האם ישנה אחידות בפירושי רש"י לתורה?

[חיים]

להלן פרק מספר מנוחת שלום מאת הגאון הבקיא העצום רבי יעקב חיים סופר שליט"א,
בענין דרכו של רש"י לשנות פירושו ממקום למקום:

[חבר]

אקיים בעצמי מה שכתב הח"ס בצוואתו כי הוא ראש אמנה ואתה חיים לך בדרכך ותצליח.
על אף שלדעתי אין כל קשר בין הציטטות השונות שהבאת וגם אם הפני יהושע כתב מה שכתב ראה מה שכתב עליו החיד"א ערך רש"י.
ובזה סיימתי בעניין.

מה פירוש אין כל קשר?
אדרבה! הציטטות שלך אודות שגב רום פירושו של רש"י, אין להם שום קשר לענייננו!
הבאתי דברים מפורשים מהמהרש"א, הפני יהושע, הרש"ש ורבי דוד טעביל בשם רבי חיים מוולאז'ין,
יש לך תשובה עניינית?

כבר נוכחת לדעת שמלבד גיבובי דברים ומסורת של קבלת התורה עד יהושע בן נון, אין לו (לשילה) תשובה ענינית.

[חוקר]

זה עתה עסקתי במסכת שבת וגם שם יטען הטוען שאין אחידות ברש"י

ראה מש"כ במשנה או שנטל מתוכה והוציא החפץ והניח 'בר"ה'
ובמשך שם מבואר ברש"י ובגמ' שאין צריך שיניחו בר"ה והנחה בידו נחשבת להנחה.

שמא עלינו להסיק ונאמר שאין אחידות ברש"י גם בפי' בגמ'.

לא ממש ברורה טענתך שמבואר בגמ' וברש"י שאין צריך שיניחו ברה"ר, ויש שצידדו לומר שאפשר שלגירסת רש"י ופירושו אכן צריך שיניחנו ברה"ר.
ויש שכותבים שרש"י במשנה פירש לפי ההו"א.
זה נידון גדול, וחבל שאתה כותב מבלי לברר קודם.
תתחיל בפני יהושע במשנה ובגמ', תמשיך בשפת אמת שם במשנה ויש עוד ועוד.

[שילה]

בסה"כ באתי בזה לתת ביטוי לתחושת התסכול וחוסר האונים לנוכח טענות אלו, שאין ברש"י אחידות, וכאילו רש"י לא דק, ועוד כהנה, ולדעתם לשווא יגע הרע"א בהבנת דברי רש"י במשנה בשבת.
עוול עשה חיים לגאונים הנ"ל.
שרא ליה מריה.

[חיים]

בסה"כ באתי בזה לתת ביטוי לתחושת התסכול וחוסר האונים לנוכח טענות אלו, שאין ברש"י אחידות, וכאילו רש"י לא דק, ועוד כהנה, ולדעתם לשווא יגע הרע"א בהבנת דברי רש"י במשנה בשבת.
עוול עשה חיים לגאונים הנ"ל.
שרא ליה מריה.

חבל שכך אתה מפרש את הדברים.
רש"י דק לפרש פעם כך ופעם כך.

[חיימקה]

כל הרגיל בפירושי רש"י על התורה נתקל לא אחת בדברים שהם כעין סתירות במשנתו, כאשר במקום אחד הוא בוחר לפרש כדעה אחת בחז"ל, ובמקו"א דעה אחרת.

אתן לכך שתי דוגמאות מן הפרשה האחרונה.

(א) 'ואת אחד עשר ילדיו' (לב,כג): ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם. מקור הדברים בבראשית רבה עח,ג. מאידך, להלן (לה,א) רש"י מעתיק מדברי התנחומא אות ח: קום עלה – לפי שאחרת [נדרך] בדרך, נענשת ובא לך זאת מבתך.

(ב) 'ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החתי. וברש"י: עדה בת אילון – היא בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודת אלילים: אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית, לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים כדי להטעות את אביו. מאידך, בפרשת תולדות (כו,לד-לה) כתיב: ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. וברש"י: ליצחק ולרבקה – שהיו עובדות עבודת אלילים (ב"ר סה,ד). הרי מפורש כאן שאף יהודית היתה עובדת ע"כ והיתה למורת רוח לאביו יצחק.

האם ניתן לומר כי בכל מקום בחר רש"י לפרש לפי פשוטו, וכמו שהעיד על דרכו בפירושו בתחילת התורה בפרשת בראשית (ג,ח), וז"ל: ואני המפרש לא באתי לפרש אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו, ואין צריך להכנס בפירצות דחוקות ליישב הדברים?

ב"ה מצאתי עוד רש"י בפרשתינו שלכאורה סותר עצמו ממק"א - שבפ' לו פ"ה כתב רש"י שקורח ממזר היה וכפי שהסביר הרא"ם שא"א לומר ששני קורח היו ואילו בסוטה יג. כתב רש"י שכ"ג אלופים נמנו לעשו ושני קורח היו ע"ש . ובנתיים היחיד שמצאתי מאיר [מעיר] בזה הוא הרא"ם שם שכתב בפשיטות שמה שכתב רש"י בתורה הוא ע"פ המד"ר ,ובסוטה הוא ע"פ מדרש אחר וכתב שם שהוי מדרשים חלוקים . א"כ פשוט לו שכן דרכו של רש"י .

[שילה]

לחיימקה.
יש לעשרות ולמאות שרש"י נוטה מפירושם של חז"ל בבואו לפרש פשט במקרא.
הנידון באשכול.
אם יתכן שרש"י יסותר עצמו בסוגיא שעומד בה ואינו עקבי.

וראה דברים מפורשים בדברי רש"י תהלים פרק ס"ח פסוק ל"ו שכותב להסביר מדוע נוטה מפירוש חז"ל.

ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא:

[חיימקה]

שילה מכובדי

הלא זה מה שכתבתי סתירה ברש"י מיניה וביה באותו עניין ???

[גם זו לטובה]

האם פירש רש"י פירוש אחיד לכל התורה
כמד' שרש"י על התורה מצוי שמעתיק מדרשים חלוקים, ואין טעם לנסות ליישב שלא יהא סתירה.
לדוגמא בענין מרגלים וקרח מה קדם? רש"י בפרשת קרח מפרש שהיה אחר המרגלים, ואילו בפרשת דברים פירש שפרשת קרח הייתה בחצירות וא"כ קדמה למרגלים.

[ברסלב]

ומה שפירש רש"י בחומש בפרשת שלח לך בד"ה ואורישנו וכו' וא"ת מה אעשה לשבועת אבות, ואעשה אותך לגוי גדול ולא פירש כן בפרשת כי תשא בפסוק ועתה הניחה לי וגומר, היינו ששם פירושו שהקב"ה אמר לו זה לפיוס שהוא עושה לו נחת בהבטחה זו לעשותו לגוי גדול ולכן גם הוא יעשה בקשתו להניח מלהתפלל עליהם אבל במרגלים לא שייך שהקב"ה עשה לו זה לנחת, שהרי כבר הוא מובטח על זה ממעשה העגל שאף שלא נתקיים התנאי מ"מ אין הבטחת הקב"ה חוזרת ואף שאנו לומדים זה ממה שנתקיים בזרעו של משה מ"מ הקב"ה בוודאי ידע מידותיו וא"כ לא היה בהבטחתו זו של מרגלים שום הבטחה חדשה, לומר שזה היה לפייס למשה, לכן הוצרך רש"י לפרש שזה היה רק לתרץ קושייתו מה תעשה לשבועת האבות.

מקור, צל"ח ברכות ז' עמוד א'.

דוגמא קטנה, מתוך ... שיש באמתחתי.
ודי בזה לעת עתה.

[הבונה]

ילמדנו רבינו את הקשר בין השאלה לתשובה.

[צh33]

בנוגע לתחילת האשכול שקו"ט בזה מפרש רש"י בפרשתין. עיין במיוחד בצדה לדרך.

[ברסלב]

ומה שפירש רש"י בחומש בפרשת שלח לך בד"ה ואורישנו וכו' וא"ת מה אעשה לשבועת אבות, ואעשה אותך לגוי גדול ולא פירש כן בפרשת כי תשא בפסוק ועתה הניחה לי וגומר, היינו ששם פירושו שהקב"ה אמר לו זה לפיוס שהוא עושה לו נחת בהבטחה זו לעשותו לגוי גדול ולכן גם הוא יעשה בקשתו להניח מלהתפלל עליהם אבל במרגלים לא שייך שהקב"ה עשה לו זה לנחת, שהרי כבר הוא מובטח על זה ממעשה העגל שאף שלא נתקיים התנאי מ"מ אין הבטחת הקב"ה חוזרת ואף שאנו לומדים זה ממה שנתקיים בזרעו של משה מ"מ הקב"ה בוודאי ידע מידותיו וא"כ לא היה בהבטחתו זו של מרגלים שום הבטחה חדשה, לומר שזה היה לפייס למשה, לכן הוצרך רש"י לפרש שזה היה רק לתרץ קושייתו מה תעשה לשבועת האבות.

מקור, צל"ח ברכות ז' עמוד א'.

דוגמא קטנה, מתוך ... שיש באמתחתי.
ודי בזה לעת עתה.

כלומר, הוא מבקש אחידות, הצל"ח שואל מדוע בכי תשא הוא מפרש ומה אעשה לשבועת האבות ואילו בפרשה שלנו בפרשת שלח לך אינו אומר רש"י ומה אעשה.
ראה שוב הרב הבונה.
זה לא חוכמה לשאול כל הזמן מה הקשר צריך קצת להפעיל את הראש.
תודה

[למאי_נמ?]

ראה לרבי אליהו מזרחי בראשית א, א, ד"ה שאם יאמרו: "שהן אגדות חלוקות והרב הביא שתיהן"; שם יב, ה ד"ה שבחלקו של שם; שם יח, א, סוד"ה יום שלישי למילתו היה; שמות יח, א, ד"ה שבעה שמות; שם יח, ד; שם יט, א; במדבר י, כט, ד"ה יתרו על שם שייתר פרשה וכו'; שם יג, ב, ד"ה למה נסמכה; שם טו, לב; שם טז, ד; שם כ, יא; שם פס' יב ד"ה [להקדישני] שאילו דיברתם; דברים א, א, ד"ה [וחצרות] מחלוקתו של קורח; וכן במקומות נוספים. והמהדיר, הרב משה פיליפ שליט"א, ציין (ואינו תח"י לציין מקומו) לחולקים שא"א לפרש שרש"י יסתום כדעות חולקות.

[שילה]

שילה מכובדי

הלא זה מה שכתבתי סתירה ברש"י מיניה וביה באותו עניין ???

שיב לב רבי חיימקה, אין זה קושיא כלל ויש ברש"י אחידות

[ברסלב]

הרב חיימקה מכובדי אשכול זה אם ישנה אחידות בפירוש רש"י על התורה חוזר שוב ושוב, כל פעם תחת ניק שונה, האם לא ניתן להתכנס פעם ולתמיד ולהחליט.

[ברסלב]

עוד אשכול בעניין אחידות ברש"י מהרב גם זו לטובה.

[ברסלב]

אין צורך לפתוח ניק לכל אשכול ואשכול והכוונה ברורה.

[למאי_נמ?]

לגבי רש"י ופשוטו של מקרא, ראה מאמרו של ד"ר משה ארנד: האם לא בא רש"י אלא לפשוטו של מקרא?

[ערער בערבה]

פעמים מוצאים לרש"י שהוא מפרש מילה באופן מסויים ומביא סימוכין מפסוק אחר. כמשמעיינים בפירושו לפסוק ההוא, מוצאים שפירשה באופן אחר לגמרי.
לדוגמא:
א] נבוכים הם בארץ פירש"י כלואים ומשוקעים כמו "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו". ובפסוק הנ"ל בתהילים פירש"י עמק הבכא - גיהנם מקום בכי ויללה.

דוגמא נוספת מאותה פרשה (פרשת בשלח):

בתהלים (קלט יא) נאמר: 'וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי'.

ומפרש רש"י: ולילה אור בעדני - והלילה יהי מאפיל לנגדי, אור זה לשון אופל הוא כמו (איוב לו) יפיץ ענן אורו וכן כל ככבי אור (תהלים קמח) וכן ויאר את הלילה (שמות יד). ע"כ.

ואילו בפסוק עצמו בפרשת בשלח 'וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה', מפרש רש"י: ויאר - עמוד האש את הלילה לישראל והלך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחושך של ערפל לצד מצרים.

וכבר העיר כן בחזקוני.

[עושה חדשות]

ובאותה פרשה יש לעיין עוד על שינוי הדוגמאות,

ז"ל יד-ג: לבני ישראל - על בני ישראל. וכן ה' ילחם לכם - עליכם, אמרי לי אחי הוא - אמרי עלי.
ובפסוק יד שם כתב: ה' ילחם לכם - בשבילכם. וכן כי ה' נלחם להם, וכן אם לאל תריבון, וכן ואשר דבר לי וכן האתם תריבון לבעל.

ובבראשית כ-יג: אמרי לי - עלי, וכן וישאלו אנשי המקום לאשתו, על אשתו. וכן ואמר פרעה לבני ישראל, כמו על בני ישראל, פן יאמרו לי אשה הרגתהו.
ושם כו-ז: לאשתו - על אשתו, כמו אמרי לי אחי הוא.
ושם כד-ז: ואשר דבר לי - לצרכי, כמו אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם.

וכהנה וכהנה.

אפשר שיש באמת חלוקה אמיתית בין הדוג', (כגון בין "דיבור ל" לשאר מקרים, וכן ע"ז הדרך), ויש כאלו שתואמים לב' האופנים יותר.
ואפשר שאין כאן שינויים משמעותיים, ולאו דוקא נקט.
(אם כי צ"ע לפ"ז, למה פעמים מרחיק להביא לחמו ופעמים מביא דוג' ממקום קרוב, ואולי גם זה לאו דוקא).

[יודקרת]

פעמים מוצאים לרש"י שהוא מפרש מילה באופן מסויים ומביא סימוכין מפסוק אחר. כמשמעיינים בפירושו לפסוק ההוא, מוצאים שפירשה באופן אחר לגמרי.
לדוגמא:
א] נבוכים הם בארץ פירש"י כלואים ומשוקעים כמו "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו". ובפסוק הנ"ל בתהילים פירש"י עמק הבכא - גיהנם מקום בכי ויללה.

דוגמא נוספת מאותה פרשה (פרשת בשלח):

בתהלים (קלט יא) נאמר: 'וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי'.

ומפרש רש"י: ולילה אור בעדני - והלילה יהי מאפיל לנגדי, אור זה לשון אופל הוא כמו (איוב לו) יפיץ ענן אורו וכן כל ככבי אור (תהלים קמח) וכן ויאר את הלילה (שמות יד). ע"כ.

ואילו בפסוק עצמו בפרשת בשלח 'וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה', מפרש רש"י: ויאר - עמוד האש את הלילה לישראל והלך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחושך של ערפל לצד מצרים.

וכבר העיר כן בחזקוני.

דברי רש"י בתהלים הם גם לכאו' נגד דברי הגמרא בריש פסחים שם הסיקו שכוכבי אור היינו אור ממש, וכן ולילה אור בעדני הוא אור ממש.