חידושי תורת הגאון רבי אברהם יהושע הלוי שליט"א סאלאווייצ'יק

[לומד_בישיבה]

אין כל ספק אצלי שמש"כ מרן הגרי"ז ז"ל בספרו על התורה בפרשת משפטים לאו דווקא הוא. וכפי שנכתב לעיל.
מכל השיעורים עולה בהדיא שפירש כדעת רש"י ולא כדעת הרמב"ן מה גם ששיטת הרמב"ן נסתר ממה שאמרו על הפסוק צרור המור וכו' שרק ביום האחרון ניתנה למשה פרשת המשכן.
מדוע השתמש מרן הגרי"ז עם הרמב"ן איני יודע?.
וכפי שכתבתי, בכל הכתובים הוא הולך בשיטת רש"י.

וכה כותב מרן הגרי"ז בספרו על התורה.
--
פרשת משפטים חדושי מרן רי"ז הלוי
ואל משה אמר עלה אל ד'.
יעו"ש בפירש"י שכתב וז"ל פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ב' בסיון נאמרה לו עלה עכ"ל, הנה מה שחלקתן התורה לשתי פרשיות הפרשה דהכא והפרשה דבחודש השלישי, נראה משום דבאמת שני דברים נפרדים היו שם, הא' מעמד הר סיני וקבלת התורה, ושנית שנכנסו לברית, וכדאיתא במכילתא פ' יתרו כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם א"ל הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות ע"כ, הרי דמתחלה נכנסו לברית ונעשו קשורים ענובים ותפוסים, וביום שאחריו היתה קבלת התורה, וגם לדורות איכא אזהרה מיוחדת שלא לשכוח מעמד הר סיני כדכתיב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו', ולדעת הרמב"ן בסה"מ הוא זה מצוה מיוחדת כמבואר במל"ת שהוסיף מצוה ב' יעו"ש, וכ"ה בפירושו עה"ת פ' ואתחנן יעו"ש, וכל הנאמר בפ' בחדש השלישי כ"ז הוא בכלל מעמד הר סיני, ונאמרה בה אזהרה זו שלא נשכח אותה, והכא בפ' משפטים מדבר מענין כניסתם לברית, ולמדין אנו ממנה לדורות לענין גירות שהכניסה לברית תהי' ע"י מילה וטבילה והרצאת דמים כמבואר ביבמות דף מ"ז ובכריתות דף ט' יעו"ש. והנה התם בפ' יתרו כתיב רק נעשה והכא כתיב נעשה ונשמע. והנראה דפירושא דנעשה הוא עשיית המצות, ונשמע פירושו קבלת הברית, כמו שתרגם אונקלוס נעביד ונקבל, ולהכי בפ' יתרו שמדבר מענין קבלת התורה היתה השאלה רק אם רצונם לקבל התורה אם לא, להכי כתיב רק נעשה לבד, אבל הכא שהמדובר הוא לענין כניסתם בברית כתיב גם נשמע, דלענין זה אין די במה שיעשו אותם בשעתם, רק צריכים הם מעכשיו לקבל את דברי הברית בשבועת האלה שיהיו קשורים בהם ובאים בברית עליהם מעכשיו, ולכן כתיב בתחלת הפרשה רק נעשה לחוד ר"ל שיעשו ככל אשר יצוה אותם [שבזה נכלל גם כניסתם לברית כמו שיבואר להלן], אבל אח"כ כשקרא לפניהם את ספר הברית ע"ז אמרו גם נשמע ר"ל שמקבלים עליהם, שאת הברית צריך לקבל כנ"ל, וכ"ה במכילתא הנ"ל אמרו מקבלים אנו עלינו, והיינו כמש"כ. והנה בפ' יתרו כתיב רק שמשה הגיד לעם את דברי ד', והכא כתיב ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים, ועיין במפרשים שזה קאי על פרשת ואלה המשפטים שנאמרה מתחלה שם, והיינו דמשה בעלותו להר סיני נצטוה לאמר לעם דברים ומשפטים, והדברים הם שנאמרו בפ' יתרו כה תאמר וגו' דמסיים בה אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, והמשפטים הם פרשת משפטים כולה, [וי"ל דזהו פירושא דואלה המשפטים, מוסב על אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ע"ז מסיים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי אין לזה המשך עם פרשת מזבח אדמה שנאמרה לאחר מ"ת], והמשפטים הוצרכו רק לקבלת הברית שצריך לאמר מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות כדאיתא ביבמות דף מ"ז יעו"ש, אבל בשביל קבלת התורה לא היה צורך רק באמירת הדברים של כה תאמר וגו' לבד, ולהכי בפ' יתרו שמדבר מענין קבלת התורה כתיב רק וישם לפניהם את כל הדברים האלה, דהיינו פ' כה תאמר וגו' לבד, אבל הכא שמדבר מענין כניסתם לברית כתיבי גם המשפטים, שגם הם הוצרכו לקבלת הברית. וזהו שהפסיקה תורה באמצע בפרשת ואלה המשפטים בין הפרשה של בחודש השלישי והפרשה של ואל משה אמר, אף שהיו שתיהן בזמן אחד כמו שפירש"י, דהראשונה מדברת מענין מעמד הר סיני וקבלת התורה, שע"ז לא הוצרכה אמירת המשפטים, והשני' מדברת מענין כניסתם לברית, שע"ז נאמרה פרשה זו שישים לפניהם אלה המשפטים קודם כניסתם לברית, ועיין ברמב"ן פ' יתרו על פסוק וישם לפניהם וגו' ודוק.
והנה בשבת דף פ"ח אר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלה"ש משתמשין בו דכתיב וכו' עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע ע"כ, וי"ל בזה, דבאמת מלה"ש אין להם שמיעה בטבע, כמו האדם שנוצר בו חוש השמיעה בטבע, אבל מלאכים כל מהותם היא עפ"י דבר ד', וגם שמיעתם את הדבור נעשה בכל פעם ע"י דבר ד' שמדבר אליהם בזה גופא נעשה שהם שומעים קול דברו, [וי"ל דזהו ביאור הכתוב בישעי' א' שמעו שמים והאזינו ארץ כי ד' דבר, כי אחרי שד' מדבר אליהם נעשין בזה השמים וגם הארץ שהיא דוממת, לשומעים ומאזינים], ונמצא דבשמיעתם הדבור לחוד הם בזה עושי דברו, וזהו עושי דברו לשמוע בקול דברו, שגם השמיעה בקול דברו היא מכלל עשיית דברו, והם עי"ז עושי דברו. וכמו"כ הכא בשעת מ"ת, אילו היו ישראל משיבים נשמע ונעשה, הי' הביאור שמתחלה יקבלו הברית ואח"כ יעשו כמו שחייבו עצמם בהברית הזה, כמו בעסק שבין אדם לחברו שמתחלה באים בברית השותפות ואח"כ עליהם לקיים כמו שהותנה ביניהם וחייבו עצמם, אבל עשיית הברית עצמו הוא זה מדעת עצמם ורצונם, בלי כל חיוב וזיקה שהיא, שיהיו צריכים לעשות זאת, אבל הם הקדימו נעשה לנשמע, ר"ל שגם זה שאנו מקבלים הברית הוא מפני שכך הוא רצונו של הקב"ה, וגם קבלת הברית עצמו תורה היא, ומכלל המצות שאנו חייבין לעשותם, וגם הנשמע שלנו נעשה הוא, וכך הוא שיעורו של מקרא, כל אשר דבר ד' נעשה וזהו הטעם להנשמע שאח"כ, שגם זה הוא בכלל כל אשר דבר ד', שכך דבר שנבא בברית ונקבל אותה עלינו, ונמצא דעשו להנשמע שלהם שיהא בכלל עשי' וקיום דברו של מקום, וזהו רז שמלה"ש משתמשים בו שגם שמיעתם בקול דברו הוא בכלל עשיית דברו, כמש"נ.
וי"ל עוד בביאור התשובה של נעשה ונשמע, עפי"מ דאיתא במכילתא פ' יתרו ויקח ספר הברית וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם וכו' ר' ישמעאל אומר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו' שש שנים תזרע וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות וגו' ע"כ, הרי דבספר הברית היו שני דברים, האחת מצות, דהיינו שמיטין ויובלות ועוד, ושנית היו בו ברכות וקללות, שזהו עצם הברית, ועל שני דברים אלו הוא שהשיבו נעשה ונשמע, נעשה קאי על המצות שיעשו אותן, ונשמע על הברכות וקללות שמקבלים אותן עליהם, כדאשכחן בברית של ערבות מואב והר גריזים והר עיבל שהוצרכו כל העם לענות אמן על הברכות והקללות, ואמרינן בשבועות דף ל"ו אמן בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ואמר כל העם אמן, וזהו גם פירושא דנשמע דהכא על הברכות והקללות האמורות בספר הברית.
--
עד כאן מתוך ספרי חדושי מרן רי"ז הלוי מעמוד כ' עמוד א' עד תחילת עמוד כא'.

[בריסק]

אני באמת לא מבין מה קורה פה!
ברא"ם תחילת פרשת משפטים כותב לפרש דברי רש"י וו מוסיף שגם פרשת משפטים ניתנו בקולות וברקים עיין שם - וכל אלו הצועקים על הרא"ם אישמיט להם! סוגיא ערוכה בש"ס תענית ביצה וכו' וכפי שהובא לעיל.

מה שמטריד אותי בעיקר: שאצל ויהי ככלותו לדבר עמו (אליו) כאשר רש"י כותב שם פרשת משפטים לפתע כאילו שוכח הרא"ם את מה שהוא עצמו כתב בתחילת הפרשה אצל וו מוסיף. יודע אני שיש על כך שיעור ממרן הגרי"ז ז"ל.
אם מישהו יודע היכן עוד האריך בזה הגרי"ז אודה לו מאוד

לא הבנתי מה קשה לך.
מדוע אינך יכול לפרש כפי הרא"ם בתחילת משפטים וו מוסיף מה הם בקולות וברקים וכך היה במשך ארבעים יום קולות וברקים וכאשר כילה לדבר עמו פרשת משפטים ירד משה עם הלוחות והכל מסתדר כמין חומר. אם יש לך קושיא על הרא"ם צריך ליישב.
הגרי"ז ז"ל בכתובים תפס כדעת הרא"ם וכדעת רש"י בתענית וביצה אם כי שרש"י כותב שם שכך היה מז' בסיון עד השנה השנית בכ' אייר דו"ק היטב, ולדעת הגרי"ז בכתובים רק במשך ארבעים יום אלו, ואז ניתנה תורה פרטיה ודקדוקיה וכו' והדברים ארוכים.

[ב. סיד]

לתועלת החברים פה.
ליקטתי כל הביאורים שבאשכול* בשני קובצי PDF מסודרים ומעומדים באופן הנוח לקריאה.
גם תיקנתי איזה טעויות סופר.
השיעור מהגרמ"ד בענין מחיית עמלק צורפה לקובץ שיעורי הגרי"ד.
(*חוץ מהמאמר בענין אמונה שכנראה לא נאמרה ע"י רבותינו לבית בריסק, ואם טעיתי נא העמידני על האמת)

באם ימשיכו להעלות פה משיעורי בית בריסק אשמח להמשיך באופן זה.

כל הזכויות שמורות לאלו שהעלו הדברים לאשכול.

הנה שוב הקובצים שהעליתי פעם בו אספתי שיעורי הגרי"ד והגרא"י שהובאו באשכול.
אין הוספות בעדכון זה, אבל תיקנתי שגיאות וט"ס, ודברים שלא היו על הסדר סידרתי במקומן. גם העימוד שופר.

[בריסק]

מכאן viewtopic.php?f=7&t=5406&start=120#p216453
אין זה כפי שכתוב בשיעור ועיקר חסר מן הספר.

[ב. סיד]

ערכתי תגובתי הקודמת והוספתי בה קובץ הגרא"י מעודכנת.

[בריסק]

וז"ל התוס' בביצה (ה,א) - ועוד כיון דמההוא משתמע היתר בהדיא כדפרי' א"כ אין צריך מנין אחר להתירו מידי דהוה אחרמות לאחר הזמן כדפרישית לעיל לכן נראה לי ה"פ ת"ש במשוך היובל וכו' למה לי והלא בלאו הכי יש להתיר מסברא דהא לא אסר להם לעלות אלא משום שכינה וא"כ ממילא משתריין כשנסתלקה השכינה והא דקאמר מכדי וכו' זהו שלא תאמר דבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אע"פ שלא נסתלקה שכינה עדיין, והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא לא תפשוט מידי, הא לא אפשר לומר, דמכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו בלוחות האחרונות אע"פ שלא היה שם קולות ומסתמא ה"ה נמי בדברות הראשונות שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיפסקו הקולות כמו באחרונות עכ"ל. - ומבואר מדבריהם שגם כשפסקו הקולות הותרו לעלות להר אלא כאשר הסתלקה שכינה.

וקשיא שהרי עדיין הייתה שכינה בהר (לפחות) עד לאחר שירד משה עם הלוחות בי"ז בתמוז וכדכתיב בדברים וההר בוער באש וכפי שדייק הגרי"ז ז"ל, ומדוע אם כן הותרו לעלות להר כבר ביום מתן תורה (וכפי שכתבו שם התוס' בריש דבריהם) והוא פלא - וראה תהלים (קד,לב) יגע בהרים ויעשנו. שכתב שם רש"י בזה"ל. יגע בהרים ויעשנו - כמו שמפורש בסיני (שמות י"ט) והר סיני עשן כולו ע"כ.

ולא מצאתי מי שעמד על זה.

וכבר הקשינו כן לעיל בשם הרב אוצה"ח - ועתה חיפשתי שוב בכל הספרים ולא מצאתי מי שעמד על כך. והוא פלא ממש.

[בריסק]

ראיתי מביאים בפרשת פנחס בשם הגרי"ז בשמו של הגר"ח כך.

ויסמוך את ידיו עליו. (כז,כג) ופירש"י בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו, וסמכת את ידך - אחת - והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא גדוש ומלא חכמתו בעין יפה. וקשה דרש"י בב"ק (צ"ב,ב) כתב אהא דאמרי' מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למרא וטיבותא לשקיא, דכתיב וסמכת את ידך עליו וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, ופירש"י תלה החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נותנה ליהושע והיא אינה, אלא מפי הקב"ה, ואילו כאן כתב דמשה נתן ליהושע מכחותיו הרבה יותר ממה שנצטוה בעין יפה ובשתי ידיו שסמך עליו.

ונראה דהנה העיקר מה שמסר משה ליהושע הוא ג' דברים, א. סמיכה, בזה שסמך ידיו עליו. ב. משיחה שנמשח יהושע ע"י משה בשמן המשחה, כי יהושע היה דינו כמלך כמבוא' בציווי אליו, כל שאר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו ימות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' מלכים. ג. המסורה, דאע"פ שכתב הרמב"ם שאלעזר יהושע ופינחס למדו ממשה, מ"מ יהושע הוא שקיבל המסורה ממשה כדי שעל ידו תמשך שושלת המסורה. וכמו שמונה התנא באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, והיינו התורה שבעל פה כמ"ש הרמב"ם בהקדמה, וע"י המשכות המסורה נראה לכל כי התורה ניתנה לנו בסיני, ועל קבלת המסורת של התורה התכוונו חז"ל במה שאמרו חמרא למרא וטיבותא לשקיא, כי מסיני בא לנו החכמה והגדולה, (בשם הגר"ח). עד כאן.

והדברים לכאו' תמוהים שהרי מותר לתת סמיכה רק לתלמיד שקיבל שימוש ורק לו בלבד יש את המסורה ומה הג' דברים שכתבו בשם הגר"ח גם "סמיכה" (גם משיחה) וגם "מסורת". והדרא קושיא לשם מה הוצרך לעין יפה ממרע"ה והרי אלעזר ופנחס לא קיבלו שימוש ממרע"ה ולא היה שייך להסמיכם כאשר אינם יכולים למסור את המסורת מפי מרע"ה. ורק את יהושע שקיבל שימוש ממרע"ה אותו ניתן להסמיך ורק הוא יודע את המסורת. עוד קשיא מה הפשט ברש"י בב"ק שם שכתב שקיבל יהושע מהקב"ה והרי שימוש וסמיכה קיבל ממרע"ה. (ובהכרח שאין הכוונה כאן סמיכה למה שאנו קוראים סמיכה, אלא הכוונה כאן רוח הקודש וכדומה, ולפי"ז מה הפשט שמרע"ה סמך עליו בעין יפה וכפי שהק' הגר"ח. וצ"ע לעת עתה.

כתבתי בחפזי ואפשר שטעיתי במשהו.

[בריסק]

ראיתי מביאים בפרשת פנחס בשם הגרי"ז בשמו של הגר"ח כך.

ויסמוך את ידיו עליו. (כז,כג) ופירש"י בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו, וסמכת את ידך - אחת - והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא גדוש ומלא חכמתו בעין יפה. וקשה דרש"י בב"ק (צ"ב,ב) כתב אהא דאמרי' מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למרא וטיבותא לשקיא, דכתיב וסמכת את ידך עליו וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, ופירש"י תלה החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נותנה ליהושע והיא אינה, אלא מפי הקב"ה, ואילו כאן כתב דמשה נתן ליהושע מכחותיו הרבה יותר ממה שנצטוה בעין יפה ובשתי ידיו שסמך עליו.

ונראה דהנה העיקר מה שמסר משה ליהושע הוא ג' דברים, א. סמיכה, בזה שסמך ידיו עליו. ב. משיחה שנמשח יהושע ע"י משה בשמן המשחה, כי יהושע היה דינו כמלך כמבוא' בציווי אליו, כל שאר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו ימות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' מלכים. ג. המסורה, דאע"פ שכתב הרמב"ם שאלעזר יהושע ופינחס למדו ממשה, מ"מ יהושע הוא שקיבל המסורה ממשה כדי שעל ידו תמשך שושלת המסורה. וכמו שמונה התנא באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, והיינו התורה שבעל פה כמ"ש הרמב"ם בהקדמה, וע"י המשכות המסורה נראה לכל כי התורה ניתנה לנו בסיני, ועל קבלת המסורת של התורה התכוונו חז"ל במה שאמרו חמרא למרא וטיבותא לשקיא, כי מסיני בא לנו החכמה והגדולה, (בשם הגר"ח). עד כאן.

והדברים לכאו' תמוהים שהרי מותר לתת סמיכה רק לתלמיד שקיבל שימוש ורק לו בלבד יש את המסורה ומה הג' דברים שכתבו בשם הגר"ח גם "סמיכה" (גם משיחה) וגם "מסורת". והדרא קושיא לשם מה הוצרך לעין יפה ממרע"ה והרי אלעזר ופנחס לא קיבלו שימוש ממרע"ה ולא היה שייך להסמיכם כאשר אינם יכולים למסור את המסורת מפי מרע"ה. ורק את יהושע שקיבל שימוש ממרע"ה אותו ניתן להסמיך ורק הוא יודע את המסורת. עוד קשיא מה הפשט ברש"י בב"ק שם שכתב שקיבל יהושע מהקב"ה והרי שימוש וסמיכה קיבל ממרע"ה. (ובהכרח שאין הכוונה כאן סמיכה למה שאנו קוראים סמיכה, אלא הכוונה כאן רוח הקודש וכדומה, ולפי"ז מה הפשט שמרע"ה סמך עליו בעין יפה וכפי שהק' הגר"ח. וצ"ע לעת עתה.

כתבתי בחפזי ואפשר שטעיתי במשהו.

חיפשתי בכתבים ואכן דברי הגרי"ז הנ"ל כביכול משמו של הגר"ח ז"ל לגמרי משובש.
--
ואפשר שאעלה לכאן בהזדמנות את מה שמצאתי בכתבי בריסק בזה העניין מהגר"ח ז"ל.

[בריסק]

(לאלו ששאלו באישי)

אכן כך.
כל מה שכתבתי באשכול
זה תחת הכותרת ומסרה ליהושע את מה מסר? הוא חלק ממה שנמצא בכתובים מהגרי"ז ז"ל לפרשת פנחס ונוגע למה שהבאתי לעיל.

[פי האתון]

אודה למי שיודיעני מה הסיבה שצאצאי הגרי"ד ממנים את המוהל שליח בברית מילה "הריני ממנה אותך שליח על המילה ועל הפריעה"
מה המקור והסיבה לזה?

[מן השורה]

עכשיו גיליתי את הפורום - אוצר של ממש - הנפלא הזה, שתיתי את מימיו בצמאון נורא, ועדיין היד נטויה!, כבוד חכמי בריסק הענוים כתולעת יעקב!, אל תחושו מלהמשיך ולזכות אותנו מתורת בריסק,
ותודה מיוחדת למאספים [ב. סיד] העושים אוזניים לאוצר זה.

הערה שנתעוררתי מזה זמן, בסוף עירובין איתא ,אלמלא ניתנה תורה למדנו צניעות מחתול עריות מיונה וכו', ומפורסם שהקשה הגר"ח זצ"ל, הלא עינינו הרואות שכל מי שלא לומד תורה לא יודע מחתול וכו', ותירץ הגר"ח שכל זה הוא רק אלמלא ניתנה תורה, אבל כעת אחר שנינה תורה א"א להיות צנוע ושמור מעריות ומזגל אלא ע"י התורה.
ויש להעיר מגמ' ביצה כ"ה : נטיעה מקטע רגליהן של עוברי עבירה וכו', ע"ש והיינו שלא לומדים מהטבע להמתין לטבילה וכו'.
וצ"ע לפי הגר"ח, הלא אחר שניתנה תורה לא משפיע הלימוד מהבריאה, א"כ למה הוא 'מקטע רגליהון'?

וכעת אני חושב שהגר"ח לא התכוין שזה לא משפיע כלל, אלא שרק ע"י התורה זה יכול להועיל, אבל אה"נ יכול להועיל גם ע"י הלימודים מהבריאה. ולפ"ז י"ל דמה ש'נטיעה מקטע רגליהון וכו', היינו שעם התורה זה באמת יכול להשפיע, אבל גם נכון שבלי תורה לא משפיע כלום.

[בריסק]

פלא עצום!
הגרי"ז על הרמב"ם סנהדרין פ"ד ה"א כותב לפרש מה הפשט ברמב"ם שכדי להסמיך צריך אחד מומחה ושתי הדיוטות, וכותב ליישב שהרי כל מטרת הסמיכה הוא שיהא איש מפי איש עד מרע"ה.
והדברים מופלאים ממש.
שהרי לשון הרמב"ם שם בהלכה א' כך הוא.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד

איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו,
ובית דינו של משה החזיק שבעים ואחד מומחים.
--
אמנם אמש מצאתי שיעור מאחד הענקים מתלמידי הגרי"ז שהרגיש בזה.
אך עדיין אין דעתי נוחה.
תודה למפרע על כל הפנייה.
--
ביותר מפליא אותי שהגרי"ז שם מעתיק את לשון הרמב"ם והרי לשון הרמב"ם אינו כן!!!

--

פ"ד ה"ג ואין סומכין סמיכה שהוא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה והוא שיהי' האחד מהן סמוך מפי אחרים כמו שביארנו עכ"ל, עיין בכ"מ שחקר בטעמו של הרמב"ם למה סגי בחד סמוך, והא מאחר דסמיכת זקנים בשלשה א"כ למה לא בעינן שיהיו השלשה כולם סמוכין, ולמה חלוק דין האחד מהשנים האחרים דאיהו צריך להיות סמוך דוקא והשנים האחרים בהדיוטות סגי, ע"ש בכ"מ מש"כ על זה.
והנראה פשוט בביאור דברי הרמב"ם, דהא דבעינן אחד עכ"פ סמוך דוקא, אין זה כלל משום לתא דדין בי"ד, ככל הדברים דבעו ב"ד סמוכים, ואי משום דין ב"ד האמור בסמיכת זקנים הוה סגי גם בשלשה הדיוטות, אלא הא דבעינן אחד סמוך לאו משום תורת ב"ד קאתינן עלה, רק משום עיקר דין סמיכה, דבעינן שיהי' סמוך מפי סמוך עד משה רבנו, וכמבואר בדברי הרמב"ם בה"א שם דזהו עיקר דין סמיכה שיהיו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ומשו"ה שפיר פסק הרמב"ם דסגי בחד סמוך, משום דלענין עיקר הסמיכה די בסמוך אחד ואותו בעינן שיהי' סמוך מפי סמוך כנ"ל, והשנים האחרים שהם רק משום דין ב"ד כשרים גם בהדיוטות, וכש"נ דלא בעינן בסמיכת זקנים ב"ד סמוכים דוקא, וגם בהדיוטות מתקיים הדין ב"ד האמור לענין סמיכת זקנים, רק חד סמוך בעינן משום עיקר הסמיכה שיהי' סמוך איש מפי איש עד משה רבנו, והן הן דברי הרמב"ם, וכמ"נ. עכ"ל.

ע"כ לשונו של מרן הגרי"ז ז"ל.

אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך, ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה, ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו, ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם.

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד

[עושה חדשות]

...הערה שנתעוררתי מזה זמן, בסוף עירובין איתא אלמלא ניתנה תורה למדנו צניעות מחתול עריות מיונה וכו', ומפורסם שהקשה הגר"ח זצ"ל, הלא עינינו הרואות שכל מי שלא לומד תורה לא יודע מחתול וכו', ותירץ הגר"ח שכל זה הוא רק אלמלא ניתנה תורה, אבל כעת אחר שנינה תורה א"א להיות צנוע ושמור מעריות ומזגל אלא ע"י התורה ... וכעת אני חושב שהגר"ח לא התכוין שזה לא משפיע כלל, אלא שרק ע"י התורה זה יכול להועיל, אבל אה"נ יכול להועיל גם ע"י הלימודים מהבריאה.

כפי שהביא הגרמ"ד הלוי שליט"א, הן ביאר בזה הגר"ח לישנא דקרא "רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע יְקֹוָק חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר", והיינו דאחר נתינת התורה אין דרך אחרת.

[מצליח]

ראה מש"כ בס' קול בריסק מתכונתם של גדולי בריסק

[בכורשורו]

בספר מובא פלפול מדוע לא נסע ר' חיים מבריסק להלויית הרב מוהליבר. דא עקא שהוא כן נכח בלוויה ונפל פיתא בבירא.

[גל של אגוזים]

הקפצה לפרשת פינחס

[הילל שמעון]

איפה יש להשיג שיעורי הגרא''י הלוי שליט"א?

[חרט]

בספר מובא פלפול מדוע לא נסע ר' חיים מבריסק להלויית הרב מוהליבר. דא עקא שהוא כן נכח בלוויה ונפל פיתא בבירא.

עדות נוספת לנוכחותו של הגר"ח בהלוויית ר"ש מוהליבר:

[סימנא]

מקור הדברים: