פילוסופיה וקבלה

[חכם באשי]

הפילוסופיה והקבלה מנוגדות וצרות זו לזו, והדבר ברור.
אכן היו בודדים שניסו לפשר בין הקצוות, ולדוגמא המקובל הפילוסוף ר' יוסף אבן וקאר, ונתקבלו דבריו אצל כמה, אך ר' שם טוב בר שם טוב תקפו בחריפות ב'ספר האמונות' שלו (ראה על כך, שרשי הקבלה, מהדורת פנטון, במבוא).
ולמרות שהדברים ברורים ופשוטים, אני מחפש מישהו שחקר ובירר את הנושא באיזה מאמר וכדומה.
אודה מאוד לכל סיוע.

[איש בער]

זה לשון הרמ"א בתורת העולה ח"ג פ"ד:
"..ואין מחלוקת בזה בין חכמי הקבלה ובין חכמי הפילוסופיא רק בקריאת השמות בלבד כי אלו קראן ספירות ושמות ואלו קראן תוארים ופעולות", עיי"ש באריכות.
האם לחומר מעין זה התכוונתם?

[איש_ספר]

כמדומה שהמפורסם שבין המצרפים הוא ר"א אירירה (בית א'להים ושער השמים) הספר י"ל ע"י נסים יושע עם הקדמה רחבה מאד.

[חכם באשי]

תודה על ההפניות!
אך אני ביקשתי על המפרידים ואתם הבאתם את הבודדים המצרפים!... אך אפשר שמבואו של נסים יושע יסייע. תודה רבה אי"ס.
ועדיין בקשתי שטוחה למראי מקומות נוספים. יישר כוחכם!

[ישראליק]

ראה קישור הבא, שיעור מהרב הנזיר ז"ל בענין זה, ובו הרבה מראה מקומות
http://asif.co.il/?wpfb_dl=4799

[איש בער]

הנה קטע חריף מתוך דברי האדמו"ר מפיאסצנא ב'מבוא השערים' פ"ב, ע"ש. (דומני שמדבר מזה בעוד מקומות):

[עתניאל בן קנז]

תודה על ההפניות!
אך אני ביקשתי על המפרידים ואתם הבאתם את הבודדים המצרפים!... אך אפשר שמבואו של נסים יושע יסייע. תודה רבה אי"ס.
ועדיין בקשתי שטוחה למראי מקומות נוספים. יישר כוחכם!

אני מניח שדברי ה'שומרי אמונים' (אירגאס, כמובן) ידועים לך.

גם הרמח"ל הציב את ספרו 'חוקר ומקובל', כשני צדדי המתרס.

[חכם באשי]

אני מעדיף מחקר מסודר יותר, ולא הערות מפוזורת (הקיימות כבר אצל הראשונים)
בינתיים הפנני ת"ח אחד למאמרו של דב שוורץ, פירוש פילוסופי וקבלי של ר' מיכאל בן שבתי בלבו למזמור כט בתהלים, שבקבץ על יד האחרון, במבוא.

[מה שנכון נכון]

ע"ע בדברי ר' צדוק בספר הזכרונות מצוה ג'.

[מחולת המחנים]

בחיבור המיוחס לרבי י[ה]וסף אשכנזי נגד הפילוספיה, שפרסם ג"ש בתרביץ [באופן חלקי], הוא תוקף בין השאר את הממזגים בין הקבלה והפילוסופיה כדוגמת רבינו בחיי בן אשר, ובעצם את כל בית מדרשו של הרשב"א.

[חכם באשי]

יישר כוחך על ההפנייה האחרונה.
(ואגב מדוע רק 'המיוחס'? יש לך פקפוקים בזה?)

[מחולת המחנים]

יישר כוחך על ההפנייה האחרונה.
(ואגב מדוע רק 'המיוחס'? יש לך פקפוקים בזה?)

כבר דיברנו בזה
viewtopic.php?p=165107&sid=4c00beee8646cff38cf7fc906a29cfe9#p165107

[תוכן]

הקבלה הושפע המון מהפילוסופיה.

[חכם באשי]

יישר כוחך על ההפנייה האחרונה.
(ואגב מדוע רק 'המיוחס'? יש לך פקפוקים בזה?)

כבר דיברנו בזה
viewtopic.php?p=165107&sid=4c00beee8646cff38cf7fc906a29cfe9#p165107

ברוך זוכר הנשכחות!

[שטייגעניסט]

זה לשון הרמ"א בתורת העולה ח"ג פ"ד:
"..ואין מחלוקת בזה בין חכמי הקבלה ובין חכמי הפילוסופיא רק בקריאת השמות בלבד כי אלו קראן ספירות ושמות ואלו קראן תוארים ופעולות", עיי"ש באריכות.
האם לחומר מעין זה התכוונתם?

וכבר הודיע כן הרמ"א למהרש"ל בתשובה, וזה האחרון תקפו ביתר חריפות על כך.

[שבע]

דברים נחרצים אודות השוואת הקבלה לפילוסופיה, אנו מוצאים אצל רבי נתן מברסלב, תלמידו הגדול של מוהר"ן,
שכתב על כך בארוכה בספרו "מכניע זדים" (נדפס לראשונה בלמברג תרל"ד, ע"י תלמידו: רבי נחמן גולדשטיין, רב העיר טשעהרין באוקראינה).

מן הדברים משתמע, כי אחד הדברים בהם השתמשו המשכילים דאז לפרוץ פרצות בקרב "שלומי אמוני ישראל" - היה על ידי ניסיון אומלל לחבר בין קבלה לפילוסופיה, דבר שלא ייתכן.

הספר "מכניע זדים" די נדיר, ולכן אעתיק את דבריו בארוכה (אותיות י-יא):

"רבינו ז"ל אמר (= שיחות הר"ן סי' רכה):
שבמקום שחכמתם של המחקרים מסתיימת - משם מתחלת חכמת הקבלה הקדושה.
והבן הדבר היטב.

ביאור הדבר,
כי כל חכמתם וחקירתם הוא עד הגלגלים, ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה.
וגם עד הגלגלים – ברוב הדברים הם נבוכים ותועים מאד מאד, עד שאין יודעים שום דבר על בוריו,
כאשר הם מודים בעצמם כי אין שום חכמה ברורה כי אם חכמת ההנדסיא והמספר,
אבל בשאר כל החכמות – בכולם יש ביניהם בעצמם מחלוקת עצום וספיקות גדולות בלי מכריע,
כגון בחכמת הנתוח והרפואות... וכן בענין חכמת התכונה...
וכן בכל החכמות - שרבו כמו רבו המחלוקת והספיקות שבהם,
מכל שכן וכל שכן בחכמת העיון שהוא חכמות אלקות - ששם אין יודעים בין ימינם לשמאלם.

ואפילו מה שחושבים ומחקרים - הוא רק עד הגלגלים,
ומשם ולמעלה הוא הכל אלקות אצלם
[= השווה לשיחות הר"ן שם: "ונדמה להם שמשם ולמעלה הוא רק עצם האלקות יתברך"],
כי אצל הגלגלים מסתיימת חכמתם ושכלם לגמרי.

אבל חכמת הקבלה כל התחלתה משם,
כי ע"פ קבלה גם הגלגלים הוא מעולם העשיה -
שהוא הבחינה אחרונה מהד' עולמות אבי"ע [= אצילות, בריאה, יצירה, עשיה],
ועיקר לימוד חכמת הקבלה הוא משם ולמעלה, דהיינו בעולמות הרוחניים,
דהיינו ברוחניות וחִיות העשיה,
ובעולם המלאכים - שהוא עולם היצירה,
ובעולם הבריאה - שהוא עולם הכסא,
ובעולם אצילות, ולמעלה ולמעלה (= ראה שיחות הר"ן שם).

נמצא שבמקום שמסתיימת חכמתם,
דהיינו ברוחניות העשי' שמשם אין יודעים מאומה –
משם ההתחלה של חכמת הקבלה.

ובזה תבין לבל תשים לבך לעיוות דרכם,
אשר נמצא באיזה ספרי המחקרים שרוצים לחבר הקבלה עם החקירה,
וַיְחַפְּאוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵּן על חכמת הקבלה הקדושה,
ומראים עצמם כאילו הם רודפים שלום – לעשות שלום בין הקבלה והחקירה.
כאילו אין שכל וידיעה יותר מחכמת החקירה המוטעת,
עד שגם כל חכמי הקבלה העלימו חכמת הפילוסופיא - בדרכי הקבלה,
היש שטות כזה ומִזה?!

ולמה הי' להם להעלים חקירת המחקרים – בלשונות כאלה
שהרבה יכולים לטעות בהם ח"ו,
מאחר שמדברים מפרצופים ומכל אבר ואבר מהפרצופים ומזִווגים וכו' וכו',
אשר מחמת זה לאו כל אחד ראוי ללמוד קבלה,
כי אם מי שהוא מאמין שאין הכוונה כפשוטו -
רק שיש בהם פנימיות דק מאד וכו'.

הלא טוב היה לחכמי הקבלה לדבר בפשיטות בלשונות של המחקרים,
הקצֹר קצרה ידם מלדבר בלשונותיהם,
לא בלשונות כאלה המרעישים את העולם.

אך באמת דברים בגו,
כי יש בזה סודות כאלה גדולות ועצומות שאי אפשר לגלות כלל,
וההכרח היה להלביש השתלשלות העולמות מאין סוף עד אין תכלית –
בלשונות כאלה.

ומקרא מלא דיבר הכתוב:
בצלם אלקים עשה את האדם,
וכל חכמת הקבלה הוא על בחינת צלם אלקים,
כי יש שמות הקדושים שהם בחי' ראש,
ויש שמות שהם בחי' יד ורגל וכו'.

ואם לאו כל מוחא סביל דא – להבין פנימיות הדבר,
על זה כבר הוזהרנו לבלי לעשות פסל ומסכה בסתרו של עולם,
כאשר הזהיר רשב"י בכניסתו לאידרא (= זוהר נשא קכז, ב) –
שהתחיל: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וכו'.

וע"כ באמת אסור ללמוד קבלה כי אם מי שיש לו אמונה חזקה -
שמאמין בהאמת שאינו יודע כלל,
רק הם מדברים הכל ברוחניות ודקות נפלא - שאין לנו תפיסה בזה כלל,
ובוודאי אין הדברים כפשוטן.

אבל חלילה לומר שפנימיות הקבלה - הוא חכמת הפילוסופיא המוטעת ברוב הדברים.

וכי מפני שאין יודעים פנימיות הקבלה – יְחַפְּאוּ עליה שקרים כאלה שכל כוונתם אל דרכי חקירותם?!

היעלה על הדעת שכל דרושי הזוהר הק' ודרושי העץ חיים ופרי עץ חיים וכוונת המצוות –
הכל ע"פ דרכי חקירותם הרעה?!
אשר ע"פ דרכי חקירותם אי אפשר להבין הטעם האמת של שום מצוה כידוע לכל,
וכמובא בדברינו הרבה מזה.

ואין להאריך בזה,
כי ידעתי שגם הם בעצמם רובם ככולם יודעים האמת שהוא שטות,
ואי אפשר להבין כלל כל לימוד הקבלה הק' על פי דרכי החקירה –
כי אם איזה דברים מועטים מאד –
הידועים לכל בעל שכל.

אבל עיקר לימוד הקבלה עד תכונתו –
אי אפשר להבין כלל על פי דרכי החקירה,
אדרבא ברוב הדברים הקבלה סותרת לגמרי דרכי החקירות,
בפרט כוונת המצוות הק' - שזה בוודאי אי אפשר להבין כלל על פי חקירה.

וע"כ באמת אנו רואין בחוש בכל דור ודור,
בפרט עתה בעוונותינו הרבים,
שכל הנכנס בדרכי חקירתם הוא פורק עול לגמרי,
ומזלזל ברוב המצוות עד שמגלח זקנו,
ואח"כ רובם ממירים דתם לגמרי,
כאשר רואים בעינינו בכל עת,
אוי לעינים שכך רואות! אוי לאזנים שכך שומעות!

ומה להם לומר דיעות בדרכי עבודת ה',
מאחר שרואים בחוש שהם בעלי תאוות רעות
והם עִם הַזּוֹנוֹת יְפָרֵדוּ (= ע"פ הושע ד, יד),
ופורקים עול לגמרי,
ופיהם מלא ליצנות בכל עת ממצוות התורה הק' –
שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ –
אשר קשה לסבול קול חירופיהם וגידופיהם מרחוק,
והיו צריכים לקרוע בכל עת על דבריהם,
אך לא יספיקו כל בגדינו לקרוע עליהם,
כי פיהם מלא חירופים וגידופים על כל דרכי התורה הק' בכל עת,
ועל תנאים, ועל אמוראים, ועל גדולי הצדיקים כמפורסם.

ולא די להם בדרך הזה אשר הם הולכים בדרך "הישר" כזה,
אחרי שרירות לבם הזה הרע,
כי גם הם רוצים עוד להטעות את בני ישראל ללמוד אותם דרכי עבודת ה',
וכוונתם הרעה ידוע ומבוארת לכל מבין,
יאבדו הם ואלף כיוצא בהם, ודבר אחד מדברי תורה אל יתבטל,
ודבר אלקינו יקום לעולם".

[שבע]

עוד מצאתי בספרו הגדול "ליקוטי הלכות" - במאמר שנכתב ככל הנראה בשנת תקצ"ט

בחלק חושן משפט, הל' שותפים בקרקע ה"ה, אות יט:

"כי הצלם של נבוכדנצר,
ושני עגלי זהב של ירבעם בן נבט,
ופסל מיכה,
והעגל שעשו הערב רב במדבר,
הכל בחינה רעה אחת
שאז הביאה אותם טעות חכמתם הרעה לעבוד עבודה זרה,
כי היה להם כמה סברות רעות מהופכות ומזוייפות בזה,
עד שבקל היו יכולים לטעות מי שלא חשב באמת על תכליתו הנצחי ונטה אחר תאוות עולם הזה ולא ביטל דעתו נגד קדושי עליון צדיקי אמת.

וכמו כן עכשיו - כל טעות חכמותיהם הנבוכות של הפלוסופים הנמשכין מחכמת יוונית –
הכל נמשך ונשתלשל מהם.

כי יסודות חכמתם הרעה נמשך מחכמי קדם, שמהם קיבלו חכמי מצרים, כמובא בספרים
(= וראה שם, או"ח, ה' קריאת התורה ה"ג, אות ג; ה' ברכת השחר ה"ה, אות עז צב; יור"ד, ה' פדיון בכור ה"ד, אות ב; אבהע"ז, ה' פ"ו ה"ה, אות יד).

וכל הטעותים והכפירות של דורות הקודמים שעבדו עבודה זרה – ושל עכשיו,
הכל נמשך על ידי תאוות רעות,
ובפרט תאוה הכלליות – שהם משוקעים בזה ביותר,
כאשר רואין בחוש,
ועל כן הם רוצים לפרוק עול לגמרי!
על כן הם נוטים אחר סברות מהופכות ומזויפות,
כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג, ב):
לא עבדו ישראל עבודה זרה – אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא.

ואם ישראל קדושים נכשלו על ידי זה,
מכל שכן וכל שכן עכשיו,
שרואים בחוש שכל מי שנוטה אחר דרכיהם - הוא פורק עול בפרהסיא ויוצא מן הכלל לגמרי.
ועדיין הם מחציפים פניהם ואומרים שרוצים בתקנת ישראל, אוי להם! אוי לנפשם!

מי פתי יאמין לדבריהם הרעים,
כי אם מי שרוצה לאבד ולעקר עצמו ואת בניו משני עולמות.
וכבר צווחו על זה קמאי ובתראי.
והם מתפשטים בכל פעם,

אבל דבר אלקינו יקום לעולם!
כי איש הישראלי החפץ באמת לישאר בנקודת יהדותו –
בוודאי לא יאבה ולא ישמע לדבריהם ולהסתות ופתויים שלהם שמהפכים דברי אלקים חיים ומגלים פנים בתורה ובכל ספרי תנ"כ מהיפך אל היפך מן האמת.

ולא די להם בזה,
כי אם עתה בסמוך הם רוצים להכניס גם בדברי התלמוד הקדוש ובספרי קבלה הקדושים – טעות חכמותיהם הרעות.
מה שרבותינו ז"ל הזהירו על זה הרבה פעמים אין מספר מלהגות בספריהם.
עד שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צ, א; ק, ב) שאין לו חלק לעולם הבא הקורא בספרי חיצונים, שהם ספרי חכמותיהם הרעות.

ועל כן באמת בדורות הקודמים היו הפילוסופים כופרים בדברי חכמי התלמוד,
וגם עכשיו אנו יודעים באמת שהם כופרים לגמרי בדבריהם,
כנשמע מפיהם ומפי ספריהם הרעים - כמה מיני ליצנות מדברי רבותינו ז"ל בגמרא ומדרשים וספרי קבלה.

אך בסמוך התנכלו בערמימיות הרבה,
ומדפיסים בספריהם הרעים דברי שטות ומרמה – להשוות, חס ושלום, גם דעת חכמי ישראל בתלמוד הקדוש עם דעותיהם הרעות.
ומי פתי וכסיל שלא יבין דעתם הרעה בזה.

ואיך יעלה על דעתם לפתות עם קדוש בשטותים כאלה,
עד שנמצא אחד מהם שהדפיס זה סמוך איזה קונטרס
להוכיח את ישראל על שמדברים בבית הכנסת ובבתי מדרשות – כאִלו הוא מקנא קנאת ה' צבאות.
מה שידוע שהם פורקים עול לגמרי,
ומגלחים זקנם,
ומחללים שבת בפרהסיא,
והולכים עם נכריות לטייל בפרהסיא ומרבים ממזרים וכו' וכו'. וכל זה ידוע לכל.

וכל מי שיש לו מוח בקדקדו מבין
שמתחיל תחלה בתוכחה על שמשיחין בבית המדרש כדי שיתקבלו דבריו,
כמו שאמרו רבותינו ז"ל (= רש"י במדבר יג, כז):
כל שקר שאין בו אמת בתחילתו – [אין מתקיים בסופו] וכו'.
ואחר כך בתוך דבריו רוצה להוכיח שצריכין לילך בגילוי הראש בבית הכנסת ובבית המדרש.
ומדבר נגד הקדושים חכמי הפוסקים המפורסמים: הרש"ל והט"ז ז"ל – כאִלו מתווכח עמהם באיזה דין.
הנשמע שטות וכסילות כזה?!

וכן נמצא אחד שהדפיס טעם על ה"סדר של פסח" -
שהוא כמו שנוהגים העכו"ם בשעת סעודה באיזה מדינה רחוקה.

וכן שטותים הרבה כאלה וכאלה,
עד שאומרים שכל חכמת הקבלה מרמז על חכמתם הרעות.

ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כאלה".

[בן טובים]

ספר המשלב קבלה ופילוס' באופן נפלא הוא דברי חיים - צאנז, שמסיבה זו (עומק המושגים הנ"ל) מעטים מאוד העוסקים בו, גם בקרב חסידי בית צאנז כידוע.

[לעומקו של דבר]

שבע, יש"כ על הדברים המעניינים מספר נדיר (גם בברסלב יש צנזורה? איפה ה'הפצה' של ברסלב...)
והערת אגב, טקסטים ארוכים הרבה יותר קל למשתמשי הפורום אם תעלה אותם בקובץ - וכ"ש לא להגדיל אותיות.

[עקביה]

מי הם אלה שעליהם נסובו דברי רבי נתן?
ודאי אין אלה שבתאים או פרנקיסטים, שלא היו בימיו. וגם לא נראה שכוונתו למשכלים או רפורמים, שכן אלה לא הזהירו על דיבור בביהכנ"ס, ולא ניסו למצוא אסמכתא לדעותיהם בנגלה ובנסתר.
אם כן מי הם?

[ההוא גברא]

היו בין המשכילים הראשונים בגליציה בזמן מוהרנ"ת אנשים שהתנגדו גם לדיבור בבתי כנסת, כגון יוסף פערל שהקים בית כנסת שאסור לדבר בו בשעת התפילה. (מתוך חיקוי של הנוצרים? אמנם בספר בעלי התוספות כתוב שבכנסיות המצב היה עוד יותר גרוע...)

[אוצר החכמה]

סתם לא הבנתי. אתה מכיר בית כנסת שמותר לדבר בו בשעת התפילה?

[ההוא גברא]

שמעתי ששטיבל של חסידים מתנים שמותר להשתמש בו לכל דבר, שיהיה בית לחסידים...

הוא הקים בית כנסת שהיו אמורים להקפיד בו שלא לדבר בשעת התפילה. מה היה בפועל איני יודע.

[לעומקו של דבר]

שמעתי ששטיבל של חסידים מתנים שמותר להשתמש בו לכל דבר, שיהיה בית לחסידים...

אמת
אבל כמדומה שהמ"ב כותב שלשחוק ודברים בטלים לא מועיל שום תנאי ואפילו בחו"ל

[מה שנכון נכון]

שמעתי ששטיבל של חסידים מתנים שמותר להשתמש בו לכל דבר, שיהיה בית לחסידים...

אמת
אבל כמדומה שהמ"ב כותב שלשחוק ודברים בטלים לא מועיל שום תנאי ואפילו בחו"ל

כן הוא בשלחן ערוך, ולא רק שחוק אלא גם אכילה ושתיה.
אך ראה בדברי חיים ח"ב חו"מ סימן לב.

[הגיונות]

כותרת זו שבראש האשכול נכתבה על ידי רבינו הרמ"א בתורת העולה (ח"ג, פ"ד):

ואין מחלוקת בזה בין חכמי הקבלה ובין חכמי הפילוסופים רק בקריאת שמות בלבד... וכן כתב הרב רבי משה בוטריל בפירוש ספר יצירה כי חכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה, רק שבשני לשונות ידברו

כיוצא בזה מצינו אצל ר"א אבן דאוד (הראב"ד הראשון) בספרו האמונה הרמה (מאמר שני, עיקר ד'):

זה הדבר אשר יקראוהו הפילוסופים השכל הפועל הוא אשר יקראהו אנשי דת הערב הרוח הנאמן והרוח הקודש

ובשמו של ר' ישראל סרוג, תלמידו של האריז"ל, מובא שהיה אומר:

שאין בין הקבלה לפילוסופיה כלום, וכל מה שהיה מלמד בקבלה, היה מפרש על דרך הפילוסופיא

וכיודע רבים כבר חיברו ספרים המאחדים את הקבלה והפילוסופיה (דוגמא מפורסמת לכך הוא הספר מחיר היין לרמ"א). אך לא כולם בדעה אחידה בעניין זה, ר"נ מברסלב כמו גם ר"ח מוואלז'ין כתבו שבמקום שנגמרת הפילוסופיה מתחילה הקבלה. וראו אצל ר' שם טוב בר שם טוב שתקף בחריפות ב'ספר האמונות' שלו את מי שניסה לגשר בין הקבלה לפילוסופיה.

ויש עמדי עוד הרבה להאריך בעניין זה, ולעת עתה אסיים כאן. יבואו חכמי הפורום ויעשירו בזה העניין

[לבי במערב]

נכב"ב.

[דרופתקי דאורייתא]

בס' כתר ראש (אות סא) בשם הגר"א, "ממקום שמסתיים הפילוסופיה, משם ולמעלה מתחיל חכמת הקבלה"

[יאיר]

כידוע, הגר"א למד כל "חכמת הפילוסופיה" וקראה ארורה ושאפשר לזרוק כולה לאשפה
מלבד ב' דברים שאחד מהם הוא ע' כוחות שבאדם
(מובאים בפירוש אבן שלמה (ל' ברעוודא זצ"ל) לפירוש הגר"א לספר יונה פרק ג' פס' א).

[בברכה המשולשת]

ויעויין דברים מעניינים בזה במאמרו של הרב ישראל שפירא 'אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א', בד"ד, 13 (תשס"ג)
(וכמובן שהציון איננו הסכמה בדווקא לכל הנאמר במאמר)

[דורשי יחודך]

ידוע גם מה שהאריך המהר"ל בדרך חיים סוף פרק ה' ממסכת אבות שהמקובלים חולקים על הפילוסופים בעניין העיקרי והמרכזי של התוארים כו'. והוא מתייחס שם לטענה שהקבלה והפילוסופיה הם אותו דבר וכותב:
ובני אדם ששמעו דבריהם אישר התפשטו בעוונותינו הרבים שמים דבריהם אלו כמו שהיה דבר זה בתורת משה ע"ה ויבהלו כאישר אדם בר כנגד זה אך כאשר ילמד דברי הקבלה נותן להם גם כן מקום ומורה להם כי דבריהם אמת וכאשר הם אמת ולא ידעו כי הוא מקבץ שני דברים יחד שהאחד סותר והפך לשני והלשון הוא שעושה הבדל ביניהם בלבד כי זה נאמר בלשון חכמי הקבלה וזה נאמר בלשון הפילוסופים כאלו היה זה מתיר הסתירות שהם זה כנגד זה וכל זה מסכלות דעת האנשים אשר לא יבינו כי כאשר ידע ויבין הדברים אז ידע שהם רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק.

[אבני גזית]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

מאי משמע שחכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה?

[היא שיחתי]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

מאי משמע שחכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה?

שאלות ההשתלשלות הן שאלות פילוסופיות ביסודן, אין כאן סתירה בין הגמרא בבבא בתרא לגמרא בכתובות, יש כאן שאלה פילוסופית טהורה איך אין סוף משפיע דבר סופי.
עשר ספירות זה הפיתרון הפילוסופי להשתלשלות.

[לענין]

ויעויין דברים מעניינים בזה במאמרו של הרב ישראל שפירא 'אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א', בד"ד, 13 (תשס"ג)
(וכמובן שהציון איננו הסכמה בדווקא לכל הנאמר במאמר)

מי יעלנו?

[סגי נהור]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

בחרת בדיוק בנושאים שבהם הקבלה והפילוסופיה נושקות ממש...

[עקביה]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

מאי משמע שחכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה?

היה פעם (מאה 3 לסה"נ) פילוסוף רומאי בשם פלוטינוס, שעסק בדברים דומים.
ערכו במכלול https://www.hamichlol.org.il/%D7%A4%D7% ... 7%95%D7%A1

[אבני גזית]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

בחרת בדיוק בנושאים שבהם הקבלה והפילוסופיה נושקות ממש...

יש עוד נושאים מרכזיים בקבלה?

[סגי נהור]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

בחרת בדיוק בנושאים שבהם הקבלה והפילוסופיה נושקות ממש...

יש עוד נושאים מרכזיים בקבלה?

אינני לא מקובל ולא פילוסוף, וכמדומה הן ל"קבלה" והן ל"פילוסופיה" פנים רבות, אבל דומני שניתן לומר בזהירות ובהסתייגות המתאימה, שבעוד באשר לדרך שבה העליונים משפיעים לתחתונים ניתן למצוא קווי דמיון בין הקבלה לפילוסופיה, בכל הנוגע להשפעת התחתונים על העליונים (ע"י מעשה התורה והמצוות) נפרדות דרכיהן לגמרי.

[צביב]

שאלת עם הארץ:

בפילוסופיה יש התייחסות להשתלשלות אורו של הקב"ה בעולם?
יש שם מקבילה לעשר ספירות?
יש שם ידיעה איך בחינות עליונות עובדות את הבורא?

מאי משמע שחכמת הקבלה היא חכמת הפילוסופיה?

יש מקבילה לעשר ספירות כמ''ש הרייעב''ץ בהקדמת הסידור ( סולם בית א) או במגדל עז
וכמדומה שבהקדמת חובות נלבבות ג''כ יש עשרה שמות הנ''ל.

בענין אורו של הקב''ה, וכו' כותבים,
כמה שיכולים פילוסופים להבין.
( ומשיגים בבחינות עליונות כמה שיכולים להבין, יש תהלים קמ''ח)

[הגיונות]

ראיתי להוסיף כמה מראי מקומות כיוצא באלו על השוני בין החסידות לפילוסופיה.

אצל החסיד חב"ד הידוע, הרב יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל, מציהו באחד ממכתביו (ראו היכל הבעש"ט, לז):

... שמע נא אחי ידידי. ניט זאג ח"ו [אז] דאס איז אפיקורסות ופילוסופיא, איך זאג דרס איז אמיתית אמונה שבזה יחיו המתים אז דיא עצמות היבשות זאלן מרגיש זיין אלקים חיים...

גם אברהם דובער הכהן לוין, המכונה המלאך, באחת מאגרותיו כתב בסגנון זה (אוצר אגרות קודש, תשי"ב, מכתב סה):

"חכמת חב"ד אינו חכמת הקבלה כנראה לכאורה שהוא החב"ד כאילו הוא פירוש וביאור לקבלה, והאמת אינו כן, כלל וכלל לא, רק הוא החב"ד הוא אמונה טהורה שהיא האמונה חובה על כל אחד מישראל אפילו אם הוא רק יודע ספר להתעמל בענין האמונה במוח ולב..."

וכך אנו מוצאים גם במכתב שכתב הרב שאול דב זיסלין (היכל הבעש"ט, לז):

מכללות ההיקף של רעיונותיו ודבריו יכול לצאת רושם לא נכון. אפשר להתקבל רושם שגם החסידות היא כמין איידע [רעיון] ח"ו שהומצא משכל אנושי... הרבה הרבה שמענו על זה מכ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע זי"ע, שהחסידות היא גילוי אור מלמעלה, ומה שנתלבשה בשכל אנושי הוא גם גן מתנה מלמעלה, עצה טובה בכדי לגלות האור... ולכן צורם מעט את האוזן כששומעים כאן מלת 'פילוסופיא', אפילו מוסיפים 'על טהרת הקודש'