הגהמ כתב:ברור שא"א להביא ראיה מהראשונים מכמה טעמים. תתאר לעצמך מה היה קורה אם מישהו היה משיג על החזו"א בצורה שבה השיג הראב"ד על הרמב"ם.
הגהמ כתב:בספר פתיחת האיגרות מופיעה הסכמה חמה מהגר"ד קאהן (מברוקלין מח"ס גבול יעבץ ועו"ס חשובים), אבל כפי הנשמע שוב חזר בו (עקב ביקורת מעין מש"כ כאן: viewtopic.php?f=7&t=6618&start=1800#p328903) ובמהדורא תניינא שכבר הולך ונדפס תיעדר ממנה הסכמתו.
אב בבינה כתב:הגהמ כתב:בספר פתיחת האיגרות מופיעה הסכמה חמה מהגר"ד קאהן (מברוקלין מח"ס גבול יעבץ ועו"ס חשובים), אבל כפי הנשמע שוב חזר בו (עקב ביקורת מעין מש"כ כאן: viewtopic.php?f=7&t=6618&start=1800#p328903) ובמהדורא תניינא שכבר הולך ונדפס תיעדר ממנה הסכמתו.
ראיתי כעת בחנויות מהדורה חדשה של פתיחת האגרות, ואכן כמדומה שחסר ההסכמה של ר"ד קאהן, אבל במקומו יש מכתב ארוך מר' יעקב עדס, ובסוף הספר נדפס "דברי יעקב על אגרות משה"!
גם במילואים והוספות כתב המחבר כתוספת על ההקדמה, ש"גם ספר מענה לאגרות ראיתי בפורום אוצה"ח שהרב מאיר מאזוז אמר להדפיסו בלי החריפות", הרי שדברינו כאן נקבע לדורות.
נהר שלום כתב:מרן הגר"ע זצוק"ל בזמנו אסר להכניס את הספר לישיבת בנו "חזון עובדיה" [אף שאני חושב שהזלזול של המענה לאגרות כלפי גדול הדור הגר"מ פיינשטין ממש נורא, הוא מתגמד לעומת חלק מהאברכים היום שכותבים נגד גדולי התורה].
חלמישצור כתב:בשדה הראיה, עמ' 256
זכורני שפעם הגיע לידי הרב דרך הדואר ספר של מחבר אחד שמנסה להביא תשובה לכל קושיא של רבי עקיבא איגר שהשאיר ב"צריך עיון". הרב כעס על הספר ואמר שאינו רוצה כלל לעיין בו. רב שמתיימר לענות באופן שיטתי על כל "צריך עיון" של רבי עקיבא איגר, הוא עצמו "צריך עיון"... הרב ראה בזה גאוה ויומרנות (מאידך יש לציין שהרב היה מדבר בהתפעלות יתרה על הספר "מגיני שלמה" שבא ליישב את קושיות תוספות על רש"י).
תם מה הוא אומר כתב:שמעתי לפני שנים מגדול אחד שליט"א, שהכיר את הגאון בעל מענה לאגרות, ובני משפחתו, וכעת איני זוכר בבירור תוכן הדברים, אבל עיקרי הדברים כך הוה, כי אחר שהדפיס את ספרו מענה לאגרות, נראה היה בחוש שנענש הרב המחבר זצ"ל, כיון שהיה בעל חולי גדול, והיה מסובל ביסורים, ומתו לו מבניו, וכמעט ואין לו זרע. עד כאן. וקרוב לודאי שהוסיף כאן כמה וכמה פרטים נוספים, אבל איני זוכר בבירור כדי לכתוב כאן.
רבותינו שבדרום כתב:שמעתי מאחד מבני משפחת מח"ס מענה לאגרות שאמר לאביו אחד מחברי מועצגה"ת דאמריקה באותה תקופה שאם היה מוציא קודם את ספריו האחרים בהלכה היו רואים את גדולתו בתורה וכוחו בפסק והיו מתייחסים גם למענה לאגרות בצורה שונה.
ישראל אליהו כתב:דרך אגב, לא הבנתי מדוע הנאמ"ן מכנה את זה "דוגמא לעיון". לפי דבריו, זה אלף בית. זה "עיון"?
עיק כתב:שאלה טובה. אולי מישהו יוכל לבאר לי פעם נקודה זו, שאצל הר"מ מזוז כשמביא דוגמאות לחשיבות העיון (הספרדי דווקא) מביא דברים פשוטים שתינוקות של בית רבן יןדעים, כאילו לבית מדרשו לבדו ניתנה חכמה ואין לזרים איתו, ומי שלא למד בעיון הספרדי לא יכול להבין פשט רש"י.
תם מה הוא אומר כתב:שמעתי לפני שנים מגדול אחד שליט"א, שהכיר את הגאון בעל מענה לאגרות, ובני משפחתו, וכעת איני זוכר בבירור תוכן הדברים, אבל עיקרי הדברים כך הוה, כי אחר שהדפיס את ספרו מענה לאגרות, נראה היה בחוש שנענש הרב המחבר זצ"ל, כיון שהיה בעל חולי גדול, והיה מסובל ביסורים, ומתו לו מבניו, וכמעט ואין לו זרע. עד כאן. וקרוב לודאי שהוסיף כאן כמה וכמה פרטים נוספים, אבל איני זוכר בבירור כדי לכתוב כאן.
נוריאל עזרא כתב:ישראל אליהו כתב:דרך אגב, לא הבנתי מדוע הנאמ"ן מכנה את זה "דוגמא לעיון". לפי דבריו, זה אלף בית. זה "עיון"?עיק כתב:שאלה טובה. אולי מישהו יוכל לבאר לי פעם נקודה זו, שאצל הר"מ מזוז כשמביא דוגמאות לחשיבות העיון (הספרדי דווקא) מביא דברים פשוטים שתינוקות של בית רבן יןדעים, כאילו לבית מדרשו לבדו ניתנה חכמה ואין לזרים איתו, ומי שלא למד בעיון הספרדי לא יכול להבין פשט רש"י.
השאלה מה מגדירים עיון. לפי הרב מאזוז 'עיון' הוא ההבנה הנכונה והפשוטה וז"ל(ספר דרכי העיון עמ' ד): "....כן החריפות והפלפול ודמוי מילתא למילתא וכו' אינם העיון, רק התפיסה הנכונה של הדברים ביסודיות ובבהירות זהו העיון". ובעמוד לז כתב שהעיון הוא שילוב הבקיאות והחריפות עם השכל הישר. או כמו שמגדיר בהמשך הסברה הישרה.
כך שלפעמים יכול להיות במהלך מורכב ולפעמים בדבר פשוט והכל נובע מההבנה מה הוא הדבר הנכון ע"פ הסברה הישרה.
ומה שהביאו כאן זו הרצאה לרבים מכל הסוגים אז הוא נקט דוגמא פשוטה של הבנה ישרה ונכונה(ופשוטה ככל שתהיה שתינוקות של בית רבן יודעים הנה נעלמה הבנה פשוטה של א' ב' זו ממחבר הספר 'פתחי האגרות')
והרוצה לראות דוגמאות שונות יראה בספרו הנ"ל.
ובנוגע לשאלתו של הרב עיק היקר כתב הרב מאזוז שליט"א בעמוד ג' שם וז"ל: "יצוין: אין כוונתי חלילה לומר שהעיון היה רק לחכמי תונס לנחלה. העיון הינו יסוד מוסד בהבנת הגמרא. ומי לנו גדול מהמהרש"א(אבן מאסו הבונים בימינו..) שביאוריו וחידושיו מצטיינים ביושר ועומק העיון, וכן הגהות הרש"ש והערותיו הקצרות והקולעות, וכהנה וכהנה. מהעיון אפשר להגיע לפסיקת ההלכה בדרך ישרה וברורה. רק הודות לעיון יכול היה הרמב"ם להתבטא בבטחון מוחלט "וזה העניין אין ספק בו"(סה"מ סוף שורש א')..............וזוהי הסברא האמיתית אשר יתראה מעיון התלמוד ע"כ.(לשון הרמב"ם) ועיין כתובות דף נ"ד סע"א לכאורה שמואל רהיטא, כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב. וכו'.....וכהנה רבות. אבל המיוחד אצל חכמי תונס שלא קיבלו פירוש שאינו נכנס בלשון והיו מרחיקים פלפולים לא ישרים כמטחווי קשת. עכ"ל הרב מאזוז.
וכנראה כוונתו שאצל חכמי תונס היתה זו שיטה ודרך אצל רובם ככולם ואך רק בגלל זה מזכיר העיון התוניסאי.
עיק כתב:כבודו מחזק את שאלתי. אם ה"עיון" המדובר הוא בסך הכל מה שכל בחור ערני אמור לשים לב אליו, מה יש לחזק כאן? ומה עניין חכמי תוניס לכאן יותר משאר חכמים? הספר "דרכי העיון" אינו לפני, אבל מזכרוני הדוגמאות שהוא מביא שם הן כיצד לקרוא אל"ף בי"ת.
והרעיון להביא טעות מספר זה או אחר כדי ללמד על שיטה אינו מובן כלל. אם חכם פלוני טועה בדבר פשוט בספרו, זה אומר משהו על דרך הלימוד? על השיטה? הלא טעויות בדברים פשוטים, שבהן נעלמה ההבנה הישרה והנכונה לפי שעה, ניתן למצוא פה ושם אצל כל מחבר, כולל אצל הגר"מ מזוז עצמו.
לעומקו של דבר כתב:הגהמ כתב:ברור שא"א להביא ראיה מהראשונים מכמה טעמים. תתאר לעצמך מה היה קורה אם מישהו היה משיג על החזו"א בצורה שבה השיג הראב"ד על הרמב"ם.
אם היה עושה את זה הגרי"ז, נניח, אז היה נהיה מזה בלאגן, וכמו שגם בזמן הראשונים נעשה בלאגן, ולא עבר בשקט, והרמב"ן חזר לדחות דברי ההשגות בחריפות, אבל לסוף היו נשארים ספרי שניהם בבית המדרש.
אבל עיקר חדוש הב"ח והט"ז תמוה קצת... ופלא גדולה על ראיית הב"ח... איך פה קדוש אמר דברי הבל כאלו... ואיך שייך למילף משם לכאן להתיר למכור הטמאים שניצודו. וצע"ג. אבל מ"מ לדינא כיון שלא מצינו חולקים בפירוש עליהם יש להורות כמותם אף שלא מובן טעמם בברור.
נוריאל עזרא כתב:עיק כתב:...וזה מתיישר עם מה שכתבתי לך בתגובתי הקודמת כי בוודאי עוד הרבה ת"ח בעולם ובעדות נהגו כן אלא כיוון שכך היה מנהג רוב חכמי ג'רבא בניגוד למקומות אחרים ציין זאת.
[/quote]ישראל אליהו כתב:שכאשר הנאמ"ן ותלמידיו אומרים "עיון", אינם מתכוונים למה שכל העולם קורא "עיון" [דהיינו מדמה מילתא למילתא ללא אפשרות חילוק, או המצאת דינים חדשים מדיוק מניסוחי הראשונים וכדו'], אלא כוונתם להבנת מה שכתוב ותו לא.
גילוי כתב:בין גברא לגברא כתב:אומרים שהמדפיס עיין קצת בהספר שכקיבלו להדפסה וכשראה התוכן הגיד זה להגרמ"פ שהרשה לו להדיא להדפיסו כיון שהיה זקוק לפרנסה. עכ"ז אומרים שישיבת תפארת ירושלים, הישיבה של הגרמ"פ, קנו כל כל החלקים שהשיגו וגנזו אותם.
סיפור מוזר וכי מותר לו לבעל האגרו"מ להתיר הפצת ספר של ביזוי פוסק הדור - ת"ח יכול למחול על כבודו ולא על ביזוי התורה בצורה נוראה שכזו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 542 אורחים