ספר חדש מהגרח"י גינזבורג שליט"א: 'ציון תעוררי'

[נוטר הכרמים]

זה לא מכבר נתבשרנו – תושבי בני ברק ת"ו - כי 'ארי עלה מבבל' (כלשונו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בהקבילו את פניו), אחד המיוחד במרכז התורה הגדול בגולה ישיבת בימ"ד גבוה ליקווד, הגאון המובהק ר' חיים ירוחם גינזבורג שליט"א, בנו של הגאון האדיר ר' אפרים מרדכי זצ"ל, אשר מפי השמועה למדנו על עיזוז שקידתו העצומה שלא פסיק פומיה מגירסא יומם ולילה, ועל עוצם חילו הגדול במשא ומתן בכל הסוגיות הקשות שבש"ס, לשכון כבוד בתוכינו.

תורה מחזרת אחר אכסניה שלה, ישיבת פוניבז', אשר שרשיו של הגאון שליט"א נטועים שמה בהיותו נכדו הגדול והחביב של מרן המשגיח בעל אור יחזקאל זי"ע, בה החל כבר למסור שיעור קבוע בסדר קדשים לפני טובי בעלי תריסין וצורבי מרבנן אשר תוכו לרגלו, וביני לביני אף מעריף מנועם לקחו בדרכי מוסר והנהגה מאוצרו הגנוז המלא על גדותיו במגד גרש רבותיו הגדולים.

בימים האחרונים ממש נזדמן לידי ספר חדש מתורתו שהפציע – כפי הנראה מן ההקדמה – על 'מסילת הברזל' המחברת בין שני מקדשי התורה - ליקווד ופוניבז', ספר העוסק כולו בעניני המשכן והמקדש, השראת השכינה וחורבן הבית, ואבילות דת"ב.

מדי עלעלי בין דפיו לא שבעה עיני מראות את הרחבות והעשירות בדברי חז"ל בתלמודים ובמדרשים, ספרי קדמונים, הלכה ואגדה, דרוש והתעוררות, קושיות מבריקות, ידיעות נדירות, ועל כולנה הבריח התיכון: רוח נעימות ושמחת התורה המרחפת על הדברים.

בתחילת הספר צורפו שיחות עמוקות של מרן המשגיח זי"ע בענינים אלו, בתוכם כנראה אומר הבא מן החדש, מצקלונו המשומר של המחבר.

בסוף הספר באים תוספות חשובות, קונטרס רחב המקיף כל ענין 'ונשלמה פרים שפתינו', ענינו וגדרו, קיומו כת"ת או כתפילה, אם מהני לכפרה ועוד כיו"ב. וקונטרס נוסף 'זכרון יהודה לייב', אסופה של דברי זכרון והספד שאמר המחבר לע"נ חותנו הדגול הר"ר יהודה לייב סטנפסקי ז"ל הידוע בשגב פעליו לתורה וחינוך בגולה.

[נוטר הכרמים]

נביא כאן דוגמאות אחדות, מהידיעות הנפלאות האצורות בחיבור, כטיפה מן הים הגדול.

אילו נבנה הבית ע"י משה רבינו?

האוה"ח הק' [שיום פטירתו חל ביום ראשון הבעל"ט כותב] בכמה מקומות (פר' חוקת ופר' דברים ופר' ואתחנן) בשם חז"ל שאם היה משה רבינו מכניס את ישראל לארץ ובונה את ביהמ"ק שוב לא היה גלות ולא היה הבית חרב.

המלבי"ם בפר' חוקת גם מביא כך בשם חז"ל. כך גם בספר דברי שמואל מבן אחותו של הט"ז מביא בשם זוה"ק וחז"ל.

כך מבואר כבר בספורנו (דברים ג,כה) עה"פ אעברה נא ואראה, וז"ל: אעברה נא להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יגלו ישראל ממנה. ויתעבר ה' בי למענכם – מפני שהייתי מתאוה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם והוא כבר נשא ידו לזרותכם בגויים.

המחבר חיפש את מקור הדברים בחז"ל ולא מצא.

הוא מוסיף גם לדון במה שמובא עוד באוה"ח הק' שאדרבה מכיון שביהמ"ק שנבנה ע"י משה רבינו א"א להיות נחרב לכן לא נכנס משה לארץ, דאיתא בחז"ל שהקב"ה כילה חמתו בעצים ובאבנים ועי"ז ניצלו ישראל מכליה ח"ו, ואם היה משה בונה ביהמ"ק, בע"כ היתה הגזירה על ישראל, ומשום הצלת ישראל לא נבנה ביהמ"ק על משה. המחבר מצא כיוצא בזה בדברי חז"ל בילקוט שמעוני (שמואל ב,ו) על דוד המלך שאמר לו הקב"ה בין הטעמים שלא יבנה הבית, שאם יבנה לא יחרב ואז יהיה חורבן ח"ו לישראל עצמם, ועל משה רבינו המקור נמצא ברמ"ע מפאנו ומגלה עמוקות.

מנגד הוא מביא מדברי הפרשת דרכים בדרוש השמיני שמביא מדרש שאלמלא היה מרע"ה נכנס לא"י לא היה נחרב ביהמ"ק ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל, וביאר הפר"ד שמשה רבינו היה מבטל יצרא דע"ז, וחורבן הבית והגלות היה בעוון ע"ז, ורק אחרי שהיה משה נכנס לארץ היה לו זכותא דא"י ואז יכל לבטל יצרא דע"ז. [ראה בערכין לב,א: ואידך דבעי רחמי על יצר הרע ובטליה... והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא בעא רחמי].

[נוטר הכרמים]

החיד"א: לפי האמת לא נחרב ביהמ"ק אלא לבנים ועפר ומשרפות סיד

בספר מדבר קדמות להרב חיד"א (מערכת מ, אות מג) הביא בשם ספר עמודיה שבעה בשם ספר היכלות שלפי האמת לא נחרב המקדש, אלא שלח הקב"ה מלאכים והביאו לבנים ועפר ומשרפות סיד ממקום אחר להשביע עינו של אותו רשע להחריב המקדש, והמקדש עצמו נבלע בארץ.

כדרכו בקודש של המחבר, הוא מקשה ע"ז מדברי חז"ל.

[נוטר הכרמים]

פשט נפלא בבכייתו של ר"י בן זכאי

בספר בן יהוידע ברכות כח,ב מבאר בשם הגאון בעל מעשה רוקח את בכיו של ריב"ז כאשר חלה ונכנסו תלמידיו לבקרו, שריב"ז כאשר ראה תלמידיו ובראשם ר' אליעזר ור' יהושע נזכר איך בזמן החורבן כאשר צרו הרומיים על ירושלים, ורצה ריב"ז לצאת לעשות הצלה פורתא לישראל, ומפני פחד הבריונים שהיו מעכבים הוציאו עליו קול שמת ונשאוהו תלמידיו ר' אליעזר ור' יהושע בארון כאילו הוא מת והולכים לקברו חוץ לעיר, ואחר שיצא נכנס אצל אספסינוס קיסר וביקש ממנו ג' דברים וכו', ועי"ז נזכר ריב"ז צרת החורבן וצרתן של ישראל באותו זמן והתחיל לבכות.

המחבר מוסיף שבכייתו של ריב"ז היתה גם משום המבואר בגיטין נו,ב שהיה לו לומר לקיסר להסיר את הדרקון ולקטליה ולהניח את החבית, שע"ז קרא עליו ר' יוסף ואיתימא ר"ע, משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.

[נוטר הכרמים]

אינו זוכה ורואה בשמחתה -הלמאי?

במאמר חז"ל הידוע בתענית ל,ב: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה ורואה בשמחתה, וצ"ב למה החמירו כ"כ בעונשו של מי שאינו מתאבל.

וביאר בדרשות אגודת אזוב להגרמ"ז מביאלסטוק ע"פ המבואר דעל המת מקבלים תנחומין, אבל על החי אין מקבלים תנחומין, שהרי מצפים ומחכים שיבוא, ורק לאחר מיתה שכבר אפסה תקוה מתנחמים ומקבלים הרעה. וזהו הטעם שמי שאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה ורואה בשמחתה, כי במה שאינו מתאבל מוכיח במעשיו שכבר קיבל תנחומין וירושלים מתה בעבורו, ואדם כזה ודאי אינו ראוי לראות בשמחתה.

[נוטר הכרמים]

הוחש בנין בית שני בשביל תלמוד בבלי

בישועות יעקב או"ח סי' תקמט מביא מקדמונים שע"י שבעים שנות גלות בבל עדיין לא נתכפרו העבירות שבעטיין נחרב בית ראשון, ומה שנפקדו ונבנה בית שני הוא כדי שלא תשתכח תורה מישראל, כדי שאנשי כנסת הגדולה ישלימו הש"ס תלמוד בבלי, ואז יוכלו ללכת בגלות והתורה תתקיים אצלם וכמ"ש בסנהדרין (כד,א) במחשכים הושיבני זו תלמוד בבלי, מאחר שיש לנו תלמוד בבלי אנו יכולים להיות במחשכים.

הגהמ"ח מקשה על דבריו מכמה גמרות שלא נראה כן.

אגב, במקו"א בספר מובאים דבריו המופלאים של הגאון הנצי"ב בפירושו למכילתא פר' יתרו עה"פ ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, שכל זמן שהוא הולך קולו מגביר, כדי להגיד לעם ה' הפלא שבתורה שבע"פ, שכל זמן שיתאחר הזמן יתחזק יותר ויותר וכו' תוקף הגלות יהא גורם לחזק זה הקול, דאלו היו ישראל בשלוה בא"י לא היה מתחזק כח התורה שבע"פ, ובסו"ד שם כתב שבכל משך הגלות הצרות גורמות להגדיל תורה, והיינו קיום ישראל שלא יאבדו.

[נוטר הכרמים]

בכמה מאמרים ארוכים דן המחבר האם השכינה שרתה בבית שני, והאם נעשו בו עשרה נסים, הוא מפליא בבקיאותו החל ממדרשי חז"ל, קדמונים, מהרש"א והגר"א, עד מה שכתבו בזה בספר הכה"ג והסגן להג"ר אפרים סאמונאוו תלמיד הגר"ח סי' ב, ומו"ר הגרי"ג אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבז' במאמרו ב'קול מהיכל' קובץ ב'. פלאי פלאים.

[נוטר הכרמים]

הספר גם מלא בשמועות ומסורות בשם זקינו מרן המשגיח זי"ע, וממקורות נוספים עלומים.

לדוגמא, בשם ר' ישראל סלנטר שאפשר לקבל תועלת יותר מהתבוננות והתעוררות בת"ב מאשר בהתבוננות והתעוררות ביוה"כ, דבת"ב ע"י הקינות והתבוננות במה שאירע הוא מרגיש רגשי צער, והצער מביא כפרה, אבל ביו"כ הוא מתעורר אבל לא מרגיש כ"כ.

ועוד, לאחר שהוא מביא את המס"י בפרק יט על חובת התפילה תמיד על גאולת ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי, 'ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים, המפני תפילתי יכנסו הגלויות ותצמח הישועה. תשובתו בצדו כאותה ששנינו לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם.

הוא מקשה, הרי כל תפילותינו הוא בעד כל ישראל כנראה בכל נוסחאות התפילה, וכמ"ש בברכות כט,ב: לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא, והיאך יכוין תפילתו בהרגשת 'בשבילי נברא העולם'.

'ועוד תמוה לי דהנה אם יבוא הגר"א ויתחנן בעד גאולתן של ישראל ובעד השבת כבוד שמים אין לשאול עליו מה יפעול בתפילתו, הלא על כזה כל העולם כדאי הוא לו...

'והגר"א אמר על עצמו שהוא מגיע במס"י לפרק יא לנקיות ולא יותר מזה', וא"כ המס"י בפי"ט ממידת החסידות המכוון לגדולי ישראל שודאי ספונים וחשובים שישמע קל לתפילתם, ויעו"ש עוד בזה.

[נוטר הכרמים]

הגאון המחבר שליט"א עם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בעת הגישו לו את ספרו.

[אוצר החכמה]

'והגר"א אמר על עצמו שהוא מגיע במס"י לפרק יא לנקיות ולא יותר מזה'

האם ידוע מקור נוסף לזה, אני מכיר שאמר שעד פרק יא אין מילה מיותרת

[היא שיחתי]

נביא כאן דוגמאות אחדות, מהידיעות הנפלאות האצורות בחיבור, כטיפה מן הים הגדול.

אילו נבנה הבית ע"י משה רבינו?

האוה"ח הק' [שיום פטירתו חל ביום ראשון הבעל"ט כותב] בכמה מקומות (פר' חוקת ופר' דברים ופר' ואתחנן) בשם חז"ל שאם היה משה רבינו מכניס את ישראל לארץ ובונה את ביהמ"ק שוב לא היה גלות ולא היה הבית חרב.

המלבי"ם בפר' חוקת גם מביא כך בשם חז"ל. כך גם בספר דברי שמואל מבן אחותו של הט"ז מביא בשם זוה"ק וחז"ל.

כך מבואר כבר בספורנו (דברים ג,כה) עה"פ אעברה נא ואראה, וז"ל: אעברה נא להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יגלו ישראל ממנה. ויתעבר ה' בי למענכם – מפני שהייתי מתאוה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם והוא כבר נשא ידו לזרותכם בגויים.

המחבר חיפש את מקור הדברים בחז"ל ולא מצא.

הוא מוסיף גם לדון במה שמובא עוד באוה"ח הק' שאדרבה מכיון שביהמ"ק שנבנה ע"י משה רבינו א"א להיות נחרב לכן לא נכנס משה לארץ, דאיתא בחז"ל שהקב"ה כילה חמתו בעצים ובאבנים ועי"ז ניצלו ישראל מכליה ח"ו, ואם היה משה בונה ביהמ"ק, בע"כ היתה הגזירה על ישראל, ומשום הצלת ישראל לא נבנה ביהמ"ק על משה. המחבר מצא כיוצא בזה בדברי חז"ל בילקוט שמעוני (שמואל ב,ו) על דוד המלך שאמר לו הקב"ה בין הטעמים שלא יבנה הבית, שאם יבנה לא יחרב ואז יהיה חורבן ח"ו לישראל עצמם, ועל משה רבינו המקור נמצא ברמ"ע מפאנו ומגלה עמוקות.

מנגד הוא מביא מדברי הפרשת דרכים בדרוש השמיני שמביא מדרש שאלמלא היה מרע"ה נכנס לא"י לא היה נחרב ביהמ"ק ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל, וביאר הפר"ד שמשה רבינו היה מבטל יצרא דע"ז, וחורבן הבית והגלות היה בעוון ע"ז, ורק אחרי שהיה משה נכנס לארץ היה לו זכותא דא"י ואז יכל לבטל יצרא דע"ז. [ראה בערכין לב,א: ואידך דבעי רחמי על יצר הרע ובטליה... והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא בעא רחמי].

נראה לי שפעם שמעתי שהוא מדרש בפרשת ואתחנן, אבדוק בל"נ

[חכם באשי]

הענין, שאילו משה רבינו היה מכניס את ישראל לארץ ובונה הבית - לא היה נחרב הבית, כדומני שאכן לא נזכר במדרשים,
אך כבר הזכירוהו הפייטנים הקדומים, כמו ר' אלעזר בירבי קליר ור' פינחס הכהן. משמע, שזה היה קיים במדרשות.

[היא שיחתי]

זה מצאתי לעת עתה

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 364
חזר משה והודה על הכל ואמר לפניו רבש"ע גדלתני והרבה טובות עשית לי שאיני יכול לספר אחת מני אלף, וכל העולם יודעים מה שגדלתני וכבדתני, ג"כ כל העולם יודעים שאתה ה' אחד יחיד בעולמך ואין זולתך ואין דומה לך, אתה בראת עליונים ותחתונים, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומי יוכל למלל גבורותיך, אלא דבר אחד אני מבקש ממך שאעבור את הירדן. א"ל הקב"ה למשה, משה! שתי שבועות נשבעתי אחת שלא תכנס לארץ ושנית שלא אכלה את ישראל, אם רצונך שאעבור על השבועה ותכנס לארץ ג"כ אעבור על השבועה ואכלה את ישראל. א"ל, רבש"ע בעלילה אתה בא עלי לתפוס חבל בשני ראשיו, יאבד משה ואלף כיוצא בו ולא תאבד נפש אחת מישראל. עוד אמר רבש"ע מה יאמרו הבריות רגלים שדשו ברקיע וידים שקבלו את התורה והפה שדבר עם ה' ימות, ואפילו הכי לא מצא תשובה מהשי"ת. זהו משה, מה יעשו ויאמרו שאר הבריות!

[איש אשכולות]

הענין, שאילו משה רבינו היה מכניס את ישראל לארץ ובונה הבית - לא היה נחרב הבית, כדומני שאכן לא נזכר במדרשים,
אך כבר הזכירוהו הפייטנים הקדומים, כמו ר' אלעזר בירבי קליר ור' פינחס הכהן. משמע, שזה היה קיים במדרשות.

הביאו לזה מקור מגמ' סוטה ט א דדוד ומשה לא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם.

[חכם באשי]

היא שיחתי,
המדרש שהבאת מדובר על כליון ישראל שבעָבר, שבעקבות חטא העגל, ולא על זה שלעתיד, בשעת חורבן הבית. וממילא אין לו כלום לענין שלפנינו.

[מן הגורן ומן היקב]

במדור 'ספרים' של מוסף ש"ק 'יתד נאמן', הופיעה כתבה על הספר, מלה במלה - למעט שינויים קלושים - מההודעה הפותחת את האשכול.
נוטר, טול שכרך. לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה שכר סופרים...

[היא שיחתי]

במדור 'ספרים' של מוסף ש"ק 'יתד נאמן', הופיעה כתבה על הספר, מלה במלה - למעט שינויים קלושים - מההודעה הפותחת את האשכול.
נוטר, טול שכרך. לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה שכר סופרים...

מנא ליה למר שביטלו
אפשר שילמו
ורק כאן ביטלו

[ירושלמי]

עלה לאוצר:
http://www.otzar.org//wotzar/book.aspx?163236

[נוטר הכרמים]

וכעת עלה לאוצר המקוון, אומר הבא מן החדש, תורת ארץ ישראל של הגאון שליט"א, שיעוריו בחבורת קדשים שע"י ישיבת פוניבז', עמ"ס יומא, כאשר עיניכם תחזינה מישרים.

http://www.otzar.org//wotzar/book.aspx?163015

[היא שיחתי]

אילו נבנה הבית ע"י משה רבינו?

האוה"ח הק' [שיום פטירתו חל ביום ראשון הבעל"ט כותב] בכמה מקומות (פר' חוקת ופר' דברים ופר' ואתחנן) בשם חז"ל שאם היה משה רבינו מכניס את ישראל לארץ ובונה את ביהמ"ק שוב לא היה גלות ולא היה הבית חרב.
המלבי"ם בפר' חוקת גם מביא כך בשם חז"ל. כך גם בספר דברי שמואל מבן אחותו של הט"ז מביא בשם זוה"ק וחז"ל.
כך מבואר כבר בספורנו (דברים ג,כה) עה"פ אעברה נא ואראה, וז"ל: אעברה נא להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יגלו ישראל ממנה. ויתעבר ה' בי למענכם – מפני שהייתי מתאוה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם והוא כבר נשא ידו לזרותכם בגויים.
המחבר חיפש את מקור הדברים בחז"ל ולא מצא.

הענין, שאילו משה רבינו היה מכניס את ישראל לארץ ובונה הבית - לא היה נחרב הבית, כדומני שאכן לא נזכר במדרשים,
אך כבר הזכירוהו הפייטנים הקדומים, כמו ר' אלעזר בירבי קליר ור' פינחס הכהן. משמע, שזה היה קיים במדרשות.

הביאו לזה מקור מגמ' סוטה ט א דדוד ומשה לא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם.

אכן כן כתב האוה"ח עצמו ובאמת לא ציין שהוא חז"ל אלא כתב כן מדיליה ע"פ הגמ' הנ"ל

וזה לשונו
אור החיים דברים פרק ג
ואם היה משה בונה בית המקדש אמרו ז"ל (סוטה ט' א) שלא היתה אומה ולשון שולטת בו וזה יסובב לשפוך חמתו עליהם לכלותם, וכמו שפירשתי בפרשת דברים בפסוק (א' ל"ז) גם בי התאנף: