י קרא/ריב"ש, ח"ו.

כל זה ניחא, אם הוא היה מכיר את האנשים, למשל את בעל החומש הנזכר וחושד בו.
אני גם מקבל בהבנה את ההסתייגות למשל מבית מדרש כזה או אחר שכבר פקיע שמיהו בכניסה לתחומים תורניים שלא כל מוח סביל דא (גם הת"ח שבבתי מדרש הנ"ל מבינים הסתייגות כזו או אחרת כפי שכבר פרסמו את טענותיהם).

אבל כאן הוא הרי לא מכיר את בעל החומש הנזכר!
וכמו שכבר העירו וידוע הדבר, שהטעו אותו שזה קשור ל'עין תחת עין' ושאר פאדיחות מצחיקות שהכניסו בדבריו שזה קשור לבית מדרש מפורסם....
אלא מאי, הוא חושד בו כי הוא לומד גם פשוטו של מקרא - מהמקום הזה מגיע החשד!
ה'אווירה הצוננת' שאתה מדבר עליה, היינו תורת הפשט, ואתה יודע טוב טוב שזה מה שמפריע לבעלי ההשקפה.
מפריע להם דרך הפשט לכשעצמה.

לכן אמרתי וברור לי הדבר היטב:
שאם בימינו היה יוצא פירוש רשב"ם/ר"י קרא/ר"י בכור שור/רד"ק ורבים וטובים,
היו זורקים אותם מכל המדרגות, איך הם מעיזים לומר שרש"י הוא לא 'פשט'. יחי החטא הגדול. מצחיק ועצוב!

[רציני]

פעם [לפני למעלה מעשור] היה ערב שאלות ותשובות עם הגרב"ש דויטש שליט"א ואחד שאל משהו לפי הרשב"ם וכדומה הגרב"ש התרגז ומלמל כמה דברים ולא ענה לו ואמר להגר"י פורטנוי שישב לצידו: "כל המשכילים מתחילים עם הרשב"ם". עד כאן לשונו בערך.

[עושה חיל]

פעם [לפני למעלה מעשור] היה ערב שאלות ותשובות עם הגרב"ש דויטש שליט"א ואחד שאל משהו לפי הרשב"ם וכדומה הגרב"ש התרגז ומלמל כמה דברים ולא ענה לו ואמר להגר"י פורטנוי שישב לצידו: "כל המשכילים מתחילים עם הרשב"ם". עד כאן לשונו בערך.

הוא אשר אמרתי. הרשב"ם הוא חתיכת אתגר.
אולי לימוד ממושך ב'העמק דבר' יכול לעזור (וגם כמה יסודות מדרך הפשט שבאדרת אליהו לגר"א).

איני יודע מה היתה השאלה, כדאי לחפש הקלטה, זה יכול להיות מעניין.

למעשה סביר להניח שהשואל לא מצא את מנוחתו, ומי יודע מה היה בסופו.
אני משער שאם השואל היה פונה לדוגמא לר' ליב זצ"ל, ר' ליב היה מראה לו נכוחה שאין קושי ע"ד הפשט ואין קושי ע"ד הדרש ושניהם יילכו יחדיו... ואיך התורה קדושה, שלימה ומחוכמת.

הסיפור הנ"ל עם הגרבש"ד שליט"א מזכיר לי סיפור דומה עם המשגיח הגרח"י קפלן שליט"א, אבל עם תשובה מתוחכמת יותר:
פעם בחור בישיבה (ישיבת חברון) ניגש למשגיח לשאול בעניין ה'חכמה יוונית', שכידוע בחנוכה יש את העבודה ואת השמחה בנצחון על היוונים ועל ה'יווניות'. ושאל הבחור שהרי ברמב"ם במורה נבוכים כן מעריך את חכמתם של היוונים וכו'...
ענה לו המשגיח: לא קיבלתי מרבותיי איך לקרוא מורה נבוכים, אין לי מסורת איך ללמוד אותו...
אגב, אם המשגיח הגאון רחי"ק שליט"א כן היה לומד את המורה נבוכים, מעניין איך זה היה נראה.

[אסתירה פני]

הרחבת דברים מהגרב"ש דויטש שליט"א,
בחלק האחרון דברים מעניינים אודות רשב"ם.

בעניי:

א. אם אין דבר כזה פשש"מ בלי קבלת מחז"ל, איך ייתכן שחשב רשב"ם שאפשר לחדש פשטות בכל יום?

ב. מי דיבר על פסיקת הלכות מתוך הפסוקים בפשטותם? ולמה לא הביא את לשון רשב"ם ש"אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל"?

ג. למה התעלם מהראשונים שפירשו שישב אאע"ה להתקרר בפתח האוהל?

ד. למה התעלם מהראשונים (ולדוג' תוס') שפי' "מאבני המקום" שהפשט הוא א' מאבני המקום והעיזו לחלוק על מהר"ל?

ה. כנ"ל בהערה ב' גם על ראיתו מפי' רשב"ם לש"ס.

ו. האם האיסור של מרן הגראמ"מ שך זיע"א על שוטנשטיין המופיע במכתב המצורף שם נתקבל בכלל"י?

[דרופתקי דאורייתא]

הרחבת דברים מהגרב"ש דויטש שליט"א,
בחלק האחרון דברים מעניינים אודות רשב"ם.

הערה צדדית,
בדבריו של הגרב"ש דויטש שליט"א הנ"ל הביא דברי מהר"ל עה"פ ויקח מאבני המקום, שהתרעם נורא על המפרשים שלקח אבן א' מאבני המקום, והתרעם על מפרשי הפשט, ע"ש.
וק"ק שלא זכר להעיר ע"ד מהר"ל כי כבר רבותינו בעלי התוס' חולין צא: פירשו כן לפי פשוטו של מקרא, וכן הוא בעוד הרבה ראשונים, ובזהר הקדוש, וכבר הגרי"ח סופר שליט"א העיר ע"ד מהר"ל הנ"ל מכל דברי הראשונים והזהר הנ"ל, ראה לו בקונטרס מגיד דבריו ליעקב פרשת ויצא, והניח דברי מהר"ל בזה בצ"ע.

[עקביה]

דברי המהר"ל בגור אריה, שהביא רב"ש דויטש, יכולים להיות משל טוב לכל הפולמוס שמתנהל נגד פשש"מ.

המהר"ל יוצא בדברים קשים מאד נגד אלה שפירשו 'מאבני המקום' - אחת מאבני המקום, כאשר בדיקה קלה מגלה שמי שפירשו כך הם (בין השאר): רשב"ם, אבע"ז, רד"ק, ר"י בכור שור, רלב"ג והדר זקנים.

אז מה קורה כאן? האם על כל הרשימה הנכבדה הזו אומר המהר"ל את דבריו?

לענ"ד, מחד, המהר"ל לא התכוון לראשונים, ומאידך, לא הפריע לו שכך אומרים הראשונים.
המהר"ל זיהה תופעה (כנגדה כתב את ספרו 'באר הגולה') של פיחות ערך דברי חז"ל, והוא יוצא נגדה בכל כוחו. הוא לא יכול לעצור מלכתוב דברים שנראים לו ברורים ונכונים וגם בעלי ערך חינוכי חשוב ממדרגה ראשונה, רק בגלל שיש ראשונים שכתבו אחרת, כך שלא נראה לי שקשה כל כך להבין אותו.

אם כי לנו, העומדים מן הצד, ורואים מחד את המהר"ל ומאידך את גלריית הראשונים הנכבדה הנ"ל, קשה להיות נחרצים כ"כ כמו המהר"ל.

[קרית מלך]

למעשה סביר להניח שהשואל לא מצא את מנוחתו, ומי יודע מה היה בסופו.
אני משער שאם השואל היה פונה לדוגמא לר' ליב זצ"ל, ר' ליב היה מראה לו נכוחה שאין קושי ע"ד הפשט ואין קושי ע"ד הדרש ושניהם יילכו יחדיו... ואיך התורה קדושה, שלימה ומחוכמת.

מחמת כבוד החכמים אקצר וד"ל.

אחד מגדולי רה"י שליט"א שגם דיבר נגד הפירוש הנ"ל [ובחריפות גדולה עוד יותר מהגרב"ש שליט"א] התבקש להפגש עם העורך, רה"י הנ"ל השיב האם ברצונו להוכיח את צדקתו או שמוכן גם לשמוע דעה הפוכה?
כמו כן כשאמרו לו שר' א. ה. אינו בין העורכים אמר יתכן [וכפי שכבר התברר לעיל באשכול יש רגלים לדבר שההכחשה הגורפת אינה נכונה לגמרי] אך ברור שרוחו של ר' ליב מינצברג חופפת על החיבור הזה ואם אין זה ה. הרי שמדובר באחרים מבית מדרשו.
כנראה זהו חלק בלתי נפרד מהויכוח.
ודי בזה

[אור עולם]

למעשה סביר להניח שהשואל לא מצא את מנוחתו, ומי יודע מה היה בסופו.
אני משער שאם השואל היה פונה לדוגמא לר' ליב זצ"ל, ר' ליב היה מראה לו נכוחה שאין קושי ע"ד הפשט ואין קושי ע"ד הדרש ושניהם יילכו יחדיו... ואיך התורה קדושה, שלימה ומחוכמת.

מחמת כבוד החכמים אקצר וד"ל.

אחד מגדולי רה"י שליט"א שגם דיבר נגד הפירוש הנ"ל [ובחריפות גדולה עוד יותר מהגרב"ש שליט"א] התבקש להפגש עם העורך, רה"י הנ"ל השיב האם ברצונו להוכיח את צדקתו או שמוכן גם לשמוע דעה הפוכה?
כמו כן כשאמרו לו שר' א. ה. אינו בין העורכים אמר יתכן [וכפי שכבר התברר לעיל באשכול יש רגלים לדבר שההכחשה הגורפת אינה נכונה לגמרי] אך ברור שרוחו של ר' ליב מינצברג חופפת על החיבור הזה ואם אין זה ה. הרי שמדובר באחרים מבית מדרשו.
כנראה זהו חלק בלתי נפרד מהויכוח.
ודי בזה

ומה הייתה כוונתו של אותו רה"י לו היו נפגשים???

[צופה_ומביט]

אחד מגדולי רה"י שליט"א שגם דיבר נגד הפירוש הנ"ל [ובחריפות גדולה עוד יותר מהגרב"ש שליט"א] התבקש להפגש עם העורך, רה"י הנ"ל השיב האם ברצונו להוכיח את צדקתו או שמוכן גם לשמוע דעה הפוכה?

ומה עונה אותו רה"י לאותה שאלה?
[הרי יהיה מוזר מאד לחשוב שהוא רוצה/מצפה מאחרים מה שאינו מוכן בעצמו].

[עושה חיל]

למעשה סביר להניח שהשואל לא מצא את מנוחתו, ומי יודע מה היה בסופו.
אני משער שאם השואל היה פונה לדוגמא לר' ליב זצ"ל, ר' ליב היה מראה לו נכוחה שאין קושי ע"ד הפשט ואין קושי ע"ד הדרש ושניהם יילכו יחדיו... ואיך התורה קדושה, שלימה ומחוכמת.

מחמת כבוד החכמים אקצר וד"ל.

אחד מגדולי רה"י שליט"א שגם דיבר נגד הפירוש הנ"ל [ובחריפות גדולה עוד יותר מהגרב"ש שליט"א] התבקש להפגש עם העורך, רה"י הנ"ל השיב האם ברצונו להוכיח את צדקתו או שמוכן גם לשמוע דעה הפוכה?
כמו כן כשאמרו לו שר' א. ה. אינו בין העורכים אמר יתכן [וכפי שכבר התברר לעיל באשכול יש רגלים לדבר שההכחשה הגורפת אינה נכונה לגמרי] אך ברור שרוחו של ר' ליב מינצברג חופפת על החיבור הזה ואם אין זה ה. הרי שמדובר באחרים מבית מדרשו.
כנראה זהו חלק בלתי נפרד מהויכוח.
ודי בזה

פלא שהר"י נתבקש לפגוש ולא רץ מעצמו לפני שהוא קובע... פשוט בלתי נתפס. כל ההתנהלות כאן חמורה!

אני הייתי שואל גם את אותו ראש ישיבה האם הוא מוכן לשמוע דעה הפוכה?
כי לפי מה שראינו עד כה, חלק מראשי המדברים נגד החיבור הראו חוסר יושרה בקריאת ראשונים, מדובר בסילופים של ממש! כל שכן שהם לא הראו הבנה גדולה בתחום.
אני בטוח למעלה מכל ספק, שאם אותו ראש ישיבה יישב עם תלמיד חכם יר"ש שידיו רב לו במקראות גדולות, הוא ישנה לא מעט את דעתו, ואולי גם הוא בסוף ייהפך לאפיקורס שיודע שלא כל מה שכתב רש"י מוגדר כפשט (זה פשוט מצחיק..). והתורה נדרשת בפרד"ס ואע"פ שהפשט שונה הלכה עוקרת מקרא וכו'..

ומה שאתה מנסה להראות שבסוף זה קשור לר' ליב, אינני יודע אם אתה צודק, אבל ברור שכל ירושלמי שעסק בלימוד החומש ברצינות ע"ד הפשט נתקל בר' ליב, הוא הלא אחד הגדולים בתחום.
וכבר סמכו על ר' ליב גדולי ישראל בראשות הגרי"ש אלישיב בהסכמותיהם (על אף המתנגדים שניסו לשכנע את הגרי"ש ואת גדולי ישראל נגדו) "בגודל השפעתו על שומעי לקחו להדריכם בנתיבי התורה ויראת ה'" (הגרי"ש), "חידושי תורתו ושיעוריו המפורסמים בעמקותם וישרותם" (הגר"ש ואזנר)....
אם יש לך טענות עליו אולי כדאי שתלך לתלמידו הגאון ר' בערל פוברסקי שליט"א - הוא הגדיר את ר' ליב כרבו. הוא רדף אחרי כל גיליון שהיו בו חידושים מר' ליב כפי שהוא מספר וכפי שכתב בהסכמתו ל'בן מלך'.

אלא מאי, לאותו ראש ישיבה, יש בעיה עם דרך הפשט בלימוד החומש (אני לא ארפה. זה לב הסוגיא. די עם ההתחכמויות),
יש חוסר הבנה וחוסר רצון להבין שקיימת דרך הפשט. לכן החומש בעייתי, ולכן גם העניין עם ר' ליב לא סגור אע"פ שלא שייך בו אותם האשמות.. אלא רק בעיה אחת ישנה - לימוד הפשט! היו לא תהיה.

הצעתי היא שאותו ראש ישיבה, יילך עם ראש פתוח לת"ח שהוא סומך עליו שמבין בתחום, ואחר כך יחזור למאבקים.

[דרומי]

אין שום ראש ישיבה שקצת מכיר את פירוש הרשב"ם והמסתעף?

למה לא מפרסמים מכתב עידוד מראש ישיבה 'נורמלי'?

אולי הר"י שכתב הסכמה על 'בן מלך' יואיל בטובו לפרסם את דעתו גם הפעם?

[עושה חיל]

תלך הפוך,
גם היום וכ"ש בדור הקודם, לא רבים היו מעיזים למסור דרשות בסגנון שהובא לעיל ולהראות חוסר הבנה בין פשט לדרש, או לדבר נגד פשטים שנכתבו בראשונים, כ"ש שלא לסלף ראשונים שלא מסתדרים עם ההשקפה.
מקסימום היה דיבור על דרך הלימוד המקובל ועל הדרך החינוכית (ובזה כאמור אין חולק), ודאי ודאי שלא סילופים מוזרים כ"כ.

[צופה_ומביט]

אין שום ראש ישיבה שקצת מכיר את פירוש הרשב"ם והמסתעף?

למה לא מפרסמים מכתב עידוד מראש ישיבה 'נורמלי'?

אולי הר"י שכתב הסכמה על 'בן מלך' יואיל בטובו לפרסם את דעתו גם הפעם?

איזו שאלה מוזרה. אני אשאל להיפך:
למה לא כולם / רוב מנין ובנין נגד?
איפה מכתבים מגדולי ישראל [בלי להזכיר שמות וחוגים] / בתי דין ידועים / מנהיגי קהילות וציבורים? כמו שהוציאו על פרצות אחרות.

וכבר היו דברים מעולם פעמים רבות שראשי ישיבות ומשגיחים שספונים בבית מדרשם בין בחוריהם והאחריות שלהם היא רק כלפיהם [על כל המשתמע מכל חלק בהנ"ל] - היו בגישה אחת, וגדולי ישראל מנהיגי הציבור שמכירים ואחראים על כלל הציבור - היו בגישה אחרת.

ומי אמר מה הסיבה של אלו שלא יוצאים בעד? אולי זה פשוט כי הם לא רוצים אפילו לתת גושפנקא ל"פולמוס" בנושא, כי פשיטא להם להיפך ולא רואים כאן שום מקום לפולמוס ושני צדדים, ופשיטא להם שלא צריך אפילו להתייחס למתנגדים שגישתם מוכרת מכבר, ושתיקתם כעידודם. ומבחינתם המתנגדים לא עד כדי כך פוגעים במפעל עד שיוצרכו לתת לו סיוע בפועל להציל עשוק מיד עושקו.
כלומר: לך תדע מה הסיבות. כל עוד שאין ידיעה ברורה אפשר רק לנחש, ובדרך כלל כל אחד מנחש לפי מה שמתאים לו.

[עושה חיל]

אז מה ראינו עד כה, אצל גדולי מבקרי חומש פשש"מ:
א. סילוף במכוון או חוסר הבנה בדברי הרשב"ם.
ב. לגלוג על פירושי הראשונים (כמו הדוגמא על 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים').
ג. חוסר הבנה - מה ההבדל בין 'פשט', לבין 'דרש' דבר דבור על אופניו.
ד. חמור מכל: התעלמות מכל גדולי הראשונים והאחרונים פרשני המקרא ע"ד הפשט (רשימה קצרה מהשרוול של ראשונים: רס"ג, רש"י, רמב"ם, ראב"ע, רשב"ם ובעלי התוספות, ר"י קרא, ר"י בכור שור, חזקוני, רמב"ן, רד"ק. ועוד רבים, תכלה היריעה ולא תכלה הרשימה. ובדורות האחרונים: הגר"א, הנצי"ב משך חכמה ועוד רבים. כל אחד לדרכו).


אני יודע שמסתובבים כאן ת"ח שגם מתנגדים, ולרבים מהם יש יושרה ושכל טוב,
אבל בטוחני שגם הם נחרדים לראות שטויות שכאלו, או טעויות מביכות אצל ראשי המתנגדים.
אני יודע מה תהיה תגובתם - עם תגובה דלהלן אני יכול להסכים:
'מדובר כאן בנושא חינוכי'.
אני חושב שבנוסח זה, גם המתעסקים בפשש"מ יסכימו.

אבל הבעיה היא, שראשי המדברים, הולכים בדרך אחרת,
יש להם ויכוחים מהותיים גדולים וחכמים,
אבל רצופים בטעויות, שקרים וחוסר הבנה.
ויתכן שהם גם לוקים בחוסר יושרה, שהרי היו שתקפו (בנוסח 'הם לא מאמינים בתושבע"פ'!) בלי לברר, בלי לדבר עם בעלי החומש. וכמו הדוגמאות המפורסמות שהאשימו אותם על 'עין תחת עין', שח"ו לא בסגנון החומש ולא נכתב ולא כעין זה. ולא הביעו שום התנצלות על הסילופים.

[דרומי]

בדרך כלל יש אינטרס למו"ל לשווק טוב את הספרים שלו, ואם היתה לו הסכמה רצינית שהיתה סוכרת את פי המנגדים היה לדעתי עושה זאת.

קצת מזכיר לי את אלו שאומרים על מוצרים מסויימים שההכשר הפחות טוב לא מלמד על כלום. הוא מלמד רק על הבטלנות של בעלי המפעל... ברובא דרובא המציאות אינה כזאת.

[צופה_ומביט]

סברות, השערות, ניחושים, דימויים.
"הוכחה" כבר אין כאן, ודי בזה.

[עושה חיל]

בדרך כלל יש אינטרס למו"ל לשווק טוב את הספרים שלו, ואם היתה לו הסכמה רצינית שהיתה סוכרת את פי המנגדים היה לדעתי עושה זאת.

קצת מזכיר לי את אלו שאומרים על מוצרים מסויימים שההכשר הפחות טוב לא מלמד על כלום. הוא מלמד רק על הבטלנות של בעלי המפעל... ברובא דרובא המציאות אינה כזאת.

בד"ץ העדה החרדית כבר ביקרו את הספר והוציאו מכתב תמיכה במחבר ובחומש. ראה כאן.

אינני מכיר את בעלי החומש הנזכר, רק שמעתי עליו.
לפי איך שזה נשמע לא מדובר בגדולי בעלי השיווק.
עם הם היו ערמומיים יותר, היו סוגרים את העניין מהר יותר. אבל אל דאגה, בסוף זה יהיה.
כנראה הם פשוטים מדי וישרים מדי... וגם אין להם עיתון.

[קו ירוק]

לפחות יש להם תומך נלהב חד צדדי ולא עניני, בפורום אוצר החכמה..

[אור עולם]

לפחות יש להם תומך נלהב חד צדדי ולא עניני, בפורום אוצר החכמה..

מעניין שמתנגד חד צדדי ולא ענייני זה בסדר, אבל תומך - לא!

[צופה_ומביט]

פרשני המקרא ע"ד הפשט (רשימה קצרה מהשרוול של ראשונים: רס"ג, רש"י, רמב"ם, ראב"ע, רשב"ם ובעלי התוספות, ר"י קרא, ר"י בכור שור, חזקוני, רמב"ן, רד"ק. ועוד רבים, תכלה היריעה ולא תכלה הרשימה.

ידידי, בוא, לא כל מי שכתב אי פעם ביאור פשטי באיזה מקום הופך ל"מפרש המקרא ע"ד הפשט".
הרי לפי הרשימה שלך יהיה יותר קצר אם תכתוב מי איננו ברשימה הזו, אם ישנו כזה בכלל...

דוגמה בולטת: אתה מכניס כאן את רש"י בזמן שהמתנגדים דוגלים דייקא ברש"י.

דומה שכעת אתה הוא המערבב רשויות [מתנגדיך יגידו: מסלף].

כלומר: ברמב"ן אפשר לראות כמה דרכי פירוש: ע"ד רבותינו, וע"ד הפשט, וע"ד האמת. הוא אכן מביא כמה דרכים זו לצד זו, וכמו שאתה טוען שיש דרש ויש פשט ואין סתירה בין קיומו של זה לקיומו של זה.
אבל -
לרמב"ן חשוב כן להביא את דברי רבותינו, ואת דרך האמת, לצד הפשט. הוא לא מניח לך לקרוא את כל החומש ע"ד הפשט ותו לא.
ובמקומות מסוימים הוא יוצא בשצף קצף נגד המפשטים הכל [רמב"ם בנושא ראיית מלאכים וקרבנות].
וכתב בהקדמת פירושו שגם מה שכתב ע"ד האמת אל תחשוב שהבנת וירדת לסוף הדברים, כי התורה כולה אש שחורה ע"ג אש לבנה.
כשנותנים כזו תמונה, עשירה וכוללת - זה אחרת לגמרי.

וכעי"ז יהיה כל מי שפירש את המקרא פעמים ע"ד הפשט ופעמים ע"ד חז"ל, ובאופן כללי לא "רוקן" את הרוממות מהתורה בצורה עקבית וסדירה, כשיטה.

כשמדברים על פשש"מ, ועל החומש הנדון כאן, ובכלל - הכוונה למי שמתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל וכו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי.
להבנתי רק נגד זה יוצא מי שיוצא.

עכשיו תכתוב מחדש את הרשימה בהתאם לזה, ונראה.


לגופם של דברים, אכתוב משהו ומקוה שאובן נכון. ואם לא - מה אעשה:

הרמב"ם, והרש"ר הירש, הם דוגמה בעיניי לקריאה של התורה [לא בהכרח בלעדית, אבל כן רציפה ועקבית] כפונה אל האדם הטבעי, האנושי, ומסדרת לו את את החיים האנושיים כפי רצון ה', להיות אדם טוב, ישר ונאמן, מוסרי ודתי [לא דקדקתי בסדר בהכרח]. שגם זו מטרה של התורה, וניתן לקרוא את התורה כולה במבט זה, וגם כך היא טובה אלוקית נצחית וגדולה לאדם מאת הבורא - הגם שיש מבטים אחרים ועמוקים ונשגבים. ויש אנשים שמעיקרא לא מצפים מהם ליותר מזה, והלוואי שאת הרובד הזה יקנו כמו שצריך.

ובאיזשהו מקום, אכשר דרא, וכל כך התרגלנו ב"ה לרוממות ונשגבות ו"געטליכקייט" בכל דבר, וזה הפך ב"ה להיות השפה השגורה והנוהג הנפוץ [בהבנה בלימוד, באורחות חיים, בקיום מצוות], ששוכחים את הרובד האנושי הפשוט, שדומה כי אצל הראשונים [רס"ג, רמב"ם, אולי עוד] היה נכבד מאד, חשוב מאד, וראו בו עיקרי לא פחות מכל רוממות. [תבדקו למשל מה אומרים הראשונים על מתנת השבת. או על תקיעת שופר. אח"כ תשוו לספרי זמננו, שכמובן בנויים על מקורות חשובים]. זה היה בחלקו מתוך הבנה שרוב העם לא בנוי לרוממות, עכ"פ לא באמת וכנכון ובקנין, ובחלקו משום שזו אמת גמורה בפני עצמה.

וממילא מפסידים המון. המון חינוך והיישרה של התורה. כי הכל בשמי שמים, ברוממות אל ונשמה, ואין טיפול יסודי "בקרקע", שכן, מה לעשות, אבל כולנו עשויים גם ממנה. והזנחה של הקומה הזו, או אי תיקונה כמו שצריך, הוא שורש רע בקומת הקרקע שפורה ראש ולענה בכל הקומות, ומעכב ומחבל גם ברוממות ומעוות אותה, ויוצר בלאגן עצום בתוך אנשים, שיש בהם גלח ומלאך ביחד ממש, בבלאגן נורא. מלבד שאצל רבים קומת הקרקע היא הקומה הגלויה היחידה שיפגשו ויעסקו בה כל ימיהם [וכן, אני יודע מה אומרת דרך החסידות, ועדיין פוק חזי ולאו כו"ע וכל דרא וכו' בחדא מחתא מחתינהו],

למה ואיך קרה השינוי הזה, והאם הפסדו יוצא בשכרו או להיפך, ואצל מי, וכמה, והאם ילכו יחדיו וכו' שאר שאלות שיש בזה - לא הנושא שלי כרגע.
רק באתי לומר שהנושא כאן לענ"ד אינו "פשוטו של מקרא" אלא הוא הרבה יותר רחב: "פשוטה של יהדות" שעוסקת ב"פשוטו של אדם".
אצל הראשונים היתה גישה לכתחילאית [אם לא עיקרית] כזו ליהדות, והיום היא כמעט לא קיימת.
יש מקומות שזה יותר נשאר, ואפשר לראות שם דוגמה איך נראה יהודי כזה.

[דורשי יחודך]

כשמדברים על פשש"מ, ועל החומש הנדון כאן, ובכלל - הכוונה למי שמתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל וכו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי.
להבנתי רק נגד זה יוצא מי שיוצא.

להעיר, שכפי שהבאתי מספר דוגמאות רק מהמעט שראיתי בספר, הטיעון שחומש פשש"מ "מתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל כו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי," הוא שקר וכזב. מביאים גם מביאים מדרשי חז"ל גם כשאין שום הכרח לכך, מצטטים גמרות, רמב"ם, ספר החינוך, אריז"ל, מהר"ל, כו'. כתבתי את הדברים בפרוטרוט.
יוכלו לטעון שלא הביאו מספיק, או שבמקומות מסויימים היו צריכים, אבל לומר שמתעקשים בכל מקום ובכל פסוק דייקא כו', לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה.

[צופה_ומביט]

מקבל.

[עושה חיל]

הרב צופה ומביט,
דברי פי חכם חן!
אינני חולק עליך.

עסקתי בנימוקם של המתנגדים,
הם טוענים שכל דברי חז"ל ורש"י מוגדרים כפשט! (חוץ ממה שלהדיא אמר שהם אגדה או דרש)
יש התעלמות מדרך הפשט.
ועל זה הבאתי את הרשימה.

לגוף הטענה החנוכית או דרך הלימוד, אין ויכוח שצריך לשלב הכל. וכמדומה זה מה שעשו בחומש הנזכר.

[קו ירוק]

כשמדברים על פשש"מ, ועל החומש הנדון כאן, ובכלל - הכוונה למי שמתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל וכו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי.
להבנתי רק נגד זה יוצא מי שיוצא.

להעיר, שכפי שהבאתי מספר דוגמאות רק מהמעט שראיתי בספר, הטיעון שחומש פשש"מ "מתעקש בכל מקום ובכל פסוק דייקא לא להביא דברים נעלים או מקובלים בחז"ל כו' אלא אך ורק פשט הכי פשטני וקרקעי," הוא שקר וכזב. מביאים גם מביאים מדרשי חז"ל גם כשאין שום הכרח לכך, מצטטים גמרות, רמב"ם, ספר החינוך, אריז"ל, מהר"ל, כו'. כתבתי את הדברים בפרוטרוט.
יוכלו לטעון שלא הביאו מספיק, או שבמקומות מסויימים היו צריכים, אבל לומר שמתעקשים בכל מקום ובכל פסוק דייקא כו', לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה.

האוירה הכללית היא כפי שכתב צופה ומביט.
וביחס להודעתך המפורטת, קשה עלי לחפשה אך קראתיה בשעתו, ודוקא שם בזכרוני שבחלק הדברים שהם הביאו, זה בגלל סיבות ומוסכמות אחרות.