אין בעיה, אלא שעל פניו הראש מילין לא מבוסס על דברי חז"ל או על ביאורים בקבלה אלא הכל רעיונות עצמאיים על צורת האותיות ושמותן. וגם זה לא בעיה הראי"ה לא זקוק להסכמתי או לרצוני ללמוד בספריו רק הבעתי את הקושי האישי שלי.אוצר החכמה כתב:לא הבנתי מה הכוונה כדורש מפי הגבורה. זה דרוש כמו כל הדרושים שמתבסס על דברי חז"ל וביאורים בקבלה ודרוש של המחבר ריש מילין מה הבעייה עם זה?
צד"י צורתו כמו נו"ן ויו"ד על גבה כמו שמבואר בב"י סי' ל"ו באלפא ביתא שניה בסו"ד ובדברי הר"י אכסנדרני שהביא הב"י באלפא ביתא שלישית. ומ"ש הראש השני כמו זיי"ן הוא הראש של הנו"ן וכמו שכתב באות נו"ן שראשו כזיי"ן.טנתא כתב:זה לשון הב"י [או"ח סי' ל"ו] על צורת האות צ': "צ' - יהיה הראש הראשון כעין יו"ד שפניה קצת כלפי מעלה וידביק ירך האות למטה עב באמצע צואר הצד"י למעלה מן ירך הצד"י וראשה השני יהיה כמו זיי"ן...". הרי שלראש השמאלית של הצד"י קורא זי"ן. וכפי הנראה הטעם כיון שצורת הראש דומה יותר לראש הזין אף שחסר ברגל הזי"ן [וזה מובן שפיר לפי"ד הריש מילין וכפי שהבאתי בקונטרס, שבתכונת הזי"ן דהצד"י לנטות לכיוון הנו"ן כיון שמטרת המלחמה של האות ז' הוא לצורך הריבוי שבאות נ']. ואמנם הריש מילין כותב נו"ן וזי"ן והב"י כותב זי"ן ויו"ד, אך ההבדל ברור, שהב"י מדבר על הראשים ולא על האות עצמה, שהרי כותב רק "הראש הראשון" ו"ראשה השני", והראשים הם אכן הימני יו"ד והשמאלי זי"ן, אך בצורת האות בכללותה, עד כמה שלראש השני נקרא זי"ן בגלל צורתה - הרי ודאי שאת שאר האות לא נגדיר יו"ד אלא נו"ן. ויל"ע.
אין באוצר.טנתא כתב:לגבי הראש מילין - יש ספר 'ריש מילין המבואר' של עודד דוד שמקביל הרבה מדברי הרב קוק למקורות הקבלה.
ירח בן יומו כתב:צד"י צורתו כמו נו"ן ויו"ד על גבה כמו שמבואר בב"י סי' ל"ו באלפא ביתא שניה בסו"ד ובדברי הר"י אכסנדרני שהביא הב"י באלפא ביתא שלישית. ומ"ש הראש השני כמו זיי"ן הוא הראש של הנו"ן וכמו שכתב באות נו"ן שראשו כזיי"ן.
צד"י כפופה, ראשה הראשון יהיה כפוף קצת למעלה כדפירשתי, וירכה ידביק באמצע צוארה, ויזהר שלא ידביקנה למטה פן תראה תארה לעי"ן. וראשה השני כמו זיי"ן כדפירשתי, וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, ומושבה משוך לצד שמאל היטב, כי תואר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן. ובעקמומיתה תהיה עגולה כדפירשתי:
ירח בן יומו כתב:אין באוצר.טנתא כתב:לגבי הראש מילין - יש ספר 'ריש מילין המבואר' של עודד דוד שמקביל הרבה מדברי הרב קוק למקורות הקבלה.
אם הספר תחת ידך אולי תוכל לתת לנו דוגמא. למשל, למקורות ראש מילין לאות גימ"ל.
חבל להתעקש נגד מה שהבינו כולם (עיין משנ"ב, למשל). לשון הב"י מוכח שהראש הראשון מודבק באמצע צואר הנו"ן, ולא שהוא גוף אחד עם המושב והראש השני מודבק אליו. וכך גם נראית ונכתבת צורת האות.טנתא כתב:אכן בדבריו בשם ר"י אכסנדרני מפורש שצד"י היא נו"ן ויו"ד על גבה והזי"ן הוא רק תיאור צורת ראש הנו"ן, אך באלפא ביתא שניה לא מוזכר כלל היו"ד, וז"ל שם:
צד"י כפופה, ראשה הראשון יהיה כפוף קצת למעלה כדפירשתי, וירכה ידביק באמצע צוארה, ויזהר שלא ידביקנה למטה פן תראה תארה לעי"ן. וראשה השני כמו זיי"ן כדפירשתי, וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, ומושבה משוך לצד שמאל היטב, כי תואר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן. ובעקמומיתה תהיה עגולה כדפירשתי:
ואולי אפשר שמש"כ "כי תואר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן", הכוונה למושבה עם ראשה הימני, ונמצא שהצד"י היא נו"ן וזי"ן.
טנתא כתב:אם כבר התגלגלנו כאן באשכול הזה להגדרת הקו של הקונטרס, ואם כבר אנו עומדים בערב יום השנה לפטירת בעל ריש מילין זצ"ל [ג' אלול], מן הראוי להביא כאן ענין אחד מתורתו המגדיר קצת את הקו של הקונטרס [לענ"ד. מקוה שימצא חן גם בעיני 'ירח בן יומו']:
באגדות דמתן תורה [שבת דף פח] איתא: "בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל". כל דבר בבריאה הוא גילוי כבודו ית"ש, אך לא הרי גילוי בדומם כהרי גילוי בצומח וכו'. הגילוי הנשגב ביותר המצוי בקביעות בבריאה הוא חיות הנשמה של האדם, חלק אלו-ה ממעל, שנלקחה מתחת כסא הכבוד. אך היא רק חלק זעיר וקטון, 'דוגמא של מעלה', מעין הגילוי הנשגב ביותר שבו הקב"ה מתגלה בבריאה בדיבורו בצורה ישירה כפי שנגלה במתן תורה.
כאשר נדליק בחדר חשוך גפרור, הרי הוא יאיר באור יקרות ומעט ממנו ידחה הרבה מן החושך. אבל כאשר אח"כ נדליק מדורה ונשליך לתוכה את הגפרור - הרי האור שיאיר הוא אורה של המדורה, ולא תהיה משמעות כלל לאורו של הגפרור.
במתן תורה, כאשר נגלה כבוד ה' וכל בשר ראו יחדיו כי פי ה' דיבר, לא היה מקום ומשמעות לגילוי הזעיר של "נשמתן של ישראל", ויצאה נשמתן!
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 503 אורחים