משמעות ה"צמצום" על דעת רבותינו

[מגדל]

לצערי לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך.
אם אכן מדובר אך רק באשליה ומחזה תעתועים של צמצום, ולא באמת. מה אתה עושה עם ה"בעיה" שבאה תורת הצמצום לפטור?
אומר שגם הבעיה היא רק לפי ראות ענינו, ובאמת אין בעיה?

ההגדרה "אשליה ומחזה תעתועים" אינה מדויקת. יש צמצום ויש הגבלה של האור, אלא שלפניו יתברך אין זו הגבלה.
כעת אנא קרא שוב את ההודעה הקודמת.

אינני חסיד, ואינני רגיל בביטויים פרדוקסליים מעין אלו. בכך לא פתרת את הבעיה אך העצמתה.
הדרך היחידה (התקינה לוגית) שבה אני מצליח להבין ביטוי זה, היא שאין באמת מדובר בהגבלה.
אם אתה לא מקבל פירוש זה, אנא באר לי, בהתחשב בשאלתי הראשונה, פשר דבריך.

אם כלפיו אין זו הגבלה, מה בדיוק פתר האר"י בצמצום זה?

[סגי נהור]

אינני חסיד, ואינני רגיל בביטויים פרדוקסליים מעין אלו. בכך לא פתרת את הבעיה אך העצמתה.
הדרך היחידה (התקינה לוגית) שבה אני מצליח להבין ביטוי זה, היא שאין באמת מדובר בהגבלה.

דבר יכול להיות אמיתי ברמה מסוימת ולא אמיתי ברמה אחרת מבלי שתתהווה סתירה.
משל למה הדבר דומה? למי שטוען שלא יתכן ששני כלי רכב יעמדו באותו קו אורך וקו רוחב מבלי להתנגש. לוגיקה, לא?
אלא שאם מדובר במטוסים זה בהחלט יתכן.
ותודה לאחד מחברי פורום זה על המשל.

אם אתה לא מקבל פירוש זה, אנא באר לי, בהתחשב בשאלתי הראשונה, פשר דבריך.

אם כלפיו אין זו הגבלה, מה בדיוק פתר האר"י בצמצום זה?

קשה לבאר על רגל אחת ואולי מוטב שלא ניסיתי.
אם אתה מתעניין בשיטת בעל התניא, אמליץ לך לעיין (מלבד בפ"ד של שער היחוד והאמונה ופרקים כ-א בתניא ח"א, כדאי עם ביאור) במאמרו של מוהרש"ב מליובאוויטש ד"ה וידעת תרנ"ז. מצאתי כעת שהוא מופיע ברשת (חפש: וידעת מוסקבה).

[מגדל]

אינני חסיד, ואינני רגיל בביטויים פרדוקסליים מעין אלו. בכך לא פתרת את הבעיה אך העצמתה.
הדרך היחידה (התקינה לוגית) שבה אני מצליח להבין ביטוי זה, היא שאין באמת מדובר בהגבלה.

דבר יכול להיות אמיתי ברמה מסוימת ולא אמיתי ברמה אחרת מבלי שתתהווה סתירה.
משל למה הדבר דומה? למי שטוען שלא יתכן ששני כלי רכב יעמדו באותו קו אורך וקו רוחב מבלי להתנגש. לוגיקה, לא?
אלא שאם מדובר במטוסים זה בהחלט יתכן.
ותודה לאחד מחברי פורום זה על המשל.
אין זה אלא חזיון שווא. שהרי אכן יתכן לוגית להימצא בגבהים שונים. אם הייתי מכניס גם מימד הגובה מעיקרו, לא יכלת לומר כן. ואם אתה חושב שישנו "מימד" כזה בנידון דידן, אנא קראהו בשמו.

אם אתה לא מקבל פירוש זה, אנא באר לי, בהתחשב בשאלתי הראשונה, פשר דבריך.

אם כלפיו אין זו הגבלה, מה בדיוק פתר האר"י בצמצום זה?

קשה לבאר על רגל אחת ואולי מוטב שלא ניסיתי.
אם אתה מתעניין בשיטת בעל התניא, אמליץ לך לעיין (מלבד בפ"ד של שער היחוד והאמונה ופרקים כ-א בתניא ח"א, כדאי עם ביאור) במאמרו של מוהרש"ב מליובאוויטש ד"ה וידעת תרנ"ז. מצאתי כעת שהוא מופיע ברשת (חפש: וידעת מוסקבה).

למען האמת, באתי לשאול בצורה יותר כללית, כי אני חושב שאין הדבר נוגע לשיטתו בפרט, אלא לעניין של הוצאת רעיון הצמצום מפשוטו בכלל, עכ"פ אם אכן מבוארים שם הדברים עכ"פ ע"פ שיטתו, כמובן שאעיין בשמחה. יישר כוח.

[יקוב האמת]

שלום רב לכלל משתתפי הפורום נכבד זה.

חדש הנני במערכת ומצד חשיבותו של אשכול זה ראיתי צורך לחבור על מנת שאוכל גם אני הקטון לתת חלק בנידון חשוב זה העוסק בענין הצמצום.

עיקר דבריי ארצה להקדיש לדבריו של בעל 'בריאושמא' (רב אביב"י?)

כמה טענות העלה בדבריו:

א. שיטת הצמצום כפשוטו הינה דעת דחויה שרק דעת יחידי סבר כך הלא הוא בעל המש"ח.

הנה אין כן האמת כלל יש עוד הרבה שעמדו במתרס זה שטרחו להביע את דעתם (ויש כנראה עוד כאלו שלא טרחו..) ולומר שהם מצדדים בצד זה כגון ר"י אייבשיץ ולעומתו היעב"ץ ג"כ. ויש עוד כמה וכמה. ואסור לשכוח שהמשנת חסידים הינו מוסמך מאוד בקבלה ויש להתחשב מאוד בדעתו גם אילו היה דעת יחידאה.

ב. יש בדבריו מן הנחה כזו כאילו מעיקרא אין כל בעיתיות שהיה נדרש אליה צמצום ואין כאן אלא סגנון מהלך של האר"י שלפני כל התפשטות יש צמצום.

הנה גם אם נקבל טענה זו כנכונה. בלתי אפשרי לקבל אותה כביאור היחידי בנידון זה.

אני עורך כעת מערכה שלמה שיחשוף שכל דבריו של האר"י בענין הצמצום אינם אלא 'קריאת תיגר' על שיטת הרמ"ק וכל לשונותיו של האר"י בנידון זה שאובים הם כמות שהם מדברי הרמ"ק!!!.

לכשאסיים ואני מקווה בזמן קצר לסיים בעז"ה אעלנו לכאן ואשמח לקבל חוו''ד של אלו המתעניינים והמבינים בכדי לתקן וכו'.

ג. לאחר מכן אתייחס גם לשיטת החסידות בענין נכבד זה.

רק זה אומר שיש שגיאה עצומה בדברי הרב אביב"י בעוד שבענין הקבלה נוטה אני לסמוך עליו מאוד אולי אפילו כיחיד מומחה.

הרי שלא כן הוא בענין החסידות שנראה בעיניי שבתחום זה אינו יחיד מומחה וגם אם ידיו רב לו מ''מ שטח החסידות בפרט בתורת חב"ד העמוקה מני ים הנה יש בכל דברים הללו דקה מן הדקה ונדרשת כאן זהירות יתירה ורגישות מיוחדת.

עוד זאת אומר שבכלל חסידות של הבעש"ט עסקה כולה ביחודא עילאה בלבד ללא מקום ליחודא תתאה. ועריכתו הראשונה של התניא ע"י אדמוה"ז אכן לא כללה במהדורא קמא את ענין היחודא תתאה.

אך אחד מן החידושים היותר עצומים בתורת חב"ד היא אכן סוגיא זו של יחודא תתאה שהרב אביב"י שגה בנידון זה מהחל עד כלה. וכבר בלקו"ת אדמוה"ז כותב ברורות שיש מעלה ביחודא תתאה שאין ביחודא עילאה. ולאחריו כבר העמיקו אחריו עוד ועוד ומעל כולם בהמשך הגדול תרע"ב. ואי"ה אם יתבקש אוכל להאריך בענין זה ולהסמיך דבריי במקורות ודברי הגיון.

אין לי כל ספק שרב אביב"י עם כל הערכה שלי אליו בנידון זה ספציפי שוגה ומהיסוד.

[יקוב האמת]

עתה אביא ציטוט מדבריו ואענה את הנראה בעיניי וישפוט הקורא עם מי הצדק.

"עד כדי כך נוסעת רכבתם במסלול שלה, ש'לית אתר פנוי מיניה' משמעו שלטון הקב"ה וכוחו שאין מקום פנוי ממנו.
כך נכתב במפורש בתיקוני זוהר - שם מקור הביטוי 'לית אתר פנוי מיניה'. ראה את המשפט במקורו, למד אותו כמות שהוא כתוב בהקשרו המקורי,
ותראה משמעותו.
החסידות - אחרי שהעלתה לראש מחשבתה את נושא המציאות והישות - פירשה את 'לית אתר פנוי מיניה' לעניין המציאות והישות.
זהו חידושה שלה. איש לא אמר זאת קודם לה!"

האומנם?

ממש לא!

משמעות זו אראה בקובץ שהאעלה בהמשך כבר קיימת גם קיימת בשפה ברורה וצחה בדברי הרמ"ק. ולא עוד אלא שאפילו בעל השומר אמונים מביא לכאורה תפיסה כזו ממש בכדי לשלול את שיטת היושר לבב

אני מניח כאן את דבריו של בעל השומר אמונים כמות שהם וז"ל: בטענה חמישית:

"איתא בכמה מקומות מהזוהר והתיקונים דלית אתר דלאו איהו תמן לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית ולכל סטרא.
ואם הצמצום הוא כפשוטו הרי יש מקום דלאו איהו תמן שהרי בכל המקום פנוי לא ירד רק קו אחד כחוט"

האם יש דרך אחרת להבין דבריו ללא שנאמר כהבנת החסידות שאוא"ס ממלא כל המקום כפשוטו ממש?

מסתבר שהשומר אמונים לא שמע על אפשרות שכל לשונות הללו הכוונה להשגחה. (וכבר ראיתי לאחד כאן שהעיר ובצדק שכל דבריו של בעל היושר לבב משמע שרק באם נאמר שהצמצום כפשוטו אז דייקא מוכרחים לומר שלית אתר פנוי הכוונה להשגחה ומכלל לאוו אתה מבין הן שאם אנו סוברים שאינו כפשוטו יש מקום להבין שאינו ענין להשגחה אלא תנהו לענין המציאות ממש.)

והגם שיש מקום לדון האם גם למסקנא סבירא ליה לבעל שומר אמונים שכן הוא משמעות הענין הנה איני מכריע.

אך רק זאת י"ל שמלבד זאת שבדברי הרמ"ק מובא כן בפשטות עוד זאת שגם בתור הו"א עכ"פ וודאי שהיה סבירא לי' כן לבעל השומר אמונים!.

וא"כ הבנת החסידות ביסודה איננה נטולת יסוד כפי שדימה רב אביב"י. רחוק מאוד האמת ממה שכתב.

[יקוב האמת]

למרות שתחילה תיכננתי להביא דברי הרמ"ק רק לאחר שאסיים לערוך דבריי בכללות מ"מ בכדי שלא להלאות הקורא יותר מדאי אביא כאן את דבריו כמות שהם.

וז''ל הרמ''ק (אלימה רבתי עין כל תמר ד' פרק א'):
והענין כי קודם כל נאצל היה א"ס לבדו והוא הוא כל המציאות וגם אחר שהמציא הנמצאים אין בלתו ואין לך דבר שיהיה מבלעדיו ח"ו שאין שום נמצא שלא יהיה כח האלוה בו שאם לא כן אתה נותן גבול בו ושניות ח"ו
אלא האלוה כל נמצא ואין כל נמצא האלוה בענין שסדר המציאות הוא על סדר הזה כל מה שהוא במציאות הוא האלוה שהרי הוא כל המציאות.

ואמשול לך משל נאה והוא יצייר האדם אור גדול מאד מאד עד אין תכלית ומרוב האור ועוצם בהיקותו אם יצייר תוך האור העצום ההוא נברא יחשיך עיניו ויתבטל כרגע
והנה האור הזה המציא בתוכו באמצעיתו כדור מתוח כאהל מעליה האור מכל פאה בהיר יאיר האור אל תוך הכדור ועובי הכדור והנה הכדור הזה אינו עצם האור הבהיר.
אמנם האור הוא אור המאיר בו ובתוכיותו ובעוביו וחוץ ממנו ואין גבול לאור עתה כקודם מציאות הכדור.
אמנם הכדור יוגבל בגבול קצת מצד עצם הכדור לא מצד האור והנה האור המאיר אל תוך הכדור הוא הוא האור המאיר קודם המצאת הכדור הזה ולא נתחדש באור דבר אלא מה שהכדור מצד עצמו הלביש האור הזך ההוא מה בלבוש עצמות הכדור ולא הבהיה מהאור הגדול ההוא אלא חלה כפי מה שנתלבש בלבוש הכדור ולא נשתנה האור מצד עצמותו אלא נתלבש בלבוש ההוא כערך הלבוש לא מצד עצמו ועדיין הנברא לא יוכל לסובלו המציא תוך כדור א' ב' ותוך ב' ג' ותוך ג' ד' עד שהגיעו הכדורים האלה למספר י' ודין הכדורים א' ודין האור א' כדפירשתי שלא נתחדש באור שום חידוש ולא נמנע האור מהיותו כקודם ובראשונה אלא שהכדורים מלבישים האור ומבהיקים אורו בלבושי כדורי עצמות' והאור מצד עצמו הוא הוא אור הקודם.
והנה הכדורים האלו כ"א מגוון ידוע יש מהם לבנים ירוקים אדומים משנים האור ממציאות אל מציאות לא שהאור ישתנה מצד עצמו אלא שהם לא יאירוהו אלא בהתלבשות הגוונים ההם ואלו יצוייר העדר הכדורים האור ההוא ממילא הכל מבהיק עד להפלא וגם עתה הוא מלא הכדורים וחוץ לכדורים וקודם אליהם ובתוכיותם והאור הוא הוא אורו שאין מבלעדיו ואחר שאין כח לנברא להמצא. ע"כ

גם אם ירצה מי להתווכח על כוונתו המדויקת של הרמ"ק אין ספק שלא מופקע כלל שכוונתו עולה ממש למקום אחד עם תפיסת החסידות.

כאמור אעלה בהמשך כל דבריי בנידון זה בקובץ מסודר.

[אלכסנדר וימפן]

עתה אביא ציטוט מדבריו ואענה את הנראה בעיניי וישפוט הקורא עם מי הצדק.

"עד כדי כך נוסעת רכבתם במסלול שלה, ש'לית אתר פנוי מיניה' משמעו שלטון הקב"ה וכוחו שאין מקום פנוי ממנו.
כך נכתב במפורש בתיקוני זוהר - שם מקור הביטוי 'לית אתר פנוי מיניה'. ראה את המשפט במקורו, למד אותו כמות שהוא כתוב בהקשרו המקורי,
ותראה משמעותו.
החסידות - אחרי שהעלתה לראש מחשבתה את נושא המציאות והישות - פירשה את 'לית אתר פנוי מיניה' לעניין המציאות והישות.
זהו חידושה שלה. איש לא אמר זאת קודם לה!"

האומנם?

ממש לא!

משמעות זו אראה בקובץ שהאעלה בהמשך כבר קיימת גם קיימת בשפה ברורה וצחה בדברי הרמ"ק. ולא עוד אלא שאפילו בעל השומר אמונים מביא לכאורה תפיסה כזו ממש בכדי לשלול את שיטת היושר לבב

אני מניח כאן את דבריו של בעל השומר אמונים כמות שהם וז"ל: בטענה חמישית:

"איתא בכמה מקומות מהזוהר והתיקונים דלית אתר דלאו איהו תמן לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית ולכל סטרא.
ואם הצמצום הוא כפשוטו הרי יש מקום דלאו איהו תמן שהרי בכל המקום פנוי לא ירד רק קו אחד כחוט"

האם יש דרך אחרת להבין דבריו ללא שנאמר כהבנת החסידות שאוא"ס ממלא כל המקום כפשוטו ממש?

מסתבר שהשומר אמונים לא שמע על אפשרות שכל לשונות הללו הכוונה להשגחה. (וכבר ראיתי לאחד כאן שהעיר ובצדק שכל דבריו של בעל היושר לבב משמע שרק באם נאמר שהצמצום כפשוטו אז דייקא מוכרחים לומר שלית אתר פנוי הכוונה להשגחה ומכלל לאוו אתה מבין הן שאם אנו סוברים שאינו כפשוטו יש מקום להבין שאינו ענין להשגחה אלא תנהו לענין המציאות ממש.)

והגם שיש מקום לדון האם גם למסקנא סבירא ליה לבעל שומר אמונים שכן הוא משמעות הענין הנה איני מכריע.

אך רק זאת י"ל שמלבד זאת שבדברי הרמ"ק מובא כן בפשטות עוד זאת שגם בתור הו"א עכ"פ וודאי שהיה סבירא לי' כן לבעל השומר אמונים!.

וא"כ הבנת החסידות ביסודה איננה נטולת יסוד כפי שדימה רב אביב"י. רחוק מאוד האמת ממה שכתב.

אני לא מבין בכל העניין הזה אבל עכשיו אני פתחתי את השומר אמונים כי מה שכתבת עניין אותי
וראיתי שעל ההוא אמינא שלו הוא כותב שזה סותר את עקרי האמונה. אז אתה מתכוין להגיד שהחסידות סותרת את עיקרי האמונה?
וגם נראה לי שלא יכול להיות שהוא חשב שהרמ"ק אומר כמו שאתה מבין אותו כי אז הוא לא היה אומר שזה כפירה.
וגם ראיתי שבסוף במסקנה כתוב שם דברים דומים למה שהרב אביבי כתב אז למה אתה אומר שהוא לא שמע על מה שהרב אביבי אמר?

[גמח]

כמדומני נכתב כדברי "יקוב האמת" בקובץ היכל הבעש"ט לז ע"י הרב נחום גרינוולד.

[מקדש מלך]

אני לא מבין בכל העניין הזה אבל עכשיו אני פתחתי את השומר אמונים כי מה שכתבת עניין אותי
וראיתי שעל ההוא אמינא שלו הוא כותב שזה סותר את עקרי האמונה. אז אתה מתכוין להגיד שהחסידות סותרת את עיקרי האמונה?
וגם נראה לי שלא יכול להיות שהוא חשב שהרמ"ק אומר כמו שאתה מבין אותו כי אז הוא לא היה אומר שזה כפירה.
וגם ראיתי שבסוף במסקנה כתוב שם דברים דומים למה שהרב אביבי כתב אז למה אתה אומר שהוא לא שמע על מה שהרב אביבי אמר?

הרב אלכסנדר. לפום ריהטא נראה שעירוב פרשיות יש בדבריך.
שומר אמונים טוען טענת כפירה על הדעה שהצמצום כפשוטו.
זו לא ודאי לא שיטת החסידות. (ואגב, למרות שהוא טוען ככה, יש גדולי עולם - לא חסידים - שסברו כך, ותירצו את קושיותיו).
אלא שאחד מטענותיו הן שהרי 'לית אתר פנוי מיניה' ועל כרחך שצמצום אינו פשוטו.
והנה נתברר שהבין שלית אתר פנוי מיניה היינו ממציאותו, ולא רק משליטתו, שהרי גם אם הצמצום כפשוטו הוא אינו נוגד אותה (זוהי כמובן ראיית הרב 'יקוב האמת' ואיני אלא מפרש דבריו).

בסיום דבריו הוא אכן מפרש כהרב אביב"י, וכהרמח"ל.
אך השאלה הנידונת כעת היא אינה מה הכוונה במונח 'צמצום', אלא האם 'לית אתר פנוי מיניה' הוא ממציאות ה' או מכוחו ושליטתו.

[אלכסנדר וימפן]

הרב אלכסנדר. לפום ריהטא נראה שעירוב פרשיות יש בדבריך.
שומר אמונים טוען טענת כפירה על הדעה שהצמצום כפשוטו.
זו לא ודאי לא שיטת החסידות. (ואגב, למרות שהוא טוען ככה, יש גדולי עולם - לא חסידים - שסברו כך, ותירצו את קושיותיו).
אלא שאחד מטענותיו הן שהרי 'לית אתר פנוי מיניה' ועל כרחך שצמצום אינו פשוטו.
והנה נתברר שהבין שלית אתר פנוי מיניה היינו ממציאותו, ולא רק משליטתו, שהרי גם אם הצמצום כפשוטו הוא אינו נוגד אותה (זוהי כמובן ראיית הרב 'יקוב האמת' ואיני אלא מפרש דבריו).

בסיום דבריו הוא אכן מפרש כהרב אביב"י, וכהרמח"ל.
אך השאלה הנידונת כעת היא אינה מה הכוונה במונח 'צמצום', אלא האם 'לית אתר פנוי מיניה' הוא ממציאות ה' או מכוחו ושליטתו.

תודה רבה רבה. אתה באמת צודק שאני התבלבלתי
אבל עכשיו הסתכלתי בשומר אמונים בויכוח שני י"א והעיקר הראשון שם זה העניין שלית אתר פנוי מיניה והוא מסביר אותו ממש כמו שהרב אביבי כתב

[מקדש מלך]

הרב אלכסנדר. לפום ריהטא נראה שעירוב פרשיות יש בדבריך.
שומר אמונים טוען טענת כפירה על הדעה שהצמצום כפשוטו.
זו לא ודאי לא שיטת החסידות. (ואגב, למרות שהוא טוען ככה, יש גדולי עולם - לא חסידים - שסברו כך, ותירצו את קושיותיו).
אלא שאחד מטענותיו הן שהרי 'לית אתר פנוי מיניה' ועל כרחך שצמצום אינו פשוטו.
והנה נתברר שהבין שלית אתר פנוי מיניה היינו ממציאותו, ולא רק משליטתו, שהרי גם אם הצמצום כפשוטו הוא אינו נוגד אותה (זוהי כמובן ראיית הרב 'יקוב האמת' ואיני אלא מפרש דבריו).

בסיום דבריו הוא אכן מפרש כהרב אביב"י, וכהרמח"ל.
אך השאלה הנידונת כעת היא אינה מה הכוונה במונח 'צמצום', אלא האם 'לית אתר פנוי מיניה' הוא ממציאות ה' או מכוחו ושליטתו.

תודה רבה רבה. אתה באמת צודק שאני התבלבלתי
אבל עכשיו הסתכלתי בשומר אמונים בויכוח שני י"א והעיקר הראשון שם זה העניין שלית אתר פנוי מיניה והוא מסביר אותו ממש כמו שהרב אביבי כתב

שאלה צודקת.
והתשובה הנראית בזה. אכן זה ודאי שעניין מציאות ה' בבריאה לא נתברר להדיא לפני תורת החסידות, וכדברי בעל נפש החיים (העתקתים לעיל באשכול) שהראשונים הסתירו הדבר הרבה, מחשש הגשמה ועוד.
ולכן נקט השומר אמונים בלשונו לית אתר פנוי משולטנותו, להסתיר את עניין המציאות. בשגם עניין זה צריך ביאור גדול איך ניתן לומר שהוא מצוי ממש במקום גשמי, והלוא הוא מפושט מכל גדרי גשם. ועניין זה צריך באמת ביאור עצום ועמוק.
ולא עוד אלא שבאמת עיקר טענת החסידות היא שלא ניתן להפריד בין 'שולטנותו' ל'עצמותו', מכיון שה' יודע את כל הנבראים בידיעת עצמו דייקא, ראה שער היחוד והאמונה לאדמו"ר הזקן באריכות.
ולכן אין קושיא מדוע לא ביאר זה בכל מקום.
ומכל מקום מדבריו בעניין הצמצום נוכל לראות מבין החרכים שעניין זה לא היה זר לו, וכפי שהוכח לעיל, שהרי דבריו שם אינם מתיישבים אם נאמר ש'שולטנותו' היא כפשוטה ולא מונח כאן יותר מזה.

ומכל מקום גם שם בויכוח שני י"א, ההשואה בין 'לית אתר פנוי מיניה' דקוב"ה, לנשמה בגוף דלית לה אתר ידיע, רומזת למציאתו המהות גם כן לענ"ד. ראה תניא לקוטי אמרים פרק נא.

ופשוט שרבותינו המקובלים, הראשונים כאחרונים, עוסקים בסתרי תורה, ולא נתחייבו לגלות כל אשר בליבם.

[שומע ומשמיע]

כאן https://www.alysefer.com/hical/
ראיתי שהאשכול הגיע להיכל הבעש"ט.

[מקדש מלך]

כאן https://www.alysefer.com/hical/
ראיתי שהאשכול הגיע להיכל הבעש"ט.

תוכל להעלות לתועלת החסומים?
תודה רבה

[שומע ומשמיע]

אין זה סוד כי אחד האתגרים הגדולים בדור שלנו הוא אתגר ה"קשב והריכוז". אנשים רבים מעדיפים מדיה ויזואלית על פני מדיה כתובה; טקסט קצר, סיפורי, פשוט – על פני טקסט עיוני, מחקרי, מורכב. הבעיה היא כמובן, שהנכנעים ל"בעיית הקשב הזאת", מפסידים עושר עצום של מידע רב ערך ורב משמעות.

"היכל הבעל שם טוב" הוא מן הקבצים התורניים-המחקריים-החסידיי האיכותיים ביותר שיוצאים בשנים האחרונות. אחד המדדים בעולם האקדמי, לשם דוגמא, למדידת איכות ולדירוג חוקר ומחקר הוא "מבחן הציטוט" – כלומר: מי וכמה מצטטים את מחקריו? במבחן זה, "היכל הבעל שם טוב" מקבל ציון מעולה! מאמריו מצוטטים ומתבדרים בספרים ובמחקרים הרבה. ואכן, בין דפיו עלו ובאו המאמרים המעמיקים והמחקרים המקיפים והמחדשים ביותר על תורת החסידות ודברי ימיה, שראו אור בשנים האחרונות.

אמת ידועה היא כי בעיניו של הרבי מלובביץ זצ"ל – לחיבורים ולקבצים מסוג זה נודעה חשיבות רבה. באחד מחיבוריו, סיפר החוקר החסידי הנודע הרה"ח ר' יהושע מונדשיין ז"ל, על המעורבות האדירה של הרבי בעבודת המחקר שלו על הביביליוגרפיה של ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן. כמעט מדי יום התקשרו אליו מן המזכירות, כשלא פעם הרבי על הקו, וביררו ודחקו להאיץ במלאכה מבלי לאבד באיכותה. עובדה זו מלמדת בלי ספק על חשיבות הצד הזה, העיוני והמחקרי בחקר התורה והחסידות ודברי ימיהם, בעיניו של הרבי.

כמדומה, שאחת הסיבות הרעיוניות המרכזיות לחשיבות הדבר נעוצה ביסוד גדול שלימד הרבי, על פיו עולמה של תורה ושל חסידות צריכים להקיף את כל הווייתו של האדם. והיות שבדרך הטבע, לאדם המשכיל יש סקרנות רחבה שחורגת מהמתחם המצומצם יחסית של ידיעת והבנת רק מה שצריך לעשות ומה שמחויבים לעשות, אל עבר עניינים של חשיבה היקפית, היסטורית, ביבליוגרפית וכהנה וכיו"ב – יש לאפשר גם לצדדים אלו חומר מסוג כזה שיעודד ויעצים את העבודה הרוחנית והדתית.

אולם האמת היא, ש"היכל הבעל שם טוב" איננו רק בימה לעיונים ההיקפיים, ההיסטוריים, הביבליוגרפיים המחקריים; אלא גם ובעיקר בית כינוס למאמרי עומק ביסודות החסידות, במשנתה, בדרכיה ומנהגיה; ואין ספק כי הילוך בין מבואות ההיכל תורם תרומה רבה לעושר ידיעה ולהעמקת דעת, אך גם להמיית לב ולרוממות רוח.

מסיבות שבעיקרן טכניות, זה כמה שנים חדל הגיליון את הופעתו, ועתה חזר לצאת לאור תחת השם "היכל הבעל שם טוב – המחודש", בעריכתו של הרה"ג הרב נחום גרינוולד שליט"א. הגיליון הנוכחי מלא וגדוש ברצף של מאמרים מלאי עניין, ואפשר שהוא מבין הגיליונות הכי מעניינים שיצאו עד כה במסגרתו. אתעכב בקצרה על ארבעה מהם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
על סודות הצמצום
מאמרו של הרה"ג הרב נחום גרינוולד (עמ' כג-מח): חוקר ומקובל, מהווה למעשה מלאכת מחשבת של תגובה לדברים שכתב של אחד מחשובי הרבנים החוקרים והכותבים על תורת הקבלה – הרה"ג הרב יוסף אביב"י. הרב גרינוולד מפרק משפט משפט מן הדברים שכתב הרב אביב"י, ומנתחם בעומק וברוחב. הוא מציג את השגיאות של הנ"ל בהבנת תורת חב"ד, ותמורתן מציג תמונה בהירה של השקפת חב"ד ושל המסורת ההשקפתית ממנה יונקת תורת חב"ד, ומתוך כך משיב על ההשגות שהעלה הרב הנזכר בדבריו כפתור ופרח.

בין דבריו כותב הרב אביב"י את המשפט הבא: "הבעל שם טוב חידש ומסר דברים לר' יעקב יוסף מפולנאה שכתב מלה במלה בספר תולדות יעקב יוסף. ולא אמר מאומה על הצמצום. תלמידו ר' דב ממזריטש כתב בספרו מגיד דבריו ליעקב על הצמצום. לא פעם ולא פעמיים. אבל דוק בדבריו – הוא מסביר את הצמצום כרב ותלמיד. וכל דבריו על הצמצום (למעט פעם אחת) מיוסדים על הצמצום שלימד הרמב"ן ולא על הצמצום שלימד האר"י… תלמידו של המגיד, ר' שניאור זלמן מלאדי, מחדש חידוש עצום. הוא מדבר על הצמצום שדיבר בו האר"י ושואל: האם הצמצום הוא כפשוטו או לא?… הרש"ז שואל: האם פעולת הצמצום היא כפשוטה או לא? כלומר, האם באמת היה צמצום או אולי הצמצום לא היה באמת ורק נראה למישהו שהוא היה. דוק היטב היטב. המקובלים שהזכרתי קודם שאלו: מי הצטמצם? עצמותו ית' או רצונו ית'. הרש"ז שואל: מהי הפעולה של הצמצום? פעולה מציאותית לגמרי או אינה אמיתית לגמרי? והרש"ז עונה בבירור: הצמצום איננו כפשוטו, כלומר פעולת הצמצום איננה אמיתית לגמרי… דברים אלו שונים לגמרי, לחלוטין, מכל אשר נאמר ונכתב קודם. גם הבעש"ט לא אמר כך. גם המגיד לא אמר כדברים האלה".

כאן עומד הרב גרינוולד על טעות יסודית בהבנת השתלשלות תורת החסידות מהבעש"ט למורי החסידות בדורות הבאים. בעוד הרב אביב"י (המומחה הגדול בזמננו לכתבי האר"י) מדמה את הלימוד שלימד הבעש"ט כלימוד שלימד האר"י, שכל תורתו נכתבה על ידי התלמידים באופן שיטתי ומקיף; אולם לא כן הוא הדבר אצל הבעש"ט, כי כל מה שיש לנו מהבעש"ט למעשה נרשם באקראי בלבד. "ככל אדמו"רי החסידות, בעיקר אמר הבעל שם טוב [את תורתו] בעת שלחן שבת או ימים טובים, ותלמידו הרה"ק [ר' יעקב יוסף] מופלאנה לא התגורר במעזבוז אלא רק הגיע לעתים, ויתכן שהרבה עיקרי דברים לא נכתבו כלל אלא נמסרו בעל פה". מלבד זאת, מוסיף הרב גרינוולד, "בכלל, מלבד בעולמה של חב"ד, הרי בתקופה הקדומה, מרבית ספרי החסידות הם תורה של כמה שנים בלבד, ולא כתיבה ממצה ועקבית".

באשר לתורת הרב המגיד, בנוסף למה שברמה העקרונית, אופי העלאת דבריו על הכתב דומה לאופי העלאת דברי תורת הבעש"ט על הכתב – הרי שלצד זאת, "יסודות תורת אדמו"ר הזקן בהבנת מושגי הקבלה הם כולם מפי המגיד… ופשוט הדבר שהנושאים כמו מאור ואור, צמצום כפשוטו והבנת הפשטת אלקות נלקחו מתורת המגיד… לפיכך, זה משגה חמור לקבוע בנחרצות למי שמעיד בעצמו שרק רפרף בתורת חב"ד, מה אמר המגיד ומה לא, מה חידש רבינו הזקן בעצמו לגמרי ומה לא".

זוהי נקודה אחת, "פרפרת", מגופו של הדיון עצמו העוסק בעומקי תורת החסידות, ושאגב הפולמוס, עולה ביאור תמציתי בהיר וחד לנקודות חשובות ויסודיות בעולם תורת חב"ד, ונמליץ לקוראים לעיין בדברים במקורם – כי כדאי הוא הדבר לכל משכיל על דבר טוב.

[אלכסנדר וימפן]

שאלה צודקת.
והתשובה הנראית בזה. אכן זה ודאי שעניין מציאות ה' בבריאה לא נתברר להדיא לפני תורת החסידות, וכדברי בעל נפש החיים (העתקתים לעיל באשכול) שהראשונים הסתירו הדבר הרבה, מחשש הגשמה ועוד.
ולכן נקט השומר אמונים בלשונו לית אתר פנוי משולטנותו, להסתיר את עניין המציאות. בשגם עניין זה צריך ביאור גדול איך ניתן לומר שהוא מצוי ממש במקום גשמי, והלוא הוא מפושט מכל גדרי גשם. ועניין זה צריך באמת ביאור עצום ועמוק.
ולא עוד אלא שבאמת עיקר טענת החסידות היא שלא ניתן להפריד בין 'שולטנותו' ל'עצמותו', מכיון שה' יודע את כל הנבראים בידיעת עצמו דייקא, ראה שער היחוד והאמונה לאדמו"ר הזקן באריכות.
ולכן אין קושיא מדוע לא ביאר זה בכל מקום.
ומכל מקום מדבריו בעניין הצמצום נוכל לראות מבין החרכים שעניין זה לא היה זר לו, וכפי שהוכח לעיל, שהרי דבריו שם אינם מתיישבים אם נאמר ש'שולטנותו' היא כפשוטה ולא מונח כאן יותר מזה.

ומכל מקום גם שם בויכוח שני י"א, ההשואה בין 'לית אתר פנוי מיניה' דקוב"ה, לנשמה בגוף דלית לה אתר ידיע, רומזת למציאתו המהות גם כן לענ"ד. ראה תניא לקוטי אמרים פרק נא.

ופשוט שרבותינו המקובלים, הראשונים כאחרונים, עוסקים בסתרי תורה, ולא נתחייבו לגלות כל אשר בליבם.

אני לא חושב שאתה צודק כי השומר אמונים דוקא דיבר על הכל ולא פחד לדבר על שום דבר
אני חושב שהתשובה זה פשוט. שמה שהוא כתב על לית אתר פנוי זה שאלה לשיטת מי שחושב שהצמצום הוא כפשוטו אז גם לית אתר פנוי צריך להיות כפשוטו. אבל הוא בעצמו הבין כמו הרמח"ל אז גם את לית אתר פנוי הוא הסביר כמו הרמח"ל
מה שכתבת על הנשמה והגוף לא הבנתי

[יקוב האמת]

בקשר לשיטת השומר אמונים לענין לית אתר פנוי מיני' אם הוי השגחה או מציאות ממש.

הנה דייקתי בדבריי שבנוגע להוו"א עכ"פ ודאי שלכך הייתה כוונתו.

וגם אם נקבל שזהו רק לשיטתי' ולדידי' לא סבירא לי' כו' מ''מ שורה בתחתונה לא מצינו בדבריו שיבטא במפורש כל חיסרון בתפיסה זו עצמה.

ובנוגע למסקנתו הנה לפי פירושו של ר"ב מקוסוב בעל יסוד האמונה היינו שאוא"ס הבל"ג מעיקרא אינו בגדר מקום.

וממילא אינו לא בגדר מילוי ולא בגדר ריקון.

אני לא בטוח שזה באמת גם שיטת השומר אמונים. וייתכן שפירש אחרת מר"ב מקוסוב.

אך כבר היכה ר"ב מקוסוב על קוקודו של בעל השומר אמונים שלקח לעצמו חיים קלים מדי בכך שפירשן רק כמה משפטים בודדים ממש בכל סוגיית הצמצום
והשליך אחורי גיוו הרבה לשונות מדברי האר"י שלא ביארם כלל.

ובכך טענתו צודקת וגם במה שנגע השומר אמונים בדבריו בהוו"א לא תמיד טרח לחזור להבהיר עמדתו ביחס למסקנה. כך שבהחלט אין דבריו יכולים להוות משנה שלמה וסדורה.

וניכר שיותר ממה שרצה להעמיד את דברי האר"י על מקומם היה לו חשוב לשלול את שיטת היושר לבב וכו'.

ואפשר להתווכח בכוונת הזוהר עצמו למאי כוון אם להשגחה או למציאות ממש אך בדברי הרמ"ק שהבאתי די ברור שכוונה למציאות ממש.

ומעניין אותי לשמוע האם מישהו יכול לבאר גם את דברי הרמ"ק שהבאתי לעיל רק לענין השגחה ולא לענין המציאות ממש

[אלכסנדר וימפן]

בקשר לשיטת השומר אמונים לענין לית אתר פנוי מיני' אם הוי השגחה או מציאות ממש.

הנה דייקתי בדבריי שבנוגע להוו"א עכ"פ ודאי שלכך הייתה כוונתו.

וגם אם נקבל שזהו רק לשיטתי' ולדידי' לא סבירא לי' כו' מ''מ שורה בתחתונה לא מצינו בדבריו שיבטא במפורש כל חיסרון בתפיסה זו עצמה.

הוא אומר שזה נגד עקרי האמונה ואני לא יודע חסרון יותר גדול שאפשר להגיד

ומעניין אותי לשמוע האם מישהו יכול לבאר גם את דברי הרמ"ק שהבאתי לעיל רק לענין השגחה ולא לענין המציאות ממש

אני לא כל כך מבין למה אתה מתכוין ואני גם לא מבין כלום בכל הנושא
אבל הסתכלתי באלימה שם ולא ראיתי שהוא מדבר על הצמצום וגם הוא לא מדבר על הבריות אלא הוא מדבר רק על הספירות
זה מה שהיה ברור לי שם בלי להבין למה הוא מתכוין
גם לא נראה לי הגיוני מה שאתה אומר שהשומר אמונים חולק כל כך חריף על הרמ"ק בלי להזכיר אותו
ובאמת אני חושב שגם בשומר אמונים שמדבר על צמצום כפשוטו הוא לא מתכוין לצמצום מהעולם הגשמי אלא גם הוא מדבר על הספירות

[יקוב האמת]

בהמשך לענין תפיסת הרמ"ק הנה כבר יכולתי להביא מדבריו בעצמו שמשמעות כוונתו היא ממלא כל המציאות כפשוטו ולא לענין השגחה בלבד.

אבל יותר ניחא לי להביא סמך לענין זה דוקא מתלמיד שלו הלא הוא ר"ש אלקבץ ז"ל.

בספר שברי לוחות לרמ"ע מפאנו מובא דרוש של ר"ש אלקבץ:

והנה השכינה ממלא כל העולם כלו אין מקום פנוי ממנה ואמרה למשה
אשר אועד לך שמה להתגלות אליו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אלין וברכתיך.
כי כל ביאה וירידה האמורה בהשי"ת אינו אלא גילוי כי מי שהוא ממלא כל המציאות
לא שייך למימר ביה ביאה הליכה או ירידה עליה
ומטעם זה תרגמו יונתן בן עוזיאל ואונקלוס וירד ה' על הר סיני ואיגלי
כי אם הדבר כפשוטו לא היה השם יתברך בהר סיני א"כ יש מקום
פנוי ממנו ויש לו קץ ותכלית דרך מקום וג"כ מוכרח להודות שאינו בלתי בעל
תכלית בכוחו מהותו.

הרי שתפס בדבריו שאורו ית' ''ממלא כל המציאות'' ו''ממלא כל העולם כולו'' עד ש"אין מקום פנוי ממנה".

ולכן לא נדרש כל פעולה בכדי להתגלות אלא ענין של ''גילוי'' בלבד - "ואיגלי"

יתירה מזו בדבריו הוא מחדד שדוקא הבנה זו שהוא ממלא כל המציאות היא היא המורה על היותו בלתי בעל תכלית!!!.

(חבל מאוד שהרב אלקבץ לא יכול היה להגיב על כל ההתקפות על עמדה זו ע"י כל בעלי השיטה דצמצום לא כפשוטו..)

אני חושב שכל התפיסה שאינסופיותו של הקב"ה שוללת ממנו כל זיקה למקום איננה יוצאת מתוך תפיסה פנים קבלית.

אלא מקורה מחוץ לכותלי הקבלה הלא היא הפילוסופיה. (וגם אדמוה"ז מרמז לכך בכ"מ)

וצריך להיות מודעים לזיקה זו שההשקפה הפילוסופית לא תפגע ביכולת שלנו להבין טקטס קבלי בצורה אוטנטית

[אלכסנדר וימפן]

בספר שברי לוחות לרמ"ע מפאנו מובא דרוש של ר"ש אלקבץ:

והנה השכינה ממלא כל העולם כלו אין מקום פנוי ממנה ואמרה למשה
אשר אועד לך שמה להתגלות אליו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אלין וברכתיך.
כי כל ביאה וירידה האמורה בהשי"ת אינו אלא גילוי כי מי שהוא ממלא כל המציאות
לא שייך למימר ביה ביאה הליכה או ירידה עליה
ומטעם זה תרגמו יונתן בן עוזיאל ואונקלוס וירד ה' על הר סיני ואיגלי
כי אם הדבר כפשוטו לא היה השם יתברך בהר סיני א"כ יש מקום
פנוי ממנו ויש לו קץ ותכלית דרך מקום וג"כ מוכרח להודות שאינו בלתי בעל
תכלית בכוחו מהותו.

הרי שתפס בדבריו שאורו ית' ''ממלא כל המציאות'' ו''ממלא כל העולם כולו'' עד ש"אין מקום פנוי ממנה".

ולכן לא נדרש כל פעולה בכדי להתגלות אלא ענין של ''גילוי'' בלבד - "ואיגלי"

יתירה מזו בדבריו הוא מחדד שדוקא הבנה זו שהוא ממלא כל המציאות היא היא המורה על היותו בלתי בעל תכלית!!!.

אני ממש לא מבין מה אתה חושב שכתוב שם. הוא לא כותב שום דבר על מציאות ה' או משהו כזה רק שה' ממלא את כל המציאות. זה כמו שכתוב מלא כל הארץ כבודו.
ומה שאתה כתבת בסוף שממלא את כל המציאות זה מורה שהוא בלי תכלית זה גם כן אותו דבר שאם הוא לא משגיח ושולט באיזה מקום זה אומר שיש תכלית לכח שלו ולהשגחה שלו. רק בגלל שאתה חושב שבלי תכלית זה שהוא מאד גדול בשטח אינסופי אתה חושב שזה גם מה שהמהר"ש אלקבץ אמר.

(חבל מאוד שהרב אלקבץ לא יכול היה להגיב על כל ההתקפות על עמדה זו ע"י כל בעלי השיטה דצמצום לא כפשוטו..)

גם אני יכול להגיד שאני חושב שחבל מאד מאד שהוא לא יכול לענות על מה ששמים לו בפה. ואני גם לא כל כך מבין מה זה קשור לצמצום לא כפשוטו.

חוץ מזה אני רוצה להגיד משהו.
שכבר אמרו באשכול הזה שזה לא כבוד ה' לכתוב על זה בפרסום, והסיבה היחידה שאני עושה את זה כי כבר שמו כאן כל מיני דברים של המקובלים ואני אין לי הבנה להסביר אותם אבל אני חושב שאני חייב לכתוב אם נראה לי שהסבירו אותם לא נכון.

[בריושמא]

בעבר כתבתי כאן כי המקובלים דיברו על הכוח האלוקי, ואילו החסידות דיברה על המציאות האלוקית.
זו היא הבחנה יסודית ועיקרית, ובלעדיה לא יובנו דברי המקובלים ולא יובנו דברי החסידים.

על ההבחנה הזאת כתבתי בראשונה כאן:
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=80#p482587
וחזרתי עליה והדגשתי אותה כאן:
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=160#p516475

עתה זכיתי לראיה ברורה וניצחת שמאשרת את ההבחנה הנ"ל ומוכיחה כי נכונה היא. זו ראיה שאין עליה תשובה, ברי ולא שמא.
ראיה זו נמצאת בכתבי הרמ"ק, ותודתי למי שטרח וציטט אותה כאן. לקיים מה שנאמר, מכל מלמדי השכלתי, וממתנגדי יותר מכולם.

כך כתב ר' משה קורדובירו בספרו אילימה, עין כ, תמר ד, פרק א:
והענין כי קודם כל נאצל, היה א"ס לבדו, והוא הוא כל המציאות, וגם אחר שהמציא הנמצאים אין בלתו, ואין לך דבר שיהי' מבלעדיו ח"ו,
שאין שום נמצא שלא יהי' כח האלוה בו,
שם לא כן אתה נותן גבול בו ושניות ח"ו,
אלא האלוה כל נמצא,
ואין כל נמצא האלוה...
ושיעור כמה ילבשו האור ובאיזה גוון,
דהיינו שנתן שיעור להנהגת הספי' ודינם ורחמיהם ועניינם ומקיימן, והוא בתוכם מחייה אותם ומנהיג על ידם...

אילימה, עין כל, תמר ד, פרק לז:
ולזה כח המאציל לעולם בנאצל,
ואין הכלים שינוי במאציל, ולא קיצור כח,
כמו שלא יקשה לחוקרים, שלא עמדו על סוד הספי', ולא חשבו אלא כח מיד על המלאכים, ולא חשבוהו תשות כח ולא חלישות חיל, מפני שאחר שנגדיל האלוה על כל נמצא לא יקרא ליאות כלל,
כל שכן שאנחנו נתן להם גובה המציאות כולו.
ולא יקרא ליאה מה שיפעול ע"י הכלים פעולות, שמעוטן וקטנותן מחמת האמצעי לא מצד עצמו ח"ו.
ולזה יתן האלוה כח בנאצל התחתון כפי יכולת הנאצל לסבול, ולא יהיה ליאות במאציל כלל.

עין כל, תמר ה, עוסק כולו 'בענין ההשגחה ופרטיה'.
כאן מאריך הרמ"ק לבאר את 'השגחת הא"ס שהיא המכונה בכל דברינו בשם אור' (פרק ד).
לא אוכל להעתיק כאן כל דבריו כי ארוכים המה מאוד.
כל החפץ ללמוד תורת אמת יגש אל המעין וילוק בלשונו מן המים, יעלה בתמר ויאחז בסנסיניו ותיזל כדבש תורתו.

[בריושמא]

נכתב כאן:

בספר שברי לוחות לרמ"ע מפאנו מובא דרוש של ר"ש אלקבץ:

לא הכרתי את הדרוש הזה עד עתה. עיינתי בו.
דרוש מעניין מאוד, וברור הוא שמחברו אינו ר' שלמה אלקבץ.
א. הדרוש מזכיר את האר"י ז"ל.
ב. הדרוש מזכיר דברים מקבלת האר"י.
ג. בדרוש נכתב כך: 'אבל משיצא הכלי הנקרא וישט"ה לונג"ה אנו מסתכלים בו בלבנה'.
כוונתו ברורה: הטלסקופ שיצר גלילאו גליליי ובו הסתכל על הירח.
גלילאו יצר אותו בשנת שע"א (1611).
שלוש הזכרות אלו היו לאחר פטירתו של ר' שלמה אלקבץ.
הדרוש עצמו כולל ביטויים יחידאיים, וראוי הוא לעיון. מי היה מחברו? היכן נתחבר?
אלו הן שאלות יפות ונחמדות, אבל אינן מעיקרי תורה.

[יקוב האמת]

לכבוד הרב בריושמא.

התרשמתי מדבריך הכנים (בהודעות הקודמות) שהאמת חשובה לך מכל וניכרים דברי אמת.

אולם בכדי שהדיון יהיה מועיל ויתירה מזו הדיון יהיה פורה ומעל כל אמיתי. הנה אנו נדרשים למשנה זהירות אני דורש זאת מאחרים אך לא פחות מכך מעצמי.

ולשם כך אומר בגילוי נאות אני אישי חושב שאכן חידשה תורת החסידות חידוש עצום ונשגב באחדות ה'. חידוש אשר כמוהו לא היה מעולם.
כמובן הדיון לא בלגטימיות שבענין שזוהי סוגייא בפני עצמה. כאן הדיון היא על השיטה עצמה.

ולכן למרות שהנטייה הטבעית שלי היא אכן לחדד את החידוש של תורת החסידות ואיך עקרונותיה הם מחודשים לגמרי.

מ"מ מצד שהאמת חשובה לי מכל גם אני משקיע מאמצים רבים לליבון סוגיות הללו.

וכמובן יש לי תפיסה מסויימת לגבי הדברים הנידונים כאן וייתכן שבחלקים מסוימים איני מקבל את דבריך.

אך באם אתרשם שדבריך מבוססים דיים אהיה מוכן לבטל את דעתי ולקבל את האמת.

אני מקבל את העיקרון שציינת שתורת הקבלה בכללה איננה באה לעסוק בתפיסה של הקב"ה מצד עצמו. העיקרון הינו עקרון נכון ביותר.

יתירה מזו בקונטרס עניינה של תורת החסידות ועוד מקומות הרבי מחב"ד מחדד את הנקודה הזאת הווי אומר גם הוא מסכים לנכונות הענין שאחדות ה' שבתורת החסידות היא חידוש גמור ביחס לתורת הקבלה.

ואני לא אוהב את הנסיונות להצדקת והכשרת תורת החסידות ע"י שנראה בה פנים כאילו הסתעפות מתורת הקבלה. גישה זו לא נכונה איננה אמיתית ולכן נידונה לכישלון מראש.

ומ"מ יש פרטים מסויימים בדיון שעדיין לדעתי יש מקום רב לדון בה ובמתינות ובזהירות.

בכדי לא להתפזר יותר מדאי אהיה ממוקד בדבריי.

אני רוצה לחזור שוב ללבן את דבריך בענין תפיסת נפש החיים. הצבת קביעה פסקת את פסיקתך הוכחת אותה בכמה לשונות. ומבחינתך הדיון הסתיים.

אבל לא באמת התייחסת לדבריו באופן מערכתי.

לדידי יש סברא טובה לומר שהציטוט שהבאת משמו בענין המשמעות של אין עוד מלבדו שהכוונה ל'כוחות ורצונות' נכונה ביסודה.

אבל יש מקום לבחון האם המסקנה מושלמת ומקיפה את כל שלל היבטיה.

לאור הענין שהנפש החיים מחלק בסכינא חריפא בין המצידו לבין המצדינו. הנה מעתה כל משפט שלו עלינו לבחון באיזה הקשר נאמר משפט זה האם בהיבט של מצידו או של מצידנו.

ולמשל הפסוק של ''אין עוד מלבדו'' יש כאן ציווי בתורה עבורנו וכלומר מצידנו ולכן באם הנידון הוא ההיבט שמצידנו הנה משמעות הכתוב היא רק בערכינו שהכוונה לענין הכוחות ומציאות בלבד כפי שהבחנת אל נכון.

אבל עדיין יש לשאול: האיך הוא הבנת הפסוק מצידו ית'? הנה על כך עונה הנפש החיים במקור אחר בסגנון דברים אחרים לגמרי! ושם דבריו עוסקים בהיבט של מצידו!

כי ודאי האמת מצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו, הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כולם בשיווי גמור ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש, ואף שנבראו בעולמות ברצונו הפשוט אין שום שינוי והתחדשות חס ושלום ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא גם עתה כקודם הבריאה שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים עכשיו העולמות.

כאן הוא אומר במילים ברורות שמאחר שעסקינו בהיבט של מצידו הנה יהיה הבנת הפסוק דאין עוד מלבדו "כמשמעו" לדידי כוונת דבריו באומרו כמשמעו היינו לשלול ההבנה של מציאות וכוחות (כפי שאנו מפרשים כתוב זה בהיבט של מצידנו) לא כן באשר דנים כאן מצידו דייקא הנה כאן אכן יהיה כוונת הענין כפשוטו ממש! ובדיוק כפי הבנת המציאות של אחדות ה' בתורת החסידות שהוא ממלא כל המציאות ממש.

יתירה מזו כאן בלתי אפשרי לבאר דבריו שהכוונה להשגחה שהרי מאחר שמדבר על אחדותו שקודם הבריאה הרי עדיין אין מושגחים ואיך אפשר להשגיח על מושגח שעדיין איינו קיים? על כרחנו שהכוונה כאן למציאות ממש ולא להשגחה!.

אני אשמח שתתייחס לדבריי כאן כיאות לך בכובד ראש ותתגלה דעתך א. האם יש איזה שגיאה בדבריי ב. ואם כן מהי אותה שגיאה.

לסיום רק אביא את דבריו של אדמוה"'ז בפרק ל"ג שבלי כל ספק שדבריו של הנפש החיים מבוססים עליהם.

"ענין יחודו ית' האמיתי איך הוא ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים ואפי' מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו ית' וכולא קמיה כלא חשיב ממש והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית וגם במקום הזה שנברא בו עולם הזה השמים והארץ וכל צבאם היה הוא לבדו ממלא המקום הזה וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל"

אני ישמח שתאיר את עינינו איפה כאן נמצא ה"תחכום" של בעל הנפש החיים (כפי שהבהרת בדבריך הקודמים) שמרוקן את משמעותו של אדמוה"ז ע"י שינוי בלשונות שמבטאות שינוי במשמעות. הנה הצבתי כאן שני פסקאות אחת מהנפש החיים ואחת מהתניא הרי שלך לפניך והאר עינינו ובודאי תשמח ליבנו.

הארכתי בדבריי על מנת שיהיו ברורים כל צרכם ואני בטוח שזה לתועלת עצומה הן עבורי אישית והן לשלל הקוראים שהדברים יהיו ברורים ומאירים.

[ישא ברכה]

הרב יקוב האמת, אני מזמין אותך להשיב על שאלתי כאן. לא כל כך מעניין אותי מי אמר מה, (התניא, הנפה"ח) אלא עצם הדברים כמבואר שם.
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=80#p482744

[בריושמא]

שאל הרב יקוב האמת שאלות אחדות וגם הניח הנחות אחדות. ואען:

א.
אפתח בהתנצלות. הסוגיה ארוכה מאוד מאוד, ואי אפשר למצותה כאן. בשום פנים ואופן.
אני מכין ספרים שלמים בסוגיה זו, וגם אילו הייתי קוסם ורב מג לא הייתי יכול לכנוס אותם הנה.
על כן אשתדל לענות ככל יכולתי.

ב.
סדר הדברים הוא כך:
המקובלים לימדו את סדר האצילות. ספרים שלמים. הרצאת דברים ארוכה ומפורטת.
החסידים הראשונים לימדו את סדר האצילות. ספרים שלמים. הרצאת דברים ארוכה ומפורטת.
אלו הם ר' ישראל בעל שם טוב, ר' יעקב יוסף מפולנאה, ר' דב בער ממזריטש, ר' מנחם מנדל מויטבסק, ר' מנחם נחום מטשרנוביל, ר' לוי יצחק מברדיטשב
ועוד. כל אחד מאלה העמיד שיטה שלמה, מבונה. הגיונית. סדורה.
אני חוזר ומדגיש: שיטות שלמות.

ג.
שיטות החסידים הראשונים מיוסדות על הקבלה. הם משתמשים באותם מונחים, אבל מחדשים בהם חידושים גדולים.
על כן אי אפשר לומר כי החסידות אינה הסתעפות מתורת הקבלה.
יתר על כן, אי אפשר להבין את דברי החסידים הראשונים אם אין מבינים כיצד הם נטלו דברי המקובלים ולימדו אותם מחדש.
כי אמנם חידשו החסידים הראשונים דרך חדשה, אבל היא מונחת על דברי המקובלים.

ד.
אשוב ואדגיש, תורת החסידות היסודית והעיקרית נמצאת בכתביהם של הבעש"ט ותלמידיו.
ר' יעקב יוסף מפולנאה כתב דברי הבעש"ט בדיוק נמרץ, חתם דבריו בסיום ודפח"ח. אלו הן שמועות רבות, שמצטרפות יחד לשיטה שלמה.
בלעדיה אין הבנה לחסידות כלל. גם לא לחסידות חב"ד. אי אפשר להבין את דברי הרש"ז מלאדי אם אין מבינים את השמועות שכתב ר' יעקב יוסף
מפיו של הבעש"ט.
את זאת אני אומר אחרי שלמדתי ספרי חב"ד, אחד אחר השני. לא רפרוף בעלמא, אלא חזור ולמוד. פעמים אחדות.

ה.
עיקרה של החסידות אינו חידוש עצום ונשגב באחדות ה'. ממש לא.
הבעש"ט ותלמידיו העמידו שיטה שלמה בסדר האצילות, וממנו הסיקו את סדר עבודת האדם. שיטה זו כוללת עיקרים רבים, ואחדות ה' אינה
העיקר הראשון באלה. צריך ללמוד את ספריהם של הבעש"ט ותלמידיו ברצינות כדי לרדת לעומק דבריהם.

ו.
רק אחרי שלומדים ברצינות גמורה את ספריהם של הבעש"ט ותלמידיו אפשר ללמוד את ספרי הרש"ז מלאדי. כי רק אז אפשר להבין מה הוסיף עליהם.
כי תורת החסידות אינה מתחילה בספר התניא. ספרי הרש"ז מלאדי הם קומה נוספת על הקומה הראשונה. וצריך להבחין היטב בין הקומות.

ז.
הבעש"ט ותלמידיו הראשונים לימדו את סדר האצילות על פי דרכם. גם את סדר עבודת האדם לימדו בשלמות.
סדר האצילות שהם לימדו אינו מיוסד על אור אין סוף ועל הצמצום שלימד האר"י.
הם לימדו את סדר האצילות ואת החיות האלוקית הנמשכת ממנו בעולמנו שלנו, לפי החידוש הגדול שלהם - לית אתר פנוי מיניה, במציאות.
מכאן גזרו את עבודת האדם - להפשיט מגשמיות, לעשות מהיש אין.

ח.
על דברים אלו חלק הגר"א באיגרתו מיום י"א בתשרי תקנ"ז. הוא מצטט מדברי החסידים - ברוך כבוד ה' ממקומו, ואתה מחיה את כולם.
אלו הם פסוקים מפורשים. ברור. הגר"א הביא פסוקים אלו כי חלק על פירושם המחודש של החסידים.

ט.
הרש"ז מלאדי הוסיף על דברי הבעש"ט ותלמידיו את סדר האצילות המיוסד על אור אין סוף ועל הצמצום שלימד האר"י.
מכאן גזר את פירושו שלו לצמצום, ואת דרישתו מהאדם ליבטל וליכלל באור אין סוף.
אלו הם מקצת מן המקצת מחידושי הרש"ז, אבל אלו הם החידושים היסודיים בספריו.

י.
ר' חיים מוולוז'ין כתב את ספר נפש החיים נגד ספרי החסידים. נגד כתביהם של הבעש"ט והחסידים הראשונים, וגם נגד ספר התניא.
משום כך אין להבין את ספר נפש החיים בלא להבין את ספרי החסידים הראשונים, ואין לשוב שוב ושוב אל שער ג בספר נפש החיים כאילו
ר' חיים כתב את השער הזה לבדו.

יא.
ספר נפש החיים פותח בביאור עניינו של האדם. כאן ובהמשך הספר כולו הוא מדגיש כי סדר האצילות כולו עוסק בכוח האלוקי ולא במציאות האלוקית.
בכך חלק על שיטת החסידות, ובכך חזר אל שיטת המקובלים.

יב.
ספר נפש החיים עוסק בהרחבה בביאור כינוי המקום לה' ית', מקומו של עולם וכו'. עניין המקום אינו נמצא בספר התניא.
אם כן מדוע עוסק ר' חיים בסוגיה זו באריכות? כי עניין המקום נזכר בספרי החסידים הראשונים. הגר"א חלק באיגרתו שנזכרה לעיל על פירושם של
החסידים לברוך כבוד ה' ממקומו, ור' חיים ממשיך לחלוק על דברי החסידים בסוגיה זו.
דוק, דברי החסידים הראשונים ולא דברי ספר התניא.

יג.
משום כל אלה אי אפשר להציג שתי פסקאות - האחת מספר התניא והשנייה מספר נפש החיים - ולראות בהן חזות הכל.
אי אפשר שוב ושוב, ושוב ושוב, לדבר עוד פעם ועוד פעם על מצדו ומצדנו ולחשוב כי כל מה שכתב הרש"ז וכל מה שכתב הגר"ח
מסתכם בשתי פסקאות אלו.

יד.
יתר על כן. אי אפשר להבין ואי אפשר לדעת ואי אפשר גם לחשוב מהי משמעותן של אותן שתי פסקאות מספר התניא ומספר נפש החיים
בלי להבין את סדר האצילות שלימדו המקובלים, את סדר האצילות שלימדו החסידים הראשונים, את סדר האצילות שלימד הרש"ז
ואת סדר האצילות שלימד הגר"ח.

טו.
משום כך אשים קנצי למלין. אני מקווה שהסברתי דבריי כל צורכם.
ובשובה ונחת אכתוב כאן: לא אוכל להסביר כאן את כל האמור לעיל.
בע"ה וסיועו אשתדל מאוד לכתוב הכל באריכות ובפרוטרוט, בצורה מסודרת, דבר דבור על אופניו.
ובמרום ילמדו עלינו זכות ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. ואדם.

[סגי נהור]

בשיטת הבעש"ט - יעויין בהודעה זו לעיל באשכול, ובארוכה במאמר שהובא כאן.

[יקוב האמת]

לכבוד הרב בריושמא.

ראיתי תגובתך לשאלתי ולפני שאציג את ביקורתי לכך אודה לך על שבכל זאת טרח טרחת לקרוא את דבריי ואף להגיב עליהם.

אלא היה לי קשה מאוד לראות שלמרות כל האריכות בדבריך 15 סעיפים.

הנה בנוגע לשאלתי שהייתה ממוקדת וספציפית ויש בה על פניה הפרכה ברורה על אחד מהעקרונות שהנחת בדבריך. הנה לא מצאת כל טעם להגיב עליה בצורה עניינית ולו בקצרה.

בכל ה15 סעיפים סך הכל הצגת את תפיסתך הכללית שאותה כבר קראתי ועיינתי וגם אמרתי שחלקם הגדול מקובלים עליי.

ולכן לא הבנתי מה טעם יש במקום להשיב עניינית על שאלה ספציפית אתה מעדיף ללכת סחור סחור העיקר לכרמא לא תקרב?

לא ביקשתי שתגיב כ"א רק על ענין אחד ויחיד.

האם לדעתך אני אמור לחשוב שיש בידך מענה אלא שמטעמים מסויימים אתה בוחר לא לפרסם אותה או שמא עליי לחשוב שאין בידך תשובה כהוגן שתניח את הדעת?

הגע עצמך איך נראין דבריך למביט מהצד הלא תמוה ומתמיה כולו.

האם אינך חושש שמא פן ואולי יש בידך שגיאה ולו קטנה? המן המלאכים אתה שנגלו אליך כל תעלומות מחשבותיהם של כל השיטות בקבלה ובחסידות שרואה אתה עצמך כאילו הם שלך ובעלותם של כל השיטות הללו הם בידך ורק בידך?

וכל המערער על אחת מעקרונותיך אינו ראוי להשבה. שהרי ברור שכל סבת השאלה היא רק בגלל שלא מכיר לעומק את תפיסת עולמך ולכן אתה טורח שוב ושוב להסביר את תפיסת עולמך כאילו שאם נכיר אותה לעומק הכל יהיה ברור ונהיר עד לאחת. האומנם כך אתה חושב?

אני מעדיף לראות אותך כאדם אובייקטיבי והגון שלמרות שהינו משוכנע לחלוטין בצדקת דבריו הנה באם ישנה שאלה שללא ספק מהווה פירכא על דבריו עליו להודות על האמת תחילה שיש כאן קושיא הגונה.

אמנם יכול הוא לומר שלמרות הקושיא העצומה אין השיטה נופלת וכו' אבל תנאי ראשון בהגינות ויושרה היא היכולת להודות על האמת ולהכיר שיש שאלות טובות על העקרונות שהצבת.

הבאתי לך הוכחה משברי לוחות היית הוגן והודית שלא הכרת מאמר זה. אבל במקום להתייחס אליו עניינית רצת לבדוק מתי הוציאו את הטלסקופ...

ונניח שאין זה האלקבץ. עדיין אתה יודע שדבריו מפריכים בצורה ברורה ביותר את העיקרון שלך ובלי ספק שמדובר בזמן יחסית קרוב לתקופה של האר"י.

גם הראייה שמצאת בדבריו של הרמ"ק הינה תמוה עד למאוד הרי בכדי להוציא החלטה מוכרעת לגבי שיטתו של הרמ"ק הרי יש לעבור על כל דבריו ולראות שמסקנתך אכן עומדת על גבי יסודות יציבים. ותחתיו בחרת ללכוד כמה לשונות בודדים שבעיניך מהווים הוכחה לדבריך (ותיכף אתייחס גם לנידון זה)

אני ישמח בכל אופן ישמח לקבל ממך מענה ישיר וענייני. ותוכל להיות בטוח שאשקול את דבריך בכבוד ראש ובכל הכבוד הראוי. וכבר אמרו רז"ל לית לך אל תמנע טוב מבעליו

[בריושמא]

ר' שניאור זלמן מלאדי כתב מה לגביה ית'.
והוסיף וכתב כי על האדם לדעת את האמת כפי שהיא לגביה ית'.

ר' חיים מוולוז'ין קרא את דבריו, ואמר לא באל"ף רבתי.
הכיצד?
הוא, ורק הוא, הבחין בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה חדה היא, והיא אינה נמצאת בספר התניא.
מה התכוון ר' חיים בהבחנה זאת? מדוע חידש אותה?
כדי לומר כי אמנם מצידו כך וכך, אבל זה רק מצידו ית'.
אנחנו בני אדם, בני תמותה, ואנחנו איננו יכולים לחשוב מה מצידו ית'.
אילו ידעתיו - הייתיו וכו'.
איננו יכולים לדעת מה מצידו ית', ובוודאי ובוודאי שאיננו יכולים להתנהג על המציאות כפי שהיא נראית מצידו ית'.
אנחנו יכולים לדעת רק כיצד המציאות נראית מצידנו, ועל כן אנחנו יכולים להתנהג רק על פי המציאות כפי שהיא נראית מצידנו.

זהו עומקה של ההבחנה בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה זו באה לחלוק על דברי הרש"ז בספר התניא.
בהבחנה זו הביע ר' חיים בספרו נפש החיים את התנגדותו הגמורה לספר התניא.

*

כתבתי זאת רק כדי להודיע בשער בת רבים כי דברי הרב יקוב האמת אינם נכונים בעליל.
שגויים הם מתחילתם לסופם, ודווקא דברי ר' חיים על מצידו ומצידנו חולקים על דברי הרש"ז בעניין הצמצום
ומנוגדים לדבריו המבקשים שהאדם יראה את המציאות כפי שהיא נראית לגביה ית'.

כתבתי את הדברים הללו רק כדי להודיע את האמת לרוצים לידע אותה ואותה בלבד.
אבל אני יודע כי חסידי חב"ד לא יקבלו את דבריי ולא ישתכנעו לעולם.
לכן לא אמשיך לדון כאן - לא בדבריהם מצידם ולא בדבריי מצידי.
ואשתדל לקיים את דברי יעקב אבינו: ואני אתנהלה לאטי עד אשר אבוא...

[סגי נהור]

אלא שהשאלה הנשאלת היא פשוטה כל כך עד שניתן לנסחה בט"ו תיבות בלבד - אם כל הנדון הוא רק הכח ולא המציאות, למה צריך בכלל להבחין בין "מצדו" ל"מצדנו"?
והרי כשמדובר בכח, ודאי אין חולק שעלינו להאמין ולדעת שאין שליטה וממשלה אלא לבורא לבדו, וכך עלינו לראות את הדברים גם מצדנו.
אולם במקום תשובה לשאלה כה פשוטה אנו זוכים להקדמות ארוכות, כמעשה המלמד ו"צפיחית בדבש".

תשאר שאלה זו תלויה ועומדת עד קיומו המלא של הכתוב "ואני אתנהלה לאטי גו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ואימתי יבוא בימות המשיח, ואזי ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו (מכל העדות ומכל ההשקפות) כי פי ה' דיבר.

[ישא ברכה]

ר' שניאור זלמן מלאדי כתב מה לגביה ית'.
והוסיף וכתב כי על האדם לדעת את האמת כפי שהיא לגביה ית'.

ר' חיים מוולוז'ין קרא את דבריו, ואמר לא באל"ף רבתי.
הכיצד?
הוא, ורק הוא, הבחין בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה חדה היא, והיא אינה נמצאת בספר התניא.
מה התכוון ר' חיים בהבחנה זאת? מדוע חידש אותה?
כדי לומר כי אמנם מצידו כך וכך, אבל זה רק מצידו ית'.
אנחנו בני אדם, בני תמותה, ואנחנו איננו יכולים לחשוב מה מצידו ית'.
אילו ידעתיו - הייתיו וכו'.
איננו יכולים לדעת מה מצידו ית', ובוודאי ובוודאי שאיננו יכולים להתנהג על המציאות כפי שהיא נראית מצידו ית'.
אנחנו יכולים לדעת רק כיצד המציאות נראית מצידנו, ועל כן אנחנו יכולים להתנהג רק על פי המציאות כפי שהיא נראית מצידנו.

זהו עומקה של ההבחנה בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה זו באה לחלוק על דברי הרש"ז בספר התניא.
בהבחנה זו הביע ר' חיים בספרו נפש החיים את התנגדותו הגמורה לספר התניא.

*

כתבתי זאת רק כדי להודיע בשער בת רבים כי דברי הרב יקוב האמת אינם נכונים בעליל.
שגויים הם מתחילתם לסופם, ודווקא דברי ר' חיים על מצידו ומצידנו חולקים על דברי הרש"ז בעניין הצמצום
ומנוגדים לדבריו המבקשים שהאדם יראה את המציאות כפי שהיא נראית לגביה ית'.

כתבתי את הדברים הללו רק כדי להודיע את האמת לרוצים לידע אותה ואותה בלבד.
אבל אני יודע כי חסידי חב"ד לא יקבלו את דבריי ולא ישתכנעו לעולם.
לכן לא אמשיך לדון כאן - לא בדבריהם מצידם ולא בדבריי מצידי.
ואשתדל לקיים את דברי יעקב אבינו: ואני אתנהלה לאטי עד אשר אבוא...

היה נחמד מאד ללכת עם דבריך אלו, והיינו נחסך הרבה מתח על הפערים בין דברי הגר"א בכמה מקומות, (כולל בביקורת על החסידות) לבין דברי הנפש החיים. אבל הבעיה שבספר נפש החיים כמות שהוא לפנינו, הדברים אינם פשוטים, והוא לא רק סותם בהגדרה שמצידו ית' אין לנו שום השגה אלא הוא מגדיר הגדרות מסוימות מה המציאות מצידו ית', ורק כותב שלא ראוי להרבות בסוגיות אלו מחמת עומק הענין וקוצר המשיג.

למען האמת יש כמה מקומות שהוא כן כותב כדבריך, ומשמע בדבריו שכל דבריו הם ביחס לכוחו ית', אבל א"כ באמת לא מובן כל המורכבות בענין מצידו ומצידנו. ועוד כמה נקודות בדבריו. נקודות שאצל הגר"א והרמח"ל ועוד, לא דורשות תוספת הסבר מעבר לכלל הפשוט (שנשנה בדבריהם כמה פעמים) שבעצמותו ית' אין לנו כל השגה ותפיסה, ורק אנו יודעים שהבורא ית' הוא בורא כל הברואים וסיבת כל הנמצאים בכל רגע ורגע, וכל יחסנו הוא אל כוחו ויכולתו הבב"ת.

[מקדש מלך]

ר' שניאור זלמן מלאדי כתב מה לגביה ית'.
והוסיף וכתב כי על האדם לדעת את האמת כפי שהיא לגביה ית'.

ר' חיים מוולוז'ין קרא את דבריו, ואמר לא באל"ף רבתי.
הכיצד?
הוא, ורק הוא, הבחין בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה חדה היא, והיא אינה נמצאת בספר התניא.
מה התכוון ר' חיים בהבחנה זאת? מדוע חידש אותה?
כדי לומר כי אמנם מצידו כך וכך, אבל זה רק מצידו ית'.
אנחנו בני אדם, בני תמותה, ואנחנו איננו יכולים לחשוב מה מצידו ית'.
אילו ידעתיו - הייתיו וכו'.
איננו יכולים לדעת מה מצידו ית', ובוודאי ובוודאי שאיננו יכולים להתנהג על המציאות כפי שהיא נראית מצידו ית'.
אנחנו יכולים לדעת רק כיצד המציאות נראית מצידנו, ועל כן אנחנו יכולים להתנהג רק על פי המציאות כפי שהיא נראית מצידנו.

זהו עומקה של ההבחנה בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה זו באה לחלוק על דברי הרש"ז בספר התניא.
בהבחנה זו הביע ר' חיים בספרו נפש החיים את התנגדותו הגמורה לספר התניא.

*

כתבתי זאת רק כדי להודיע בשער בת רבים כי דברי הרב יקוב האמת אינם נכונים בעליל.
שגויים הם מתחילתם לסופם, ודווקא דברי ר' חיים על מצידו ומצידנו חולקים על דברי הרש"ז בעניין הצמצום
ומנוגדים לדבריו המבקשים שהאדם יראה את המציאות כפי שהיא נראית לגביה ית'.

כתבתי את הדברים הללו רק כדי להודיע את האמת לרוצים לידע אותה ואותה בלבד.
אבל אני יודע כי חסידי חב"ד לא יקבלו את דבריי ולא ישתכנעו לעולם.
לכן לא אמשיך לדון כאן - לא בדבריהם מצידם ולא בדבריי מצידי.
ואשתדל לקיים את דברי יעקב אבינו: ואני אתנהלה לאטי עד אשר אבוא...

ההבחנה בין מצידו למצידנו לא רק נמצאת בפירוש בתניא, אלא שהוא כמובן קדם לנפש החיים בהבחנה הזו (שלמעשה היא מובנת מאליה, שהרי אנחנו רואים את הנבראים בעלי גוף, שודאי אינם אלוקות חלילה, שאינה נתפסת לשום נברא) וכפי שהראיתי נכוחה כאן
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=200#p548031

אלא שלא היה לרב מלאדי לעסוק בכך, כי כל שהוא בא ללמד את האדם הוא לחיות את ההבחנה השניה.
אכן, מחלוקת ב'איך לחיות' יש כאן גם יש. מחלוקת במציאות פשוט אין.
הרב נפש החיים מודה (בשלימות, או כמעט בשלימות) לתניא בתיאור האלוקות שלו, אלא טוען שאסור לחשוב על כך, וגם לא לנסות להבין כיצד יתכנו הדברים (ולכן דבריו סתומים פי כמה מדברי הרב מלאדי, ונראים ממש כדבר והיפוכו, מה שאין כן דברי הרב , שברצותו ללמד לאדם כיצד יוכל לחיות עם הרגשה זו, הרבה לקרב אותה אל השכל במשלים והשכלות).

כמובן שהטענה לפיה לא נחלקו בעל נפש החיים והתניא אינה נחלתם של חסידי חב"ד, להיפך, דווקא חסידי חב"ד טוענים שישנן מחלוקות עקרוניות בנושא. הטענה לפיה אין - או כמעט ואין - חילוק בין הספרים נשמעה דווקא מחוגי המתנגדים, כפי שהובא באשכול לעיל, בשם הרב דסלר, הרב הוטנר, הרב יוסף לייב זוסמן, הרב קוק (כנראה), ועוד.

[אוצר החכמה]

ר' שניאור זלמן מלאדי כתב מה לגביה ית'.
והוסיף וכתב כי על האדם לדעת את האמת כפי שהיא לגביה ית'.

ר' חיים מוולוז'ין קרא את דבריו, ואמר לא באל"ף רבתי.
הכיצד?
הוא, ורק הוא, הבחין בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה חדה היא, והיא אינה נמצאת בספר התניא.
מה התכוון ר' חיים בהבחנה זאת? מדוע חידש אותה?
כדי לומר כי אמנם מצידו כך וכך, אבל זה רק מצידו ית'.
אנחנו בני אדם, בני תמותה, ואנחנו איננו יכולים לחשוב מה מצידו ית'.
אילו ידעתיו - הייתיו וכו'.
איננו יכולים לדעת מה מצידו ית', ובוודאי ובוודאי שאיננו יכולים להתנהג על המציאות כפי שהיא נראית מצידו ית'.
אנחנו יכולים לדעת רק כיצד המציאות נראית מצידנו, ועל כן אנחנו יכולים להתנהג רק על פי המציאות כפי שהיא נראית מצידנו.

זהו עומקה של ההבחנה בין מצידו ובין מצידנו.
הבחנה זו באה לחלוק על דברי הרש"ז בספר התניא.
בהבחנה זו הביע ר' חיים בספרו נפש החיים את התנגדותו הגמורה לספר התניא.

*

כתבתי זאת רק כדי להודיע בשער בת רבים כי דברי הרב יקוב האמת אינם נכונים בעליל.
שגויים הם מתחילתם לסופם, ודווקא דברי ר' חיים על מצידו ומצידנו חולקים על דברי הרש"ז בעניין הצמצום
ומנוגדים לדבריו המבקשים שהאדם יראה את המציאות כפי שהיא נראית לגביה ית'.

כתבתי את הדברים הללו רק כדי להודיע את האמת לרוצים לידע אותה ואותה בלבד.
אבל אני יודע כי חסידי חב"ד לא יקבלו את דבריי ולא ישתכנעו לעולם.
לכן לא אמשיך לדון כאן - לא בדבריהם מצידם ולא בדבריי מצידי.
ואשתדל לקיים את דברי יעקב אבינו: ואני אתנהלה לאטי עד אשר אבוא...

היה נחמד מאד ללכת עם דבריך אלו, והיינו נחסך הרבה מתח על הפערים בין דברי הגר"א בכמה מקומות, (כולל בביקורת על החסידות) לבין דברי הנפש החיים. אבל הבעיה שבספר נפש החיים כמות שהוא לפנינו, הדברים אינם פשוטים, והוא לא רק סותם בהגדרה שמצידו ית' אין לנו שום השגה אלא הוא מגדיר הגדרות מסוימות מה המציאות מצידו ית', ורק כותב שלא ראוי להרבות בסוגיות אלו מחמת עומק הענין וקוצר המשיג.

למען האמת יש כמה מקומות שהוא כן כותב כדבריך, ומשמע בדבריו שכל דבריו הם ביחס לכוחו ית', אבל א"כ באמת לא מובן כל המורכבות בענין מצידו ומצידנו. ועוד כמה נקודות בדבריו. נקודות שאצל הגר"א והרמח"ל ועוד, לא דורשות תוספת הסבר מעבר לכלל הפשוט (שנשנה בדבריהם כמה פעמים) שבעצמותו ית' אין לנו כל השגה ותפיסה, ורק אנו יודעים שהבורא ית' הוא בורא כל הברואים וסיבת כל הנמצאים בכל רגע ורגע, וכל יחסנו הוא אל כוחו ויכולתו הבב"ת.

מה שרח"ו קרא מצידו ומצדנו הכניס הרמח"ל בעניין הייחוד וגם שם יש מורכבות מאד גדולה.

[מקדש מלך]

אלא שהשאלה הנשאלת היא פשוטה כל כך עד שניתן לנסחה בט"ו תיבות בלבד - אם כל הנדון הוא רק הכח ולא המציאות, למה צריך בכלל להבחין בין "מצדו" ל"מצדנו"?
והרי כשמדובר בכח, ודאי אין חולק שעלינו להאמין ולדעת שאין שליטה וממשלה אלא לבורא לבדו, וכך עלינו לראות את הדברים גם מצדנו.
אולם במקום תשובה לשאלה כה פשוטה אנו זוכים להקדמות ארוכות, כמעשה המלמד ו"צפיחית בדבש".

תשאר שאלה זו תלויה ועומדת עד קיומו המלא של הכתוב "ואני אתנהלה לאטי גו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ואימתי יבוא בימות המשיח, ואזי ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו (מכל העדות ומכל ההשקפות) כי פי ה' דיבר.

השאלה היא פשוטה בהרבה. אם איננו יכולים לדעת את הבחינה שמצידו. כיצד כתב אותה הנפש החיים באופן הכי ברור שיכול להיות? (אם כי במשפטים קצרים).

ולגבי 'המצידו ומצידנו', כפי שהבאתי לעיל, הרשנ"ז כתב חילוק זה גם כתב. ולא עוד אלא שמי שלא יודה לחילוק זה הוא מגשים את הבורא וכופר בי"ג עיקרי אמונה, ונבדל מעדת ישראל.

והשאלה לא תישאר תלויה ועומדת. היא תוכרע בראיות ברורות, עד שינתן מענה עליהן.

ואני הקטן מחכה כבר חודשים רבים למקור אחר ברמתם, שהתייחס לנושא ולצדדיו השונים, הכירו מקרוב, והגיע למסקנא אחרת (כמובן לא מדובר על חילוקים דקים אפשריים, מהסוג שהובעו על ידי הרבי מחב"ד באיגרתו הידועה, וכדומה לזה).

[מקדש מלך]

שאל הרב יקוב האמת שאלות אחדות וגם הניח הנחות אחדות. ואען:

א.
אפתח בהתנצלות. הסוגיה ארוכה מאוד מאוד, ואי אפשר למצותה כאן. בשום פנים ואופן.
אני מכין ספרים שלמים בסוגיה זו, וגם אילו הייתי קוסם ורב מג לא הייתי יכול לכנוס אותם הנה.
על כן אשתדל לענות ככל יכולתי.

ב.
סדר הדברים הוא כך:
המקובלים לימדו את סדר האצילות. ספרים שלמים. הרצאת דברים ארוכה ומפורטת.
החסידים הראשונים לימדו את סדר האצילות. ספרים שלמים. הרצאת דברים ארוכה ומפורטת.
אלו הם ר' ישראל בעל שם טוב, ר' יעקב יוסף מפולנאה, ר' דב בער ממזריטש, ר' מנחם מנדל מויטבסק, ר' מנחם נחום מטשרנוביל, ר' לוי יצחק מברדיטשב
ועוד. כל אחד מאלה העמיד שיטה שלמה, מבונה. הגיונית. סדורה.
אני חוזר ומדגיש: שיטות שלמות.

ג.
שיטות החסידים הראשונים מיוסדות על הקבלה. הם משתמשים באותם מונחים, אבל מחדשים בהם חידושים גדולים.
על כן אי אפשר לומר כי החסידות אינה הסתעפות מתורת הקבלה.
יתר על כן, אי אפשר להבין את דברי החסידים הראשונים אם אין מבינים כיצד הם נטלו דברי המקובלים ולימדו אותם מחדש.
כי אמנם חידשו החסידים הראשונים דרך חדשה, אבל היא מונחת על דברי המקובלים.

ד.
אשוב ואדגיש, תורת החסידות היסודית והעיקרית נמצאת בכתביהם של הבעש"ט ותלמידיו.
ר' יעקב יוסף מפולנאה כתב דברי הבעש"ט בדיוק נמרץ, חתם דבריו בסיום ודפח"ח. אלו הן שמועות רבות, שמצטרפות יחד לשיטה שלמה.
בלעדיה אין הבנה לחסידות כלל. גם לא לחסידות חב"ד. אי אפשר להבין את דברי הרש"ז מלאדי אם אין מבינים את השמועות שכתב ר' יעקב יוסף
מפיו של הבעש"ט.
את זאת אני אומר אחרי שלמדתי ספרי חב"ד, אחד אחר השני. לא רפרוף בעלמא, אלא חזור ולמוד. פעמים אחדות.

ה.
עיקרה של החסידות אינו חידוש עצום ונשגב באחדות ה'. ממש לא.
הבעש"ט ותלמידיו העמידו שיטה שלמה בסדר האצילות, וממנו הסיקו את סדר עבודת האדם. שיטה זו כוללת עיקרים רבים, ואחדות ה' אינה
העיקר הראשון באלה. צריך ללמוד את ספריהם של הבעש"ט ותלמידיו ברצינות כדי לרדת לעומק דבריהם.

ו.
רק אחרי שלומדים ברצינות גמורה את ספריהם של הבעש"ט ותלמידיו אפשר ללמוד את ספרי הרש"ז מלאדי. כי רק אז אפשר להבין מה הוסיף עליהם.
כי תורת החסידות אינה מתחילה בספר התניא. ספרי הרש"ז מלאדי הם קומה נוספת על הקומה הראשונה. וצריך להבחין היטב בין הקומות.

ז.
הבעש"ט ותלמידיו הראשונים לימדו את סדר האצילות על פי דרכם. גם את סדר עבודת האדם לימדו בשלמות.
סדר האצילות שהם לימדו אינו מיוסד על אור אין סוף ועל הצמצום שלימד האר"י.
הם לימדו את סדר האצילות ואת החיות האלוקית הנמשכת ממנו בעולמנו שלנו, לפי החידוש הגדול שלהם - לית אתר פנוי מיניה, במציאות.
מכאן גזרו את עבודת האדם - להפשיט מגשמיות, לעשות מהיש אין.

ח.
על דברים אלו חלק הגר"א באיגרתו מיום י"א בתשרי תקנ"ז. הוא מצטט מדברי החסידים - ברוך כבוד ה' ממקומו, ואתה מחיה את כולם.
אלו הם פסוקים מפורשים. ברור. הגר"א הביא פסוקים אלו כי חלק על פירושם המחודש של החסידים.

ט.
הרש"ז מלאדי הוסיף על דברי הבעש"ט ותלמידיו את סדר האצילות המיוסד על אור אין סוף ועל הצמצום שלימד האר"י.
מכאן גזר את פירושו שלו לצמצום, ואת דרישתו מהאדם ליבטל וליכלל באור אין סוף.
אלו הם מקצת מן המקצת מחידושי הרש"ז, אבל אלו הם החידושים היסודיים בספריו.

י.
ר' חיים מוולוז'ין כתב את ספר נפש החיים נגד ספרי החסידים. נגד כתביהם של הבעש"ט והחסידים הראשונים, וגם נגד ספר התניא.
משום כך אין להבין את ספר נפש החיים בלא להבין את ספרי החסידים הראשונים, ואין לשוב שוב ושוב אל שער ג בספר נפש החיים כאילו
ר' חיים כתב את השער הזה לבדו.

יא.
ספר נפש החיים פותח בביאור עניינו של האדם. כאן ובהמשך הספר כולו הוא מדגיש כי סדר האצילות כולו עוסק בכוח האלוקי ולא במציאות האלוקית.
בכך חלק על שיטת החסידות, ובכך חזר אל שיטת המקובלים.

יב.
ספר נפש החיים עוסק בהרחבה בביאור כינוי המקום לה' ית', מקומו של עולם וכו'. עניין המקום אינו נמצא בספר התניא.
אם כן מדוע עוסק ר' חיים בסוגיה זו באריכות? כי עניין המקום נזכר בספרי החסידים הראשונים. הגר"א חלק באיגרתו שנזכרה לעיל על פירושם של
החסידים לברוך כבוד ה' ממקומו, ור' חיים ממשיך לחלוק על דברי החסידים בסוגיה זו.
דוק, דברי החסידים הראשונים ולא דברי ספר התניא.

יג.
משום כל אלה אי אפשר להציג שתי פסקאות - האחת מספר התניא והשנייה מספר נפש החיים - ולראות בהן חזות הכל.
אי אפשר שוב ושוב, ושוב ושוב, לדבר עוד פעם ועוד פעם על מצדו ומצדנו ולחשוב כי כל מה שכתב הרש"ז וכל מה שכתב הגר"ח
מסתכם בשתי פסקאות אלו.

יד.
יתר על כן. אי אפשר להבין ואי אפשר לדעת ואי אפשר גם לחשוב מהי משמעותן של אותן שתי פסקאות מספר התניא ומספר נפש החיים
בלי להבין את סדר האצילות שלימדו המקובלים, את סדר האצילות שלימדו החסידים הראשונים, את סדר האצילות שלימד הרש"ז
ואת סדר האצילות שלימד הגר"ח.

טו.
משום כך אשים קנצי למלין. אני מקווה שהסברתי דבריי כל צורכם.
ובשובה ונחת אכתוב כאן: לא אוכל להסביר כאן את כל האמור לעיל.
בע"ה וסיועו אשתדל מאוד לכתוב הכל באריכות ובפרוטרוט, בצורה מסודרת, דבר דבור על אופניו.
ובמרום ילמדו עלינו זכות ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. ואדם.

האריכות כאן אינה עולה על השאלה, כמו גם הדרישה ללמוד את כל החומר שבספרי החסידות לדורותיהם.
כי לא עסקינן כאן בסדרי האצלה, אלא בבעיה יסודית הנוגעת לעיקרי אמונה.
האמירה לפיה הנבראים הגשמיים הם אלוקות שהתגשמה מנוגדת לכאורה לעיקרי האמונה.
וכנראה לכן תקף הגר"א את החסידים וטען שהם מגשימים.

עיקר ההתענינות והבעייתיות שבנושא אינה מצד סדרי האצלה ופרטיהם המדויקים, אלא להסביר כיצד הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, וזאת על אף אף היותו נעלה ממקרי הגוף.
ולשם כך הוצרך הרשנ"ז לכל ביאוריו המעמיקים, וכפי שכתב בפירוש באיגרתו:

ואל יחשדני שומע שאני בעיני שהבנתי דברי האריז"ל להפשיטן מגשמיותן כי לא באתי רק לפרש דברי הבעש"ט ז"ל ותלמידיו עפ"י קבלת האריז"ל בשגם שענין זה אינו מחכמת הקבלה ומהנסתרות לה' אלקינו כי אם מהנגלות לנו ולבנינו להאמין אמונה שלימה במקרא מלא שדבר הכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים שהלכו בתמימות עם ה' בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא למעלה מהשכל עד אין קץ לידע איך הוא מלא כל הארץ רק שחדשים מקרוב באו לחקור בחקירה זו וא"א לקרב להם אל השכל אלא דוקא עפ"י הקדמות לקוחות מכאריז"ל מופשטות מגשמיותן וכפי ששמעתי מרבותי נ"ע

ולכן, אם נטען שראשוני החסידים לא הפשיטו את הבורא מגשמיותו, הרי ח"ו..., ואם יש הסבר אחר שאינו הסברו של בעל התניא (ומהו?? אדרבה, יגלו לנו היודעים!), הרי גם הוא אינו כתוב בספריהם.
והרי גם 'עין תחת עין - ממון' נכתב רק בדברי חכמים.

אגב, שימו לב לשתי עדויות חשובות מכתבו המפורש של רבינו הזקן.
א) מציאות הקב"ה בבריאה היתה 'אמונה פשוטה בכללות ישראל ומסורה בידיהם מאבותיהם'.
ב) פירושיו בכתבי האר"י הם 'כפי ששמעתי מרבותי נ"ע' (אם כי יש לציין שבאגרת הנזכרת הוא אינו עוסק בעניין הצמצום).

[יקוב האמת]

לכבוד הרב בריושמא.

לקחת לעצמך איש קש ואתה תוקף אותו וכאילו עשית לעצמך חיים קלים.

לו יש בידך שמץ של הגינות אני מצפה ממך להפסיק לעסוק לגופו של טוען ובמניעיו אלא להתייחס אך ורק עניינית לגופה של טענה. קבל את הטענה ממי שאמרה.

אני כבר הודעתי מראש שאין כל בעיה לקבל את כל התפיסה שלך לו באמת זה מה שעולה חד משמעית מהנתונים.

אבל אני מעלה לך נתונים שללא כל הוספת פרשנות אלא הדברים מדברים בעד עצמם והם גורסים אחרת ממה שאתה טוען.

וביחס לנידון לא באתי לטעון שאין הנפש החיים חולק על אדמוה''ז. עיין בדבריי היטב כפי שאני מעיין בדבריך היטב ותראה שמעולם לא טענתי זאת.

גם לדידי ברור שיש כאן מחלוקת חריפה ביניהם ולא רק בענין העבודה אלא גם מבחינת התפיסה של אחדות ה' יש פער תיאולוגי חריף ביניהם.

טענתי התייחסה אך ורק לחלק מהתזה שהצגה לפיו לא קיים בלקסיקון של הנפש החיים אפי' לא בערכין של מצידו את התפיסה של אוא"ס ממלא כל המציאות

אני אומר שהבחנה זו פשוט לא נכונה חד משמעית

בא נעזוב עכשיו את תורת החסידות בצד (סילוק גמור). ונתמקד אך ורק בתפיסתו של הנפש החיים ללא כל זיקה זולתית.

אני יצטט שוב את דבריך שכתבת:

"האם כתב כאן ר' חיים 'מציאות'? האם כתב כאן ר' חיים 'חיות'? לא כאן ולא במקום אחר בספר נפש החיים"

מה האמת? אכן במקורות שהבאת הוא לא כתב אבל במקורות אחרים שהבאתי כתב וכתב! אש שחורה על גבי אש לבנה. ואני מביא שוב את הציטטה.

הענין, כי ודאי האמת מצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו, הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כולם בשיווי גמור ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש, ואף שנבראו בעולמות ברצונו הפשוט אין שום שינוי והתחדשות חס ושלום ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא גם עתה כקודם הבריאה שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים עכשיו העולמות.

בדבריו הללו יש הפרכה חד משמעית לגבי התזה לפיו הנפש החיים לא מכירבכל סוג של הבחנה של ''ממלא כל המציאות'' זה פשוט לא נכון.

בנוסף אני מביא את המשך דבריו הברורים

..אין ענין מילוי הקב"ה את העולם כענין מלוי הנשמה את הגוף, שעם כל זה גם כשהגוף ישנו לעצמו הוא חוצץ בפניה, רק שהיא מתפשטת בפנימיות הגוף בכל פרטי חלקיו ומקיימו, שהרי גם בצאת הנשמה מהגוף אין הגוף מתבטל על ידי זה ממציאות.
אבל אדון כל יתברך שמו הוא מלא את כל העולמות והנבראים, ואינם חוצצים חלילה נגדו יתברך כלל באמת, ואין עוד מלבדו ממש שום דבר כלל בכל העולמות, עד שתוכל לומר שאין כאן שום נברא ועולם כלל, רק הכל מלא עצמות אחדותו הפשוט יתברך. והוא ענין הכתוב (ירמיה כ"ג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ועוד, וכן "אין עוד מלבדו", והוא ממש כמשמעו שאין עוד מלבדו יתברך כלל בשום בחינה ונקודה פרטית שבכל העולמות עליונים ותחתונים והבריות כולם, רק עצמות אחדותו הפשוט יתברך שמו לבד.
וזה גם בכלל מאמרם ז"ל שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות עצמיים, אלא הוא יתברך שמו הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כולם כאילו אינם במציאות כלל, גם עתה כקודם הבריאה.

הרי לך דבריו של הנפש החיים ללא כל פרשנות שלי וענה לי בכנות איך ניתן לבאר דבריו שהכוונה להשגחה? הלא בריא לכל בר דעת שאין דבריו מכוונים להשגחה כלל ועיקר.

עד כאן בנוגע לנפש החיים עצמו. אבל כבר הבאתי מקודם דרוש לא נודע למי אבל מה שבטוח שהינו סמוך לזמנו של האר"י שג"כ מביא הבנה כזו בשיא הבהירות.

יתירה מזו בעל הנפש החיים עצמו טוען שתפיסה מעין זו הייתה ידועה גם בעבר אבל "הראשונים ז"ל הסתירו הענין מאד" א"כ לא רק שהוא סובר שיש כזו תפיסה אלא לדבריו התפיסה הייתה קיימת גם הרבה לפניו.

גם עכשיו אני לא טוען שהנפש החיים משתווה עם החסידות לגמרי אפי' לא בצד של מצידו בהחלט יש הפרש תפיסה גם מצידו.

רק באתי לומר שהקיצוניות שהינך מציג הלכה צעד אחד רחוק.

לכן לדעתי אם הינך מרגיש מחויב לאמת מידה מינימאלית של הגינות ויושרה מקצועית עליך להתייחס עניינית למקור שהבאתי ולהשיב עליה באם יש לך מה להשיב.

ובאם לאוו עליך שמא עליך להגמיש את התפיסה שלך ולתת הבחנה יותר מוגבלת ומסוייגת.

לפיו יש אכן מקובלים שתפסו הכל רק לענין השגחה ולא עסקו בעצמות כלל וכלל כגון הרמח''ל וייתכן אפי' להבין כך בזוהר.

אבל מנגד ישנם מקובלים שאם כי לא דיברו באריכות אבל בהחלט נתנו בדבריהם אמירה כללית שיש מושג של ממלא כל המציאות.

מעיד אני עליי שמים וארץ שאם אתה יכול לתרץ לי את דברי הנפש החיים שיעלה בקנה אחד עם דבריך הרי אני מוסר מודעה רבה שאני מבטל דעתי כעפרא דארעא. ויש שכר רב לפעולתך.

האמן לי שאיני מחפש להקניט אותך או להפריך אותך מכל שיקול צדדי מפלגתי וכיוצא אלא באמת להוציא לאור האמת ותו לא.

אני מעריך מאוד את עבודתך המקצועית בקבלת האר"י נעזרתי בה רבות ואני חושב שיש לך עתיד מזהיר בתחום.

סך הכל אני מבקש לראות היאמנו דבריך לגבי התפיסה שציינת בדבריך שאין כל מקור קבלי שמציג אמירה של ממלא כל המציאות.

[מקדש מלך]

אני חושב שהתשובה זה פשוט. שמה שהוא כתב על לית אתר פנוי זה שאלה לשיטת מי שחושב שהצמצום הוא כפשוטו אז גם לית אתר פנוי צריך להיות כפשוטו. אבל הוא בעצמו הבין כמו הרמח"ל אז גם את לית אתר פנוי הוא הסביר כמו הרמח"ל
מה שכתבת על הנשמה והגוף לא הבנתי

ההגיון לדעתי הוא הפוך כמובן. מי שסובר שהצמצום הוא כפשוטו מחמת כל מיני סברות והכרחים, ודאי יסביר גם בלית אתר פנוי מיניה, שהכוונה היא משולטנותו. עאכו"כ כשגם הטוענים שהצמצום אינו כפשוטו מודים לגבי לית אתר פנוי מיניה.

אין כאן מחלוקת כללית בכל לשונות הזוהר והאר"י ז"ל האם הם מתפרשים כפשוטם או בדרך משל, וגם אין טעם להשוות את דרכי ההתבטאות של הזוהר עם האר"י ז"ל.

לגבי הגוף והנשמה, השומר אמונים מביא שם (בויכוח שני אות יא) דוגמא שהבורא בעולם הוא כמו הנשמה שאין לה מקום ידוע בגוף. אולם הרי ברור שהנשמה כן נמצאת בגוף ולא רק 'משגיחה עליו מבחוץ', או ש'כוחותיה מפעילים אותו'. ואכן האדמו"ר הזקן מביא בדיוק את המשל בלקוטי אמרים על מנת להסביר את מציאותו של ה' בעולמות.

[בריושמא]

להרב ישא ברכה:
שא ברכה על דבריך הנכוחים.

[בריושמא]

כתב הרב מקדש מלך:
ההבחנה בין מצידו למצידנו לא רק נמצאת בפירוש בתניא, אלא שהוא כמובן קדם לנפש החיים בהבחנה הזו (שלמעשה היא מובנת מאליה, שהרי אנחנו רואים את הנבראים בעלי גוף, שודאי אינם אלוקות חלילה, שאינה נתפסת לשום נברא) וכפי שהראיתי נכוחה.

לא הבנת את אשר כתבתי. אני כתבתי כי המלים 'מצידו' ו'מצידנו' אינן נמצאות בספר התניא. אתה לא הבנת, ועל כן כתבת 'בפירוש'. לא בפירוש ולא מכללא. אין בספר התניא המלים 'מצידו' ו'מצידנו'. על כן לא הראית נכוחה מאומה.

[בריושמא]

להרב משה דביר:
צר לי. אין קשר בין דברי רמח"ל ובין דברי ר' חיים מוולוז'ין.
רמח"ל לימד על שתי הנהגות. שתיהן מיוסדות על הקו והרשימו. כך הוא כתב במפורש.
ר' חיים מוולוז'ין לא דיבר על שתי הנהגות. כלל וכלל לא.
אם נאמר כי בשתי ההנהגות שלימד רמח"ל הוא התכוון ל'מצידו' ו'מצידנו' כי אז נגיע גם לאמירה כי ידיעה ובחירה הן 'מצידו' ו'מצידנו'. צר לי, דברי תורה צריכים דיוק, בירור, הבחנה. בסכין חד וחריף. אחרת הכל הופך עיסה בלוסה.

[בריושמא]

הוסיף וכתב הרב מקדש מלך:
ולגבי 'המצידו ומצידנו', כפי שהבאתי לעיל, הרשנ"ז כתב חילוק זה גם כתב. ולא עוד אלא שמי שלא יודה לחילוק זה הוא מגשים את הבורא וכופר בי"ג עיקרי אמונה, ונבדל מעדת ישראל.
ואני שואל: האומנם כתבת זאת ברצינות? האם חשבת על מה שכתבת כאן?
שהרי הצהרת כאן קבל עולם ומלואו וקבל עם ישראל כולו כי רש"י ורמב"ם, ריה"ל ורמב"ן, האר"י ורמח"ל, ועוד גדולי ישראל - כולם הגשימו את הבורא וכפרו בי"ג עיקרי אמונה ונבדלו מעדת ישראל? הרי כל אלה לא כתבו ולא אמרו 'מצידו ומצידנו' !!
האם כל התנאים והאמוראים והגאונים והראשונים וראשוני האחרונים למדו את ספר התניא?
אני מקווה שתתקן את דבריך ותחזור בך.

[בריושמא]

להרב יקוב האמת:
כתבת דברים נלבבים, מתחננים במתק שפתים, נחמדים ונהדרים והפגנת רוחב דעת. אלא שמרוב הדברים היפים הללו שכחת לעשות דבר אחד פשוט: לקרוא את אשר כתבתי.
שהרי חזרת שוב ושוב, וכבר אינני יכול לספור את כמות הציטוטים של אותה פסקה מספר נפש החיים. דומני שאם נעשה חיפוש במנוע הגוגל נמצא כי הפסקה הזאת מצוטטת יותר מכל פסוקי המקרא גם יחד.
והרי גם אני התייחסתי לאותה פסקה. אלא שאתה לא קראת את אשר כתבתי, או שקראת והתעלמת או שקראת והחלטת להתעלם.
על כן אחזור ואכתוב את דבריי, והפעם בניקוד. כדי שהם יובנו.

ר' חיים מוולוז'ין כתב בספר נפש החיים כי הוא ית' ממלא את כל העולמות וכו' וכו' וכו' וכו'. אלא שאת הדברים המפורשים והברורים הללו הוא כתב אחר המלים הללו:
'כִּי וַדַּאי הָאֱמֶת מִצִּדּו‏ֹ יִתְבָּרַךְ'.
אכן, מִצִּדּו‏ֹ יִתְבָּרַךְ הוא ית' ממלא את כל העולמות וכו', אבל 'וּמִּצִּדֵּנוּ כפי אשר נצטוינו בתוה''ק בענין הנהגותינו בתורה ומצות. וכפי השגתנו בחוש. נקרא ית''ש בבחי' סובב כל עלמין'.
הוסיף ר' חיים וכתב כדברים האלה:
'ואף שבאמת שֶׁ‏ּמִצִּדּו ית' המשיג עצמותו הוא מלא את כל בהשוואה גמורה בלא שום חציצה ולא שום חילוק ושינוי מקומות כלל רק הכל אחדות פשוט כקודם הבריאה ממש, אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו ליכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא לידע ולהשיג איך אדון יחיד ב''ה מלא את כל וכל המקומות באחדות פשוט ושיווי גמור. חלילה וחלילה… ומשרע''ה בקשה נפשו להשיג הענין באמרו הראני נא את כבודך היינו בחי' מקום כבודו הנ''ל ולא ניתן לו, ורק הוא לבדו ית' המשיג עצמותו הוא היודע עצמות מהות זה הענין המופלא ומכוסה. והנסתרות לה' אלהינו ואנחנו אין רשאין להתבונן אלא במה שהורשינו והנגלות לנו להשגתינו. והוא בהבחי' שֶׁמִּצִּדֵּנוּ שנקרא הוא ית''ש בבחי' סובב כל עלמין מחמת שעכ''ז צמצם ברצונו הפשוט כבודו ית' שיתראה לעין ההשגה מציאת עולמות וכחות ובריות נבראים מחודשים. ולזאת חייבים אנחנו לידע ולקבוע בלבנו אמונת אומן בל תמוט. שֶׁמִּצִּדֵּנוּ ודאי שיש חילוק מקומות וענינים שונים לענין דינא והלכתי רבתי כמש''ל כי היא פנת יסוד האמונה ועיקר שורש התורה והמצות כולם'.

אינני יודע מה עוד היה צריך ר' חיים מוולוז'ין לכתוב כדי להודיע כי הוא חולק לגמרי על דעתו של ר' שניאור זלמן מלאדי?

שהרי הרש"ז כתב דברים מפורשים וברורים בספר התניא. וכה כתב בפרק לג:
עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתית, ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב, אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו יתברך האמיתי: איך הוא ממלא כל עלמין, עליונים ותחתונים, ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך, וכולא קמיה כלא חשיב ממש, והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש, כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית; וגם במקום הזה, שנברא בו עולם הזה, השמים והארץ וכל צבאם, היה הוא לבדו ממלא המקום הזה, וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל; מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש, כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן ושרשן, הוא מהות הנפש ועצמותה שהן עשר בחינותיה חכמה בינה ודעת כו', שאין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה [כמו שכתבנו בפרקים כ' וכ"א באריכות, עיין שם], וכמו שכתבנו גם-כן במקום אחר משל גשמי לזה מענין ביטול זיו ואור השמש במקורו, הוא גוף כדור השמש שברקיע, שגם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו, וביתר שאת מהתפשטותו והארתו בחלל העולם, אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו וכאילו אינו במציאות כלל; וככה ממש, דרך משל, הוא ביטול העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו, שהוא אור אין סוף ברוך הוא, וכמו שכתבנו שם באריכות. והנה, כשיעמיק בזה הרבה, ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו, כי רבה היא, כי היא קרבת אלהים ממש, וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים, כמו שיתבאר לקמן באריכות.

הנה עומדים כאן זה כנגד זה - הרש"ז והגר"ח - וכותבים דברים מפורשים וברורים:
שניהם מסכימים כי האמת היא שהוא ית' ממלא כל עלמין. זאת האמת.
אבל
רש"ז אומר כי האמת הזאת מושגת לאדם. האדם צריך לדעת את האמת הזאת, להעמיק בה במחשבתו, לצייר אותה בשכלו ובינתו, ולשמוח בכל לב ונפש ומאד באמונה זו.
הגר"ח אומר כי אין אנו רשאים להרהר באמת הזאת, ואין אנו יכולים להיכנס בהבנת עניינה של אמת זו. אי יכולתנו להשיג אמת זו היא פינת יסוד האמונה ועיקר שורש התורה והמצוות.
האם יש מחלוקת חריפה מזו?
האם כל כך קשה להבין את דברי ר' חיים מוולוז'ין?
האם צריך שוב ושוב להסביר מה מִצִּדּוֹ ית' ומה מִּצִּדֵּנוּ אָנוּ בני תמותה, בשר ודם, מעפר באנו ואל עפר נשוב?
•

אי אפשר לברר את עיקרי האמונה הללו בפורום זה. כדי לבררם באמת אין להסתפק בציטוט של פסקה זו או זו. עיקרי אמונה אלו תלויים בבירור שיטות שלמות. המקובלים והחסידים והמתנגדים יצרו שיטות שלמות, כל אחת לעצמה. כתיבת של שיטה בשלמותה צריכה עשרות עמודים, ובפורום אין להם מקום. על כן אסתפק בשורות אלו ואשובה לי אל הכתיבה המפורטת של כל שיטה ושיטה. אולי אז יישמעו הדברים. אולי.

נ.ב.
שמתי לב, מן ההתחלה, כי יקוב האמת לקח לו ניק חדש כדי להתווכח כאן עמי. לא כתב מאומה חוץ מהאשכול הזה. זכותו המלאה להיות בר בי פורום דחד יומא ודחד אשכולא, אבל גם זכותי המלאה להימנע מהמשך הוויכוח הזה.