קיבלתי מחאה באישי על זלזול בכבוד התורה שלא כתבתי הרב וכו'.
ביקשתי להעביר את הנושא לציבורי, מכיון וחשובים הדברים.
מכיון והדבר לא נעשה, אני מעביר את הדברים עם מחיקת שם השולח.
זו תוכן המחאה:
אני מוחה נמרצות על הלזול בזקן ויושב בישיבה הגאון ר' אליקים שלזינגר, שאתה לא מפרגן לו אפילו את 'הרב'.
אפשר לכתוב בדרך כבוד שהסיפורים לא מדוייקים, מפני שמספר בזקנותו את מה שאירע לפני שנים רבות, וגם שהוא בעצמו אינו חתום על הסיפורים. ואת מה שש"ש טעלער מספר בשמו ודאי שלא אמרינן אפילו 'למיחש מיבעי'.
נא להזדרז לשנות את הדברים בקובץ המצורף לכבוד התורה.
על כך עניתי:
תגיב ברבים, ואגיב ברבים.
(כעת אוסיף, כי זה שטויות להגיד שמספר בזקנותו וכו', כי לסיפור יש אג'נדה והפרטים ישונו לפי צורך האג'נדה. אינני יודע אם אני עוד אזכה לראות את השינוי הבא בסיפור, אבל ברור לי שהוא יבוא, וטוב שיש אוצר החכמה, שאחד החוקרים יגלה זאת בעתיד). על כך החזיר לי:
לעשות רצונך חפצתי.
נא להודיעני, האם אתה מתכוין להמשיך לזלזל בו ('בו' דייקא, ולא רק בסיפוריו)? כי אז אינני רוצה להיות הגורם לכך.
על דבריך בענין איראן לא מחיתי כיון שאין בזה משום כבוד התורה, אבל לידיעתך הדברים כ"כ תלושים מהמציאות עד כדי שמחשידים אותך בבורות.
עניתי:
אני מתכונן להכחיש שזלזלתי בו.
אני מתכונן להסביר שכתיבת שם המשפחה בלבד, היא מנהגו של וינמן ולאף אחד זה לא מפריע.
גם לא לך.
אני מתכונן להדגיש שכתבתי בפירוש בתוך הדברים, שאם הסיפורים היו ההיפך סאטמאר היו מבזים אותו בלי חשבון.
אני כן מתכונן לומר, שעם כל גדולתו הענקית בתורה, בכל הקשור לסיפור עובדות על עניני אגודת ישראל הוא אינו מקור.
כעת אוסיף, כי אני מדגיש זאת מהסיבה הקשורה למחקרי: וינמן (וגם טעלער) מביא אותו כאסמכתא שבעל פה (למרות שהבטיח בתחילת הספר להביא רק דברים שבכתב) על דעתו של החזון איש בקשר לבחירות ויש להתייחס לעדותו בהתאם.
הנה קיבלת את כל התגובה.
לא הבנתי מה כתבת לי בענין איראן.
כך השיב לי:
את ספרו של וינמן לא ראיתי מעודי, ואילו היה בא לפני וספרו בידו וכתוב שם 'קוטלר סיפר' 'קרליץ ענה לו' וכו', בהחלט הייתי מוכיחו על פניו.
לשים את ש"ש טעלער והולכי איראן בסל אחד הוא כ"כ הזוי עד שחוששני שאינך מבדיל בין הפלגים והחוגים השונים שבין מתנגדי האגודה.
תגובתי על כך, כפי שאמרתי קודם.
1. ספרו של וינמן מלא בגרודזינסקי אמר לוסרמן וקרליץ אמר לסדיגורא, זוהי כתיבה ה'מותרת' באקדמיה, לצערי, אך כאשר אני מעיז להגיב על כך ובשטף הדברים כתבתי 'שלזינגר' אני נתקל במחאה.
2. בענין העירוב בין טעלער ואיראן בסל אחד, אין בזה שום ספק שאכן כולם בסל אחד!!!
מי שמערב בין אגודה לציונות, עושה עוולה גדולה יותר, וכשם שהם מסבירים כיצד השתלשלות החילוניים והמשכילים שהתחילה בבני אפרים הגיעה עד לאגודת ישראל, אנחנו נסביר (יחד עם ארגון נטרונא היהודי) כיצד השתלשלות הקנאות הובילה את כלל ישראל למינות ואפיקורסות, ללא תרצח באיראן ו'ללא' אחר שאין כאן מקומו.