דברי נפש החיים לענין כוונה בתפילה

[סכינא חריפא]

כתב הנפש החיים [שער ב' פי"ג] - אלא העיקר בעבודת התפילה שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תבה מהתפלה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדשה שיעשה פרי למעלה להרבות אורם וקדושתם.
והדברים תמוהים עד למאד, אטו לכך נתקנה מצוות תפילה שהיא רחמי, שלא ישפוך האדם שיחו לפני הקב"ה אלא יצייר את התיבה במחשבתו ?! אתמהה?!
[חיפשתי בפורום ומצאתי שפתחו נידון זה בעקיפין viewtopic.php?f=7&t=17511&hilit=%D7%A0%D7%A4%D7%A9+%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D#p166899 להשוות את דברי הנפה"ח הלזה לתורת חבד, אבל לא נגעו בעצם השאלה]

[מה שנכון נכון]

ראה בבן איש חי ש"ר בשלח סעיף ה איך שהבין דברי הנפש החיים.
וראה עוד בכסא אליהו לרבי אליהו מני שער ד.

[סכינא חריפא]

אפשר להעלות הקבצים?

[עקביה]

ברור למדי שהרמב"ם הבין אחרת באופן מוחלט מהנפה"ח:

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א
הלכה ד
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על א הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג.

וגם מהגמ' בסוטה לכאורה מוכח שלא כדבריו:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
תפלה. רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי.

רש"י מסכת סוטה דף לג עמוד א
תפלה - דקתני מתני' בכל לשון, לא צריך קרא, דהא רחמי נינהו, וההוא לישנא דידע לכוון לבו ליצלי.

גם אם מודה הנפה"ח שהרובד הבסיסי של תפילה הוא "רחמי", מ"מ א"א לומר שפשוט שהיא נאמרת בכל לשון, אחר שעיקר עניינה אינו רחמי, ויש בכך חידוש.

אודה לכל מי שיתן קישור או יעלה דברי מי שעמד על כך.

[עולה מן הארץ]

מה הקשר?
הנפש החיים בא לאפוקי מכוונות המקובלים, לא?

[עקביה]

מה הקשר?
הנפש החיים בא לאפוקי מכוונות המקובלים, לא?

א. מה הקשר בין מה למה?
ב. מה היא כוונת המקובלים?
ג. ואם בא לאפוקי מכוונת המקובלים אז מה?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

יש לי הרהורי דברים בנידון, ובדעתי לרשום אותם אחרי החג, אבל כפשוטו פירוש המלות וצורת האותיות קשורים זב"ז, לאלו המבינים לעומקם של דברים, שאני לא נמנה עמהם. לכן אין פלא שכוונה פשוטה וכוונה לאותיות של התיבה אינם סתירה זל"ז.

מ"מ, נראה שכוונת הנפה"ח לבאר חידושם של אנשי כנה"ג שקבעו מטבע בברכות, והמתפלל בכל לשון, על אף שיצא יד"ח, מ"מ כוונת אנשי כנה"ג לא השיג.

[סגי נהור]

ברור למדי שהרמב"ם הבין אחרת באופן מוחלט מהנפה"ח.

בדרך זו אפשר לעשות עוד הרבה מחלוקות - בין הרמב"ם לשל"ה, בין הרמב"ם לאריז"ל, ועוד ועוד...
האם לא ברור שהכוונה היא לפעולת התפילה ע"פ הסוד.

[עקביה]

מ"מ, נראה שכוונת הנפה"ח לבאר חידושם של אנשי כנה"ג שקבעו מטבע בברכות, והמתפלל בכל לשון, על אף שיצא יד"ח, מ"מ כוונת אנשי כנה"ג לא השיג.

ודאי שכך הוא, אבל לענ"ד מפשיטותה של הגמ' שתפילה נאמרת בכל לשון קשה על נפה"ח, שכן לדבריו עיקר גדול מאד בתפילה הוא מה שהוא הולך ומפרש שם, וא"כ זה לא צריך להיות כ"כ פשוט שתפילה נאמרת בכל לשון.

[עקביה]

ברור למדי שהרמב"ם הבין אחרת באופן מוחלט מהנפה"ח.

בדרך זו אפשר לעשות עוד הרבה מחלוקות - בין הרמב"ם לשל"ה, בין הרמב"ם לאריז"ל, ועוד ועוד...
האם לא ברור שהכוונה היא לפעולת התפילה ע"פ הסוד.

מה שרציתי להראות הוא שדברי הרמב"ם מסתדרים היטב עם הגמ' לעומת דברי הנפה"ח.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אנחנו מורגלים לגישות מסוימות מילדותינו, וכאשר אנו נתקלים במראאה מקומות חדשים ויסודות אחרות, אנחנו מנסים להתאים אותה למה שידענו והאמננו עד אז.
לימדו אותנו בענין התפלה, שהוא כמו בן המתחטא אצל אביו, דהיינו כמו שהבן שלנו מתחנן אלינו עבור עוד ממתקה, ללכת ביחד אתנו לחתונה, לקבל צעצוע חדשה או להשאר ער ולא ללכת לישון, כן אנחנו מבקשים ומתחננים לאבינו שבשמים לכל הצרכים שלנו. יש צורה של שבח והודאה ג"כ, כמו ילד המודה לאביו או אמו עבור משהו שקיבל, יש ילדים שעושים את זה מעצמם, יש העושים את זה ע"י דרבון הורים ומורים, אמנם יש מושג של הודיה, ואנחנו מעבירים את זה להדיבורים שלנו אצל אבינו שבשמים.
עד שבגיל מסוים אנו נתקלים בדברי הנפש החיים שחידש דבר נורא בכל ענין התפלה. המבט הראשונה היא להתאים אותה עם הגישה הילדותית שלנו, אשר אולי איננו טעות ומיוסדת היא על המקורות המקודשות אצלנו, אמנם עד שלא ראינו בדברי הנפש החיים שהוא התייחס להדברים שהאמננו עד אז, הרי הגישה שלנו פשרה בין שתי גישות, וא"א לקרות לה הגישה של הנפש החיים.
היסוד של הנפש החיים הוא שהקב"ה מסר את עולמו לבשר ודם, לאנשים קטנים כמונו, ולא רק לנו אלא לדברים קטנים שלנו, פירוש הדיבור. כאשר אנחנו מדברים מהפה שלנו, מתנהגת העולם ומלואו, וע"י הדיבורים שלנו כאשר אנו עומדים לפני המלך, משתנה הנהגת העולם. איך זה תואם את התיאולוגיה והטבע אינו קושיא כלל, כאשר אנו מבינים שגם מעשה מסירות נפש דגול שלנו איננה אלא טפה מן הים כלפי גדלות הבורא, וזהו יסוד הצמצום שעם כל גדלותו של השי"ת, ברא עולם המסתמכת על אלו שדיברנו עליהם בפיוטים ליוהכ"פ שחרית ומוס וגם שחרית ביום ראשון של חג הסוכות; ואביתה תהלה, מכתומי שמץ, מכמוסי כתם, מלכודי פח, מלעוני מר, והיא תהלתך. וע"ע בכל הפיוטים הנזכרים.
כאשר האדם מדבר לבוראו וקורא אותו 'הק-ל הגדול', ע"י דבריו הוא מגביר את המדה הזאת והיכרותו בעולם, שכולנו נראה ונרגיש את גדלות הקל התקיף ובעל היכולת. ואם לא היינו אומרים את המלים האלו, לא היתה נראית מדה זו בעולם כ"כ. וכ"ה בכל הדברים שאנו אומרים במשך התפלה. חלק מהם פירוש מילותיו הוא שבח, חלק מהם פירוש מילותיו הוא תחנונים ובקשות, אמנם כולם כוונתם היא להוסיף כח כלפי מעלה בהשתייכותו ית' לעולמו והגברת מדותיו בעולם. זה לא קשור כלל לבן המתחטא אצל אביו, לאשה המתחננת מבעלה למתנה או תשומת לב, אלא כעין קרבן העולה למעלה ועושה שרש למעלה ופרי למטה להוסיף חיילים לאלקות בעולם ודירתו ית' בתחתונים.
לזה גילתה לנו התורה שצריכים להתחיל בשבח ולסיים בשבח ולבקש צרכיו באמצע, שכך הוא צורתו של הורדת השכינה והשפעותיה למטה, וכ"ה בהרבה דברים הבנוים על יסוד הבנת החכמים ז"ל איך לעבוד עבודה זו, וכמו שאר המצוות שבמוחינו לא נבין מה הבעיא בעבודת ה' של נטילת ד' מינים אם ענבי ההדס מרובים מעליו, והאם עי"ז נתמעטה מצעד הנצחון שלנו נגד הס"מ אחרי יוהכ"פ, ומ"מ מאמינים אנו שכך צריך להיות.
אמנם, כאשר האדם עומד לפני המלך, ונראה שיש בכוחו להתחנן ולבקש על עצמו ועל נפשו, והוא מוסר את נפשו בזה ואינו מדבר אלא מילים האמורים להוסיף כח למעלה, הרי הוא מוסר נפש עבור כבוד שמו ומלכותו ית', ובזכות זה יוושע בכל מילי דמיטב. ולזה נקרא התפלה 'עבודה שבלב', שהאדם עובד את ה' בזה שהוא מוסר את הזדמנותו לדבר עמו ית' אליו ית', ואינו משתמש אתה לעצמו כלל. ולכן נמי מקרי קרבן, שהוא מקריב דבר מעצמו ומוסר אותו לשמים. ולבסוף לא יפסיד ממנה, שגם אליו תגיע ההשפעה הטובה להתברך בדעה ובתשובה, בגאולה ורפואה, בברכת השנים ובהשבת השופטים וכו'. אמנם כ"ז דרך אגב הוא, ולא עיקרו של תפלה.
אם נצטרך לשלב את דברי הנפש החיים עם הגישה הרווחה בעולם בתפלה, ניתקל בבעיות ונצטרך למשוך מצד זה ולקצר מצד אחר עד שנכניס איזה תוכן בהדברים. רק אם נתעלם מהגישה האחרת ונלמד אך ורק את דעתו של הנפה"ח, נבין את דבריו לאשורם.
ובכן, כאשר הנפש החיים ביאר שכוונת התיבות והאותיות היא היא כוונת התפלה, למה יש להתפעל ולהקשות? הרי אם נתגלה לנו שכך הוא צורתו של הגברת כוח כלפי מעלה, שיהיה כן. לדבריו בעצמו אינם סתירה כלל, כ"א סתירה למה שהורגלנו.

איני יודע אם יש חולקים על דבריו או לא, מ"מ נראה שכן הוא דעתו המשתקפת מוך דבריו בעצמו.

[עקביה]

ר' ליטוואק
כתבת דברים נפלאים בביאור שיטת הנפה"ח. ייש"כ.

האם אתה מסכים שלגמרא הייתה שיטה אחרת בהבנת עניין התפילה?

[בריושמא]

חס וחלילה. חס ושלום. לא יעלה וגם לא תעלה על הדעת.

יסוד התפילה הוא הרצון.
רצון האדם המתחטא ומבקש ומתחנן לפני בוראו וקונו.
רצון ה' ית' לענות או לא לענות לאדם, לקבל את תפילתו או לא לקבל את תפילתו.
זה יסוד התפילה. רצון ורצון.
לא ילדות כאן אלא אמת ברורה ונעלה. ואין בלתה.
וכל מה שלימדו ההולכים בדרך הפילוסופיה וההולכים בדרך הקבלה לא נתכוונו לזוז כמלא הנימה מהיסוד הנ"ל,
אלא להוסיף עליו.
להוסיף הסבר כיצד פועל רצון האדם וכיצד פועל רצון ה' ית'.
ולא נשתנו הקרבנות מהתפילות - אלה גם אלה הם פעולת הרצון בלבד:
רצון האדם המבקש ורצון ה' ית' השומע ועונה.
ועל כן אנו אומרים: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים'.

[עולה מן הארץ]

מה הקשר?
הנפש החיים בא לאפוקי מכוונות המקובלים, לא?

א. מה הקשר בין מה למה?
ב. מה היא כוונת המקובלים?
ג. ואם בא לאפוקי מכוונת המקובלים אז מה?

א. מה הקשר בין הרמב"ם והגמרא לנפש החיים (ועיין לקמן סעיף ג).
ב. עיין סידור הרש"ש ועוד.
ג. אז אין דברי הנפש החיים לאפוקי מהגמרא והרמב"ם וההבנה הפשוטה בתפילה אלא לומר שלא יכוון כוונות כפי המקובלים אלא יכוון בכל מילה ומילה שתעשה ענינה. ותו לא.

וזהו המשך הדברים שם שבפרק יב כתב לכוון על צער השכינה וכו' ואחר כך בפרק יג כתב שהעצה לזה היא לא כפי כוונות המקובלים אלא שיכוון כל תיבה ותיבה באותיותיה כפי מה שהיא, ולא לאפוקי כוונת המילות.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ר' ליטוואק
כתבת דברים נפלאים בביאור שיטת הנפה"ח. ייש"כ.

האם אתה מסכים שלגמרא הייתה שיטה אחרת בהבנת עניין התפילה?

בא נלמד. תביא גמרא ונראה אם הסבה שחשבנו שכוונתו שונה מהנפש החיים היא משום הגמרא עצמה או הנחת היסוד שלנו.

חס וחלילה. חס ושלום. לא יעלה וגם לא תעלה על הדעת.

יסוד התפילה הוא הרצון.
רצון האדם המתחטא ומבקש ומתחנן לפני בוראו וקונו.
רצון ה' ית' לענות או לא לענות לאדם, לקבל את תפילתו או לא לקבל את תפילתו.
זה יסוד התפילה. רצון ורצון.
לא ילדות כאן אלא אמת ברורה ונעלה. ואין בלתה.
וכל מה שלימדו ההולכים בדרך הפילוסופיה וההולכים בדרך הקבלה לא נתכוונו לזוז כמלא הנימה מהיסוד הנ"ל,
אלא להוסיף עליו.
להוסיף הסבר כיצד פועל רצון האדם וכיצד פועל רצון ה' ית'.
ולא נשתנו הקרבנות מהתפילות - אלה גם אלה הם פעולת הרצון בלבד:
רצון האדם המבקש ורצון ה' ית' השומע ועונה.
ועל כן אנו אומרים: 'כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים'.

אני לא כ"כ מתפעל מהסופרלטיבים ודברי הרגש שלך. הבאתי מראה מקום מהנפש החיים שלא הזכיר כל העניינים שלך. איך מתאימים את שניהם ומהיכי תיתי.

[עקביה]

בא נלמד. תביא גמרא ונראה אם הסבה שחשבנו שכוונתו שונה מהנפש החיים היא משום הגמרא עצמה או הנחת היסוד שלנו.

בבקשה. כאן דברי הגמ' ולפניהם דברי הרמב"ם שהם הרחבה של ההבנה הפשוטה בגמ'.
viewtopic.php?f=7&t=18557#p488437

ר' בריושמא
לא כ"כ הבנתי מפני מה באת להזהיר. האם לדעתך דברי הגמ' והנפה"ח חד הם? האם גם הרמב"ם אינו סותר לשיטת הנפה"ח?

ר' עולה מן הארץ
כיצד אפשר לומר שאין דברי הנפה"ח לאפוקי מהרמב"ם כשהוא אומר משהו אחר לגמרי מהרמב"ם?

[עולה מן הארץ]

ר' עולה מן הארץ
כיצד אפשר לומר שאין דברי הנפה"ח לאפוקי מהרמב"ם כשהוא אומר משהו אחר לגמרי מהרמב"ם?

נראה לי שאנחנו מנהלים כאן שיח של חרשים.
במה הנפה"ח שונה מהרמב"ם לדעתך? בזה שהרמב"ם כתב שהטעם לתקנת לשון התפילה הוא שיהא שגור בפי כל אחד והנפש החיים כתב שיש על זה סודות נשגבים?

[אוצר החכמה]

אם אני מבין נכון עולה מן הארץ אומר דבר פשוט.
גם הנפש החיים לא חלק על זה שעיקר כוונת התפילה הוא פירוש המילות וכוונת העניין, רק ביחס לשאר הכוונות ע"פ סוד כתב שהעיקר הוא לכוון את המילות בעצמם.

אם פירוש זה עולה יפה בלשון הנפה"ח מה טוב, ואם לא נאמר כן אכן דברי הנפה"ח תמוהים מאד, ותירוץ הליטוואק בזה אינו מובן כלל.

[עקביה]

ר' עולה מן הארץ
כיצד אפשר לומר שאין דברי הנפה"ח לאפוקי מהרמב"ם כשהוא אומר משהו אחר לגמרי מהרמב"ם?

נראה לי שאנחנו מנהלים כאן שיח של חרשים.
במה הנפה"ח שונה מהרמב"ם לדעתך? בזה שהרמב"ם כתב שהטעם לתקנת לשון התפילה הוא שיהא שגור בפי כל אחד והנפש החיים כתב שיש על זה סודות נשגבים?

ממש לא. אלא בזה שלפי הרמב"ם (והגמרא!) עניינה של התפילה הוא בקשת צרכים, ולפי הנפה"ח עיקר עניינה של התפילה הוא מזון לעולמות העליונים (פ"ט), להוסיף כח בקדושה (פי"א), ולא על ענייניו וצרכי עצמו כלל (שם).

[עקביה]

אם אני מבין נכון עולה מן הארץ אומר דבר פשוט.
גם הנפש החיים לא חלק על זה שעיקר כוונת התפילה הוא פירוש המילות וכוונת העניין, רק ביחס לשאר הכוונות ע"פ סוד כתב שהעיקר הוא לכוון את המילות בעצמם.

קראת את דבריו, בעיקר בפי"ג? מתחילת הפרק, ובפרט בד"ה "אלא העיקר בעבודת התפילה" וכו'.

[אוצר החכמה]

קראת את שני המשפטים האחרונים שלי שלא העתקת אותם?

שוב אומר אם אפשר לדחוק בדבריו שדיבר על העניינים הנסתרים (וזה עבודת התפילה) מה טוב ואם לא מה נעשה.

[עקביה]

קראתי. וליתר ביטחון הריני מעתיקם כאן:

אם פירוש זה עולה יפה בלשון הנפה"ח מה טוב, ואם לא נאמר כן אכן דברי הנפה"ח תמוהים מאד, ותירוץ הליטוואק בזה אינו מובן כלל.

ולסיכום, מהי דעתך?

[עולה מן הארץ]

ר' עולה מן הארץ
כיצד אפשר לומר שאין דברי הנפה"ח לאפוקי מהרמב"ם כשהוא אומר משהו אחר לגמרי מהרמב"ם?

נראה לי שאנחנו מנהלים כאן שיח של חרשים.
במה הנפה"ח שונה מהרמב"ם לדעתך? בזה שהרמב"ם כתב שהטעם לתקנת לשון התפילה הוא שיהא שגור בפי כל אחד והנפש החיים כתב שיש על זה סודות נשגבים?

ממש לא. אלא בזה שלפי הרמב"ם (והגמרא!) עניינה של התפילה הוא בקשת צרכים, ולפי הנפה"ח עיקר עניינה של התפילה הוא מזון לעולמות העליונים (פ"ט), להוסיף כח בקדושה (פי"א), ולא על ענייניו וצרכי עצמו כלל (שם).

האם קראת את ההגהה בסוף פרק יג?
כמו בכל דבר שהמקובלים עוסקים בו. יש את הפן המעשי של הדברים אשר מבחינתו ודאי העיקר הוא בקשת צרכיו ורחמי וכו' ויש את ההסבר על פי סוד אשר בקשת צרכיו גם היא עניינה לצורך גבוה.

[אוצר החכמה]

עניות דעתי פשוטה כפי שכתבתי.
אין שום דרך לזוז מהעובדה שעיקר עניין התפילה הוא בקשה מהבורא על הצרכים. זה דבר שכתוב מדברי התורה ועד דוד ושהמע"ה ועד חז"ל במקומות רבים מספור.

זה לפי פשט התורה שהוא העיקר הגדול אבל כשם שמי שלומד כוונות האר"י יכול לומר שעיקר עניין התפילה הוא ע"פ סדר העולמות והכוונה באמירתו עיקר התפילה על פנימיותה בלי לסתור את הפשט כך אם אפשר לפרש שעל זה דיבר הנפש החיים ולזה כיוון נמצא יישוב לקושי.
ואני רואה שזה גם מה שפשוט לעולה מן הארץ.

[עקביה]

ר' עולה מן הארץ
כיצד אפשר לומר שאין דברי הנפה"ח לאפוקי מהרמב"ם כשהוא אומר משהו אחר לגמרי מהרמב"ם?

נראה לי שאנחנו מנהלים כאן שיח של חרשים.
במה הנפה"ח שונה מהרמב"ם לדעתך? בזה שהרמב"ם כתב שהטעם לתקנת לשון התפילה הוא שיהא שגור בפי כל אחד והנפש החיים כתב שיש על זה סודות נשגבים?

ממש לא. אלא בזה שלפי הרמב"ם (והגמרא!) עניינה של התפילה הוא בקשת צרכים, ולפי הנפה"ח עיקר עניינה של התפילה הוא מזון לעולמות העליונים (פ"ט), להוסיף כח בקדושה (פי"א), ולא על ענייניו וצרכי עצמו כלל (שם).

האם קראת את ההגהה בסוף פרק יג?
כמו בכל דבר שהמקובלים עוסקים בו. יש את הפן המעשי של הדברים אשר מבחינתו ודאי העיקר הוא בקשת צרכיו ורחמי וכו' ויש את ההסבר על פי סוד אשר בקשת צרכיו גם היא עניינה לצורך גבוה.

קראתי בהחלט. אבל מה שקשה גם לאחר ההגה"ה הוא, שאחר שנפה"ח מאריך להסביר שעיקר עבודת התפילה אינה בקשת צרכים, כיצד כ"כ פשוט לגמ' בסוטה שתפילה נאמרת בכל לשון, ואין צריך לכך כל מקור. הרי זה שאפשר לאומרה בכל לשון הוא חידוש לא קטן, לפי הבנת נפה"ח.

[עולה מן הארץ]

שוב, הנפה"ח מדבר על עבודתה ע"פ פנימיות והגמרא מדברת על מעשה התפילה.

[אוצר החכמה]

קראתי בהחלט. אבל מה שקשה גם לאחר ההגה"ה הוא, שאחר שנפה"ח מאריך להסביר שעיקר עבודת התפילה אינה בקשת צרכים, כיצד כ"כ פשוט לגמ' בסוטה שתפילה נאמרת בכל לשון, ואין צריך לכך כל מקור. הרי זה שאפשר לאומרה בכל לשון הוא חידוש לא קטן, לפי הבנת נפה"ח.

למה? אותו אדם מקיים רק את עיקר החיוב ולא את העבודה המעולה הזאת.
אני לא מבין. לך נראה שלפי הבנת הנפש החיים מי שמכוון פירוש המילות ולא צייר את האותיות בדעתו לא יצא ידי חובת תפילה? הלא בזה פסל תפילתם של כמעט כל היהודים מקטנם ועד גדולם.

[עקביה]

קראתי בהחלט. אבל מה שקשה גם לאחר ההגה"ה הוא, שאחר שנפה"ח מאריך להסביר שעיקר עבודת התפילה אינה בקשת צרכים, כיצד כ"כ פשוט לגמ' בסוטה שתפילה נאמרת בכל לשון, ואין צריך לכך כל מקור. הרי זה שאפשר לאומרה בכל לשון הוא חידוש לא קטן, לפי הבנת נפה"ח.

למה? אותו אדם מקיים רק את עיקר החיוב ולא את העבודה המעולה הזאת.
אני לא מבין. לך נראה שלפי הבנת הנפש החיים מי שמכוון פירוש המילות ולא צייר את האותיות בדעתו לא יצא ידי חובת תפילה? הלא בזה פסל תפילתם של כמעט כל היהודים מקטנם ועד גדולם.

ודאי שיצא ידי חובת תפילה. אבל התיקונים אותם גנזו בתפילה אנשי כנה"ג נעשים מן הסתם גם אם לא כיוון כמו שצריך. משא"כ אם מתפלל באנגלית, מן הסתם לא נעשה כלום מאותם תיקונים, ואין זה פשוט כלל שאפשר להתפלל כך.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לדעת הנפה"ח, העבודה של תפלה היא להשים צרכיו ובקשותיו בצד, ולבקש על כבוד שמים ו׳צרכי גבוה׳. לומר ש׳אין מנוס׳ מלהכחיש לזה אינו תואם את דבריו.

ובאמת כשמתבוננים בתפלת משה רבינו עבור פרעה שנשא כפיו לה׳, והיינו שהתפלל עבור רשע זה שלא יקיים את דבריו והבטחתו, והתפלל כתפלת הצדיקים בהשתפכות הנפש ובמסירות נפש וכו׳. איך ניתן להבין? איך היתה תפלה זו ׳בקשת צרכיו׳ של משה רבינו, כאילו חסר לו עכשיו שקולי קולות יחדלון והברד לא תתך ארצה? אלא כבוד שמים דרש בתפלתו, ומסר נפשו ליקוד על אפיו ולבקש מה׳ שינהיג את עולמו כמו שרצה הוא ית׳ מתחלתו.

[אוצר החכמה]

קראתי בהחלט. אבל מה שקשה גם לאחר ההגה"ה הוא, שאחר שנפה"ח מאריך להסביר שעיקר עבודת התפילה אינה בקשת צרכים, כיצד כ"כ פשוט לגמ' בסוטה שתפילה נאמרת בכל לשון, ואין צריך לכך כל מקור. הרי זה שאפשר לאומרה בכל לשון הוא חידוש לא קטן, לפי הבנת נפה"ח.

למה? אותו אדם מקיים רק את עיקר החיוב ולא את העבודה המעולה הזאת.
אני לא מבין. לך נראה שלפי הבנת הנפש החיים מי שמכוון פירוש המילות ולא צייר את האותיות בדעתו לא יצא ידי חובת תפילה? הלא בזה פסל תפילתם של כמעט כל היהודים מקטנם ועד גדולם.

ודאי שיצא ידי חובת תפילה. אבל התיקונים אותם גנזו בתפילה אנשי כנה"ג נעשים מן הסתם גם אם לא כיוון כמו שצריך. משא"כ אם מתפלל באנגלית, מן הסתם לא נעשה כלום מאותם תיקונים, ואין זה פשוט כלל שאפשר להתפלל כך.

לא הבנתי כוונתך. אתה חושב שאריז"ל לא מודה שמי שמתפלל בלי כוונות האריז"ל מקיים מצוות תפילה ואפילו זה הדרך לרובא דאינשי הבינונים. אבל מי שרוצה להיות יותר מתוקן ולהשלים את נפשו לעשות רצון בוראו הוא יכול לכוון את כוונות האר"י ולפעול יותר. בדיוק זה המצב לפי הנפש החיים רק באופן שהוא מציג.

[אוצר החכמה]

לדעת הנפה"ח, העבודה של תפלה היא להשים צרכיו ובקשותיו בצד, ולבקש על כבוד שמים ו׳צרכי גבוה׳. לומר ש׳אין מנוס׳ מלהכחיש לזה אינו תואם את דבריו.

ובאמת כשמתבוננים בתפלת משה רבינו עבור פרעה שנשא כפיו לה׳, והיינו שהתפלל עבור רשע זה שלא יקיים את דבריו והבטחתו, והתפלל כתפלת הצדיקים בהשתפכות הנפש ובמסירות נפש וכו׳. איך ניתן להבין? איך היתה תפלה זו ׳בקשת צרכיו׳ של משה רבינו, כאילו חסר לו עכשיו שקולי קולות יחדלון והברד לא תתך ארצה? אלא כבוד שמים דרש בתפלתו, ומסר נפשו ליקוד על אפיו ולבקש מה׳ שינהיג את עולמו כמו שרצה הוא ית׳ מתחלתו.

לא הבנתי מה אתה מוכיח. שמשה רבינו(!!) כל עניינו רק לתיקון השכינה הקדושה ועשיית רצון בוראו. האם יש ספק בדבר ומה זה קשור לנפש החיים?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

כאשר הגמרא קורא לתפלה ׳רחמי׳, עדיין אין אנו יודעים כוונתו. רק שהמלה ׳רחמי׳ אתי לאוריי לן שלכן מותר בכל לשון.

אולי, לאור דעת הנפה"ח, לולי דרחמי נינהו, לא היינו יכולים לבקש שום גילוי שכינה וכבוד מלכותו ית׳ אלא כשיעור שהציב הוא ית׳ בתורתו, ולכן לא היה אפשר להציב מטבע אישית זמנית לתפלה, רק כפי אשר חקקה מדת הדין. ע"ז באה הגמ׳ דהואיל ורחמי נינהו, ואנו מתפללים שיגלה כבודו בעולם ברחמים ולא בדין, ע"כ על אשר יבקש האדם יש בו משום תפלה שעל כולם אפשר לבקש.

מדברי הרמב"ם לא נראה כלום. טרם בא אנשי כנה"ג, היו מתפללים בלשון עצמם. פירושו שכל ציבור היה בוחר שליח ציבור, והוא ידע סדר פגיעה ואיך לפתות את יוצרו (ועל אף שהרמב"ם לא הסכים עם חכמי הסוד, אמנם לדידן היה הש"ץ הוא מבאי בסוד ה׳ וידע לכוין תפלותיו כפי הכוונות הצריכות באותו זמן ומצב) והיה ניגש ומביא את שולחיו אתו להתפלל במילים הראויות להוסיף כח כלפי מעלה לעשות פרי למטה.

וכאשר מחמת כובד הגליות והבדלי השפות כלו יודעי תחינה, כאשר אנו מתאוננים בסליחות, ע"כ תיקנו אנשי כנה"ג נוסח כללי לדברים אלו.

כאשר נלמד את המקורות לאור דברי הנפשה"ח, ולא להיפך, מבואר הכל ללא בעיא.

[עקביה]

לא הבנתי כוונתך. אתה חושב שאריז"ל לא מודה שמי שמתפלל בלי כוונות האריז"ל מקיים מצוות תפילה ואפילו זה הדרך לרובא דאינשי הבינונים. אבל מי שרוצה להיות יותר מתוקן ולהשלים את נפשו לעשות רצון בוראו הוא יכול לכוון את כוונות האר"י ולפעול יותר. בדיוק זה המצב לפי הנפש החיים רק באופן שהוא מציג.

מה שאני טוען שוב ושוב הוא שבאופן שהנפה"ח מציג את הדברים נראה שלא מדובר בערך מוסף על הבסיס של תפילה שהוא "רחמי", אלא בעיקר עניין התפילה.

[דרופתקי דאורייתא]

עי' כאן viewtopic.php?f=50&t=47744

[להתהלך]

יש בבעל התניא דברים דומין לענין תפילה, ואולי יותר תמוהין,
ליקוטי תורה (מלאדי), במדבר
... והענין כמו דאיתא בזהר שכמה מלאכים ממונים על התפלה שמקבלים ומעלים כו'. והיינו לפי שא"א לקול ודבור גשמי של האדם לעלות למעלה ולהתכלל במקורו באור א"ס ב"ה כ"א ע"י המלאכים כמו שא"א להיות התלבשות הנפש בגוף האדם כ"א ע"י ממוצעים דהיינו ע"י הדם שהוא הנפש וגם הדם עצמו הוא גשמי אלא שע"י חמימות הדם מעלה אדים רוחניים. ועי"ז מתאחדים כחות והתפשטות הנפש. (כמ"ש בספר הכוזרי מאמר שני סי' כ"ו), כך ע"ד משל א"א להיות אור א"ס ב"ה מלובש בקול ודבור התפלה כ"א ע"י המלאכים שהם בחי' שלוחי' דהיינו שהם כלים לאור א"ס ב"ה הנמשך בהם ואור א"ס הנמשך בהם הוא הפועל והעושה בהם כרצונו ולכן תמיד מששת ימי בראשית הם עומדים במדרגה אחת כפי שיעור וגבול שנגבל בהם אור א"ס ב"ה ולכן אמר המלאך שוב אשוב אליך ובשליחותו של מקו' אמר לו כן כאלו הקב"ה מדבר בעצמו. וכן כתיב בהגר ותקרא שם ה' הדובר אליה וגו'. והיינו המלאך שדבר עמה לפי שאינן אלא המשכות בחי' אור א"ס ב"ה שנמשך בכמה מדרגות מלאכים וכלים מכלים שונים.

וה' יאיר עיני בזה.

אין כוונתי שמה שהוא כותב נמצא בבעל נפש החיים, אלא שיש כאן נשיקה לדבריו.

[מטה עז]

כתב הנפש החיים [שער ב' פי"ג] - אלא העיקר בעבודת התפילה שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תבה מהתפלה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדשה שיעשה פרי למעלה להרבות אורם וקדושתם.
והדברים תמוהים עד למאד, אטו לכך נתקנה מצוות תפילה שהיא רחמי, שלא ישפוך האדם שיחו לפני הקב"ה אלא יצייר את התיבה במחשבתו ?! אתמהה?!
[חיפשתי בפורום ומצאתי שפתחו נידון זה בעקיפין http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... 9D#p166899 להשוות את דברי הנפה"ח הלזה לתורת חבד, אבל לא נגעו בעצם השאלה]

הנפש החיים מסביר שעל ידי דבקות באותיות שופכים את הנפש בתפילה, ולכן זה עיקר התפילה (ובדומה לדבקות באותיות בשיטת הבעש"ט בלימוד תורה לשמה, דהיינו שהאותיות הן כלים, ולא בציור בדמיון בעלמא), ובזכרוני שרבי ראובן לויכטר שליט"א מבאר את כל זאת (על פי דברי מו"ר רבי יונתן דיויד שליט"א) באופן נפלא ואף מעשי.