הודעהעל ידי תא חזי » ש' אפריל 03, 2021 10:13 pm
צריך לשקול הבעד והנגד:
בעד:
זה מעודד את הבחור להתמיד, בראותו כי שמועותיו מתבדרות בבי מדרשא.
ייתכן ויש איזה בירור נכון ואמיתי בכל דבריו, ואולי אפילו כמה, בפרט כשמתמקד בדבר מסויים, ויהיה בזה באמת תועלת לרבים
לא הרי כריכה קשה, שבד"כ זוכה וקובעת לו מקום בספריה/באוצר/אצל חברים, כהרי כריכה רכה שמורה על כך שאפילו המחבר לא לוקח תמיד את ספרו בשיא הרצינות.
נגד:
מעיקרא, צריך להתיישב היטב בדבר מה מעלה ולחץ יש להוציא לאור חיבורים בגיל מאוד צעיר? ('להוציא לאור' דייקא, לדידי פשיטא שיש לכתוב ולכתוב כהנה וכהנה, ואם גדיים אין - תיישים מנין? וכך הורגלתי בצעירותי בישיבת כסא רחמים - ואף להוציא בקבצים תורניים וכדומה, לשיהיו בעין הביקורת, אבל ספר ממש? אני לכשעצמי לא חושב שזה כ"כ טוב)
זה הרבה להתעסק בענייני עריכה, הגהה, לקחת לקלדנית (ולפעמים יש בזה קצת עניין של שמה"ע), עיסוק בענייני הדפוס, ולמה בחור צריך להכניס את הראש שלו בכל זה?
האם מישהו עבר על כל הספר? האם יש הסכמות רציניות (רציניות = רב שלכל הפחות העיף עיניו בספר פה ושם, ולא איזה מאן דהוא שהנהג שלו מחלק הסכמות וכיו"ב)?
האם הספר ממוקד, ויש בו מן החידוש או מן הפירוש, או ליקוט נצרך מאוד, או ההדרה מכתב יד? או שהוא ליקוטים סתם? - זה נוגע בנושא הממוני, כי פעמים רבות יש כאלה נלהבים להוציא ספר כלשהו (שאין בו מן החידוש), ומתברר כי קיימים כמוהו בשוק עוד עשרה, ומה בצע? וחבל על הכסף וההשקעה. ואם כי אין זה נוגע דווקא לבחורים, אבל זה נוגע במיוחד לבחורים מבחינת הכסף.