הפשטן כתב:אני לא מצליח להבין, איזה הבדל עקרוני אתה מוצא (לענין חידתך), בין מילה לבין עירובי תחומין. לענ"ד, מה שתגיד שם תגיד כאן, ומה שתגיד כאן תגיד שם. אפרט:חיים סגל כתב:כשאתה מצווה לגוי [למול] אתה מצווהו לעשות באופן שאין המצוה מתקיימת, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה.
גם מי שיחלוק על האמרי בינה ויאסור להגיד לגוי ללכת 4000 אמה, יטען בדיוק כמוך: "כשאתה מצווה לגוי ללכת 4000 אמה, אתה מצווהו ללכת בלי שהוא עשה קודם לכן עירובי תחומין, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה".
אז מה תענה לו? בטח תענה לו, שעצם העובדה שהאמרי בינה מתיר מוכיחה שדווקא יש צד לטעון (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי ללכת 4000 אמה) - שבאמירה לגוי ללכת 4000 אמה - לא יהא איסור אמירה לעכו"ם בשבת למרות שהעכו"ם (בשונה מהיהודי) לא עשה קודם לכן עירובי תחומין! השתא דאתית להכי, א"כ דילמא ה"נ בנדו"ד, דילמא יש צד לטעון (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי למול) - שבאמירה לגוי למול - לא יהא איסור אמירה לעכו"ם בשבת למרות שהעכו"ם (בשונה מהיהודי) לא מוציא בזה ידי חובת מילה! שים לב להקבלה שבין "למרות" לבין "למרות"...
ובכלל, גם אליבא דשיטתך, שבמילה אין "שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה", אינני מבין איזה פגם אתה מוצא בפיתרון כזה לחידתך, שהוא (אליבא דשיטתך הנ"ל) יפתור את חידתך - לכו"ע - ולא רק אליבא דהצד לאסור שבו מצדד רעק"א. אדרבא, דווקא הפתרון של עירובי תחומין - אינו פותר באופן חלק את חידתך - שהלא למשל האמרי בינה יפסול על הסף את הפתרון של עירובי תחומין, מה שאין כן הפתרון שאני הצעתי ממילה לא יפסל ע"י אף אחד - אפילו לא ע"י האמרי בינה - לפחות אליבא דשיטתך הנ"ל שבמילה אין "שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה".חיים סגל כתב:ובמילים פשוטות יותר: גם לך מותר רק לעשות ברית מילה ולא חבלה בעלמא, ואתה אומר לגוי לעשות חבלה בעלמא.
והוא הדין בדוגמה של עירובי תחומין: גם לך מותר ללכת 4000 אמה - רק אם קודם לכן עשית עירובי תחומין - ולא אם לא עשית, ואתה אומר לגוי ללכת 4000 אמה - מבלי שהוא עשה קודם לכן עירובי תחומין.חיים סגל כתב:לענ"ד שני הדברים כרוכים יחד, אם מותר לומר לגוי למול זאת אומרת שיוצאים ידי המצוה, כי אם לא יוצאים הרי זה חילול שבת, ועל חילול שבת יש איסור של אמירה לעכו"ם.
נכון, אבל גם אתה מודה שכל זה בתנאי שאנחנו מתחשבים באיסור של אמירה לגוי בשבת, והרי בדיוק לזה כיוונתי בהודעתי הקודמת (אע"פ שלא פירשתי אז את דבריי באופן ברור ולכן אשתדל לעשות זאת כעת): שהסיבה לאסור את האמירה לגוי למול - היא בגלל אמירה לגוי בשבת - ממש כמו בדוגמה שנתת מעירובי תחומין (אליבא דהצד לאסור שבו מצדד רעק"א), ולכן לענ"ד - הדוגמה שנתתי - כן פותרת את החידה.
אם טרם ירדת לסוף כוונתי בהודעתי הקודמת, אז ארחיב יותר: למעשה, מהודעתי הקודמת נחסרו בטעות כמה מילים. התכוונתי להגיד, ואצטט כעת את עצמי - אבל הפעם עם חיסורי מחסרא בתוך סוגריים מרובעים:
"לדעתי, מדבריך אפשר להבין שכביכול, [מי שסובר כי - באמירה לגוי למול - אין איסור אמירה לגוי בשבת, יסבור כי] - אילו הי' מותר בשבת לומר לגוי למול - אז גם הי' ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה, ולכן אתה שואל בפליאה (שאינה במקום): וכי יתיר למול ע"י גוי?!"
מאידך, אם בהודעתך הלפני אחרונה לא התכוונת לקשור בין המושג "להתיר" לבין המושג "לצאת ידי חובה", אז אני שוב לא מצליח להבין את פשר פליאתך בהודעתך הלפני אחרונה: "וכי יתיר למול ע"י גוי?!". למה שהמ"ד הזה לא יתיר? הרי אולי הוא סובר (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי למול) - שבאמירה לגוי למול - אין איסור אמירה לגוי בשבת למרות שהגוי (בשונה מהיהודי) לא מוציא בזה ידי חובת מילה, כשם שאולי המ"ד הנ"ל סובר (ע"י ק"ו מההיתר ליהודי ללכת 4000 אמה) כהאמרי בינה - שבאמירה לגוי ללכת 4000 אמה - אין איסור אמירה לגוי בשבת למרות שהגוי (בשונה מהיהודי) לא עשה קודם לכן עירובי תחומין...
ישר כח על האריכות הנפלאה.
והאמת שזה סתם ויכוח עקר - כי אין ביננו ויכוח עקרוני, אלא האם תשובתך בכלל החידה או לא, ומה זה משנה?
ולגופם של דברים, כל האיסור של אמירה לעכו"ם הוא מה שאסור לך לעשות אסור לך גם לצוות לנכרי לעשות, אך כשאתה מצווה לגוי לעשות משהו שלך מותר ורק ליהודי אחר אסור, למה שיהיה אסור לך לומר לו זאת?
ולכן פשוט שלומר לגוי למול - אסור, כי אתה אומר לו לעשות משהו שלך אסור לעשות כעת במצבך הנוכחי - לחבול שלא למצות מילה.
משא"כ לצאת מהתחום, הרי הגוי אין לו שום דין שביתה, והוא כחפצי הפקר, ופשוט שמי שעשה ע"ת מותר לו לתפוס גוי על כתפו ולהוציא אותו מחוץ לתחום [כמובן בלי להתייחס לאיסור רשויות אלא לאיסור תחומין, או יותר פשוט - לתפוס גוי ולהניחו על רכבת הנוסעת אל מחוץ לתחום] אף שלתפוס יהודי [או כליו - שקונים שביתה במקום בעליהם] ולהוציא אותו מחוץ לתחומו היא עבירה על איסור עירובי תחומין.
ולכן חידוש הוא שאף שלי עצמי מותר לצאת למקום זה - גם אילו הייתי במצבו של הגוי שאין לו ע"ת, כי הרי הגוי אין לו שביתה ולו יצוייר שאהיה בכזה מצב שלא תהא לי שביתה במקום מסויים יהיה מותר לי לצאת, ואף לתפוס את הגוי ולהוציא אותו על שכמי מותר לי, ומאידך לבקש לו שיצא מעצמו עבורי אסור לי.
אמנם אתה צודק שאפשר להבין לא כך, אלא כיון שאילו הייתי במצבו של הגוי [- ללא ע"ת] אך בגדר של יהודי [- שקונה שביתה] היה אסור לי לצאת, וממילא אסור לי גם לבקש לגוי.
אך זה חידוש, כי לעשות את השילוב בין מצבו של הגוי לבין גדרו של יהודי במצב כזה הוא מחודש!