הנושא אשה לש"ש כאילו ילדה

[אורח]

למדתי בגמרא סוטה יב ע"א אמר ר"י הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה

מאי קאמר ומאי רבותא ונפקותא איכא בהא דכאילו ילדה
ותחת ידי כעת ש"ס וגשל ולא ראיתי שפירשו בזה, וילע"ע במפרשים

[צופה_ומביט]

למדתי בגמרא סוטה יב ע"א אמר ר"י הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה

מאי קאמר ומאי רבותא ונפקותא איכא בהא דכאילו ילדה
ותחת ידי כעת ש"ס וגשל ולא ראיתי שפירשו בזה, וילע"ע במפרשים

אולי הכוונה ליחס/קשר שיהיה ביניהם.

כלומר, שהנושא אשה לכל מיני סיבות ואינטרסים ורווחים וטובות הנאה וכו' [מכל סוג שהוא, עב או דק] הוא בסכנה שהקשר יהיה תלוי בדבר ובטל דבר או נחלש דבר - ייבטל או יחלש הקשר. ובכלל יש בזה סכנת 'קשר של ניצול' (או בעלות/שליטה וכיו"ב) לרבדיו. זהו קשר שמבוסס בסופו של דבר על האגו והאנוכיות.

אבל הנושא אשה לשם שמים - מעיד עליו הכתוב שבסיס הקשר ביניהם יהיה טהור וטבעי כמו בין הורה לילדו, וממילא הקשר ביניהם יהיה חיבור ואהבה טהורה לגמרי, חסרת נגיעות, כמו זו שיש (או עכ"פ אמורה להיות באופן נורמלי) בין הורה לילדו.

אולי.

נ.ב.

כעי"ז "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", י"ל דהיינו הך עם "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו". הבסיס הוא "בנו", ורק שתלמידו הוא יחס וקשר ממש כמו עם בנו. וכנ"ל. [ויל"ע מהידוע בשם הגרי"ס כמדומני על הכוחות הכהים שיפעלו כאשר תעמוד לפני האדם ברירה האם להציל את בנו המורד בו או את תלמידו האהוב. וגם אברהם אמר לקב"ה לו ישמעאל יחיה לפניך אבל בבן משק ביתו דמשק אליעזר לא נחה דעתו כלל שזה יהיה יורשו. הרי שבנו לחוד ותלמידו לחוד. וצ"ע].

[יוסף חיים אוהב ציון]

בקהלת שלמה שטנצל מערכת כ', מביא בשם י"א שהנפק"מ לפו"ר, כגון אם יש לו רק בן נחשב כאילו קיים פו"ר. עיי"ש בארוכה בדבריו הנפלאים.

[בבלי]

מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף יב עמוד א

גמ' כל הנושא אשה לש"ש מעלה כו'. שהרי כשנשאה עזובה הוה ונשאה שלא לשם יופי כדקרי לה יריעות אלא לבנים נשאה שבדק באחיה דרוב בנים הולכין אחר אחי האם וה"ל כאילו הולידה מחדש שכבר נאמר בה ותמת עזובה דהיינו שנצטרעה כאילו מתה ומשנתרפאה הרי כאילו הולידה וק"ל:

[דורשי יחודך]

זהו ממש מענינא דיומא שהרי במגילה אמרו חז"ל אל תיקרי לבת אלא לבית, וכמדומה שבאור חדש למהר"ל פירש שזה על פי הא דכאילו ילדה.
אינני זוכר אם המהר"ל שם מפרש את יסוד הענין אבל אני הבנתי כך (ואולי זה מהמהר"ל): שהמציאות האמיתית של האשה היא להיות "אשתו" של הזכר, וכשהיא נשאת והיחס ביניהם היא כמו שצריך (וכפי שכתב למעלה הרב צו"מ) הרי שהוא נותן וקובע לה צורה חדשה, ועל ידי זה יוצאים לפועל כוחותיה כמו שצריך.

(ואולי זה הפשט במה שבזוהר דריש את קריאת השם של האדם לאשתו - זאת הפעם כו' לזאת כו' - על דיבורי הפיוס אליה, כי האדם בדיבורו והנהגתו לאשתו קובע את מהותה.)

[אורח]

שאלתי לגריח"ס שליט"א והראה לי דברי ש"ב הגה"ק רבינו יוסף חיים מבגדד בבן יהוידע שם "בזה שאמרו כאלו ילדה, נ"ל בס"ד מה שאמרו רז"ל בת בתחילה סימן יפה לבנים, דאם נושא לשם שמים כאלו ילדה שנקראת בתו, ואם כן מעת הנשואין נחשב שבאה לו בת בתחילה, וזהו סימן יפה לבנים הבאים ממנה שיהיו צדיקים, כי זה איירי בנושא לשם שמים, המזדווג לשם שמים מוליד צדיקים" ושפת"י.

[שלמה112]

ראה בספר מנחת קנאות (מהגאון ר' מאיר אריק זצ"ל) שביאר בזה דבר נפלא, והוא כי אם לרוב בני אדם קשה למנוע מתענוג בשעת החיבור, מ"מ אם הוא נושא אשה לשם שמים נחשב כאילו ילדו, ונחשב כמי שאינו מתאוה כלל, כמו שאינו מתאוה אל בתו היות והנישואין היה לש"ש.

אוצר החכמה_194588.jpg (185.63 KiB) נצפה 1968 פעמים

וזהו נפלא, ומבואר היטב דברי חז"ל וכונתם