לענין כתב:זה באמת מאד מצחיק שכל נער שמתחיל ללמוד דעת תבונות, מסביר ברוב חשיבות ש'אנחנו' עוסקים בנמשל, הרח''ו ועוד ידעו רק את המשל. לא מצחיק, הרבה יותר מנלעג.
אוצר החכמה כתב:לענין כתב:זה באמת מאד מצחיק שכל נער שמתחיל ללמוד דעת תבונות, מסביר ברוב חשיבות ש'אנחנו' עוסקים בנמשל, הרח''ו ועוד ידעו רק את המשל. לא מצחיק, הרבה יותר מנלעג.
אע"פ שיש מה להאריך בעניין זה תמוה שאתה כותב מצחיק מאד.
הרמח"ל כותב שהגיע הזמן לגלות מן השמים דברים שלא הגיע זמנם קודם. כך שבהחלט יתכן שהיום נער צעיר יידע מה שלא נודע קודם.
זה אותו דבר קורה עם קבלת האר"י שהלומדים אותה גם אם הם קטנים מאד לאין שיעור ביחס לרמ"ק אבל יודעים עניינים שהרמ"ק לא ידעם.
אוצר החכמה כתב:ספרי הרמח"ל בקבלה לא היו מצויים הרבה בידם וקל וחומר לא האיגרות וההסברים שנתן הרמח"ל לגילוייו.
מעבר לזה שכמו שכתבתי קודם הרבה יש להאריך בעניין אבל בתמצית לא כל מי קורא את האריז"ל מבין את המשל ולא כל מי שקורא כללים ראשונים מבין את הנמשל. אבל בזה הדברים עוסקים.
עוד דבר אחד קטן. ברור שלהגיד שרח"ו ידע רק את המשל זה חוסר הבנה מוחלט. ולא לזה הגאון התכוון כשאמר שיש לו ראיה שרח"ו ידע את הנמשל. כלומר גם בלי הראיה ההגדרה אינה שהוא יודע רק את המשל.
בריושמא כתב:למקרא דברי הרב משה דביר האחרונים נבוכותי וגם התבלבלתי לגמרי.
וכבר רציתי לענות בפרוטרוט, אלא שאת שהלב חושק הזמן עושק, וכבר הקדימני הרב שמואל שלומוביץ בתמיהתו.
שהרי תחילה כתבו כולם כאן, בביטחון גמור, ברי ולא שמא, כי הנמשל שידע הגר"א הוא הוא הנמשל שידע רמח"ל.
הוא ולא אחר.
ועתה כותב הרב משה דביר כי 'ספרי הרמח"ל בקבלה לא היו מצויים הרבה בידם וקל וחומר לא האיגרות וההסברים שנתן הרמח"ל לגילוייו'.
אז היאך ידע הגר"א את הנמשל של רמח"ל? ברוח הקודש? המגיד אמר לו? והלא כבר כתב הגר"ח בהקדמתו כי...
נבוכים הם ישראל בפורום, או לפחות באשכול זה.
אבל הדברים פשוטים בתכלית.
א.
כתבי יד של חיבורי רמח"ל בקבלה היו במזרח אירופה בכלל ובווילנא בפרט.
1. כתב יד שנמצא כיום בידי האדמו"ר מערלוי. היה בידיו של ר' נח מינדעס, מחותנו של הגר"א.
בכתב יד זה נמצאים חוקר ומקובל וקל"ח פתחי חכמה, וכן פירוש האדרא רבא הנקרא אדיר במרום.
2. כתב יד ורשה 149.
בכתב יד זה נמצאים פירוש האדרא רבא הנקרא אדיר במרום, חוקר ומקובל ועוד.
בשער כתב היד מצוין כי הוא היה 'גנוז באוצר הכ"י של הגאון החסיד ר"א ז"ל בווילנא'.
שני כתבי יד אלה רשומים בספרו של מאיר בניהו, כתבי הקבלה של רמח"ל, ירושלים תשל"ט, עמ' 104-102.
ב.
ספר קל"ח פתחי חכמה נדפס לראשונה בקארעץ תקמ"ה. בחיי הגר"א.
על כן ברור כי חיבורי רמח"ל בקבלה היו מונחים לפני הגר"א ולפני הגר"ח.
יחד עם זאת ברור כי אמנם למד הגר"א את חיבורי רמח"ל (שהרי הוא לבש בגדי יום טוב !), אבל לא הלך בדרכו,
לא ציטט את נמשלו, ואף עמד וכתב נמשל עמוק ונפלא משלו, כפי חכמתו וגאונותו אשר חנן ה' אותו בהן יום יום ושעה שעה,
ככל הכתוב במפורש בכתבים שיצאו מתחת ידיו.
אף עמד וכתב נמשל עמוק ונפלא משלו, כפי חכמתו וגאונותו אשר חנן ה' אותו בהן יום יום ושעה שעה,
שמואל שלומוביץ כתב:ספרי הרמח"ל הגיעו לידי הגר"א באופן מספיק שהיה נודע לו ממנו שהוא היה יודע הנמשל של כתבי האר"י, צריך מחקר בנפרד לידע מאיזה תקופה היה מעשה זה ואיזה מספרי הרמח"ל הגיעו לידי הגר"א באותה תקופה,
אבל בכל מקרה אם הדבר היה ניכר להגר"א באותו פרק מכתבי רמח"ל ובטח לר"ח מוואלזין, בדברו עם ר' א"ש, נראה שהיה עליו להפנות אותו לספרים המדוברים ולא שיהיה הדבר כענין נעלם נתלה בזכיה גדולה חוץ לגדרי הטבע.
אבק פורח כתב:בריושמא כתב:לשאלת הרב אבק פורח:
תודה לרב בתבונה שכבר הוציא אותי יד"ח מלהשיב על התשובה.
אך כדי שלא יטען הרב בו"ש שאם אנו אומרים בסגנון אחד שקר בפינו, אני מוסיף את הנלע"ד ברור לכולם ואולי כך היא גם דעת הרב בו"ש ואין כאן מחלוקת אלא הבדלי סגנון.
ודאי שלשונות הגר"א והרמח"ל לשונות אחרות הן, וודאי שכל אחד אומר את הדברים מנקודה אחרת על פי השגה והבנה אחרת. גם בכתבי הרמח"ל שראה עצמו כממשיך ממש של האריז"ל, יימצאו הבנות והשגות שאינן קיימות בכתבי האר"י.
השאלה היא האם יש כאן מחלוקת עקרונית או הבנות משלימות לאותם עניינים. דברי הנפש החיים שציטט הרב בתבונה מראים בבירור מה היתה דעתו- שהכל אחד, וכן כנראה סבר הגריא"ח אשר שזר בספריו מושגים מכאן ומכאן. וודאי שגם זו השגה חדשה, השגת החיבור בין ההבנות, אבל האומר שהגריא"ח חלק על הגר"א והרמח"ל גם יחד הוא חולק (לדעתי) על הגריא"ח.
על דעת הרב בו"ש בזה לא עמדתי לע"ע.
בריושמא כתב:ר' חיים למד את ספרי המקובלים וגם למד את כתבי רבו הגר"א. והרגיש בסתירה הגדולה.
על כן יישב את הסתירה וכתב:
'ומ"ש בזוהר והמקובלים ז"ל ... כוונתם ז"ל ... ועיקר כוונתם ז"ל ...'
כלומר, הוא מפרש את כוונתם, כלומר מעמיד את דבריהם באוקימתא. בדוק ותראה שדברי ר' חיים בדברי המקובלים מוציאים אותם מידי פשוטם.
ועל כן הוא ממשיך וכותב: 'וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא'.
בוודאי. תחילה העמיד ר' חיים את דבריהם של המקובלים באוקימתא שמתאימה בדיוק לדברי הגר"א, ואחר הוא כותב 'וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד
מוהר"א ז"ל'.
למד נא את דברי המקובלים, את דברי הגר"א ואת דברי ר' חיים מוולוז'ין. דבריהם כולם, ואו אז תבין את משמעותה של המלה 'וכ"כ'.
בריושמא כתב:כתב הרב משה דביר:
'והדברים הם בדיוק להיפך וזה ההבדל בין משל ונמשל. הנמשל אחד הוא והוא אמיתת החכמה הנפלאה הזאת'.
רק עתה ירדתי לסוף עומק דעתך.
אנחנו מדברים על שני דברים שונים בתכלית. לגמרי.
אתה כותב כי הנמשל אחד הוא, והוא אמיתת החכמה הנפלאה הזאת.
ודאי החכמה הנפלאה הזאת אמיתית היא. אבל לא לכך נתכוון רמח"ל באומרו 'נמשל'.
ולא לכך נתכוונו הגר"א ור' חיים מוולוז'ין.
הגע בעצמך:
האם חשד הגר"א לכתחילה כי ר' חיים ויטל לא ידע את הנמשל, כלומר לא ידע את אמיתת החכמה הנפלאה הזאת?
באמת? תלמידו הגדול של האר"י, מי שכתב את שמונת השערים - יסוד קבלת האר"י בעולמנו, לא ידע את אמיתת החכמה הנפלאה הזאת?
בעיני חס ושלום וחס וחלילה לומר כן.
ומה אעשה וכך כתב ר"ש מאמציסלאב באיגרתו? והרי בוודאי ובוודאי, כדבריך, לא שיקר בדבריו!
על כן אסביר כאן דבר דבור על אופניו.
המקובלים הראשונים - שערי אורה, עבודת הקודש, פרדס רמונים - הסבירו את סדר האצילות. ספירה אחר ספירה. בד בבד
הם כתבו את משמעותו של סדר האצילות: הנהגת ה'.
סדר האצילות עצמו - ספירה אחר ספירה - הוא המשל. משמעותו של סדר האצילות, הנהגת ה' - היא הנמשל.
האר"י לימד סדר אצילות ארוך ומפורט, ובו חידושים גדולים.
ר' חיים ויטל כתב את סדר האצילות הזה בספריו: שער ההקדמות, אוצרות חיים. (לא אאריך כאן בפירוט הספרים)
אבל כל הלומד את הספרים הללו רואה כי האר"י לימד את סדר האצילות עצמו - ספירה אחר ספירה, פרצוף אחר פרצוף,
אך לא לימד את משמעותו. הוא לא פירש את הנהגת ה'.
כל הלומד ספרים אלו תוהה היכן מדבר האר"י על הקב"ה, על עם ישראל, על התורה.
עמד רמח"ל וביאר את משמעותו של סדר האצילות, את הנהגת ה'.
כל ספריו - קל"ח פתחי חכמה, דעת תבונות, כללים תצ"ד - נועדו לתכלית אחת בלבד: פירוש הנהגת ה', ויותר נכון - פירוש הנהגות ה',
כפי העולה מסדר האצילות שלימד האר"י.
פירוש הנהגת ה' - שתי ההנהגות - הוא משמעותו של סדר האצילות שלימד האר"י, הוא הוא הנמשל של קבלת האר"י.
זו משמעותו של 'הנמשל'. לא 'אמיתת החכמה הנפלאה הזאת'. כדי לומר את 'אמיתת החכמה הנפלאה הזאת' לא נצרך רמח"ל לכתוב
שלושה ספרים שלמים, עמוקים, מפורטים, נכבדים וגאוניים (!).
כדי לומר את 'אמיתת החכמה הנפלאה הזאת' די היה לו לרמח"ל לכתוב קונטרס קטן, גדוש מאמרי יראת שמים בשבח תורתנו הקדושה
וסתריה וסודותיה כפי אשר נתגלו לנו בחסד ה' ית' שלא עזבנו בעת גלותנו. לא כך כתב רמח"ל.
הוא כתב פירוש לספר אוצרות חיים.
פירוש מסודר כפירושו של רש"י לתורה.
והפירוש הזה איננו בכתבי הגר"א.
כי הגר"א פירש על פי דרכו שלו את הנהגת ה'. כשם שהרמ"ק פירש על פי דרכו שלו את הנהגת ה'.
שהרי רמח"ל עצמו כתב כי ה' ית' מגלה את סדר האצילות לכל נביא ולכל מקובל על פי הנהגת ה' בזמנו שלו ובדורו שלו.
כולם מסכימים על אמיתת החכמה הנפלאה הזאת. אחת היא אמיתת החכמה הנפלאה הזאת.
אבל כל אחד מן המקובלים הגדולים פירש את הנהגת ה' על פי דרכו שלו - הדרך שה' גילה לו על פי זמנו ועל פי דורו שלו.
בריושמא כתב:ומדוע, הרב דביר, לא יכול להיות שיהיו כמה וכמה חלקים פנימיים ואמתיים ונפלאים בחכמה הזאת?
ומה ייגרע חלקה מכל התורה כולה שיש בה - במקרא, במשנה, בגמרא, בהלכה, בראשונים ובאחרונים -
כמה וכמה חלקים פנימיים ואמתיים ונפלאים והרי הם עומדים אלו ואלו זה בצד זה כדברי אלוקים חיים!
נראה לי שלא שנוי במחלוקת הזאת. רק לעניות הבנתי הכוונה בדרכו שלו היא האופן בו הדברים נראים ומתפרשים. וכיוון שאותם מקובלים גדולים הבינו את פנימיות הדברים ולא רק את מה שהסבירו לכן היה ברור להם איך שגם דבריהם וגם דברי האחרים הם פנים שונות של אותו דבר ולא שני דברים שונים.אבל כל אחד מן המקובלים הגדולים פירש את הנהגת ה' על פי דרכו שלו - הדרך שה' גילה לו על פי זמנו ועל פי דורו שלו.
בריושמא כתב:כתב הרב שמואל שלומוביץ כי שמע 'מכמה חכמים שגילו דעתם שהרעיון להציג את הכללים ראשונים כנמשל
הוא לא מכיל את משמעות הדברים, והגדיר מישהו כמו להכניס אוקיינוס לתוך צנצנת'.
הפתרון פשוט. יש כאן שיתוף השמות.
א.
רמח"ל כתב בשנת תפ"ט את 'כללים ראשונים'. הוא עצמו קרא להם בשם זה באיגרת שכתב בכ"ב באלול תפ"ט.
כללים אלו נדפסו בשם אחר. הם נדפסו בשם 'כללי פתחי חכמה ודעת', עם דעת תבונות, בני ברק תשל"ג, עמ' רצג-שג.
ב.
רמח"ל כתב בשנת תצ"ד כללים. בסופם כתב את זמן כתיבתם: 'ט' לחודש אייר התצ"ד'.
כללים אלו נדפסו בשם 'ספר הכללים' וגם בשם 'כללים ראשונים', עם דעת תבונות, בני ברק תשל"ג, עמ' רמז-רפז.
שני חיבורים אלו שונים זה מזה לגמרי.
הראשון, קצר, פשוט. עד כדי כך שר' יוסף אירגס כתב כי אין בו חדש וגם הוא עצמו כתב כדברים האלה.
השני, ארוך, ובו סיכום סדר האצילות - משל ונמשל גם יחד. כללים אלו כתבם רמח"ל חודשיים לאחר שכתב את דעת תבונות,
שבו פירש ופרש את הנמשל כולו, וכשנתיים לאחר שכתב את קל"ח פתחי חכמה ובו כתב את סדר האצילות כולו - משל ונמשל גם יחד.
העולה מכל אלה כי הכללים שכתב רמח"ל בשנת תצ"ד הם אכן אוקיינוס גדול ועמוק שאי אפשר להכניסו בצנצנת בשום פנים ואופן.
בתבונה כתב:בריושמא כתב:הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"יבריושמא כתב:ר' חיים מוולוז'ין בהקדמתו הידועה לפירוש ספרא דצניעותא של רבו כתב כי 'הגם שהמעיינים ימצאו בביאור זה כמה גרגרים שמפרש בדרך אחר קצת
בריושמא כתב:בנפש החיים, שער א פרק טו, ובשער א פרק יח, מביא ר' חיים את דעתו של הגר"א על הנשמה. הוא מביא אותה בשמו של 'רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא', ומשווה אותה לדברי המקובלים הקודמים, בידיעה שדעתו של הגר"א על הנשמה שונה מדעותיהם של המקובלים הקודמים.
בריושמא כתב:לדברי הרב בתבונה:
ציטטת את דברי נפש החיים בשער א פרק טו, והדגשת את המלה 'וכ"כ'. ומיד שאלת: היכן המחלוקת?
קיצרת בדבריי, וחשבתי שהדברים מובנים מאליהם. עתה ארחיב.
האם קראת את מה שכתב ר' חיים באותן שורות שאתה ציטטת? או שמא רק ראית את המלה 'וכ"כ' ומיד הדגשת אותה?
הרי בשורות הקודמות מעמיד ר' חיים אוקימתא:
חכמי הצרפתים בעלי התו' שעשאהו ככדור אחד, ועליהן נאמר דברי חכמים כדרבונות, והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום, שנראה לנו כחלום מבלי פותר ומבלי עיקר, אלא סוגיא זו אומרת בכה וסוגיא זו אומרת בכה, ולא קרב זה אל זה, ונמצא מיושר התלמוד ומקושר, וכל החתומות יתפשרו, ותוכן פסקיו יאשרו
וכל נשמות התחתונים כלולות שם, וברדתם בעוה"ז להתלבש בגופותיהם מניחות שרשיהם דבוקות במקורם אשר משם חוצבו. וענפי השרשים ההם לבדם הם יורדות בדרך התפשטות לבד ומתלבשות בגופות בעוה"ז. כדמיון ענפי האילן שהן דבוקות ומושרשות בגוף האילן ממש, וכופפות עצמם למטה ונוגעות בקרקע עצמו בעודן נאחזות בגוף האילן. וכאשר האדם חוטא חטא הראוי להכרת נכרת אותו הענף האילן ונשאר נפרד ממנו ועומד בעוה"ז כרוח הבהמה וזהו סוד הכרת תכרת הנפש ההיא. וזהו סוד כי האדם עץ השדה, וזהו סוד מ"ש בצדיקים שנכפל שמם אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, א' כנגד בחינת השורש הנשאר למעלה דבוק באילן וזהו הנקרא מזלו של האדם, וכמשז"ל שראה מרע"ה מזלו של רבי עקיבה יושב ודורש וכו' כי ממנו נוזל השפע אל הענף שירד ונתלבש בגוף, והנה השרש הוא עליון מאד בראש רום האצילות, והענף ארוך מאד מתפשט בכל העולמות עד התלבש קצהו בזה הגוף.
בתבונה כתב:בריושמא כתב:וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!
שני נביאים שחולקים בדעותיהם ואחד מכחיש את השני, אחד מהם נביא שקר.
אמנם יתכן שכל נביא יתאר דבר אחד במשל שונה, שלדבר אחד ניתן לתת הרבה משלים, ומאידך משל אחד לא אמור לתת כמה נמשלים.
אוצר החכמה כתב:ההלכה היא דוגמה מעולה להסברת דברי.
בהלכה אע"פ שיש מחלוקות רבות יש בסיס משותף לכל הפוסקים שבדרכם אנחנו הולכים ומקבלים דבריהם. כולם מושתתים על אותם כללי בסיס של פסיקה ועל דרכי לימוד שבסיסם שוות. אם היה מישהו שהיה הולך כלשון הרב ברי ושמא במסילה מקבילה לא היינו סופרים אותו. אחרי שיש בסיס משותף אנחנו מקבלים מחלוקות ואפילו רבות. לכן כשבא הגר"א ומפרש נושא מסויים בצורה שונה מהאריז"ל (מלכי אדום לדוגמה) אנחנו מקבלים את זה כי גם בחכמת האמת יכולות להיות מחלוקות.
אבל לבא ולומר כל העניין הוא שונה זה דומה למישהו שיבא ויאמר אני פוסק רק לפי מדרש רבה והוא המכריע או שדרך הלימוד שלו תהיה כזאת שאינה תואמת את כל המשותף לפוסקים.
אכן, ישנם כללים בסיסיים. כולם מודים שישנן עשר ספירות. הרוב המוחלט מכיר בסמכותו של ספר הזוהר, ומבסס את דבריו עליו. וכהנה וכהנה. ומשם יפרדו איש לדרכו. ומה הבעיה לומר שכל העניין הוא שונה? (היעב"ץ כתב סברא זו במטפחת שלו, שניתן חלק ראשוני וגולמי של תורת הסוד, ומשם הרי היא כשאר חלקי התורה, נתונה ללבם של חכמי ישראל, וכמו שהאריכו חכמי הפשט כהקצו"ח בהקדמה, וכמו שהאריך בזה הגר"ש פישר בבית יש"י, לצערי אין הספר תחת ידי, וחיפוש במחשב קשה עלי מאוד. אעלה כשיזדמן לי)
אני חשבתי שהרב ברי ושמא טוען טענה אחרת. כל זה נכון בהלכה אבל בענייני אגדה הלא מקובלנו שיכולים להיות פירושים שונים ואפילו אינם מחלוקת אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי יש הרבה דרכים לפרש את הכתובים. ואפילו אותו אדם יכול לפרש פירושים שונים בדרכים שונות. על זה השבתי שטיעון זה מתאים למשלים ודרושים, אבל אינו מתאים לומר שבלוז הפנימי של כל התורה כולה במקום אליו מכוון הכל אפשר לפרש פירושים שונים וכולם אפשריים.
ושוב אסביר את סברתי בזה. למה באמת אפשר לפרש פירושים שונים בענייני אגדה הלא אם זה אמיתי זה שקרי ואם זה אמיתי זה שקרי. התשובה היא כי הדבר הפנימי ביותר הוא אחד. אבל כשהוא יוצא לחוץ הוא כפטיש יפוצץ סלע וכזיקים היוצאים מתחת הפטיש לכל עיבר ומקבלים גוונים שונים ואופנים שונים. והרואים את הדברים החיצוניים רואים את הזיק הזה וגם את הזיק הזה והנה להם דרכים שונות וחלוקות.מי שמבין את עניין השבעים פנים לתורה בעומק, ולא בשטחיות של, זה לא באמת משנה, אז אפשר לומר כך ואפשר לומר כך, ומבין שכל חלק בתורה קדוש כשאר חלקיה, נקל לו להסיק שכן הוא הדין בקבלה. וכשם שיתכנו מחלוקות בדברים מאוד מהותיים ומצוות בסיסיות, כן יתכנו אף בחכמת הקבלה. ויפה הדוגמא שהביא הרב ברי ושמא מזכור ושמור. אך מכיוון שידעתי שאין תשובה זו תניח את דעתך, הגע עצמך, האר"י מסר תיקונים שונים לאנשים שונים, מי שהוא משורש קין ינהג כך, ומי שהוא משורש הבל ינהג אחרת. תלמיד פלוני יכווין יחוד פלוני, ותלמיד אלמוני יכוון אותו הייחוד בניקוד שונה. וכי ישנה סתירה בעולמות העליונים ולוז התורה? אלא שכל אחד כפי בחינתו וכפי שורש נשמתו, והוא הדין והוא הטעם לגבי מחלוקות כלליות יותר.
אבל מי שמבין את פנימיות הדברים רואה דבר אחד בכמה פנים. ואם אינו רואה שהוא דבר אחד אם כן לא השיג את פנימיות הדברים.
יכול הרב ברי ושמא לומר אה"נ להבין את הנמשל זה עדיין לא להבין את הפנימיות האמיתית של הדברים ועדיין מדובר בהבנה חיצונית גרידא.
על זה בדיוק מצביעה האיגרת שהגר"א לא חשב שהנמשל הוא סוג של דרוש ופירוש אלא ראה אותו כהבנת הדבר בעצמו.
ובזה נדחו גם טענותיו של הרב מגדל והדימוי לממשה עד משה שבעיני משה רע. (סתם לא יכולתי להתאפק מהמליצה..)
אתה שב וחוזר לעניין הפנימי והחיצוני, ולכן אני שואל בבירור, האם לדעתך ספר עץ חיים למהרח"ו קדוש יותר מציווי התורה על מצוות מעקה?
אתה כותב מאד יפה, אבל אין לי שמץ של מושג למה אתה חושב שהדברים תומכים בדעתך.בריושמא כתב:היכן יש תרוץ? במקום שיש קושיה.
היכן יש אוקימתא? במקום שיש סתירה.
היכן יש הכרעה? במקום שיש מחלוקת. וכו'
אבק פורח כתב:הנני חוזר למ"ש לעיל. אינני עומד על דעתך.
אוצר החכמה כתב:הרב ברי ושמא אם הבנתי נכון מה שכתבת הוא שאנחנו מסיקים את הנמשל מתוך המחלוקות במשל. כלומר חולקים האריז"ל והגר"א מספר מחלוקות במשל. ואנחנו נבא ונאמר מכאן יש להסיק שהנמשל לדעת האריז"ל כך הוא והנמשל לדעת הגר"א כך הוא. כלומר איננו צריכים לגילוי של מה הוא הנמשל ולביאור על זה מרבותינו אלא אנחנו יכולים להסיקו לבד בשכלנו? ולא זו בלבד אלא כיוון שנחלקו באי אלו פרטים נסיק מזה שיש שני נמשלים לכל אחד את שלו?
בריושמא כתב:קראתי את התגובות האחרונות, וכדי להבהיר מהו הנמשל וכיצד מגלים אותו אוסיף הסבר.
הנמשל הוא המשמעות של סדר ההאצלה.
יש נמשל שנודע בגילוי אלוקי, כנמשל שגילה רמח"ל בסדר האצילות שלימד האר"י.
נמשל זה אינו כתוב בכתבי האר"י, וגם אינו מובן מהם אלא בגילוי אלוקי חדש.
ויש נמשל שנודע 'בטמירו לעין השכל'. בלימוד מעמיק של סדר האצילות.
וכו'
בריושמא כתב:קראתי את התגובות האחרונות, וכדי להבהיר מהו הנמשל וכיצד מגלים אותו אוסיף הסבר.
הנמשל הוא המשמעות של סדר ההאצלה.
יש נמשל שנודע בגילוי אלוקי, כנמשל שגילה רמח"ל בסדר האצילות שלימד האר"י.
נמשל זה אינו כתוב בכתבי האר"י, וגם אינו מובן מהם אלא בגילוי אלוקי חדש.
ויש נמשל שנודע 'בטמירו לעין השכל'. בלימוד מעמיק של סדר האצילות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 492 אורחים
