בריושמא כתב:כתבתי:
הבעל שם טוב חידש ומסר דברים לר' יעקב יוסף מפולנאה שכתב מלה במלה בספר תולדות יעקב יוסף. ולא אמר מאומה על הצמצום.
על כך ענה הרב סגי נהור:
דבר זה אינו נכון כלל...
על כך עניתי:
אני חוזר עתה אל דברי הבעש"ט, וקורא אותם פעם נוספת. כיצד אתה רואה שם צמצום והסתלקות ומקום פנוי?
מאומה אין שם. ואם יש ספר שהביא מקורות מן הצמצום - זהו דרש בעלמא...
אנא קרא נא שנית דברי הבעש"ט - חשובים הם מאוד מאוד - ודייק נא במלותיו.
על כך ענה הרב סגי נהור:
את העובדה שלא מוזכר שם צמצום כתבתי במפורש. מה שכתוב שם הוא שהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, וכל ההסתרות הן אחיזת עיניים, וגם הלבושים המסתירים אותו אינם אלא הוא עצמו, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. דעת לנבון נקל שכאן, ובעוד מובאות רבות דומות מדברי הבעש"ט, נמצאים הזרעים לתפיסה החסידית של "מלוא כל הארץ כבודו" כפי שהורחבה ופותחה עוד בדורות הבאים.
ועל כך אני עונה עתה:
והלא ביקשתי לדייק במלותיו של הבעש"ט.
אני כתבתי שהוא לא הזכיר את הצמצום, ולא הסתלקות ולא מקום פנוי.
ומה עונה לי הרב סגי נהור?
כי כתוב שם מלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה וכו' וכו', וכאן נמצאים הזרעים לתפיסה החסידית וכו'.
ואני קורא ותמה: מה הקשר בין כל אלה ובין הצמצום? מה הקשר בין כל אלה ובין הצמצום וההסתלקות והמקום הפנוי שלימד האר"י?
אין שום קשר!
ואני חוזר וכותב בבהירות ובברירות:
לימד הבעש"ט על לית אתר פנוי מיניה במציאות ובחיות ובישות, ואמר שהכל הסתרה, ומדברים אלו נבעו דברי החסידים וכו' וכו' -
אבל לכל אלה אין קשר ואין זיקה ואין דמיון כלל לצמצום שדיבר בו האר"י. מאומה!
לא אוכל להאריך כאן בכל חידושיו של הבעש"ט ובדברי תלמידיו, אבל דבר אחד ברור לגמרי:
הבעש"ט לא נסמך על הצמצום. לא !!
בריושמא כתב:עוד כתב הרב סגי נהור:
דרך אגב, בוודאי ידוע למר שהבחנתו בין שני העניינים בצמצום "כפשוטו" ו"שלא כפשוטו" - האחד האם הצמצום הוא בעצמותו, והשני האם הוא אמת או רק לעינינו - מופיעה במכתבו הידוע (משנת תרצ"ט) של הרבי מליובאוויטש על הצמצום, שנכתבה במענה לדברי הרב דסלר.
ואען ואומר:
אנא דייק. איגרתו של האדמו"ר האחרון ידועה, והיא מצוטטת שוב ושוב. אבל אנא דייק בדבריו:
הוא כתב כי יש שתי דעות שהן ארבע.
ואילו אני הקטן כתבתי כי רק שתי דעות לפנינו.
וההבדל עצום.
כי ההבחנה בין שתי דעות ותו לא היא ברורה:
כל המקובלים בצד אחד, ורש"ז מלאדי בצד שני.
ואידך זיל גמור. אבל, אנא: גמור בדיוק. לא בערך.
בריושמא כתב:בעל התניא עשה זאת. הוא הלך אחרי דברי הבעש"ט והסביר את הצמצום על פי דרכו של הבעש"ט.
אכן, ההבנה של הרש"ז את הצמצום של האר"י נסמכת על דברי הבעש"ט.
אם לכך נתכוונת - ניחא...
סעדיה כתב:רבנו ברי הבהיר ש-
א. המקובלים דברו ב'כחות' והחסידים דברו ב'עצמות וחיות'.
ב. כתוצאה נגזרת מכך פי' המקובלים שצמצום קרה 'באמת' ב'כחות', ואילו התניא פי' שהכונה לאחיזת עינים של סילוק 'עצמותו וחיותו'.
ג. ה'נפש החיים' בנה יסודותיו על התניא אלא שהפך כל 'עצמות וחיות' ל'כחות'.
סגי נהור כתב:[יש לתקן: לא עצמותו וחיותו אלא מציאותו וחיותו.
בריושמא כתב:על כך חולק ר' חיים מוולוז'ין.
הוא אומר לרש"ז: כל מה שכתבת הוא נכון רק מצדו ית'. הוא ית' רואה כך את המציאות שלנו, אבל אנחנו איננו יכולים לראות זאת
ואנחנו איננו יכולים לחיות כך.
כי - וכאן עיקר דברי הגר"ח - מצדנו יש צמצום. צמצום גמור. מצדנו יש מציאות נבראת.
ואדם, בשר ודם, אינו יכול לחיות את 'מצדו'. הוא איננו יכול לעבור לצד השני, לצד של ה' ית' המוחלט.
אדם, בשר ודם, יכול לחיות רק את 'מצדנו'. רק את המציאות שלאחר הצמצום.
בריושמא כתב:בשאלה זו עסקו ר' אברהם היררה, ר' יוסף אירגס, רמח"ל והגר"א.
וכולם שאלה שאלה אחת: האם הצמצום כפשוטו או לא,
ובשאלתם התכוונו לשאול: מה הצטמצם? היכן היה הצמצום?
האם הצמצום היה בעצמותו ית' או ברצונו ית'?
וכולם אמרו נחרצות: הצמצום היה ברצונו ולא בעצמותו.
כלומר: הצמצום לא היה כפשוטו. כי 'כפשוטו' משמעו הצמצום היה בעצמות, וחס מלומר כך. זו כפירה גמורה, זו הגשמה גמורה, שהרי איננו משיגים ואיננו יכולים להשיג את עצמותו. שהרי צמצום של עצמותו משמע שהוא נחלק, שיש לו גבול. חס מלומר זאת, וחס מלחשוב זאת. והם צעקו על כך כי השבתאים כתבו כך.
לפי כל המקובלים הנזכרים הצמצום היה לא כפשוטו, כלומר היה ברצונו.
מאי משמע? רצונו האין סופי הצטמצם והרי הוא רצון גבולי. לכן הוא מאציל גבול, כלים גבוליים, מדודים. לכן יש האצלה. לכן יש האצלה מדודה, קו המדה.
בריושמא כתב:א. נפש החיים חושב על הכוח האלוקי. זה הנושא שעליו סובב כל הספר.
ב. על כן הצמצום הוא בכוח האלוקי. והצמצום משמעו כיסוי של הכוח האלוקי.
ג. אמנם כלפי ה' ית' אין כיסוי והכוח האלוקי מנהיג את הכל, אבל - זה מצדו. והאדם אינו יכול להסתכל מצדו ית'.
האדם יכול להסתכל רק מצדנו - ואין הוא רואה כיצד הכוח האלוקי מנהיג את הכל.
הוא רואה כוחות אחרים שולטים. ועל כן עליו לבטל אותם ולהאמין שבאמת רק ה' לבדו מנהיג את הכל ורק לו הכוח והשלטון
ואין עוד מלבדו.
בריושמא כתב:שאל הרב נשר:
איך זה מסתדר עם הלשונות בשער ג' - 'אחדות' 'עצמותו', כמה וכמה פעמים.
איך זה שדווקא בספר שכל כך נזהר מהתפיסה שמדברת על ביטול היש ומהתפיסה שמדברת על עצמותו, דווקא הוא משתמש במילים אלו.
ואען:
והרי כל המקובלים כולם דיברו על 'אחדות' ועל 'עצמותו', שנים הרבה לפני שבאה החסידות לעולם. ומדוע ייגרע חלקו של ר' חיים מוולוז'ין? מדוע אסור לו להזכיר מלים יסודיות אלו?
לא מלה בודדת חשובה אלא המשפט כולו. וכל דברי הגר"ח על 'אחדות' ועל 'עצמותו' מנוגדים תכלית הניגוד לדברי החסידות ולדברי רש"ז.
צא ולמד דברי הגר"ח בראש שער ג: 'ושם בשער דרושי אבי''ע פ''ז בפי' מאמר התקונים הנ''ל כ' שאצילות כולו גם בחי' הכלים נק' אלהות גמור משא''כ בבי''ע ע''ש. וכן מבואר שם החילוק העצמי שבין האצילו' לג' העולמות בי''ע בענין האלהות ע''ש' (שער ג פרק ד). מדוע ציטט הגר"ח דברי האר"י הללו אם לא כדי לצאת נגד החסידות ונגד הרש"ז שכרכו יחד את האצילות ואת העולמות הנבראים?
בהמשך כתב ר' חיים: 'אם שהוא יתב' ממלא את כל... מקומות הטהורים והמקודשים ואשר אינם טהורים. אעפ''כ אינם חוצצים כלל ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת טהרת עצמותו ואחדותו הפשוט יתב'. וז''ש (מלאכי ג) אני ה' לא שניתי' (שער ג פרק ד).
לכאורה גם הוא כותב 'אני ה' לא שניתי', כפי שכתב רש"ז.
אבל דוק היטב: ר' חיים מוולוז'ין ציטט בספר נפש החיים את דבריהם של חסידי אשכנז הקדמונים, למשל: 'וע' רוקח בסוף שורש קדושת היחוד ז''ל הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו' (שער ג פרק ב), ועוד ועוד. יחיד הוא הגר"ח בהבאת דבריהם של חסידי אשכנז. איש מהמקובלים לא הביא מדבריהם של חסידי אשכנז.
מדוע עשה כן הגר"ח בנפש החיים? כי אחר שהחסידים ורש"ז אמרו וחזרו ואמרו כי לית אתר פנוי מיניה והחיות האלוקית נמצאת בכל, הוכרח ר' חיים לחזור אל דבריהם של חסידי אשכנז שאף הם אמרו שהקב"ה נמצא בכל, אבל דייקו בדבריהם והסבירו מדוע האמירה הזאת אינה מאפשרת מציאות של הקב"ה ומציאות של קדושה במקומות המטונפים וכו' וכו'.
שאלת כיצד הזכיר הגר"ח את המלה 'אחדות'. הנה כאן הזכיר אותה: 'והוא ג''כ א' מהטעמים שאחר יחוד פסוק ראשון דק''ש אומרים בשכמל''ו והוא כמ''ש להלן בפ' י''א שענין יחוד פ' ראשון בתיבת אחד היינו לכוין שאדון יחיד ב''ה הוא אחד בכל העולמו' והבריו' כולם אחדות פשוט כמשמעו וכולם נחשבים לאין ואין עוד מלבדו יתברך לגמרי ושלא נבא להתבונן חלילה על מהות הענין איך ומה. לזאת אנחנו אומרים אח''ז ברוך שכמל''ו שיתבאר שם שהכוונה הוא על הבחי' שמצד השגתנו שמתראה מציאות עולמות ובריות מחודשים ברצונו יתברך הצריכים להתברך מאתו והוא המולך עליהם זהו ב''ש כבוד מלכותו וכו'. (וזהו הענין שפסוק ראשון נקרא בזוהר יחודא עלאה ופסוק בשכמל''ו נקרא יחודא תתאה. והוא מבואר)' (שם שם).
הבאתי פסקה זו בשלמותה כי הגר"ח כותב בה על 'אחדות פשוט כמשמעו וכולם נחשבים לאין'. בסוף הפסקה הוא מזכיר את יחודא עלאה ואת יחודא תתאה. ברור שדבריו כאן מכוונים כנגד דברי רש"ז בשער היחוד והאמונה.
אבל כאן ההבדל הגדול בין הגר"ח ובין רש"ז.
על 'אחדות פשוט כמשמעו' כותב ר' חיים במפורש: 'ושלא נבא להתבונן חלילה על מהות הענין איך ומה'. משפט זה כתוב כולו נגד רש"ז שהאריך לבאר כיצד 'והנה אחרי הדברי' והאמת האלה כל משכיל על דבר יבין לאשורו איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כל הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשו' זהו מחמת שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו מאחר שמבלעדי הרוחניו' היה אין ואפס ממש כמו קודם ששת ימי בראשי' ממש והרוחניות השופע עליו ממוצא פי ה' ורוח פיו הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהוה אותו א"כ אפס בלעדו באמת' (שער היחוד והאמונה פרק ג), והמשיך והמשיך לבאר זאת באריכות גדולה. ר' חיים קורא את כל דברי רש"ז וכותב: 'ושלא נבא להתבונן חלילה על מהות הענין איך ומה'.
על מה אנחנו יכולים להתבונן? ר' חיים ממשיך וכותב: 'לזאת אנחנו אומרים אח''ז ברוך שכמל''ו שיתבאר שם שהכוונה הוא על הבחי' שמצד השגתנו שמתראה מציאות עולמות ובריות מחודשים ברצונו יתברך הצריכים להתברך מאתו והוא המולך עליהם'. רק מה 'שמצד השגתנו'! רק את 'מציאות עולמות ובריות מחודשים' אנחנו יכולים להשיג. וראה את המשך דבריו: 'המולך עליהם' - ה' ית' מולך על העולמות ועל הבריות, מולך בכוחו ובשלטונו.
ר' חיים אומר: מלכותו נמצאת בכל, אבל איננו מדברים על החיות האלוקית. היא איננה נמצאת בעולמות ובבריות !!! הרי הבדיל האר"י בין האצילות ובין העולמות הנבראים, כפי שחזר בתחילה ר' חיים על דברי האר"י בספר עץ חיים.
על כן,
רש"ז מבקש את יחודא עילאה, ומבכר אותו על יחודא תתאה.
הגר"ח אומר על יחודא עילאה 'ושלא נבא להתבונן חלילה על מהות הענין איך ומה', ורק יחודא תתאה הוא 'מצד השגתנו' ויכולתנו להבין ולדעת.
בריושמא כתב:שאל הרב דורשי יחודך:
היש חידוש בצמצום? כלומר, האם היה אפשר לחשוב אחרת?
האם סברו שהאצילות היא לפי כוחו של האין סוף? הרי זהו סתירה לעצם המושג אצילות.
ואען:
זו סוגיה יסודית בקבלה.
ר' עזריאל מגירונה עסק ביחס בין אין גבול ובין גבול ב'שער השואל'.
דבריו נדפסו בתוך דרך אמונה לר' מאיר אבן גבאי. עם תוספת דברים נכבדה בסוגיה זו.
ר' משה קורדובירו עסק בסוגיה זו באריכות בפרדס רמונים, שער ד, שער עצמות וכלים.
הוא ביאר את היחס בין האור ובין הכלים, בין אור העצמות ובין כלי הספירות.
וכל אלו ביארו יפה את היחס בין אין סוף ובין האצילות בלי להזדקק לצמצום.
גם האר"י, ברוב דרושיו, ביאר את האצילות ואת המוחין וכו' בלי להזכיר את הצמצום ובלי להסתמך עליו.
מה חידש אפוא יש בצמצום?
חידוש עצום. לא בעניין היחס בין הבלתי גבולי ובין הגבולי.
הצמצום משמעו: הסתלקות אור אין סוף, מקום פנוי או מקום פנוי ורשימו, התפשטות קו אור אין סוף.
שלושה אלו - ודוק: שלושתם יחד - הם הצמצום שלימד האר"י.
שלושה אלו הם בניין אב למהלך האצילות שלימד האר"י.
כך כתב ר' חיים ויטל: יש כאן מקלקל על מנת לתקן.
כי באצילות עצמה יש מקלקל ואחר מתקן. קודם מיתת מלכים ושבירת כלים, ואחר תיקון המלכים ובניין מתוקן של הכלים.
אבל קודם לאצילות יש מקלקל על מנת לתקן, הכל בחדא מחתא.
וזהו החידוש הגדול בצמצום.
בריושמא כתב:שאל הרב סעדיה:
הן הן הדברים?!
אכן, הן הן הדברים.
ר' חיים ממשיך בדיוק את אשר כתבו ר' יוסף ארגס ורמח"ל.
אלא שהוא אינו יכול לדבר בלשונם שלהם, כי הגיעו החסידים ורש"ז ואמרו דברים חדשים לגמרי.
על כן, כפי שכתבתי קודם באריכות, עולה ר' חיים על הרכבת של החסידים, נכנס לקטר שלהם ומשתמש בלשונותיהם שלהם,
ממלא את הקרונות במונחים אחרים וברעיונות אחרים - אלה של המקובלים הקודמים כגון רמח"ל וכו' וכו' -
ומסיע את הרכבת בכיוונם של המקובלים הקודמים.
בריושמא כתב:לאו מילתא זוטרתא היא, ולא אוכל להסביר כאן את כל אשר כתב ר' חיים מוולוז'ין על הצמצום.
לשם כך צריך פרק שלם בספר שלם.
אני מתנצל לפני הרב סעדיה - לא אוכל לענות על שאלתו כאן. בע"ה אענה עליה בעתיד.
בריושמא כתב:על כן דברי הגר"א על הצמצום באים לפרש את דברי האר"י, כפי שהם מובאים במשנת חסידים, אבל אין קשורים לכלל דרכו
בהרצאת סדר ההאצלה כולו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 342 אורחים