'וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה'. וידועה קושיית הרב שך זצ"ל, שתמה להיכן נעלמו הצרות בסוף הפסוק.
ושמעתי מכבוד אחי, שהקושיה אינה קושיה כלל, שהרי צרות אינן אלא שם תואר לרעות, ואם כן כשם שאין להקשות לאן נעלמו ה'רבות', שהרי על כך נאמר 'הרעות האלה', הוא הדין לגבי הצרות.