קו ירוק כתב:הצבי כתב:אדג כתב:איני זוכר היכן, כתב הר"י מונדשיין אודות ההבדל בין קהילות החסידים שהקפידו אודות מחבר החיבור ובעל החידוש לעומת יהדות ליטא והמסתעפים הימנה שלא חשו לבעל החיבור.
ושם האריך, ואי"ה אכתוב איה מקומו.
כללו של דבר, אכן דווקא בקהילות החסידים בחנו את החידוש לא רק לגופו, אלא גם לגוף מחברו, ולא נקטו כדברי הרמב"ם (הל' קדה"ח) שאין חוששין לבעל החיבור כי אם לדבריו. משא"כ אצל הליטאים.
ומזה נסתעפו הדברים הן אצל הרש"ש (וביחוד אצל בנו ר' מתתי' שטארשון), הן אצל התפארת ישראל, ואולי זו גם הסיבה שבקהילות החסידים פחות פשתה ההשכלה, כיון שדרכם של החכמות החיצוניות מעיקרא היתה חסומה ומנועה לבוא בקהל.
אם חזרתי על דברי חברי לעיל - ימחלו לי, כי עיתותי פנויות לקרוא כל הדברים דלעיל, ומחילה.
סנהדרין ק"ו ע"ב
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר אמר רבי [רבי אמי] ארבע מאה בעייא בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט להו חד] אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקדוש ברוך הוא ליבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ה' ליראיו
על דברים אלו ראוי לציין גמ' אחרת:
מעשה בשני אחים כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות, נטל את הסכין ותקע בלבו, בא ר' צדוק ועמד על מעלות האולם בהר הבית ואמר שמעוני אחינו בית ישר' הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נותן לך וגו' ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו את הערים אשר סביבות החלל, אנו להיכן נמדוד להיכל או לעזרה, געו כל ישראל אחריו בבכיה. ואחר כך בא אביו של תינוק ואמר להן אחינו אני כפרתכם מפרפר היה בני וסכין לא נטמאת מלמד שטומאת סכין חמורה עליהם יותר משפיכות דמים, וכן הוא אומר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד, מיכן אמרו בעוון שפיכות דמים שכינה נעלית ובית המקדש מיטמא.
ומינה לעניננו: יצאו אלו שהתורה לא מענינת אותם אלא רגשות, ודומים לאותו אב שרצחו בנו והסכין מענינת אותו..
ולא סתם רגשות מפעפעים בהם, אלא רגשות מעוותות; כי מי שתורתו הנוראה של התפא"י שכל הש"ס ושו"ע מונחים תחת ידו בבהירות עצומה - לא מביאתו להבין את שלמות נפשו של האדם הגדול הזה (ושעל ספרו התבטא החפץ חיים "משניות תפארת ישראל") עליהם נאמר {לא} עם הארץ חסיד.. וכבוד התורה בעו"ה מתפלש בעפר צדקנות מעושה.
איני מבין מה הקשר בין הגמ' שכתבתי למה שאתה כתבת ולתפארת ישראל.
אני כתבתי רק בהקשר למה שחסידים הקפידו לבדוק גם מי ומה הוא המחבר ולא רק לגופו של ספר. את זה רואים ברור בגמ' שהבאתי, עד כדי כך שהגמ' מדגישה שלאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא צריך יראת שמים, סוד ה' ליראיו. וממילא כשרוצים לסמוך על ספר, וכ"ש ספר הילכתי, לא מספיק שנדע שהמחבר היה למדן גדול, בקיאות וחריפות, [גם דואג ואחיתופל היו למדנים גדולים] אלא צריך לבדוק אם המחבר היה ירא שמים, שאל"כ הרי אינו זוכה לסוד ה' ליראיו לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.
כל זה נכתב בלי שום קשר ושייכות לכל נושא האשכול ובלי שום זיקה לתפארת ישראל. [חבל שנזעקת על לא דבר.][/quote]
ההסבר שלך בהודעתך השניה אולי נכון אבל לא כ"כ מבריק.
הרי לא יתכן שלא שמת לב לדברים שעליהם נסובה הודעתי. שהרי הדגשתי אותם וברור לכל קורא שעליהם נסובה תגובתי.