מידי דלא רמיזא באוצר?

[איש_ספר]

תוכ"ד כתיבה, אמרתי למי אני טורח, ולמי יש כח לקרוא אריכויות, עד שקמתי חרסון, ואם יש מבקש אחד, לא אמנע עוד...

ואולי נמצא מקור חדש לרמב"ם מה שתפס עיקר כר"א:

א. בירושלמי ביצה פ"ד ה"ג אמרו אית תני מוללין בשמים ואין תני אין מוללין, והסיקו הא ברכין הא בקשין.
ב. מהו מלילה ומה טעם איסורה, לא נתפרש. אכן מצאנו לשנים מרבותינו הראשונים, (שלא הושפעו זמ"ז), ה"ה ראבי"ה סי' תשפ"ז ומכתם ביצה שם, שהביאו ד' הירו' וכתבו שניהם, שמסקנת הירו' שאסור לקטום עצים ע"מ להריח בהם, והעירו שזה דלא כמסקנת הבבלי ביצה שם שמותר לקטום עצים ע"מ להריח.
ג. הרי לנו מפורש יוצא משני שרים אלו, שבירושלמי אמרו שאסור לקטום עצים ע"מ להריח בהם.

ד. וכיון שכך, הלא בבבלי ביצה שם אמרו, שטעם הסוברים שאסור לקטום עצים ע"מ להריח הוא משום שסוברים כר"א, שקטימה ביד לשם כלי, היא בחטאת ולפיכך יש לגזור שלא לקטום ע"מ להריח. ולא מצאנו טעם אחר לאסור קטימה ע"מ להריח זולת זה.

ה. ומאחר שכן, אחר ששמענו שמסקנת הירו' שאסור לקטום, אין לנו טעם לזוז מהמבואר בבלי, שהאומרים כך הם מסייעתו של ר"א הסובר שקטימה ביד היא בחטאת.

ו. למדנו שסתמא דירו' הוא כר"א! וכידוע דרכו של הרמב"ם להמשך אחרי הירו', במקום שאין פשיטות בבבלי.


ומעניין אם קדמוני בזה.

יש כאן חוליה נוספת הטעונה הבהרה, אם יהיה מי שירגיש בחסרונה, אוסיפנה. לע"ע די בזה...

[חרסון]

בעניי לא תפסתי. הלא הרמב"ם התיר קטימה להריח ואיך נאמר שנקט כהסתמא דירושלמי

[איש_ספר]

בעניי לא תפסתי. הלא הרמב"ם התיר קטימה להריח ואיך נאמר שנקט כהסתמא דירושלמי

יש כאן חוליה נוספת הטעונה הבהרה, אם יהיה מי שירגיש בחסרונה, אוסיפנה. לע"ע די בזה...

פלא פלאות, דברי הרמב"ם אלו לא הבאתי בתוך דברי, ואעפ"כ העלם הרב מחרסון, גליה לדרעיה ונפל נהורא!
אכן זהו החוליה הגנוזה (גניזת חרסון...) שנרמזה מעלה.
-------
ובכן, כבר עמדו אחרונים על קושי זה בדברי הרמב"ם, והוא שאם כבר הכריע (בה"ז) מאיזה טעם שיהיה כר"א, איך פסק (בה"ח) שמותר לקטום עצים ע"מ להריח, והרי בגמ' אמרו שהסוברים שאסור להריח הם כר"א. ונמנו וגמרו (עי' צל"ח ראשון לציון, מרומי שדה ועוד רבים) שהרמב"ם רוח אחרת עמו. וסבירא ליה שמה שאמרו בגמ' אינו מוסכם לדברי הכל, אם משום קושיא אלימתא מחבית (ואוקמיתא דמוסתקי היא דיחויא בעלמא) ואם ממע"ר דר' יהודה ועוד ועוד. עכ"פ בזה נראים דבריהם.

ולסיכום, נחדד הדברים: שמענו שאפשר לסבור כר"א ועדין לא לגזור גזירת ריח אטו כלי. אבל זו לא שמענו שאפשר לגזור ריח אטו כלי ולא לסבור כר"א!
הוי אומר, הרמב"ם הסיק מד' הירו', שתפסו סתמא כר"א (מגזרו ריח אטו כלי) והסיק שלא גזרו ריח (מטעמים שביארו אחרונים הנ"ל).

מקובלני מצדיקי אמת שמי שיקרא כל הדברים האמורים כאן ימצא נחת וקורת רוח בעוה"ז.

[ברקים רב]

מקובלני מצדיקי אמת שמי שיקרא כל הדברים האמורים כאן ימצא נחת וקורת רוח בעוה"ז.

ומורי ז"ל אמר שאפילו לא יבין שום תיבה יעשה כן ויועיל, ואני עשיתי כן והועיל.

[חרסון]

מקובלני מצדיקי אמת שמי שיקרא כל הדברים האמורים כאן ימצא נחת וקורת רוח בעוה"ז.

מה נצרך לצדיקים כאשר נראה כן בחוש...

[איש_ספר]

בין הפוסקים והלומדים ידועה דעתו של רבינו יואל ששמות בגט אינם מעכבים כלל, (ולא ראו דבריו במקורו בס' ראבי"ה שכתב שלענין מעשה אינו אומר כלום) וכן דעת תוספות רי"ד כיו"ב. ופלא שלא מצאנו לאיש המציין שכך דעתו של ר"ת בספר הישר חלק השו"ת (הנדפס כבר בתק"ע!) סימן כו שאגב דיון בכתיבת שם משומד בגט כותב:

ועוד תנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ועד כאן לא פליגי ר' יהודה אלא בידים שאין מוכיחות אבל אי איכא ידים מוכיחות ואיכא עדים וזמן כשר בדיעבד לפי הענין

הרי לנו שאף לדעת רבינו תם אין השמות מעכבין כלל !

כאמור בחיפוש באוצר לא מצאתי מי שיעמוד על שיטתו זו והוא פלאי.

[הוה אמינא]

במגן אברהם סימן קכח ס"ק כה מובא לגבי אופן הפניה לימין שהאריך בזה בספר ימין ה' רוממה,
וחיפשתי באוצר את הספר ימין ה' רוממה ולא מצאתיו, שמא הוא טמון בתוך ספר אחר? מי מחברו ואיה ניתן ללמוד ממנו?

[איש_ספר]

במגן אברהם סימן קכח ס"ק כה מובא לגבי אופן הפניה לימין שהאריך בזה בספר ימין ה' רוממה,
וחיפשתי באוצר את הספר ימין ה' רוממה ולא מצאתיו, שמא הוא טמון בתוך ספר אחר? מי מחברו ואיה ניתן ללמוד ממנו?

יש באוצר בכמה מהדורות. המאסף לכל המחנות הוא הרב בכרך בספרו באר אברהם שבאוצר שם אסף את כל החיבורים בפולמוס זה והקדים להם מבואות והקדמות נחוצות, וכן עיטר את הדברים בהערות מועילות.

[הוה אמינא]

המחבר הוא הר' יהושע בכרך מפתח תקוה? הוא ההדיר את כל הספר ימין ה' רוממה בתוך ספרו? אחפשנו שם. ויש"כ.
איני יודע משום מה על הכותרת לפי הכתיב "ימין ה' רוממה" לא היו לי תוצאות.

[איש_ספר]

המחבר הוא הר' יהושע בכרך מפתח תקוה? הוא ההדיר את כל הספר ימין ה' רוממה בתוך ספרו? אחפשנו שם. ויש"כ.
איני יודע משום מה על הכותרת לפי הכתיב "ימין ה' רוממה" לא היו לי תוצאות.

ר' אברהם בכרך. אכן ההדיר הכל.
תכתוב בשמות הספרים: ימין רוממה.
ספרו של בכרך לא עולה שם ואני מתקן זאת כעת.

[איש_ספר]

בין הפוסקים והלומדים ידועה דעתו של רבינו יואל ששמות בגט אינם מעכבים כלל, (ולא ראו דבריו במקורו בס' ראבי"ה שכתב שלענין מעשה אינו אומר כלום) וכן דעת תוספות רי"ד כיו"ב. ופלא שלא מצאנו לאיש המציין שכך דעתו של ר"ת בספר הישר חלק השו"ת (הנדפס כבר בתק"ע!) סימן כו שאגב דיון בכתיבת שם משומד בגט כותב:

ועוד תנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ועד כאן לא פליגי ר' יהודה אלא בידים שאין מוכיחות אבל אי איכא ידים מוכיחות ואיכא עדים וזמן כשר בדיעבד לפי הענין

הרי לנו שאף לדעת רבינו תם אין השמות מעכבין כלל !

כאמור בחיפוש באוצר לא מצאתי מי שיעמוד על שיטתו זו והוא פלאי.

[פלתי]

בין הפוסקים והלומדים ידועה דעתו של רבינו יואל ששמות בגט אינם מעכבים כלל, (ולא ראו דבריו במקורו בס' ראבי"ה שכתב שלענין מעשה אינו אומר כלום) וכן דעת תוספות רי"ד כיו"ב. ופלא שלא מצאנו לאיש המציין שכך דעתו של ר"ת בספר הישר חלק השו"ת (הנדפס כבר בתק"ע!) סימן כו שאגב דיון בכתיבת שם משומד בגט כותב:

ועוד תנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ועד כאן לא פליגי ר' יהודה אלא בידים שאין מוכיחות אבל אי איכא ידים מוכיחות ואיכא עדים וזמן כשר בדיעבד לפי הענין

הרי לנו שאף לדעת רבינו תם אין השמות מעכבין כלל !
כאמור בחיפוש באוצר לא מצאתי מי שיעמוד על שיטתו זו והוא פלאי.

עיינתי בתשובת ר"ת הנ"ל. לדעתי הגם שאפשר אולי לפרש כדבריך דדברי רבינו תם הללו קאי אעיקר כתיבת השמות בגט, מ"מ זה דחוק מאד, שהרי רבינו תם מעולם לא נשאל על ענין זה. בכל התשובה לא נזכר ענין של גט ללא שם. רק נזכר שם שכתבו את שם היהדות ולא את שם הגיות, ועל זה כתב שאינו מעכב מכמה וכמה טעמים, והוסיף שכל התקנות בגיטין כגון שלא לכתוב ודין, וכגון שצריך לכתוב את כל השמות וכל חניכא וכו', ועוד מיני תקנות אינן אלא לרווחא בעלמא ולא לעיכובא, וכדתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם וכו'.
כן נ"ל, ושתיקתו של אוצר החכמה מסייעני.

[איש_ספר]

ראשית יש"כ גדול על שימת עינו, וכל שימת עין של הרב פלתי לטובה. שנית, אמנם ר"ת לא נשאל על זה, אבל ברצונו לבסס דבריו שלא לכתוב שם גיות בגט, נחית לשורש הדין ופסיק ותני שכל ענין שמות אינו מעכב כלל וא"כ מה החרדה הזו שאתם מחרידים אותנו לכתוב שם מלא דמלא. הקריאה שלך מענינת אבל לענ"ד אינה מתקבלת. והמעיין יבחר

[פלתי]

ראשית יש"כ גדול על שימת עינו, וכל שימת עין של הרב פלתי לטובה. שנית, אמנם ר"ת לא נשאל על זה, אבל ברצונו לבסס דבריו שלא לכתוב שם גיות בגט, נחית לשורש הדין ופסיק ותני שכל ענין שמות אינו מעכב כלל וא"כ מה החרדה הזו שאתם מחרידים אותנו לכתוב שם מלא דמלא. הקריאה שלך מענינת אבל לענ"ד אינה מתקבלת. והמעיין יבחר

לו היה משמעו כדבריך, בודאי לא היו נעלמים הדברים מכל הפוסקים שמר"ת ועד ימינו אנו מלהזכירם.

[איש_ספר]

הפוסקים אפילו היו יודעים שיטת ר"ת זו לא היו מצרפים אותה בערווה החמורה. הפלא על ספרי הלומדים והמאספים.

[פלתי]

הפלא על ספרי הלומדים והמאספים.

ולפמ"ש מתורץ.

[איש_ספר]

מרכב, האם הזב מטמאו אפילו בלא נגיעה בו?

לא רמיזא!

שימו לב שהשאלה על טומאת המרכב ולא על הטהור הנוגע במרכב שנטמא שהוא דין מפורש.

האומר לגבול ים עד פה תבא.

[דרומי]

לא הבנתי את השאלה. וכי למה שנחשוב שיש הבדל?

[פלתי]

לכאורה מפורש הוא בת"כ, דכל הלימוד שטהור היושב על המרכב הוא גם ללא מגע, לומדים זה ממה שמטמא הזב את המרכב ללא מגע. "מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא".

[איש_ספר]

פלתי שמופלאין בידיעותיהן!

יש"כ!

[איש_ספר]

בכריתות יג א, תינוק שינק מאמו שהיא טמאת מת, אינו נטמא טומאת אוכלין שספק אם אכל שיעור של חצי פרס ואם אכל חצי פרס שמא לא אכל אותו בשיעור של כדא"פ.

ושאל ג"א שליט"א

נניח ששיעור כא"פ הוא חמשה רגעים. בחמישה רגעים הראשונים יש לנו רק ספק אחד, אם אכל שיעור של חצי פרס או לא. ומה אכפת לן שאחרי זה המשיך לשתות?

קושיא מחודדת ויפה מאד.

בחיפוש באוצר מצאתי בספר אחד בלבד, ומי שאין לו חבילת חכמת שלמה לא ימצא בכלל. לכאורה...

פלא!

[שמואל דוד]

וכ״ה בשיעורי משמר הלוי

[איש_ספר]

viewtopic.php?f=30&p=486383#p486377

[איש_ספר]

בשו"ע ע"ו ד בהגהת רמ"א, ש"ז דינה כצואה, וחתום עלה מהרי"ל. ובמ"ב שם שכמה אחרונים חולקים.
ופלא שלכאו' יש משמעות חזקה לזה ברמב"ם הל' שביתת עשור פ"ג

מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים, אם לח הוא מקנח במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל, ואסור לו לרחוץ ו כל גופו או לטבול, שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר, ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר בארנו שבטלה תקנה

היה אפשר לדחוק שכוונתו בעיקר לאסור הטבילה ולא לחייב הרחיצה, אבל גם בהל' תפילה פ"ד

מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל, במה דברים אמורים בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג, וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.

אפשר לדחוק שאין כוונתו כאן מן הדין, אלא שכך דרך העולם ולאפוקי מחובת רחיצת כל בשרו.
בביאור הגר"א סי' עו מצאתי שכנראה רומז לרמב"ם הל' יוה"כ (דרך ההפניה לשו"ע שהעתיקו). אבל לא מצאתי באוצר שום התייחסות ללשונות הרמב"ם הללו אם כוונתו מן הדין כמהרי"ל או כמש"כ. ופלא.

[בברכה המשולשת]

בשו"ע ע"ו ד בהגהת רמ"א, ש"ז דינה כצואה, וחתום עלה מהרי"ל. ובמ"ב שם שכמה אחרונים חולקים.
ופלא שלכאו' יש משמעות חזקה לזה ברמב"ם הל' שביתת עשור פ"ג

מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים, אם לח הוא מקנח במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל, ואסור לו לרחוץ ו כל גופו או לטבול, שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר, ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר בארנו שבטלה תקנה

היה אפשר לדחוק שכוונתו בעיקר לאסור הטבילה ולא לחייב הרחיצה, אבל גם בהל' תפילה פ"ד

מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל, במה דברים אמורים בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג, וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.

אפשר לדחוק שאין כוונתו כאן מן הדין, אלא שכך דרך העולם ולאפוקי מחובת רחיצת כל בשרו.
בביאור הגר"א סי' עו מצאתי שכנראה רומז לרמב"ם הל' יוה"כ (דרך ההפניה לשו"ע שהעתיקו). אבל לא מצאתי באוצר שום התייחסות ללשונות הרמב"ם הללו אם כוונתו מן הדין כמהרי"ל או כמש"כ. ופלא.

למיטב זכרוני יש תשובה של הרמב"ם בעניין מנהג טבילת בע"ק בזמנו, וכמדומני שאפשר להבין משם שיש בזה משום נקיות.

[ברקים רב]

בביאור הגר"א סי' עו מצאתי שכנראה רומז לרמב"ם הל' יוה"כ (דרך ההפניה לשו"ע שהעתיקו). אבל לא מצאתי באוצר שום התייחסות ללשונות הרמב"ם הללו אם כוונתו מן הדין כמהרי"ל או כמש"כ. ופלא.

מרא דשמעתא ר"ס ארלנגר מאריך בזה בספרו

[כהן]

בכריתות יג א, תינוק שינק מאמו שהיא טמאת מת, אינו נטמא טומאת אוכלין שספק אם אכל שיעור של חצי פרס ואם אכל חצי פרס שמא לא אכל אותו בשיעור של כדא"פ.

ושאל ג"א שליט"א

נניח ששיעור כא"פ הוא חמשה רגעים. בחמישה רגעים הראשונים יש לנו רק ספק אחד, אם אכל שיעור של חצי פרס או לא. ומה אכפת לן שאחרי זה המשיך לשתות?

קושיא מחודדת ויפה מאד.

בחיפוש באוצר מצאתי בספר אחד בלבד, ומי שאין לו חבילת חכמת שלמה לא ימצא בכלל. לכאורה...

פלא!

שמעתי מח"א ליישב, שאין הכונה שהספק הוא האם בפועל אכל התינוק בכדא"פ, אלא האם תתכן אפשרות של יניקה מהירה כזו, ובאמת גם תינוק שאכל רק במשך זמן של אכ"פ ג"כ יהיה ס"ס שהוא טהור, חדא אולי לא היה לו את הכמות ושנית אולי היא לא זמינה בכזו מהירות.

[חיים שאול]

אין לי את האוצר אבל כמה שחיפשתי לא מצאתי מי שדן בזה, הנשבע בלא הזכרת השם האם חוזר כבשאר דברים שמעכבים?

[איש_ספר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 90#p604390

[לבי במערב]

קיפול בגדים צבעונים שלא כסדר קיפולם - מותר?

[פלתי]

בכריתות יג א, תינוק שינק מאמו שהיא טמאת מת, אינו נטמא טומאת אוכלין שספק אם אכל שיעור של חצי פרס ואם אכל חצי פרס שמא לא אכל אותו בשיעור של כדא"פ.

ושאל ג"א שליט"א

נניח ששיעור כא"פ הוא חמשה רגעים. בחמישה רגעים הראשונים יש לנו רק ספק אחד, אם אכל שיעור של חצי פרס או לא. ומה אכפת לן שאחרי זה המשיך לשתות?

קושיא מחודדת ויפה מאד.

בחיפוש באוצר מצאתי בספר אחד בלבד, ומי שאין לו חבילת חכמת שלמה לא ימצא בכלל. לכאורה...

פלא!

בשיעורי משמר הלוי מקשה כך והניח בצ"ע.

[דמשק]

בשיעורי משמר הלוי מקשה כך והניח בצ"ע.

viewtopic.php?p=457432#p457432

[שמואל דוד]

בכריתות יג א, תינוק שינק מאמו שהיא טמאת מת, אינו נטמא טומאת אוכלין שספק אם אכל שיעור של חצי פרס ואם אכל חצי פרס שמא לא אכל אותו בשיעור של כדא"פ.

ושאל ג"א שליט"א

נניח ששיעור כא"פ הוא חמשה רגעים. בחמישה רגעים הראשונים יש לנו רק ספק אחד, אם אכל שיעור של חצי פרס או לא. ומה אכפת לן שאחרי זה המשיך לשתות?

קושיא מחודדת ויפה מאד.

בחיפוש באוצר מצאתי בספר אחד בלבד, ומי שאין לו חבילת חכמת שלמה לא ימצא בכלל. לכאורה...

פלא!

בשיעורי משמר הלוי מקשה כך והניח בצ"ע.

כבר ציינתי לעיל

[איש_ספר]

שאלני חכ"א קושיא יפה ול"מ באוצר לא פתרונה ולא היא עצמה


ביומא פד ב, אמרו שמותר לחלל שבת לצורך הצלת נפש אע"פ שמתלווה לפעולה זו מלאכה נוספת. כמו הפורש מצודה לשלות בו את התינוק שנפל למים ומעלה גם דגים.
וכן:

ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו והזריז ה"ז משובח ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מיכוין למיתבר בשיפי

וברש"י שם:

למתבר' בשיפי - נסרים שצריך להם לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה:

וקשה, בשלמא לראשונים הסוברים שההיתר הוא אפי' מכוון לאותה מלאכה אסורה (וכמו שכתוב לפנינו בגמ' "ואע"ג דקא מיכון"), הרי יש כאן חידוש. אבל לסוברים שלא הותר אלא כשאינו מכוון (ואינם גורסים בל' הגמ' "ואע"ג דקא מיכון", עי' רי"ף שם ועוד), מה חידוש יש בדבר, בשלמא מעלה דגים במצודתו, ניחא שיש כאן צידה, אבל לגבי קיסמים היוצאים בשבירת הדלת הרי בביצה לג ב, אמרו שקוטם קיסם ע"מ להריח אע"פ שראוי לחצוץ בו שיניו, פטור וי"ס מותר. עכ"פ אין בו שום מלאכה. וא"כ מה החידוש בבבא זו של שבירת הדלת? (גם לענין צידה יש מה לפלפל לענין כונה אבל בקיסם זה ברור).

וצע"ג!


בעניי יש לי תירוץ ע"פ חזו"א אבל פלא שאין רושם הקושיא באוצר.

[איש_ספר]

שוב נמצא
בשיעורי הגריש"א על ביצה שכ' ליישב מה שהזכירו עניין הכוונה דוקא בשבירת הדלת כי בלא כוונה הרי זה כקטימת קיסם להריח. וכנ"ל.
ובפסקי הרי"ד יומא שם, כתב שהמלאכה של שבירת הקיסמים היא טוחן כההיא דסלית סילתא ולפי"ז לק"מ מביצה.

[איש_ספר]

קושיא עצומה ולא רמיזא באוצר (ראיתיה בחו"ב שאין באוצר ובשמו אצל אחיו באמר"י)
בטוש"ע סי' שב, מבואר שכלים לבנים חדשים שהתירו לקפלם בשבת לצורך שבת, חדשים היינו שלא נכתבסו עדיין.
והנה בשבת קיג א, אמרו שאפי' במקום שמותר לקפל לא התירו אלא כשאין לו בגד אחר. וכדי לחזק דברים אלו הביאו מתוספתא שבית רבן גמליאל לא קיפלו בגדי לבן שלהם לפי שהיה להם בגדים אחרים.

וצע"ג, אטו כלי לבן של בית ר"ג לא היו מכובסים??? ואם היו מכובסים בלא"ה אסור לקפלם שהרי לד' טוש"ע שוב אינם חדשים!
ואני הק' מוסיף שלהדיא אמרו בשבת יט א, שבית ר"ג מסרו כלי לבן שלם לכביסה ג' ימים קודם שבת...

[סגי נהור]

קושיא עצומה ולא רמיזא באוצר (ראיתיה בחו"ב שאין באוצר ובשמו אצל אחיו באמר"י)
בטוש"ע סי' שב, מבואר שכלים לבנים חדשים שהתירו לקפלם בשבת לצורך שבת, חדשים היינו שלא נכתבסו עדיין.
והנה בשבת קיג א, אמרו שאפי' במקום שמותר לקפל לא התירו אלא כשאין לו בגד אחר. וכדי לחזק דברים אלו הביאו מתוספתא שבית רבן גמליאל לא קיפלו בגדי לבן שלהם לפי שהיה להם בגדים אחרים.

וצע"ג, אטו כלי לבן של בית ר"ג לא היו מכובסים??? ואם היו מכובסים בלא"ה אסור לקפלם שהרי לד' טוש"ע שוב אינם חדשים!
ואני הק' מוסיף שלהדיא אמרו בשבת יט א, שבית ר"ג מסרו כלי לבן שלם לכביסה ג' ימים קודם שבת...

מקופיא לא כ"כ הבנתי את הקושיא. בגמרא איתא: מקפלין את הכלים כו' לא אמרן אלא בחדשים אבל בישנים לא וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועים לא ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא, תנא של בית רבן גמליאל לא היו מקפלים כלי לבן שלהן מפני שהיה להן להחליף, ע"כ, והכוונה מבוארת לכאורה, אפילו כלי לבן ואפילו חדשים. ובכן, בטושו"ע מבואר שחדשים היינו שלא נתכבסו, א"כ כוונת הגמרא, אפילו חדשים שלא נתכבסו.

[איש_ספר]

אסביר, בשלמא חדשים היינו בגדים נאים ויפים, הרי מובן שבית רבן גמליאל אע"פ שבגדיהם היו לבנים ונאים, עכ"ז לא קיפלו לפי שבשל עשירותם היו להם מערכות בגדים נוספות. ומינה יש ללמוד שאע"פ שמותר לקפל כלים לבנים וחדשים, מ"מ כל שיש לו בגד אחר אסור.

אבל אם תאמר שבגד שנתכבס תו לא חשוב חדש, א"כ סתם כלי לבן שהיו אצל בית ר"ג בודאי ובודאי היו מכובסים, וא"כ מה שלא קיפלו הרי זה משום שהוא כבגד ישן שמעיקר הדין אסור לקפלו ואינו ענין לדין הנוסף שכל שיש לו בגד אחר לא התירו לקפל.

דחוק מאד להעמיד שהגמ' התכוונה שבית רבן גמליאל אף כשלבשו בגדים לבנים חדשים שלא נכתבסו מעולם, אף אז לא קיפלו. הלשון נראית כמתארת דבר שבהווה ולא מאורע חד פעמי...

[סליחות]

לא מצאתי באוצר את הטעם לאיסור שחיטה במחובר.
[להבנתי בחולין טז: מובאת אסמכתא. ומצאתי לי סמך בפסקי ריא"ז שם שמעיר כך בפירוש. בחידושי מהר"מ ברבי דף ס"א ע"א. נימוקי אור"ח סי' תרנא ועוד]

[סגי נהור]

אסביר, בשלמא חדשים היינו בגדים נאים ויפים, הרי מובן שבית רבן גמליאל אע"פ שבגדיהם היו לבנים ונאים, עכ"ז לא קיפלו לפי שבשל עשירותם היו להם מערכות בגדים נוספות. ומינה יש ללמוד שאע"פ שמותר לקפל כלים לבנים וחדשים, מ"מ כל שיש לו בגד אחר אסור.

אבל אם תאמר שבגד שנתכבס תו לא חשוב חדש, א"כ סתם כלי לבן שהיו אצל בית ר"ג בודאי ובודאי היו מכובסים, וא"כ מה שלא קיפלו הרי זה משום שהוא כבגד ישן שמעיקר הדין אסור לקפלו ואינו ענין לדין הנוסף שכל שיש לו בגד אחר לא התירו לקפל.

דחוק מאד להעמיד שהגמ' התכוונה שבית רבן גמליאל אף כשלבשו בגדים לבנים חדשים שלא נכתבסו מעולם, אף אז לא קיפלו. הלשון נראית כמתארת דבר שבהווה ולא מאורע חד פעמי...

כלומר, בסתם בנ"א יתכן שיעבור על הבגד זמן רב ללא כיבוס, ובזה דיברה המשנה (שאל"כ תקשי לך שעצם מציאות ההיתר היא חריגה ובלתי מצויה לפי הטושו"ע), אלא שאצל בית ר"ג הבגדים החדשים בוודאי היו מכובסים במהרה ונמצא שהלשון מתארת מאורע חד פעמי.
נראה לי שניסוח כזה מקהה קצת את עוצמת השאלה.