מגדל כתב:כבר נתקלתי באדם המתיימר להיקרא מקובל, וכשהזכרתי אגב אורחא את ספר שמן זית זך, הוא צחק עליי בחושבו שאני הדיוט שניסה להגיד שמן ששון. דווקא אצל לומדי הקבלה נראה שתורתו פחות מפורסמת, והטעם ברור למבין.
לגופו של עניין, מן הראוי לכל אדם בן דורנו כשהוא בא לשאול שאלה כל שהיא הקשורה להגדרה הגדולה והכוללת של "ספרדים" שיבאר כוונתו, אי כוונתו לדרך הספרדית הרגילה דהיינו של 300-400 השנים האחרונות, או שכוונתו לדרך "הספרדים החדשים" דהיינו של הר"ע יוסף וכמה מבניו.
לגבי השז"ז - היה כמעין חרם (אצל חכמי ירושלים המקובלים) על לימוד ספריו, כיון שחולק על הרש"ש, ואף חכמי בית אל (למעט היר"א ועוד בודדים) לא הכירו מה מבואר בספר זה, ויש מעשה (אני מספר מהזיכרון, מסתמא איני מדייק) מרבי אלעזר בן טובו, שעלה לישיבת בית אל לחפש את ספר שמן זית זך אחר ששמע ציון אליו בחלומו, וענו שאינו בנמצא, ואינם יודעים מה רוצה ממנו, עד שלבסוף נמצא עותק ישן תחת התיבה, ומצא בו את אשר חלם, ואף אחד ממי שהיה שם לא ידע לבאר לו זה. ולהרחבה - יעויין בספר ייראוך עם שמ"ש יש שם פרק שלם על בעל השמנים וספריו והיחס אליהם.
*קצת לא ברור מה היחס ה''קשוח'' הזה להגר"ע יוסףלענין כתב:הספרדים לא נוהגים כהאר"י, כי הם לא מכוונים.
אני פשוט לא מצליח להבין מהיכי תיתי בכלל שיש משמעות למנהגי האר"י והוראותיו - בלא הכוונות והעומק של הסודות המתלוים אליהם.
לולא הובאו מנהגי האר"י במגן אברהם - ללא הכוונות, הייתי אומר שזה ממש גוף בלא נשמה.
לפי האר"י העיקר הוא הכוונות.
מי גילה לך רז זה?
כבר נכתב בזה (על ידי וע"י אחרים בפורומא דנן) כי רבים ממנהגי האר"י הם שימור, או הכרעה, כמנהגים קודמים שהיו לפניו, והאר"י נתן בהם סימנים וטעמים וכוונות על פי סוד, ובזכותו הם נפוצו על פני כל (או רוב) הארץ, ומה שלא נהגו בזה או אחר, טעמם ונימוקם עמם. ואין לזה כל קשר לכוונות. (רק שתי דוגמאות - הנחת ב' תפילין אינה 'המצאה' של האר"י, והיו בודדים ממש שכבר נהגו בזה כבר מדור הגירוש (ואח"כ באו חלק מן המקובלים לאמור כי כך ממש נהגו מיציאת מצרים, וכבר נכב"ב), וכן לבישת בגדי לבן (דבר שאפילו מקובלים ומכוונים מובהקים לא תמיד נהגו בו - הוא בסה"כ מנהג ספרדי עוד קודם הגירוש), וכן הלאה.
כמעיין המתגבר כתב:ברכה על טלית בליל יו"כ, לדעת האר"י אין לברך כלל, ומנהג הספרדים לברך לפני השקיעה.
תפילין של ר"ת, מנהג רוב הספרדים להניח אחד אחרי השני ולא יחד.
הספרדים לא מניחים שימושא רבה, למרות שהאר"י הניח.
רבים מהספרדים לא חוששים לחלוץ את התפילין לפני עלינו לשבח, ודלא כהאר"י.
איטר שכותב בשמאל ועושה קצת מעשים בימין, מניח בימין ודלא כמ"ש בדעת האר"י לחוש להניח בשני הידים.
מגלים תפילין של ראש, ודלא כמ"ש האר"י לכסות.
ועוד רבים מאוד.
א. טלית בעיו"כ - לשון האר"י
בשער הכוונות הוא "אין צורך לברך", לא "אין לברך כלל". ופשוט שלא יסתור את ההלכה הפשטית לברך על הטלית אם לובש אותה בזמן חיובה. (מה גם (שלעת עתה)
בשער התפלה גופיה בכלל לא מצאתי התייחסות לעניין הברכה של עטיפת ציצית בעיוה"כ, אדרבה, במפתח שם איתא שהמשך הדיבור המובא בשעה"כ ק ע"א - הוא מן החברים, מזולתו, וידוע כיצד יש להתייחס לדברים שאינם מהרח"ו, וכנראה על זה סמכו הספרדים, גם המקובלים, לברך על הציצית בעיוה"כ, אפילו אי נימא שמשעה"כ משמע שיש סוד בהעדר הברכה, ולא היא).
ב. תפילין דר"ת בנפרד - מנהג רוב הספרדים היום. לפני דוריים המנהג היה שמי שמניח ר"ת מניח שניהם
יחד, ומי שאינו מניח ר"ת, אינו מניח
כלל.
ג. הספרדים לא מניחים שימושא רבא - כי א. גם מהרח"ו בעצמו לא תמיד הניח (אלא הניח רש"י או ר"ת במנחה, יעויין בסידור חמדת ישראל, ואיני זוכר דיוק לשונו). וגם כי זהו מנהג חסידות מובהק (ויעוייין כמדומני בעוי"ח, שהביא שאביו מהר"א חיים היה מניח שמו"ר רק בעשי"ת ובצנעה בעזרת נשים, דחייש ליוהרא. ואגב, מנהג זה גם הוא, היה נפוץ עוד קודם לבית מדרשו של האר"י בצפת, על ידי שאר מקובלי וחסידי צפת, ומקורו בדברי
רבינו יונה בכלל.....).
ד. חליצה קודם על"ש - לא זכיתי להבין מה הקושיא ממנהג עמ"ה.
ה. איטר - אם זכרוני אינו מטעני, כל הקפידא של להניח בשתי ידים יסודה או ממהר"ח הכהן, בעל טור ברקת, תלמיד הרח"ו, או ממהר"י צמח. לא נזכרה באר"י כלל, והיא שנויה במחלוקת המקובלים.
ו. כיסוי תפילין של ראש - שאל נא את מקובלי ירושלים, אם היו מקובלים שנהגו לכסות ממש את כל התפילין (כמו שעושים בישיבת כסא רחמים תכב"ץ) ויגחכו לך, ואולי יש כאלה שיאמרו שכמה בודדים עשו כך, אלא ההבנה הפשוטה בדברי האר"י הוא לכסות היטב את הראש כך שיהיה 'גג' על התפילין מן הטלית, ולא לקפל את הטלית מאחורי האוזניים ולהדק על המצח וכו' (כמו שמצולם הנער היקר בסידור איש מצליח...), זו הבנה מחודשת של הגה"ק רבי מצליח מאזוז זיע"א הי"ד בדברי האר"י. כמדומני גם בג'רבא (שהיו בה חכמים שהתכתבו עם מקובלי ירושלים ותונס, כרבי משה עידאן זיע"א, ומהרר"ח הכהן זיע"א (רביה דהאיש מצליח) ועוד) לא נהגו ככה, אלא בכיסוי הראש בסתם) [רק יש הרבה כאלה שכיסו התפילין דרבינו תם עם כיפה גדולה, בבחי' שמר תם וראה ישר, אבל לא עם הטלית]. וכן המנהג פשוט בחצרות החסידים, גם כאלה אדמו"רים שהולכים באדיקות לפי כל תג שבכתבי האר"י (קס"ד שיקפלו עטרות של 2000$ על התפילין??).