אהוביון כתב:בין היתר יש שם מאמר על קהלת, שחוץ ממה שהמסר העיקרי שלו עפס "טעון עיון"
פקחו עין!
פלגינן כתב:פותח האשכול מקשקש על דעת עצמו, ואין צורך להזדקק להבליו.
אהוביון כתב:פקחו עין!
עקביה כתב:פלגינן כתב:פותח האשכול מקשקש על דעת עצמו, ואין צורך להזדקק להבליו.
גם אני מצטרף מעומק הלב.
שייף נפיק כתב:לדברי אהביון איך ''נפל'' ר' משה שפירא ששם את כותב המאמר עטרה לראשות ישיבתו (פתחי עולם) ??
עמקן כתב:מסתמא בבתי מדרש מסוימים זה היה נחשב לכפירה או לגובל בכפירה. אני רק מדמיין מה בריסק'ר היה אומר על פרשנות כזה.
קו ירוק כתב:ואני אמנם לא קראתי את המאמרים, אבל באופן כללי, מבין היטב את דבריו של אהוביון.
עמקן כתב:אני קראתי המאמר על יונה הנביא, ואיני מבין למה נקרא זה פשוטו של מקרא. יש תיאוריה שלמה על ניגוד בין מצפון הפנימי של יונה הנביא להנבואה שהוא קיבל, שאו שכן או שלא, אבל בשום אופן אינו שייך לפשוטו של מקרא.
מסתמא בבתי מדרש מסוימים זה היה נחשב לכפירה או לגובל בכפירה. אני רק מדמיין מה בריסק'ר היה אומר על פרשנות כזה.
אוצר החכמה כתב:את חוקי הרב קו ירוק שבענייני אגדה אסור לכתוב אי אפשר לקבל בשום אופן ולו רק מכוח הכמות העצומה של הספרים שבאוצר החכמה שנכתבו בענייני אגדה.
על דא קא בכינא.אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. בעיניו זה מתחבר אז למה שלא יערבב.
אבק פורח כתב:אוצר החכמה כתב:את חוקי הרב קו ירוק שבענייני אגדה אסור לכתוב אי אפשר לקבל בשום אופן ולו רק מכוח הכמות העצומה של הספרים שבאוצר החכמה שנכתבו בענייני אגדה.
אותי קצת מטרידה בעיה אחרת. נדמה שיש בקובץ שהועלה ערבוב בין עיונים במקרא לדברי אגדה ודרוש.
במאמר על יונה, כמשל, נשאלה השאלה הכיצד יתכן לברוח מלפני ה' ומדוע דוקא לתרשיש. הובאו דברי חז"ל שרצה לצאת לחו"ל שלא תשרה עליו שכינה. הקשה על זה שתי שאלות: א' מה יועיל בזה אחרי שכבר קיבל את נבואתו. ב' מדוע דוקא לרדת הימה לתרשיש ולא לצאת מגבולות א"י לחו"ל הקרובה אליה.
ותירץ על הקושיא הראשונה שהנבואה אינה רק בשעת האמירה אלא היא ממלאת את הנביא עד שאינו יכול להכילה כמבואר בקראי ועל ידי שיצא לחו"ל ימלט מזה.
ועל קושיא השניה תירץ ע"פ המבואר בישעיה שבתרשיש היו רחוקים עד שלא היו מכירים כבוד השי"ת ושמעו ועל ידי זה יתרחק יותר מן הנבואה.
עד כאן ביאור נחמד הראוי לשמו "עיונים במקרא". אבל מדוע זה תובל בהרבה דברים הנעים בין "מחשבה" לתנועת המוסר-פסיכולגיה? איני דן כעת על הדברים עצמם אם הם ראויים או מוצאים חן בעיני אלא על הערבוב שאינו מובן לי.
אבק פורח כתב:על דא קא בכינא.אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. בעיניו זה מתחבר אז למה שלא יערבב.
אני תמיד משתדל להגיב כמוך. בלי שום אמוציות. והבכי הוא בכלל בכי של שמחה.שומע ומשמיע כתב:לא מובן לי למה יש אנשים שכל משהו שנכתב לא לפי הסגנון שלהם או הכותרת שהם היו נותנים, גורם להם להיות מוטרדים ולהתחיל לתת הגדרות על עיוותים או ערבובים.
מה היה לנו.
מדור של עיונים במקרא שהתרחב למאמרים רעיוניים ארוכים.
אחד דחוף לו לכתוב שזה ערבוב, השני שטעמו האישי מסתייג מהבית מדרש הזה [ממש גילה את אמריקה] ואחד אף גילה בחוש הריח שלו ביקורת על מסורת חז"ל.
תשאירו את האמוציות למקומות אחרים.
אבק פורח כתב:אני תמיד משתדל להגיב כמוך. בלי שום אמוציות. והבכי הוא בכלל בכי של שמחה.
בסה"כ הערתי הערה שהיא צודקת לדעתי. שהעיון והמאמרים הרעיוניים (אםככהאתהרוצהלקרואלזה) הם שני דברים שונים שא"א להרחיבם זה מזה אלא לכל אחד צריך לתת את המקום שלו. והנושא כאן הוא לא כותרת המדור אלא החלטה של העורכים וכותבי המאמרים לאיזה כיוון הם הולכים.
באמת לא היה דחוף לי לכתוב את זה, פשוט רציתי להשפיע על כל השומעים שבדור מתבונתי המופלגה. אין דברי אמורים לאותם שאינם מן השומעים אלא (להבדיל בין קודש לקודש) מן המשמיעים.
מעולם לא זזתי מהידידות, הכל ברוח טובה.שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי. יש לך הערה על ההתאמה של התוכן לכותרת המדור אחרים סבורים שזה כן משתלב,
על מה הבכי פה.
ייתכן שנקטת לשון ציורית, אבל השתלבת באשכול רווי דרמה, ויצא שבטעות קצפתי עליך.
שוין, נסיים בידידות.
ישא ברכה כתב:בעזרת הבורא.
אם כי יש נושא שראוי לדיון, התעוררתי אליו בעקבות המאמר על יונה, אבל הוא בהחלט לא הראשון שראוי לשאול עליו. בסיפורי התנ"ך אנו נתקלים לפעמים בעובדות סתומות, בא הפרשן ומנסה לבנות מודל כל שהוא להסביר את העומד מאחורי העובדות. כמעט תמיד המודל הוא אפשרי, אבל רחוק מלהיות מוכרח, כנגדו ניתן להציע עוד אפשרויות לרוב.
הסקרן_הקטן כתב:האם העובדה שהגאון רבי משה שפירא זצ"ל מינהו לראש ישיבתו משנה אצלך משהו?
תוכן כתב:הסקרן_הקטן כתב:האם העובדה שהגאון רבי משה שפירא זצ"ל מינהו לראש ישיבתו משנה אצלך משהו?
היחוס שלו זה לא רלוונטי. המעשים והדעות רלוונטים.
עפר לרגלם כתב:לא מבין מה אתה רוצה, הרי זה שיונה "התווכח" עם הקב"ה כתוב בנביא, וחז"ל הסבירו מה הסיבה לכך, אבל סו"ס למעשה הוא לא שמע לקב"ה בגלל סברא שלו, "ואיך בן אדם קרוץ מחומר חרס הנשבר ציץ נובל וגו'" יכול להתווכח עם הקב"ה, זה שאלה מצוינת, אבל איך היא קשורה למאמר?
ובקשר לר"פ, לא הבנתי מה אתה רוצה, זה שהוא כותב שחז"ל לימדו אותנו על עוה"ב, שקול בדיוק למי שיאמר חז"ל לימדו אותנו הלכות סוכה, (לשון שתמצא בכל ספר מצוי) אע"פ שהם מסיני, אבל זה גופא שזה לא נכתב אלא עבר בע"פ קוראים לזה תורה שבע"פ, שמסורה לנו מחז"ל.
עפר לרגלם כתב:תוכן כתב:הסקרן_הקטן כתב:האם העובדה שהגאון רבי משה שפירא זצ"ל מינהו לראש ישיבתו משנה אצלך משהו?
היחוס שלו זה לא רלוונטי. המעשים והדעות רלוונטים.
ונראה לך שר' משה שפירא לא הכיר את המעשים והדעות?
כנראה יש לך מחלוקת עם ר' משה שפירא. אבל לא נורא אנשים כמוך בטח קטן עליהם לחרוץ גם את דינו של ר' משה שפירא, (עלעול קצר ברשת מגלה שהוא כתב לאשתו דוקטורט בפילוסופיה, וכנראה ספרי מינים נשרו מחיקו רח"ל).
תוכן כתב: הרב רצקר אבל מציג ויכוח שונה לחלוטין, הוא טוען הויכוח בין יונה הנביא ובין הקב"ה הוא ויכוח בין המוסר האנושי ובין המוסר האלוקי, וכך הוא מעניק לגיטימיות לויכוח הזה. ועל זה יצא הקצף.
תוכן כתב:עפר לרגלם כתב:לא מבין מה אתה רוצה, הרי זה שיונה "התווכח" עם הקב"ה כתוב בנביא, וחז"ל הסבירו מה הסיבה לכך, אבל סו"ס למעשה הוא לא שמע לקב"ה בגלל סברא שלו, "ואיך בן אדם קרוץ מחומר חרס הנשבר ציץ נובל וגו'" יכול להתווכח עם הקב"ה, זה שאלה מצוינת, אבל איך היא קשורה למאמר?
ובקשר לר"פ, לא הבנתי מה אתה רוצה, זה שהוא כותב שחז"ל לימדו אותנו על עוה"ב, שקול בדיוק למי שיאמר חז"ל לימדו אותנו הלכות סוכה, (לשון שתמצא בכל ספר מצוי) אע"פ שהם מסיני, אבל זה גופא שזה לא נכתב אלא עבר בע"פ קוראים לזה תורה שבע"פ, שמסורה לנו מחז"ל.
אין צדיק אשר יעשה טוב בארץ ולא יחטא. לכל חטא אפשר לקרוא ויכוח, כי האדם מצדיק את חטאו באלף ואחד תירוצים והסברים. השאלה היא, מה היא נקודת הויכוח. בדרך כלל, הויכוח נסוב על קנאה תאוה וכבוד מול הציווי האלוקי. את זה אפשר להבין, זה לעומת זה עשה האלוקים. הרב רצקר אבל מציג ויכוח שונה לחלוטין, הוא טוען הויכוח בין יונה הנביא ובין הקב"ה הוא ויכוח בין המוסר האנושי ובין המוסר האלוקי, וכך הוא מעניק לגיטימיות לויכוח הזה. ועל זה יצא הקצף.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 674 אורחים