לדרכם של חבורות עיון המקרא

[אדם קדמאה]

אַבְנֵי הַבַּלִּיסְטְרָא הַמּוּטָלִים עֲלֵיהֶם – תְּרִיסִים הֵמָּה
שׂוּמָה אֵפוֹא לַפַּשְׁטָנִים לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַגָּמִים.

"תנו רבנן: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא...
דפדע ליה לחבריה, אמרו ליה: הב לי אגרא דשקל לך דמא"

[הרואה]

מי מפריע לשאול? בוודאי שיש לשאול ולהתפלפל ולעיין.

השאלה היא רק איך שואלים, כמו בן חכם או כמו...

והנפק"מ הגדולה היא מה ה'פשטות' ומה ה'חידוש'.

אצל יהודי בכל הדורות הדבר הראשון שהוא עשה בחג השבועות זה פשוט לפתוח את הסידור ולהתפלל. בנוסח התפלה לא כתוב מלה על 'חג הקציר', כתוב 'זמן מתן תורתנו'. זו מהות החג אצל כל יהודי מרגע שהוא מתפלל מעריב ועד שהוא מסיים להתפלל מנחה למחרת.

זו ה'פשטות' הראשונית.

עכשיו באים ושואלים למה בתורה שבכתב זה לא כתוב. נו, שאלה מעניינת. כבר דנו בה בהרבה רבדים ואופנים. הרשות ניתנת להוסיף ולגלות תעלומות חכמה.

אבל הבסיס הפשוט לא זז ממקומו - זמן מתן תורתנו!

הפשטות היא לפתוח את הסידור?
חשבתי שהיהודי הפשוט פותח חומש.
זה בדיוק הויכוח מה הפשטות ומה החידוש, החומש, הסידור, או העין יעקב, או הבן איש חי.

[יתר10]

חשבתי שהיהודי הפשוט פותח חומש.

עם רש"י..

[שומע ומשמיע]

אדם קדמאה מה שמך באמת?
אני חייב לומר שהסגנון שכתבת על אי"ס, עם הזכרת השורש 'חזיר' היה דוחה, גם אם היה צדק בביקורת
ובגלל תפיסות אישיות הוא לא תיקן מה שכתב מישהו אחר.
מעולם לא הצליח אדם בזה שהקצין את מלחמתו הצודקת לשיטתו, זה רק מלבה את שני הצדדים.

[אוצר החכמה]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.

[היא שיחתי]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.

יש שתי דרכים לבדוק את זה.
1 לעיין במקורות חז"ל ראשונים ואולי גם אחרונים מה היחס בדבריהם לחג הקציר.
2 לנתח טקסטואלית את לשון המקרא, עם השוואות למקומות אחרים שיש לשון דומה כ'חג האסיף' 'חג המצות' 'חג הסוכות' ו'חג השבועות', ועל פי זה לקבוע את המשמעות, תוך התחשבות בהקשר בו מופיע הביטוי חג הקציר באותה פרשה [יחד עם הביטוי 'חג המצות', מאידך בהקשר של 'במועד חודש האביב']

ודו"ק

[אוצר החכמה]

אבל הרי זה הויכוח כאן.

אם יש מקורות בחז"ל אז על מה בכלל הדיון.
והשוואה היא איזה בסיס לעיון אין בה שום הוכחה.
חג המצות והסוכות הם על שם המצווה שבהם. אין מצווה לקצור בשבןעות אא"כ אתה אומר שמילה הקציר הולך על שתי הלחם.
חג האסיף אותה שאלה ומה יש משם הוכחה.

[דורשי יחודך]

בלי לנקוט עמדה בכל הנושא כאן,
אני אוהב להגיד את ההלצה הבאה:
(נא לזכור שזו הלצה בעלמא, אין צורך להעלות את לחץ הדם).
פעם היו אנשים שהאמינו בתורה שכתב ולא בתורה שבעל פה (צדוקים).
היום זה כבר קשה למצוא.
היום יש כאלה שמאמינים בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב...

[דרומי]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

אכן, הדרך הנכונה היא שהאמונה בתורה שבכתב היא לא ישירה, אלא דרך התורה שבעל פה.

במלים אחרות, אין בכלל הפרדה בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, הכל אחד.

[ידוע מה שמספרים על הגאון הרוגצובר, שכאשר שאלו אותו איפוא כתוב 'ובני קרח לא מתו' השיב: במס' סנהדרין...]

ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

[שמואל שלומוביץ]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.

יש שתי דרכים לבדוק את זה.
1 לעיין במקורות חז"ל ראשונים ואולי גם אחרונים מה היחס בדבריהם לחג הקציר.
2 לנתח טקסטואלית את לשון המקרא, עם השוואות למקומות אחרים שיש לשון דומה כ'חג האסיף' 'חג המצות' 'חג הסוכות' ו'חג השבועות', ועל פי זה לקבוע את המשמעות, תוך התחשבות בהקשר בו מופיע הביטוי חג הקציר באותה פרשה [יחד עם הביטוי 'חג המצות', מאידך בהקשר של 'במועד חודש האביב']
ודו"ק

לא צריך לדעתי ניתוח טקסטואלי ולא השוואה למקומות אחרים, רק לקרא מה שכתוב,
וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים,
ועי' פרשת אמור .. כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם, וספרתם לכם .. מיום הביאכם .. והקרבתם מנחה חדשה ...
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ... וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש ... ובקוצרכם את קציר ארצכם....,
ועי' פרשת ראה .. ופרשת פינחס.
רק צריך להאמין שהתורה הקדושה התכוונה למה שכתוב בה .... (כולם כמובן מאמינים בעוה"ז ובעוה"ב, בבתורה שבכתב ובתושבע"פ, כולם אהובים ברורים גבורים, וכולם קדושים ומקבלים עליהם עול מלכות שמים...).

[דרומי]

ומעניין שבכל בתי הכנסת לא קוראים את כל הפרשיות הללו בחג השבועות, אלא דוקא את פרשת יתרו...

(דוקא בחו"ל קוראים את פרשת 'כל הבכור', כי שם אין חשש שיבינו את 'קציר ארצכם' כפשוטו...)

[דורשי יחודך]

בלי לנקוט עמדה בכל הנושא כאן,
אני אוהב להגיד את ההלצה הבאה:
(נא לזכור שזו הלצה בעלמא, אין צורך להעלות את לחץ הדם).
פעם היו אנשים שהאמינו בתורה שכתב ולא בתורה שבעל פה (צדוקים).
היום זה כבר קשה למצוא.
היום יש כאלה שמאמינים בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב...

שמתי לב שהודעתי מופיעה מיד אחרי הודעתו של הרב אוצה"ח.
ובכן אבהיר שהיא לא הופנתה אליו אלא קשורה באופן כללי לאשכול.

[יותם]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).

אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.

[שמואל שלומוביץ]

אפשר כמובן להכביר בראיות מראשונים ואחרונים ממדרשים ותלמודים, ואכמ"ל.
והרי הוצרכו לימוד מיוחד שבזמן שאין לך קציר אתה עושה יו"ט וכבר נכב"ב. וגם לעיל ציין הרב מעט דבש כמה מקורות בענין מדברי רמב"ן בדרשה לר"ה ועוד.
אבל למי שאכפתי למה שכתוב בחומש (עם רש"י וטייטש) דומני שהדברים ברורים. וכמו שאמרו 'זיל קרי בי רב'. דבר שאפי' תינוקות של בית רבן אין נכשלים בו.
וכנראה השאלה נשאלת רק לחדד את הדברים.

[תוכן]

כאן אני מוסיף דברים ששמעתי מפי אחד מרבותי שליט"א החפץ בעילום שמו

וזה מבט אחר על כל העבודה, מלחמת היצר במובן של בעלי המוסר – זה דבר קשה שקשה לראות ממנו פירות, ולא לחינם אמרו כמה מהם שאי אפשר להגיע לנקיות, ו'יותר קל לדעת ש"ס מלשבור מידה אחת', וכדומה. כי אכן חשבון נפש במובן של להתבונן על מעשיו ודרכיו בכל רגע שלא היה לו נגיעות, ושלא ביטל תורה לרגע אחד וכו' וכו' זה דבר שקשה מאד לעשות אותו בצורה אפקטיבית, צריך רצון מאד מאד חזק כדי "לשרוד חפירה כזו".

והגישה של הרמח"ל שהדגש של האיש החכם צריך להיות על יראה ואהבה ושלמות הלב, זה אתגר גדול מאד, אבל הוא שאיפה לעליה בדרגה, ונותן רצון לכבוש עוד יעד, זו גישה שנושאת פרי.

ואכן אהבת ה' ויראת הרוממות במדרגות של חסידות ויראת חטא במסילת ישרים הם מדרגות שאפשר להגיע אליהן, כמאמר הכתוב על זה בדיוק (עיקר ספר דברים הוא על עבודה שבלב כדמוכח מפשוטי המקראות בכל פסוק כמעט) 'לא בשמים היא' ו'לא מעבר לים היא'.

אין ספק שבעלי המוסר היו אנשים גדולים מאד שהשקיעו את כל כוחם בעבודת ה'. ואם הם אומרים שאי אפשר להגיע לנקיות (אהבה ויראה נמצאים בחסידות במסילת ישרים), אומר לעצמו האדם הפשוט שאם אותם אריות אדירים אומרים כך, אני בוודאי לא יכול להגיע לשם. אבל האמת שמשה רבינו חולק עליהם ואומר 'בפיך ובלבבך לעשותו'. אלא צ"ל שאכן בדרך של בעלי המוסר אכן אין שום אפשרות להגיע לשם.

וכן מדוייק מכל ספרי רמח"ל, בין היתר כשמדבר על חשבון המעשים עוד בזהירות – מביא את מאמר חז"ל 'על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשב חשבונו של עולם'. החשבון נפש מבית מדרשו של תנועת המוסר זה 'בואו ונחשב חשבונו של עולם'? זה בדיוק 'חשבונו של אדם'! איפה אני נכשל, איך אני לא נכשל, מה אני עושה בשביל לא להכשל וכו' וכו'. חשבון המעשים של רמח"ל זה 'שתים הנה ההשקפות' אחת על התכלית שהיא כאמור מוכח שהיא מהרצון היסודי של פרק א' ועד לדרכי העבודה שבלב שהם יראה ואהבה ושלמות הלב, וההשקפה השניה היא על המעשים אשר הוא עושה וכו'. שרק מתוך ההשקפה הראשונה שנותנת לו אתגר חיובי לרצות אותו – נכנס לפרטים על המעשים אשר הוא עושה אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.

הסיבה שהגישה המוסרית נכנסה חזק לעולם הישיבות נובעת בין היתר מההשקפה החדשה (מפי ר' יצחק שלמה שמעתי שהיא השתרשה איפשהו בסביבות תקופת השואה) שהקב"ה בא לתפוס אותנו בפינה, ושתפילה בלי כוונה היא עבירה, וש'במילא כולנו נכשלים בלשון הרע', ו'ירידת הדורות' על כל דבר.

האמת היא, שרוב בני התורה ששמים על ליבם לעבוד את ה' הם טובים, לומדים תורה, מקיימים מצוות, כמובן צריכים תמיד תיקון והישרה (שזה כמובן לא אתגר קטן, אבל מי ששם על ליבו את התכלית בכל רגע המלחמה על הנקיות קלה הרבה יותר) ולעלות לקומה ב' וג' ששם יש מלחמה קשה מאד, אבל שנושאת פרי מתוק.

האם כוונתך לומר, שבין בעלי המוסר ובין הרמח"ל מסכימים שהמעשים צריכים להיות בשלימות וצריך להתעלות ולהתדבק בה', אלא שבעלי מוסר שמים את הדגש על טהרת ושלימות המעשים, וזה דרך קשה כדי להתעלות איתה, לעומת זאת הרמח"ל שם את הדגש על השאיפה להתעלות ולהתדבק בה', ויותר קל להתעלות כך.

[קרית מלך]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).

אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.

לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...

לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.

[דרומי]

אני מודה לרב 'הרואה' ולרב 'יותם' שחסכו לי הרבה מאמץ. מכיון שאני גר בפריפריה ומסיבות נוספות, איני מכיר כלל את האנשים שנידונו כאן, ועד עכשיו תהיתי האם באמת יש כאן איזה כיוון מחודש ומסוכן או שאלו רק דמיונות בעלמא.

לאחר התגובות האחרונות הענין התחדד אצלי ואני באמת מבין שאין טעם מבחינתי להמשיך ולדון עם מי שהנוסח של אנשי כנסת הגדולה תופס אצלו מקום פחות חשוב מאשר החומש, וממי שיש אצלו הבדל בין פסח לחנוכה. היו ברוכים.

[היא שיחתי]

אשמח להסבר מדוייק מה ההבדל בין פסח לחנוכה [מעבר לסביבונים והמצות]

[ח. רוזנברג]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.

זה כמו לשאול, מי אמר ש"יום נישואין" פירושו יום שבא לציין את הנישואין, אולי זה בכלל יום שבא לציין את התחממות כדור הארץ וכל הכוונה היא יום הבא בתאריך נישואין.
וכן ע"ז הדרך.

[מקדש מלך]

ומה דינו של חג הפורים? מחד הוא כתוב בנביא? מאידך אינו מן התורה?

ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

[ח. רוזנברג]

ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8

[היא שיחתי]

'גרוע' יכול להיות:
1 עונש חמור יותר בעולם הבא
2 עונש חמור יותר בעולם הזה
3 דבר שיש להשתדל יותר למונעו
4 דבר שמקלקל יותר את הנפש


בשאלה הלכתית אין משמעות להנ"ל, השאלה היא אם יש לך אפשרות למנוע את פלוני א' מלבוא על נדה, או למנוע את פלוני ב' מלבוא על גויה, את מי למנוע?
ובזה התשובה ההלכתית היא שדאורייתא עדיף על דרבנן,
אז מה המכוון שזה יותר 'גרוע'?

[תם מה הוא אומר]

ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8

נידון בפורום כבר בכמה מקומות, לא מצאתי כעת

[יותם]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).

אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.

לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...

לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.

אני אכן מתגורר בארץ ישראל, אך מה עניינו להכא?
קרא נא את דברי הרב הדרומי, וראה שהוא מדבר על "הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני".
ואילו אני חושב שכל יהודי צריך להרגיש הבדל כזה, ורובם אכן מרגישים. כמובן שאין לכך קשר למחוייבות לקיום ההלכה, דאורייתא, דרבנן ומנהגי הלכה.

(בנוגע ליוט"ש זה אף פשוט יותר, כי ברי לי שההרגשה של חג כפול תמיד תהיה משונה וחסרה, ואכמ"ל)

[ארי שבחבורה]

ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8

ומפורסמים דברי ר' יעקב קמינצקי בענין זה שאף הוא סבר כן.
הובא כאן:
viewtopic.php?f=17&t=30891&p=436607&hilit=%D7%A0%D7%93%D7%94+%D7%92%D7%95%D7%99%D7%94#p436607

נ.ב. יש תחת ידי שיעור של הרב פייבלזון שליט"א (משום מה לא הבנתי את ההלצה על הג' נקודות, כנראה פספסתי משהו) שבו הוא פורס בבהירות את משנתו בענין העולם הבא, אולם אני מתלבט מאוד אם להעלות את הדברים כאן מחשש שהם ישמשו לניגוח ולא לדיון אמיתי.

[מקדש מלך]

ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?

זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.

ומפורסמים דברי ר' יעקב קמינצקי בענין זה שאף הוא סבר כן.
הובא כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 94#p436607

נ.ב. יש תחת ידי שיעור של הרב פייבלזון שליט"א (משום מה לא הבנתי את ההלצה על הג' נקודות, כנראה פספסתי משהו) שבו הוא פורס בבהירות את משנתו בענין העולם הבא, אולם אני מתלבט מאוד אם להעלות את הדברים כאן מחשש שהם ישמשו לניגוח ולא לדיון אמיתי.

למה נשכן? אני בעד. וגם לא היה לי ספק שהרב פייבלזון יודה לזה.
זה רק נזרק כחומר למחשבה נגד הטענה שמה שכתוב בתורה בהכרח פחות חמור (בהרגשה) מדברי סופרים.

[מקדש מלך]

'גרוע' יכול להיות:
1 עונש חמור יותר בעולם הבא
2 עונש חמור יותר בעולם הזה
3 דבר שיש להשתדל יותר למונעו
4 דבר שמקלקל יותר את הנפש


בשאלה הלכתית אין משמעות להנ"ל, השאלה היא אם יש לך אפשרות למנוע את פלוני א' מלבוא על נדה, או למנוע את פלוני ב' מלבוא על גויה, את מי למנוע?
ובזה התשובה ההלכתית היא שדאורייתא עדיף על דרבנן,
אז מה המכוון שזה יותר 'גרוע'?

מבחינתי אין מכוון.
כלומר 'חוק כלים שלובים' לויכוח בין הרב הדרומי לרב יותם.
על מה שהם התכוונו בויכוח שלהם, שאלתי את שאלתי.
ומה הם התכוונו, זה תשאל אותם.

[אוהב תוכחה]

אמש בשעה 11 בערב הטלפון שלי מצלצל. על הצג: 'במערכה פשש"מ'

- הלו?
- שלום, מדברים מקו במערוכה של חבורת פשש"מ. שמעת שיש גיוס חירום באוצר החכ...
- כן, אבל זה טעות, אני שייך לחבורת פשש"ת
- מה?
- פשש"ת, פשוטו של תלמוד
- אה... (שתיקה קצרה, ליחשושים ברקע) הרושישיבע אמר שבעת צרה כזאת כל בעלי הפשט מתאגדים להדוף את המתקפה
- ומה אתם רוצים ממני?
- שתעלה להתקפה שם בפורום
- לא יודע...לא מתחשק לי... מרגיש כאילו באתי למסיבה של קבוצה סגורה ואני לא קשור לשם
- רגע אני מעביר אותך למנהל
- הלו?
- כן
- שמעתי שאתה מפחד מהמסיבה באוצר החכמה, תדע אנחנו יש לנו נסיון בזה, זה לא פעם ראשונה שאנחנו יוצאים לגיוס ניקים, אף אחד לא עושה לך שום דבר
- אבל כולם שם עם מסכות, אני כמעט היחיד עם פנים גלויות, פדיחות
- אז תקנה מסיכה
- לא הסגנון שלי. ובכלל...
- מה?
- לא יודע... החבר'ה שם קשוחים כאלו, ציניים, אתה אומר מילה לא במקום הם מקרקסים אותך
-אתה יודע שזה לא מרוע. זה מפחד, מחשדנות
-ולכן?
- אולי אדרבה... תצליח לשנות את השיח, להרגיע קצת, לשכנע אותם שאנחנו לא קבוצה שמנסה לשנות את הציבור החרדי
- ולשנות את השיח לא נקרא לשנות את הציבור החרדי?
- חכה רגע (שוב ליחשושים ברקע, כנראה שגם למנהל יש בכיר מעליו)... אומרים לי פה שהרושישיבע אמר שזה רק 'צורה' ולא 'תוכן' ואת זה אין בעיה לשנו...
- את תוכן אין לי סיכוי לשנות
- שויטה, לא תוכן הניק, הכוונה שזה לא שינוי בתכנים רק בצורת השיח
- לא יודע...
- תקשיב, זה גיוס חירום, אם אתה לא מתגייס אתה יוצא מחבורת פשש"מ
- אל תאיים עלי, ובכלל כבר אמרתי לך שאני פשש"ת
- פשש"מ, פשש"ת, אתה לא מבין שכולנו בסכונע נוירעה? נראה לי אתה אפילו יותר בסכונע מאיתנו
- תראה, אני אנסה, יילך יילך, לא יילך אני תופס את הרגלים ובורח.
- תנסה להכנס בצורה יפה, אולי באיזה הומור
- אבל אין לי חוש הומור
- אז תקנה!
- ולחבר'ה שם גם כן נראה לי אין חוש הומור
- תקנה חבילה ותחלק שם. טוב, שיהיה בהצלוחע, כל טוב.

[מקדש מלך]

יפה מאוד!

[דמשק]

פשוטה של תוכחה..

[שעת הכושר]

חוש הומור? הדבר האחרון שחסר לידידנו, בעל ה'נוולא ומסעודה'...

[מקדש מלך]

שו הדא?

[מעט דבש]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.

חג הקציר על שם זמנו, שחל בעונת קציר החיטים
בגמרא (חגיגה יח.) מבואר שחג הקציר פירושו "חג הבא בזמן קצירה" וכמו חג האסיף שפירושו "חג הבא בזמן אסיפה".

יד רמ"ה (סנהדרין יא:) בשם רבינו יצחק בר אשר

דעיבור השנה אינו אלא בשביל שיבואו שלשה רגלים בזמן הקבוע להם ושלשה סימנין אלו קבע הכתוב לשלשה רגלים דכתיב שמור את חודש האביב ואומר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודש האביב ואומר וחג הקציר ביכורי מעשיך וגו' ואומר וחג האסיף תקופת השנה.

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות יג, ד

וטעם בחדש האביב - שיעשו אותו בימי אביב כאשר אמר על חג עצרת חג הקציר (שמות כג, טז). ואם זה הראשון נעשה בימי אביב השעורים, לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבוא חג סוכות באסיף.

רבינו בחיי שמות יג, ד

וידוע כי כל מועדי התורה תלויים בזמנים, חג הפסח בזמן האביב, חג שבועות בזמן הקציר, והוא קציר חטים שנאמר: (להלן כג, טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך", חג הסכות בזמן האסיף, לכך תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר: מקדש ישראל והזמנים, ולא המועדים, כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמן.

רבינו חיים פלטיאל שמות כג, יד

שלש רגלים. פי' רש"י לפי שהעניין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומם. והק' מהר"ח בשלמא לעיל גבי שבת ניחא דסד"א הואיל וכל השנה נקראת שבת לא תנהוג שבת בראשית אבל רגלים מאיזה טעם הוה ס"ד לעקור, ועוד כיון דכתיב גבי שבת דנוהג בשביעית אפי' מיניה נילף לרגלים. ותירץ דס"ד הואיל ואילו שלש תלוים בעבודת קרקע דגבי פסח דכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם, והכא ליתא קצירכם, ובעצרת וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה, מן התבואה והכא ליכא מנחה חדשה והכל הוא שוה לכל אדם, וסוכות חג האסיף והכא אין אוספין א"כ ס"ד יעקרו ממקומם קמל"ן. וזהו מה דנקט גבי פסח יציאת מצרים, וכתיב לא יראו פני ריקם, מה שאינו כן באילו שני רגלים דה"פ את חג המצות תשמור דאע"פ דאינו ראשית קצירכם דאינך רשאי לקצור מ"מ כי בו יצאת ממצרים ונעשה לך בו נס ואין ראוי ליראות פני ריקם על הטובה שעשיתי עמך, וחג הקציר ביכורי מעשיך אף על פי שאינו רק אשר תזרע בשדה, ועתה אי אתה זורע, וכן חג האסיף אף על פי דאינו רק באספך את מעשיך, ועתה בשנה הזאת אי אתה אוסף מ"מ כבר צויתי שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, והואיל וצריכין לעלות וליראות ובפסח אתה צריך לעלות וליראות א"כ באילו שנים נמי תעלה ותיראה.

אברבנאל שמות כג

ואחר כך זכר חג השבועות ועליו אמר וחג הקציר בכורי מעשיך כי בעבור שאותו חג הוא בימי קציר חטים ואז מביאים בכורים מתבואת הארץ כמו שאמרו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה לכן נקרא חג הקציר ובכורי מעשיך.

העמק דבר ויקרא כג, ו

חג המצות לה' שבעת ימים וגו'. זה השם הוא בשביל מצות ה' לאכול בו מצות, וכן להלן חג הסכות שבעת ימים לה', כך משמעו, משא"כ שם חג הקציר חג האסיף אינו אלא על שם שבא באותו עת.

חג הקציר - כדי לתת הודאה על הקציר
רמב"ן שמות כג, ד

ואולי בעבור שאמר (בפסוק יד) שלש רגלים תחוג לי בשנה, ופירש את חג המצות תשמור בחדש האביב (פסוק טו), שתשמור לעשות חג בתחלת האביב, חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך, והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה, והנה כלם על שם מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלהים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב.

רמב"ן בדרשה לראש השנה

ובחג השבועות אמר וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים, ואמר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, ועוד אמר שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו', הנה צוה שנביא עומר בכורי קציר שעורים ויתיר החדש במדינה, ונספור ממנו חמשים ונביא מנחה חדשה שתי הלחם בכורי קציר חטים ויתיר החדש במקדש, ונעשה חג לה' כי חקות קציר ישמר לנו, והקב"ה חפץ לכבדו מראשית כל בכורי כל כאשר מפורש בתורה.

רבינו יוסף בכור שור שמות כג, יד (הובא גם בחזקוני)

שלש רגלים תחוג לי בשנה: שלש זימני שמחה בשנה, ובשלשתם תעשה לי חג, כדי שתהא שמחתכם לשמים, בחג המצות: על שיצאתם ממצרים בו לחירות, וחג הקציר: בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו שמח, כדכתיב: "שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל". ותעשו שם חג, כדי שתהיה השמחה לשמים. וחג האסיף: כשאדם אסף תבואתו, וכונס קיצו ומוסק את זיתו, אז הוא שמח, ותעשו אז חג, כי אני רוצה להתערב בשמחתם. ולכך נאמר בחג הסוכות במקום אחר "והיית אך שמח", כלומר: מאחר שאספת את הכל אין לך מחשבה כי אם לשמוח.

רד"ק יואל א, טז

וכיון שנכרת האכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל כי היו מביאים קרבנות בחג הקציר ושמחים שם כי גדולה היתה שמחת הקציר כמו שאמר כשמחת הקציר:

רבינו בחיי דברים טז, טו

ויתכן עוד שבא לרמוז שראוי לו למעט בשמחת העוה"ז שלשון "אך" לשון מועט הוא. ומפני ששמח כבר בחג הפסח שהוא תחלת קציר העומר, וגדלה שמחתו בחג הקציר, וכענין שכתוב (ישעיה ט, ב) "שמחו לפניך כשמחת בקציר", ועתה בחג האסיף כי יאסוף תבואתו ופירותיו, צמרו ופשתו שמנו ושקויו, ותבא לו מנוחה והשקט אחר היגיעה והטורח והעמל הנה שמחתו כפולה, ועל כן יזכיר הכתוב הזה בחג הסכות: והיית אך שמח, כדי למעט השמחה, שהרי כל אכין ורקין מעוטין, ולמדך הכתוב שיתנהג האדם בשמחת העולם הזה בדרך בינוני.

אברבנאל ויקרא פרק כג

והנה לא נתנה תורה טעם לחג הזה שיהיה זכר ליום מתן תורה לפי שלא הוקבע החג לזכרון מתן תורתנו, כי התורה האלהית אשר היתה בידינו והנבואה אשר היא בידינו עדי' על עצמה ואין צורך לקדש יום לזכור אותה. אבל היה טעם חג השבועות להיותו התחלת קציר חטים, כי כמו שהיה חג הסוכות לתכלית אסיפת התבואות כך היה חג השבועות בתחלת אסיפתם כי רצה יתברך שבהתחלת האסף התבואות שהם מזון האדם שהראשונה מהן היא החטה שבחג השבועות היו מתחילים לקצור יעשו חג להודות לנותן לחם לכל בשר ובתכלית התבואות יעשו חג אחר, ואין ספק שביום חג השבועות ניתנה התורה אבל לא נצטווה החג על זכירתה וכן תמצא ביום התרועה שנאמר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון עכ"ז לא נאמר. שע"כ צוה יתברך לעשות יום תרועה זכרון לבריאת עולם אלא להיותו יום הדין. כן הוא בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו אבל לא נצטוה החג לזכרון זה כי אם להיותו תחלת קציר החטים, וכן נאמר בסדר משפטים וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה ובסדר כי תשא אמר חג השבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה. ובסדר פנחס נאמר וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם. ובסדר ראה אנכי נאמר שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות. הנך רואה שלא נקרא זה החג אלא על שם השבועות ולא נצטווה כי אם מפני הבכורים לא לזכרון מתן תורה ולזה נאמר בחג השבועות בעצם היום הזה כי מפני עצומו של אותו יום להיותו בכורי קציר חטים נצטווה לא מפני מה שהיה ממתן תורה ומפני זה זכר בחג השבועות אשר יקריבו את שתי הלחם.

ספורנו שמות לד, יח

את חג המצות תשמור. אחר שאסר אלהי מסכה אשר בם חשבו עושיהם להשיג חיי שעה, הזכיר מצות אשר מהן ימשכו מיני הצלחות מדומות כאביב כקציר וכאסיף וכעסקי הקנינים, וסדר אותן בזאת הפרשה על הסדר שבו נתנו לישראל. הראשונה מהן היא חג המצות למועד חדש האביב אשר בה יבורך האביב. שנית, ענין הבכורות אשר בם יבורך המקנה, והיא המצוה שהיתה אחר חג המצות תיכף בצאתם ממצרים. שלישית, היא מצות השבת שנתנה במרה, ובו יבורכו ימי המעשה, כאמרו ששת ימים תעשה מעשיך (לעיל כג, יב) ועמה דבר על השנה השביעית המברכת השנים כאמרו שש שנים תזרע (לעיל כג, י). רביעית, היא חג הקציר אשר בו שבועות חקות קציר ישמור לנו. חמישית, חג האסיף שבו יבורך האסיף כאמרו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך (דברים טז, יז).

ספורנו ויקרא כג, ח

ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחלת האביב עד הקציר כאמרו שבועות חקות קציר ישמר לנו (ירמיה ה, כד) היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפלה על העתיד והיתה הספירה זכרון לתפלת יום יום והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף:

עקידה שער מו

אמר שלש פעמים בשנה וגו' כלומר לי נאה לעבוד תחת רוב הטובות שקבלתם ושאתם מקבלים ממני אם מיוחדות ואם משותפות. ועל המין מהמיוחדות אמר את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים לכן לא יראו פני ריקם. ועל המין מהמשותפות אמר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע וחג האסיף באספך את מעשיך מן השדה. כי על שלש אלה ראוי שיראה כל זכורך אל פני האדון ה' בשלמי תודות וחגיגות כי כן דרכן של בני אדם בזמנים ההם אשר בם יגיעום הטובות המשותפות כמו שכתב החכם פ"ט מאמר ח' מספר המדות אמר והעושים הזבחים באלו הקבוצים הם נותנים כבוד לאלהיהם ודורשים לעצמם מנוחה ועונג כי הזבחים הקדומים וההקהלות יראה שהיו נעשים אחר אסיפת התבואות לתת המעשרות ועוד כי בימים האלה יהיו בטלים עד כאן. הנה הם נותנין כבוד למי שמתדמין שיועיל להם בהטבתם כ"ש אתם שתתחייבו להודות ולהלל לאשר עשה את כל הגדולות והנוראות עמכם ועם כל העולם בכלל.

חג הקציר על שם שתי הלחם הבאים מהקצירה החדשה
רשב"ם שמות כג, טז

וחג הקציר - [הוא חג השבועות שמקריבין בו] קרבנות הכתובים בפרשת שור או כשב ושתי הלחם שהם מנחה חדשה:

משמע שנקרא 'קציר' על שם שתי הלחם הבאים מהקציר החדש.

ובספרי (ראה קלז)

ועשית חג שבועות לה' אלהיך - מכלל שנאמר (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יום טוב תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלהיך, בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.

ובלקח טוב שם:

ועשית חג שבועות לה' אלהיך. מה ת"ל לפי שנאמר (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך. שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יום טוב לכך נאמר ועשית חג שבועות. כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר ואפילו הכי ועשית חג שבועות.

לבוש יו"ד רצג, ג

השני הוא חג הקציר וגו' דהיינו חג השבועות, והכי פירושו דקרא, והשני הוא החג אשר תקצור בו הביכורים והם שתי הלחם תקצרם ממעשיך אשר זרעת בשדה.

[מתהלך]

בעניין היחס בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה:
רש"ר הירש כותב (וכמדו' שהאריך בזה רבי יהושע ענבל בספרו) שאין נכון לומר שבמתן תורה קיבלנו תורה שבכתב, ויחד אתה כתוספת וכהשלמה קיבלנו גם תורה שבע"פ. אלא האמת כמעט להפך: קיבלנו "תורה ומצוות" והדרך העיקרית שקיבלנו אותם הייתה בע"פ ע"י משה שלימד את העם מפי הגבורה, ובצמוד לזה קיבלנו תורה שבכתב שהיא תמצית ענייני התורה והמצוות בדרך פרד"ס.
והדברים מאירים.

(אין הכוונה לצדד בעקבות זה בוויכוח לעיל, שבין כך ובין כך אפשר לומר לכאן ולכאן).

[קרית מלך]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).

אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.

לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...

לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.

אני אכן מתגורר בארץ ישראל, אך מה עניינו להכא?
קרא נא את דברי הרב הדרומי, וראה שהוא מדבר על "הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני".
ואילו אני חושב שכל יהודי צריך להרגיש הבדל כזה, ורובם אכן מרגישים. כמובן שאין לכך קשר למחוייבות לקיום ההלכה, דאורייתא, דרבנן ומנהגי הלכה.

(בנוגע ליוט"ש זה אף פשוט יותר, כי ברי לי שההרגשה של חג כפול תמיד תהיה משונה וחסרה, ואכמ"ל)

הוי אומר, מקובל על הרב 'יותם' שתוקף התורה שבכתב ותורה שבעל פה חד הם. אם כך שלום לו עם הרב הבא מן הדרום...

(אגב, לענין יו"ט שני של גלויות תתפלא לשמוע שבני חו"ל אינם מסוגלים להבין איך ניתן להרגיש יו"ט רק ביום אחד, לדידם בני א"י חוגגים רק חצאי יו"ט... הוי אומר הכל תלוי בהרגל, ואכמ"ל).

[אוהב תוכחה]

שימו לב לסוף הקטע המצוטט המודגש בשחור:

דברי אהוביון נכוחים ונכונים, ואשרי חלקו שזכה לעמוד בפרץ.

...

סופו של דבר, בית מדרש חדש זה של 'פשוטו של מקרא', בינתיים אינו הולך בדרך אבותינו, אלא מפלסת לה דרך משל עצמה, דרך שאם לא נחסום את דרכה, ביכולתו להמיט אסון על היהדות החרדית.

viewtopic.php?f=7&t=42637#p495182

מה מצאת שם?

ידידי הרב תוכן, זכורה לי לטוב השיחה ששוחחנו בליל שבת לפני כמה חדשים.
בשיחה ההיא ניסיתי להסביר לך מה מרגישים אנשים פשוטים כמוני וכמו עוד אחרים שהזדעזעו מדבריך הנ"ל.
נראה לי שזה קשור מאד לויכוח שלך פה עם עזר על גיבור ועוד עוד אנשים.

א. מטבעם של אנשים שהם צמאים להכרה וללגיטימציה מהחברה.
ב. איש פשוט כזה, כאשר מישהו צועק עליו שהוא לא לגיטימי, ושיצא מהבית מדרש מיד, הוא מרגיש כמו שנועצים לו סכין בלב.
ג. זהות הצועק לא משנה, כי אדם מחפש הכרה וקשר עם הסביבה, לא עם בעלי סמכות בדווקא.
ד. מבחינת אותו אדם פשוט, כשמישהו אומר לו שהדעות שלו הם לא לגיטימיות, זה כמו לומר לו שהוא לא לגיטימי.
ה. בנוסף לכל, כאשר יוצאים במלחמה נגד דעות של מישהו, זה מהר מאד עובר לפסים אישיים גם בתפיסה המצומצמת שלך למושג 'אישי'. כלומר, אי אפשר לאחל למישהו 'כל טוב בעולם' בזמן שגורמים לו שלא תהיה לו או לאשתו פרנסה, לא שידוכים לילדים, ולא קבלה למוסדות חינוך. תשאל למה זה כך? התשובה נמצאת באות ד'. אצל אנשים פשוטים, האדם מזוהה עם דעותיו.
אתה יכול לטעון שכל זה נובע מהיותנו אנשים טפשים, שטחיים, תינוקיים. אבל עדיין זה יעזור לך להבין את הזעזוע.

[דרומי]

ו

[אבק פורח]

אמש בשעה 11 בערב הטלפון שלי מצלצל. על הצג: 'במערכה פשש"מ'
וכו'

נהדר!
יש למנהלים אפשרות לנעוץ הודעה מסוימת בלי כל האשכול המייגע?

[שמואל שלומוביץ]

סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.

חג הקציר על שם זמנו, שחל בעונת קציר החיטים
בגמרא (חגיגה יח.) מבואר שחג הקציר פירושו "חג הבא בזמן קצירה" וכמו חג האסיף שפירושו "חג הבא בזמן אסיפה"...

אם אני זוכר נכון אין הכוונה בגמרא שהחג אינו על הקציר אלא לאפוקי שאינו חג שבו קוצרים אלא שהוא בא בזמן קצירה. אף שאין קוצרים ואוספים ביו"ט.
לא עינתי כעת בכל המקורות שאספת בכשרון רב (וניתן להוסיף עוד מקורות דרך ההשואה לחג האסיף ודברי רבותינו על השמחה באסיף שהיבול בבית), אבל מענין אם מצאת דעה שאומרת מפורשות שאין המועד קשור לקציר, וכל ענינו חג [על ענין אחר] שבא בזמן קציר.
והאם גם בשאר הפסוקים כמו בפרשת אמור וכדו' ניתן להאמר שהחג אינו קשור לקציר ותנובת יבולו הבא לפני ה' בחג בשתי הלחם.
יישר כח על המאמץ לבירור הסוגיא.

[יותם]

בכל הלצה יש תוכן רציני.

...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז

מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).

אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.

לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...

לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.

אני אכן מתגורר בארץ ישראל, אך מה עניינו להכא?
קרא נא את דברי הרב הדרומי, וראה שהוא מדבר על "הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני".
ואילו אני חושב שכל יהודי צריך להרגיש הבדל כזה, ורובם אכן מרגישים. כמובן שאין לכך קשר למחוייבות לקיום ההלכה, דאורייתא, דרבנן ומנהגי הלכה.

(בנוגע ליוט"ש זה אף פשוט יותר, כי ברי לי שההרגשה של חג כפול תמיד תהיה משונה וחסרה, ואכמ"ל)

הוי אומר, מקובל על הרב 'יותם' שתוקף התורה שבכתב ותורה שבעל פה חד הם. אם כך שלום לו עם הרב הבא מן הדרום...

(אגב, לענין יו"ט שני של גלויות תתפלא לשמוע שבני חו"ל אינם מסוגלים להבין איך ניתן להרגיש יו"ט רק ביום אחד, לדידם בני א"י חוגגים רק חצאי יו"ט... הוי אומר הכל תלוי בהרגל, ואכמ"ל).

קשה לי להאמין שנזקקת להבהרה כזו. ואם נזקקת, צא וראה כמה קשה כוחו של פאשקוויל.

(אם אינני טועה שמעתי גם מבני חו"ל יחס דומה לזה שכתבתי אני, ומסתמא שיש בזה הבדלים בין גברא לגברא. מכל מקום ודאי הסברא נמצאת עם מי שחווה קושי בחג כפול ודי לו בחג אחד, שהרי זו התבנית שקבעה התורה, והכפל בא מן הצורך ואילוץ הגלות.)