אראל כתב:הוא מתייחס לזה באריכות בדברי יואל לחנוכה [עמ' תי"ח] עיי"ש
אראל כתב:זה דרוש ארוך....
אני מעלה כאן כל הדרוש, איני מבטיח לך שיתיישב לך כל הקושיות, אבל עכ"פ נו"נ בזה....
עקביה כתב:א. לא הבנתי את השאלה על 'לא יסור שבט מיהודה'. אולי הם סברו שאין בזה איסור. אבל כיצד זה נוגע לעניינינו?
עקביה כתב:ב. לפי הירושלמי ומדרש רבה לא בדקו את ב"כ. וכ"כ הרמב"ם (מלכים יא ג), שכשנהרג ראו שאינו משיח.
עקביה כתב:ג. בימי החשמונאים כבר בטלה הנבואה, וגם לא ידוע שהופיעה עליהם רוה"ק שציוותה עליהם לצאת למלחמה. לפי המקובל בשם הח"ח הם עשו במסי"נ את מה שהבינו שנכון לעשות, ולדעתו כך היה נכון לעשות גם נגד הקומוניסטים, בלי הוראה מיוחדת משמים..
אראל כתב:א. השאלה הוא רק מה עם או"ת
ב. לא מקובל לך לומר שהחשמונאים היה להם רוה"ק, בסדר
עקביה כתב:א. מה זה או"ת?
עקביה כתב:ב. מקובל עלי שהייתה לחשמונאים רוה"ק, אבל לא מקובל עלי שע"י רוה"ק יתבטל איסור חמור ונורא של ג"ש.
היכן שמענו שאיסורים מתבטלים להם ע"י רוה"ק? לשם כך צריך נביא, כמו אליהו בהר הכרמל.
אראל כתב:אין הכוונה שאיסורים 'מתבטלים' ע"י רוה"ק, אם יש כאן רוח הקודש וידיעה ברורה מראש ע"י הקב"ה שהבטיח לאהרן הכהן שיעשה להם נס בימי חשמונאים, [וכך היה מקובל להם מדור דור], אם כן אין כאן 'איסור' בכלל, כמו שלא היה איסור לדוד ושלמה, ולמרדכי ואסתר, להרוג הגוים
והלא תראה כאשר קמו הרומיים להחריב הביהמ"ק, הי' הבריונים שקמו נגדם, בניגוד לדעת חכמי ישראל, ולמה?, כי היה ידיעה להם לחכמי ישראל 'ברוה"ק' שהגיע הזמן שהביהמ"ק יחרב, אבל כאשר קמו היונים להשכיח התוה"ק, היה להם הידיעה ברוה"ק והמסורה המקובל בידם להיפוך
ובילקוט פ' בא, מי פורע לכם מיון בני חשמונאי שהיו מקריבין שני תמידין בכל יום. מי פורע לכם ממלכות רביעית נטרונא, ע"כ.
בנשימה אחת כולל בני חשמונאי 'שלחמו עם המלכיות', עם חובת הנטרונא בגלות במלכות רביעית, ולא ימרדו במלכיות....
עקביה כתב:איני זוכר אם כבר שאלתי:
כיצד יסביר הויוא"מ את מעשי החשמונאים, שקמו ומרדו ביוונים והעמידו להם מלכות.
מה עם האיסור החמור של השלש שבועות?
אראל כתב:הוא מתייחס לזה באריכות בדברי יואל לחנוכה [עמ' תי"ח] עיי"ש
עקביה כתב:אראל כתב:זה דרוש ארוך....
אני מעלה כאן כל הדרוש, איני מבטיח לך שיתיישב לך כל הקושיות, אבל עכ"פ נו"נ בזה....
התיחסותו לנושא נמצאת בפסקה קצרה בעמ' תכ (עמ' 10 בעמודי הקובץ) ד"ה ונחזור.
לא רק שזה לא מיישב את כל הקושיות אלא לא מיישב אף קושיא. כלומר עם כל מה שהיה ידוע לי על האיסור (לשיטת הויא"מ) מוזר לי מאד שבכך נתיישבה דעתו ממה שעשו החשמונאים.
אבא יודן כתב:אולי ס"ל לבעל ויואל משה היות וגלות יון לא היתה גלות פיזית, המצב דאז היה דומה לתקופת השופטים וכו', דלכו"ע אין לה קשר לג' שבועות דוק.
עקביה כתב:אראל כתב:א. זה לא ידיעת 'עתיד', זה קבלה מראש שהיה בידם, כמו שהיה בידם כל התורה שבעל פה, היה בידם גם שעתיד להתרחש להם נס חנוכה
ב. מי שאינו מאמין במסורת תורה שבעל פה, וסובר שכל מה שחידשו חכמים בשעתם בדו אז מלבם, אזי שיאמין גם במדינת ישראל שהיה על פי רוח הקודש, אולי שמיסדי מדינת ישראל מצאו להם איזה דרש וגילוי בפסוקים, או איזה גילוי אלקות ורוה"ק. ומי אני לבא בסוד.....
א. ולכן מה? עדיין לא הסברת מדוע הותר להם לעבור על הג"ש. וכי אם קבלה בידי שאעבור על איזה איסור, מותר לי לעבור עליו?
מה שכן ניתן לומר הוא ששונה איסור זה מכל שאר איסורים שבתורה ובדברי חכמים, שאיסור זה ניתן לשיקול דעתם של בני אותו זמן, ואם נראה להם שמעשיהם יצליחו, מותר להם למרוד באומות. (זה לא לגמרי יתרץ כאן, כי החשמונאים לא ידעו מה יהיה בסוף המרד שלהם, אבל זה מקרב את הבנת העניין).
אבל את זה כמובן אינך מוכן לומר..
אראל כתב:כונתו פשוטה, שעדיין לא גלו ישראל מאדמתם, ולא התחיל עדיין גזירת הגלות [שיהי' ישראל גולים מארצם ומשועבדים תחת יד האומות], וכמו שרמזתי לעיל בראשית דברי, שעדיין היה הביהמ"ק על תילה והסנהדרין על מקומה, וכמו שמדויק בלשון הרמב"ם ריש הל' חנוכה 'וחזרה מלכות לישראל', ר"ל שניתן להם להחשמונאים שוב כח המלכות שהיה להם לדוד ושלמה וכל מלכי ישראל שלחמו באויביהם. [כלומר, אף שהיה פגם וחטא בכך שנטלו המלכות מיהודה, אבל בחינת וכח המלכות ניתן להם מן השמים, עכ"פ להלחם עם הגוים ולמרוד בהם, והחזרת המלכות הוא חלק מן עצם הנס]
אראל כתב:ממש חידוש נפלא שחידשת זה עתה, שמותר לעבור על איסור חמור אם נראה שהמעשה יצליח, עד שאתה מתמה עלי שאיני מוכן לומר כן.........
עקביה כתב:אראל כתב:זה דרוש ארוך....
אני מעלה כאן כל הדרוש, איני מבטיח לך שיתיישב לך כל הקושיות, אבל עכ"פ נו"נ בזה....
התיחסותו לנושא נמצאת בפסקה קצרה בעמ' תכ (עמ' 10 בעמודי הקובץ) ד"ה ונחזור.
לא רק שזה לא מיישב את כל הקושיות אלא לא מיישב אף קושיא. כלומר עם כל מה שהיה ידוע לי על האיסור (לשיטת הויא"מ) מוזר לי מאד שבכך נתיישבה דעתו ממה שעשו החשמונאים.
עקביה כתב:איני זוכר אם כבר שאלתי: כיצד יסביר הויוא"מ את מעשי החשמונאים, שקמו ומרדו ביוונים והעמידו להם מלכות.
מה עם האיסור החמור של השלש שבועות?
מרד החשמונאים לא פרץ כתוצאה מתכנית ערוכה מראש. נושאי דגלו לא יצאו לקרב כדי להשליט אידיאלים חדשים או להקים את מלכות ש-די עלי אדמות. כפי שכבר צוין, לא היה המרד מלווה בתנועה משיחית כלשהי שהלהיבה את האומה, למרות אווירת אחרית הימים שהתפשטה בקרב כמה חוגים בעלי השפעה. ההתקוממות אף לא ניזונה בתחילה מהערכה מציאותית או מתחושה שעתה השעה להגשים בכוח הנשק את התקוות לחידוש תפארת ישראל, שקיננו זה מכבר בליבותיהם של היהודים, לרבות בעלי השקפות מתונות, כגון בן-סירא. לא התגבשה או הושמעה כל דעה, כי יש להתנגד באופן עקרוני לכל שלטון של בשר ודם, השקפה שאפיינה את הקנאים והסיקריים לקראת סוף ימי הבית השני.
החשמונאים הרימו את נס המרד במודיעין, ורבים מן החסידים ויהודים נאמנים אחרים הצטרפו להם מפני שהמצב נעשה בלתי-נסבל, והיה דומה כי אין דרך אחרת להבטיח את הישרדותה של היהדות. רק אחרי הצלחותיהם הראשונות החלו היהודים להגשים את השאיפה העתיקה, לנתק כל קשר עם השלטון האלילי ולהנהיג שינויים ביהודה ובארץ-ישראל. הישגו הכביר של המרד היה הצלת האומה והדת היהודית; ועם זאת, השינויים שהתחוללו במצב המדיני ובתנאים ששררו ביהודה, הביאו לידי שידוד מערכות חברתי ודתי, שמו קץ למגמות ששלטו קודם-לכן בירושלים ההלניסטית, חיזקו נטיות אחרות והולידו רעיונות חדשים (מ' שטרן, מרד החשמונאים ומקומו בתולדות החברה והדת היהודית).
דרומי כתב:מרידת החשמונאים יש בה קושי עצמי, ללא קשר לג' שבועות או כל דבר דומה.
לכאורה, כיון שהיו מעטים וחלשים מול רבים וחזקים הרי שלא היה להם סיכוי לנצח לפי דרך הטבע. ואם כן, מי התיר להם להיכנס למצב של סכנה ברורה ללא כל תועלת (מבחינה ריאלית)?
ומה בין זה למרד בגיטו ורשה?
מלבב כתב:א. לא מבין למה זה קשה רק לשיטת הויואל משה, וכי יש מי שחולק על איסור הג' שבועות חוץ מהמזרוחניקים? כל מה שטוענים זה שעכשיו אין ממשלה אחרת, אבל למרוד במלכות עכו"ם בזמן הגלות לכו"ע יש איסור ג שבועות.
ב. רק מה שאפשר לטעון זה שזה היה מצב של פיקוח נפש שדוחה כל האיסורים, אבל לדעת הויואל משה שזה יהרג ואל יעבור עדיין קשה.
ג. אבל זה אינו בגלל שגם בלי הויוא"מ קשה מאי שנא מבן כוזיבא?
בע"כ שבר כוכבא לא היה לשם שמיים רק לשם מלכות, אם כן גם לשיטת הויוא"מ נימא הכי, שהרי כל המקור שזה בהרג ועל יעבור זה מהא שהשביעם בדורו של שמד, דהיינו שאפילו יגיע להם המיתה בגלות שלא ישנו בזה, א"כ יש לומר דוקא מיתה ולא העברה על הדת.
אב בבינה כתב:לכאורה זו גם התשובה לעיקר הענין למה לא חששו החשמונאים לאיסור ג' שבועות (על הצד שיש איסור). כי כל כמה שמדובר בשמד, מסתמא זה לא נאמר, כי אין כאן מרידה באומות, אלא קנאת ה'.
עקביה כתב:מלבב כתב:א. לא מבין למה זה קשה רק לשיטת הויואל משה, וכי יש מי שחולק על איסור הג' שבועות חוץ מהמזרוחניקים? כל מה שטוענים זה שעכשיו אין ממשלה אחרת, אבל למרוד במלכות עכו"ם בזמן הגלות לכו"ע יש איסור ג שבועות.
ב. רק מה שאפשר לטעון זה שזה היה מצב של פיקוח נפש שדוחה כל האיסורים, אבל לדעת הויואל משה שזה יהרג ואל יעבור עדיין קשה.
ג. אבל זה אינו בגלל שגם בלי הויוא"מ קשה מאי שנא מבן כוזיבא?
בע"כ שבר כוכבא לא היה לשם שמיים רק לשם מלכות, אם כן גם לשיטת הויוא"מ נימא הכי, שהרי כל המקור שזה בהרג ועל יעבור זה מהא שהשביעם בדורו של שמד, דהיינו שאפילו יגיע להם המיתה בגלות שלא ישנו בזה, א"כ יש לומר דוקא מיתה ולא העברה על הדת.
א. והמזרוחניקים, חולקים על איסור הג"ש בשם עצמם? כיצד?
אמנם זה לא מעניין האשכול, ונדמה לי שכבר ישנה התייחסות באשכולות אחרים לנושא, אבל כיון שעלה אתייחס בקצרה:
1. אף פוסק לא פסק את הג"ש כאיסור. מי שבולט בהתעלמותו מנושא זה הוא כמובן הרמב"ם במשנה תורה. הויא"מ צלל במים אדירים כדי לבאר מדוע השמיט הרמב"ם הלכה זו, ו - אחר בקשת המחילה - העלה חרס בידו.
2. הרמב"ם כן מזכיר את השבועות באיגרת תימן, ומדבריו שם מובן מה היחס הנכון אליהן - המלצה. כלומר זו בעצם הזהרה לא לעשות שטויות שיסכנו את האומה, ולא איסור כשאר איסורים.
3. המהר"ל בנצח ישראל פכ"ד מסביר שהשבועות אינן איסור אלא תיאור מצב. כלומר מה שאומרות השבועות הוא שדברים אלה לא יקרו, למרות שע"פ טבע ניתן היה לצפות שהם כן יקרו. הויא"מ מביא את המהר"ל הזה ואיכשהו הבין ממנו שמדובר באיסור ששום מצב בעולם אינו מתיר לעבור עליו, ולענ"ד שגה ברואה.
4. האבנ"ז כותב שהשבועות הן אגדה ולא הלכה (יש מקום לטעות בהבנת דבריו, ואשמח להאריך בזה אם למישהו יש עניין).
ב. למה מצב של פיקוח נפש, הרי לא איימו להרוג אף אחד, רק כפו לעבור על הדת.
ג. נשגב מבינתי כיצד ניתן לומר כן על מי שר"ע סבר שהוא המשיח.
עקביה כתב:אבא יודן כתב:אולי ס"ל לבעל ויואל משה היות וגלות יון לא היתה גלות פיזית, המצב דאז היה דומה לתקופת השופטים וכו', דלכו"ע אין לה קשר לג' שבועות דוק.
מאי משמע 'לא היתה גלות פיזית', שלא היו בחו"ל אלא בא"י?
הלא גם כיום אנו בא"י, ולדעתו מה שעושים נגד הערבים אסור משום מרידה באומות הערבים.
יד גר זה נבוכדנצר, ותושב זה מלכות מדי, ונמכר לגר תושב זו מלכות המוקודני (ובפירוש קול הרמ"ז: מלכות יון נקראין גר תושב מפני שבימיהן היה בית המקדש קיים ומיושבין ישראל בארצם), או לעקר משפחת גר זו מלכות רביעית.
על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון, כל היוצא ממנה יטרף זו אדום.
כאשר ינוס איש מפני הארי זו בבל, ופגעו הדוב זה מדי, ובא הבית זה יון שהיה הבית קיים, ונשכו הנחש זה אדום
פתחו לי אחותי זו בבל, רעיתי זו מדי, יונתי זו יון, תמתי זו אדום. שכל ימי יון היה בית המקדש קיים והיה ישראל מקריבים בו תורים ובני יונה על גבי המזבח.
בצר לי אקרא ה' בבבל, ואל אלקי אשוע במדי, ישמע מהיכלו קולי ביון, ושועתי לפניו תבוא באזניו באדום. ולמה מזכיר בשלישית היכל? שכל ימיה של יון ההיכל קיים
חגי פאהן כתב:דרומי כתב:מרידת החשמונאים יש בה קושי עצמי, ללא קשר לג' שבועות או כל דבר דומה.
לכאורה, כיון שהיו מעטים וחלשים מול רבים וחזקים הרי שלא היה להם סיכוי לנצח לפי דרך הטבע. ואם כן, מי התיר להם להיכנס למצב של סכנה ברורה ללא כל תועלת (מבחינה ריאלית)?
ומה בין זה למרד בגיטו ורשה?
א. יש לומר שכיון שע"ז (וגם כל איסור בפרהסיא) הוא ביהרג ואל יעבור, וראה מתתיהו שאם המצב המדיני לא ישתנה רוב ישראל יוכרחו להשתחוות לאלילי האבן או לחלל שבת, נקט פעולה זו, שהרי ממילא רוב ישראל במצב של יהרג ואל יעבור וא"כ מה לי אם ח"ו ימותו כולם בחרב תוך כדי מלחמה או כאשר הם ישובים. ומבואר בספר מקבים שמתתיהו לא החל במרד עד שהיה המקרה שכאלף איש ואשה הלכו למערה במדבר כדי שיוכלו לשמור את המצוות כרצונם, והיוונים הלכו לשם דוקא בשבת והרגו כולם.
ב. בד"כ המורד חלש ממי שהוא מורד בו. אלא שהוא מקוה שבתחבולות ינצח, ואולי כאשר ישמעו רבים על המרד יצטרפו או ימרדו במקומם, ומעשים ש(כמעט )בכל יום. ודאי שהיו ניסים גלויים במלחמות החשמונאים, אבל יש תקדימים בהסטוריה למעטים שניצחו רבים.
עקביה כתב:אראל כתב:כונתו פשוטה, שעדיין לא גלו ישראל מאדמתם, ולא התחיל עדיין גזירת הגלות [שיהי' ישראל גולים מארצם ומשועבדים תחת יד האומות], וכמו שרמזתי לעיל בראשית דברי, שעדיין היה הביהמ"ק על תילה והסנהדרין על מקומה, וכמו שמדויק בלשון הרמב"ם ריש הל' חנוכה 'וחזרה מלכות לישראל', ר"ל שניתן להם להחשמונאים שוב כח המלכות שהיה להם לדוד ושלמה וכל מלכי ישראל שלחמו באויביהם. [כלומר, אף שהיה פגם וחטא בכך שנטלו המלכות מיהודה, אבל בחינת וכח המלכות ניתן להם מן השמים, עכ"פ להלחם עם הגוים ולמרוד בהם, והחזרת המלכות הוא חלק מן עצם הנס]
קשיא רישא לסיפא.
תחילה אתה אומר שעדיין לא גלו ישראל מאדמתם, ומסיים שחזרה המלכות, כאילו מדובר ברצף שנקטע בהיותם על אדמתם. והלא הייתה גלות בבל (עליה נאמרו הג"ש), וממנה לא שבו לגמרי. רבים נשארו בחו"ל, וכבוד הבית לא חזר לכשהיה. מה גם שכשחזרו נשארו משועבדים תחת מלכות פרס ואח"כ מוקדון ויוון.
ע"כ אין מקום לחילוק זה. ואפילו היה, לא ברור כיצד הוא מיישב את הקושי.
עקביה כתב:אב בבינה כתב:לכאורה זו גם התשובה לעיקר הענין למה לא חששו החשמונאים לאיסור ג' שבועות (על הצד שיש איסור). כי כל כמה שמדובר בשמד, מסתמא זה לא נאמר, כי אין כאן מרידה באומות, אלא קנאת ה'.
וכי מה בניע את בר כוכבא, בו תמך ר"ע, למרוד ברומאים? לפי דורות הראשונים היו אלה גזירות העברה על דת של אדריאנוס ש"ט.
ואעפ"כ טוען הויא"מ שהייתה זו עבירה על ג"ש.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 550 אורחים