תודה הרב חקר על הדברים שזכיתני בהם.
אם הבנתי את דבריו כראוי, הרי שמסכם שעל ג' עיקרים שלפי דעת בעל העיקרים, והם אמונת ה' ותורה מן השמים והגמול, אכן נחשב האדם כאפיקורס בלי אמתלאות. (ולענין הנידון לעיל, אם נכון הדבר שאלבלג פקפק בתורה מן השמים, הרי לדברי הרשב"ץ אכן יש לקרוא אחריו מלא)
ולכשתדקדק בדבריו, נראה שכתב באריכות ובביאור מה שכתב הראב"ד בקוצר אמרים בהשגתו על הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה.
דהנה הרמב"ם שם בהלכה ו' מנה בין המינים "והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". וכתב על זה הראב"ד, ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות. והנה התפיסה הרווחת בדברי הראב"ד האלו שהוא נחלק עם הרמב"ם אם אפיקורס בטעות שמיה אפיקורס או לא (וידועים דברי הגר"ח בזה). אך כשנדקדק בדבריו נראה שלא נחלק על הרמב"ם בפרט זה, שהרי אם כן מה לו להאריך באופן טעותם, די לו באומרו שגדולים וטובים טעו בזה. ומשמע שכוונתו דווקא על עיקר זה של ההגשמה, שהרמב"ם בנה חילו לאו דווקא על מקראות אלא על סברא פילוסופית, כמבואר בריש הלכות יסודי התורה. ועל זה קאמר הראב"ד, שהגם שהרמב"ם צודק בסברתו ומוכרחת היא, אך אין לשכוח שהטועים בזה טעו מחמת מקראות ואגדות חז"ל, ואי אפשר להטועה מכח הבנתו בכתבי הקודש להקרא בשם אפיקורס.
וכעין דרך זו ביאר גם הרשב"ץ, שהטועה בפירוש הכתובים אינו אפיקורס, אף אם סברתו גובל עם מינות, שהרי סוף סוף לא במרד ובמעל עיקם דעת עליון. אך הרשב"ץ מוציא מכלל זה ג' עיקרים של ר"י אלבו, שהם עיקריים שאף הטועה בהן הוי מין, כי בנפול יסוד זה יפול ח"ו כל בנין הדת כולו.
ועיין בזה בשו"ת חת"ם סופר יו"ד סימן שנ"ו, ודבריו נחמדים להשכיל.
והחת"ם סופר שם הוסיף לבאר נקודה אחת, שונה מדברי הרשב"ץ שהביא הרב חקר. והוא שמה שמצינו גדולים חקרי לב שטעו בפרט מן הפרטים, הגם שלא נאמר עליהם שהם מינים, אך האומר היום כדעה ההיא הרי זה מין. וביאר החת"ם סופר דבריו, שכמו שבעניני הלכה ברור לנו שהיו הרבה מחלוקת במשך ימות עולם, ולדוגמא נקט מחלוקת רבי אליעזר וחכמים אם מכשירי מילה דוחה שבת, דאמרו חז"ל (שבת קל.) במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל [לאיזמל של מילה] בשבת, ועוד אמרו שם שאף קבלו שכר על זה מן השמים שהיו מתים רק בזמנם וגם שעל עירם לא נגזר ביטול המילה על ידי הרומיים. והרי פשוט שבימינו אם יעשה אדם כדעת רבי אליעזר הרי הוא חיים מיתה, מאחר דאיפסקא הלכתא דלא כוותיה. והוא הדין לעניני דעות, כל זמן שלא קבלו עדיין כל ישראל עליהם באמונה שהקב"ה אינו גוף, אין הטועה בזה נחשב למין כיון שלא במרד ובמעל חשב כן, וכן רבי הלל דסבירא ליה אין משיח לישראל לא נחשב ככופר בביאת המשיח דעדיין לא איפסקא הלכתא דלא כוותיה, אבל אחר שנפסק ההלכה כן כל האומר הקב"ה גוף, וכן האומר אין משיח לישראל, הרי הוא מין.
(וראיתי באיזה מקום, לא אזכור כעת, אולי בכתבי רבי צדוק הכהן מלובלין, שעל פי הדברים האלו יש לדון גם בענין הגלגול וכן בענין השגחה פרטית על בע"ח, שאף שבימים הקדמונים היו גדולים חקרי לב שפקפקו בזה, אבל בימינו שכבר נתקבלה בישראל אמונה זו, שוב הכופר בזה נחשב לאפיקורס).
ואיידי דאתינן להכי לדברי החת"ם סופר שהגישה בדברים שהם יסודות האמונה דומה להגישה בפסיקת ההלכה שהקובע לפנינו היא ההלכה המקובלת ונפסקה לנו אף אם נמצא קדמונים דלא סבירא ליה הכי, אקיים בנפשאי כל רוחו יוציא כסיל, ואוסיף מעט לדיון הנידון, אף שרשמית כבר נסגרה הדו-שיח.
ולזה אוסיף לחזק מה שכתבתי לעיל שמאן דלא ידוע לן להיותו בין גדולי ארץ, אין לנו לקבל בעצמינו מכח ראייתנו בריחוק זמן ומקום, אף שגם אין לזלזל בו חלילה.
נשער בעצמינו מה היה אילו נתגלה כעת עצם כתב ידו של הרס"ג (באופן שלא היה מקום לספק אם כתב ידו הוא) בו מכריע מפורש במחלוקת הנידונה בין האחרונים שאין הכרח גמור בענין בדעות הראשונים, כגון אם היה פוסק בענין קו התאריך כהחזון איש או להיפוך. האם היינו מקבלים דבריו בניגוד לדעות האחרונים? וודאי שכן. הרי כללא בידינו שכל דברי האחרונים שלא ראו את דברי הראשונים הינם בטלים נגד הראשונים. אך מה היה אם פסק כזה יתגלה אך לא הרס"ג חתים עליה רק רבי יוסף ראש הסדר או הפייטן אלסנג'ארי או אפילו בן מאיר, האם היינו נחפזים לבטל כל דעות האחרונים הנוגדים דברי הראשונים האלו? וודאי שלא. והחילוק מבואר, הרס"ג מוחזק לן בגדלותו, מה שאין כן רבי יוסף ראש הסדר עדיין אינו מוחזק לן.
יש כאן זלזול? חלילה! יש כאן זהירות מדבר שאינו מוחזק וברור לעומת דבר המוחזק וברור.
ולהמחיש הדבר יותר, נעתיק מדברי הראב"ד בסדר הקבלה:
ובימיו היה ענן ושאול בנו שר"י. וענן זה מבית צור היה, ותלמיד חכם היה בתחילה. והכירו בו שמץ פסול, מפני כן לא נסמך לגאון, וגם לא סייעוהו מן השמים להיות ראש גלות. ומפני הטינא שהיתה בלבו העלתה שרטון, ועמד להסית את ישראל מעל קבלת חכמים מפי הנביאים עדים כשרים מפי עדים כשרים כמו שסדרנו ספר, זה ונעשה זקן ממרא על פי ב"ד לבלתי שמוע אל השופטים. וחבר ספרים, והעמיד תלמידים, ובדה מלבו חוקים לא טובים.
אתה הראית לדעת שענן היה תלמיד חכם בצעירותו, וכמובן הסברא נותנת שכתב חידושי תורה ואף התכתב עם ת"ח בני דורו. יתכן שביום מן הימים יתגלה באחת הגניזות הקהירית או האפגניסטנית אוסף גדול חידושי תורת ענן כאשר באותה שעה כשר היה.
כעת נעורר רוח הדמיון ונחשוב על אפשרות שענן אכן היה יוצא לתרבות רעה מחמת הטינא, אלא שלא היה מצליח ולא נאספו אליו תלמידים, והיה מת בודד ומאוכזב. פשוט שבמקרה כזה לא היה נזכר לא בדברי הראב"ד ולא בדברי שאר החכמים כי לא היה תופס מקום מכובד כלל.
כעת, מה היה קורה במקרה שכזה, שהיינו מוצאים כתבי ענן, חידושי תורה והתכתבות עם בני דורו, ולא היינו יודעים עליו מאומה, לא על גדלותו בצעירותו, ולא על שנתפקר בזקנותו. אם היינו מתבטלים לכל דיבור מתורת ענן ומקבלים אותה כדברי אחד הגאונים, וודאי שהיינו טועים בזה בגדול.
אך מאידך מי יהין בנפשו לזלזל בת"ח לפי מראית עינינו בכתיבותיו רק מכח חשדות שאין להם הוכחה.
לזה הנני שב לתחילת דבריי. בכל מקרה כזה, כבדהו וחשדהו, כבדהו בגין תורתו הנראית לך, וחשדהו בשביל חסרון ידיעתנו במעשיו.
וסבורני שכל אדם גדול, נוח לו להיות עומד בספק עד שיתברר זהותו, מלהיות נערץ רק בשביל ריחוק זמנו יחד עם אנשים קטנים שחיו במקרה בזמנו.